לאט אך בבטחה

משבר עזה

המשבר המתמשך בעזה מסרב לרדת מסדר היום הביטחוני של ישראל . הנזקים הנגרמים לישראל כתוצאה מהתנהלותה של הישות החמאסית בעזה הם עצומים, הן במישור הפנים ישראלי והן במישור האסטרטגי הכולל. אי- לכך, אין מנוס אלא לבחון את אשר נעשה ולנסות לתת מענה למציאות העגומה שלא נשתנתה, למרות פעולותיה השונות של ישראל. יודגש מראש שדוגמתיות איננה פתרון ודבקות בחלופות שנבדקו ואף הופעלו עד היום, אין בהן כדי לשמש עוד פלטפורמה מדינית - ביטחונית.

בפני ישראל מוצבות כמה חלופות, חלקן מיושן, חלקן אינו מסוגל להביא לפתרון סביר ולשקט, ברמה זו או אחרת, שתהיה נסבלת מבחינתה של ישראל. אי- לכך, הוגש לאגף למדיניות ביטחונית ואסטרטגית נייר עמדה מפורט הסוקר את החלופות, על יתרונותיהן וחסרונותיהן. נקודת המוצא של ההצעה היא שהחלופות הנוכחיות אינן מסוגלות לשנות את המצב הקיים, לכן דרושה מדיניות חדשה, בעלת תעוזה, הן צבאית והן מדינית, העשויה לשמש אלטרנטיבה ריאלית.

להלן הנחות היסוד בגללן יש צורך באימוצה של תפיסה ביטחונית - מדינית חדשה:

• הישות הפלשתינית בעזה, היינו "מדינת החמאס" מהווה איום מוחשי על ישראל. העובדה שחודשים רבים נופלים טילים על יישובי ישראל בדרום המדינה, ואין ישראל, לעת עתה, מסוגלת להפסיק זאת, חייבת להדיר שינה מעיני הקברניטים.

• על-פי כל ההערכות, הן של ישראל והן של גורמים בינלאומיים, חמאס נתמך על-ידי אירן וסוריה, בעידודה ואף יותר מכך, של חיזבאללה. מלחמת לבנון השנייה לא תרמה להרתעה הישראלית, וזאת בלשון המעטה. בהיותו חדור מוטיבציה פונדמנטליסטית קיצונית, אין סיכוי שישות זו תהיה מוכנה לאיזה שהוא מודוס ויוינדי עם ישראל, אלא להפך: מטרותיו המוצהרות של חמאס וכלל הארגונים האחרים מוכיחות שפניהם לעימות מתמשך עם ישראל.

• הגדה המערבית נמצאת היום במצב של רתיחה רבתי. צה"ל הוא המחסום בפני נפילת האזור כולו לידי חמאס וחבר מרעיו. אבו מאזן וממשלתו הן מומיות פוליטיות שאינן מסוגלות לאכוף שום חוק וסדר, ודאי לא הסכם עתידי עם ישראל, אם בכלל. הפרדוקס הוא שככל שאבו מאזן ירצה להתקדם, הקיצוניות האיסלאמית תגבר עוד יותר, עד שהיא תביא להסתלקותו. ישראל אינה מסוגלת להסכים לדרישות של אבו מאזן, על אחת כמה וכמה לא של חמאס ושל הארגונים האחרים. אינתיפאדה נוספת, חריפה הרבה יותר, היא תוצאה אפשרית של המצב בגדה.

• כיבוש עזה ושהייה בה זמן רב זו חלופה שעוברת כמטבע לסוחר. זו נהמת העם אשר חלק מן הפוליטיקאים מעודדים אותה למטרות מגוונות . התנסינו בכך בעבר הלא רחוק, אך כיום, חזרה לעזה תהיה מבחינת בכייה לדורות. ישראל עלולה לשלם מחיר כבד ללא שום סיכוי לתוצאות ממשיות. כל בר דעת מבין זאת היטב.

• החברה הישראלית, חסונה ככל שתהיה, לא תוכל להמשיך ולסבול את הירי הבלתי פוסק על דרום המדינה והוצאתה מכלל איזון. שבירת החוסן הלאומי והייאוש העלול להשתלט על אוכלוסייה רבתי בישראל יכולים לפגוע קשות בביטחונה של המדינה .למרות שעזה זו צרה צרורה, בפני ישראל עומדים אתגרים הרבה יותר כבדים. ככל שהמאמץ יושקע בעזה כך תיפגם היכולת של צה"ל לתת מענה בעת הצורך בגזרות אחרות. מלחמת לבנון השנייה היא דוגמה מצוינת להפיכת צה"ל לשוטר והזנחה פושעת של האיומים מן הצפון (ראה ערך ועדת וינוגרד).

מן הסיבות הללו וגם אחרות, מוצעת כאן חלופה אחרת:

• ההינתקות הייתה מהלך נכון, למרות הכאה על חטא של כמה קברניטים, אך המשך הקשר עם עזה, במיוחד הכלכלי, זו טעות שאין למעלה ממנה. ההינתקות חייבת להיות טוטלית. כדי לא לעורר דעת קהל שלילית, על ישראל להודיע מפורשות שבתוך חצי שנה כל הקשרים הכלכליים עם עזה ינותקו לעד. העולם המערבי ומדינות ערב חייבים להבין שישראל רצינית בכוונותיה . הגורמים המוסמכים בישראל חייבים לפעול במהירות ולקבע בקרב דעת הקהל העולמית את הכוונה לניתוק מוחלט. מהלך זה עשוי להוביל להתגייסות של המדינות למען עזה והמחאות נגד ישראל תתמעטנה בצורה משמעותית. סימנים לכך החלו להופיע לאחרונה, ויש להניח שלאחר ההודעה הישראלית, הזרם יגבר.

• כדי לאפשר לעזה להתקיים כלכלית, על ישראל להודיע על כוונתה לפתוח את המעברים הימיים והיבשתיים שאינם גובלים בישראל להוציא את נתיבי האוויר. בכך יוצא העוקץ מן הטענה של חנק כלכלי. החשש להתחמשות משני. המציאות כיום היא שהם עושים זאת ובהצלחה רבה. באופן פרדוקסאלי, ככל שהנשק יהיה יותר מתוחכם, יותר מאסיבי, כך לישראל יקל לפגוע בו ביתר קלות. ככל שהנשק יותר פרימיטיבי, דוגמת הקסאם, כך יכולת הפגיעה בו קטנה לאין שיעור. החיבור בין שתי הנקודות שלעיל יאפשר לישראל לפעול ביתר חופשיות ובעוצמה רבתי, מבלי שתהיינה טענות מצד העולם, לכשתידרש לעשות זאת.

• המדיניות הנקוטה עד היום לא הביאה לשום תוצאות. ישראל חייבת לאמץ מדיניות חדשה שבמרכזה הפיכת צפון עזה לרצועת ביטחון. הפלשתינים לא יתנדבו לבצע זאת, לכן על ישראל לאלץ אותם ואת העולם לקבל פתרון זה. בדיוק לפי המודל של היציאה מלבנון כאשר הודעה על כך הייתה שנה מראש, על ישראל להודיע שבכוונתה, על אפם וחמתם של כולם, להשיג את מטרתה. לשם כך, על האוכלוסייה המקומית להיערך לנדידה דרומה פן תיפגע קשות. על ישראל לעמוד על דברתה ולהתחיל בהרס התשתיות, כולל שכונות שמהן נורית אש. האוכלוסייה המקומית תבין היטב את המסר והיא בעצמה תנהר. אסור לישראל להירתע מן הזעקות או התמונות. יש "לעודד" את הנהירה מבלי לפגוע במכוון באוכלוסייה החפה מפשע. הלחץ שתיצור הנדידה והמסקנה הבלתי נמנעת של האוכלוסייה שהחמאס הביא לאסון, עשויים לגרום להנהגה הפלשתינית נזקים כבדים, עד כדי הסכמה להפסיק את הירי. לא מן הנמנע שעימותים פנימיים ייווצרו בעקבות המהלך.

• ישראל חייבת להתעקש על הצבת כוחות בינלאומיים ברצועת הביטחון שתיווצר. אסור להגיע לפתרון מדומה המאפשר חזרת האוכלוסייה המקומית לצפון, ללא הימצאותם של כוחות בינלאומיים. הדוגמה של דרום לבנון מצוינת. יש להניח שרבים סקפטיים ביכולת להשיג מטרה זו. עם זאת, ההיסטוריה המאוד קרובה מוכיחה שבאזורים שונים בעולם, כוחות בינלאומיים עושים את מלאכתם. בהתגייסות של כלל המערכות, ישראל חייבת לצאת למסע הסברה שלא היה כמותו כדי לקבע בדעת הקהל העולמית, והן בקרב הפלשתינים שהיא איננה מוכנה לוותר עד להשגת הפתרון המוצע. מהלך צבאי ומדיני בכיוון זה עשוי להוציא בכלל איזון את ההנהגה הפלשתינית. זה יהיה הרגע המתאים ביותר לפעול בנחישות לשינוי פני המצב.

ההצעה המוצעת חייבת לשמש בסיס איתן לדיונים מעמיקים ומסודרים של המערכות השונות כדי להגיע לכלל הסכמה על אימוצה של מדיניות חדשה. יש לקוות שהגורמים הרלוונטיים יתייחסו אליה ברצינות.