כיצד מסלפים היסטוריה להצדקת דעות חריגות

מול הטרוף החייתי של החמאס, עם ישראל מפגין סולידריות וכוח ברזל, ואפילו סיעות האופוזיציה מפגינות תמיכה במהלכי ממשלת ישראל. אבל, ישנם חריגים ובולטות כמה תופעות מעניינות. מפלגת העבודה מייחדת עצמה ממפלגת מרצ בעמדתה הממלכתית השקולה; מרצ, שמיוצגת בלי הרף ע"י זהבה גלאון, נראית הרבה יותר קרובה לאחמד טיבי מאשר לבוז'י הרצוג. השמאל הקיצוני, כדרכו בקודש, מפגין בעד החמאס ונגד המדינה, ואילו עיתון הארץ שם בראש דאגותיו את מספר ההרוגים בצד החמאסי. ומושכי עט שונים "מבינים" את החמאס ואכזריותו ורואים את ישראל אשמה בכל מה שקורה.

שתי דוגמאות מהימים האחרונים המגיעות לאבסורד ונוגעות לצורת החשיבה של כמה מושכי עט אלו. והדוגמה הראשונה היא מאחד מגדולי "הרבנים" ופוסקי ההלכה של השמאל הישראלי על שלל רבדיו. במאמר בעיתון "ידיעות אחרונות " מ-13 יולי, משווה הסופר א.ב.יהושע בין מדינות ירדן ומצרים וסוריה לבין "מדינת" החמאס ברצועת עזה, מתלונן על כך שאת המדינות הללו כינינו "מדינת אויב", ואילו את "מדינת" החמאס אנו מכנים "מדינת טרור". הטעון שלו הוא שהחמאס עושה מה שעושה כי אין לו לגיטימיות, זה מתסכל אותו. ולכן, אם נחדל לכנותו כטרוריסט, ונתייחס אליו כאל "אויב" רגיל, אזי נוכל להפסיק את האש ולהיכנס עמו למשא-ומתן. אלו כמובן דברי איוולת המנותקים לחלוטין מהמציאות של מהות החמאס כתנועה דתית, אך לא לכך ברצוני להתייחס. כל אדם ודעותיו, כל אדם והבנתו את המציאות.

אני רוצה דווקא להתייחס לסוגיה של סילוף מזעזע של היסטוריה במאמרו של א.ב.יהושע. וכך הוא כותב: "מה קרה שלאחר הנסיגה מרצועת עזה, פינוי הישובים והעברת השלטון השלטון ברצועה לידי חמאס, אנו ממשיכים לכנות את הרצועה מדינת טרור ולא מדינת אויב לכל דבר"?

אני מניח שהקורא הרגיל היה עובר על קטע זה בלי לשים לב לזיוף, לעיוות נוראי של ההיסטוריה, שעה שהכותב מדבר על "העברת השלטון לחמאס" בעקבות שני מהלכים ישראלים: נסיגה ופינוי הישובים . סליחה, מי העביר את השלטון ברצועה לחמאס? ישראל? אז להלן כמה עובדות היסטוריות ודאיות ובדוקות: ישראל סיימה להתנתק מהרצועה ב-11 ספטמבר 2005; בינואר 2006 החמאס זכה בבחירות לפרלמנט של הרשות הפלשתינית; ב-14 יוני 2007 החמאס השתלט על רצועת עזה במסע רצח ודמים נגד תנועת פתח ואנשי הרשות הפלשתינית, וייסד את "מדינת הטרור" בראשות הניה.

ועכשיו עולה השאלה: האם הכותב, שהוא בבחינת פוסק הלכה לקהל מאמיניו, לא ידע עובדות היסטוריות פשוטות אלו? האם מדובר בטעות מקלדת? או שהכותב סלף בכוונה את ההיסטוריה על-מנת שיוכל לשעבדה לדעותיו? כל אחד ושפיטתו.

ולדוגמה השנייה הקשורה אף היא ב"קשקוש" היסטורי. מדובר במאמר באתר עיתון הארץ של פרשן בשם אורי משגב, מ-6 יולי. לחיזוק תזה מסוימת שלו בענייני שלום וימין הוא כותב כך: "ערב נחיתתו של סאדאת עוד העריך מוטה גור, הרמטכ"ל, שמדובר בפעולת טרור שתכלול מטוס ממולכד ולוחמי קומנדו שיתפרצו מביטנו. וזה עוד הגיע מרמטכ"ל מכהן ולא משולי הימין הסהרורי". ובכן, כל אחד כמעט יודע שערב בואו של סאדאת לישראל, מוטה הזהיר את מנחם בגין, ראש הממשלה, על הכוונות התוקפניות האפשריות העומדות מאחורי בואו של סאדאת, והמליץ לגייס מילואים. הרקע להזהרתו היה קשור בשלל צעדי מוכנות וכוננות בצבא המצרי שאותרו וזוהו ע"י אמ"ן. אבל, סיפור הקומנדו והמטוס הממולכד לקוח כנראה מעלילות עלי באבא. לא דובים ולא זבובים. לא היה כדבר הזה במציאות. אולי בספרי הקשקושים יש שלל אגדות עם על מוטה ובואו של סאדאת. אבל, להציג זאת כעובדה היסטורית בדוקה, כאילו בידי הכותב מצויה הסטנוגרמה של הדיון בו העריך כך מוטה, הרי שזה גובל באבסורד. הדבר היחידי שנכון בקטע שצוטט הוא שיש לנו "ימין סהרורי", כמו שמאל "סהרורי". אויה לנו מהם!