החלטה חכמה

החלטת הקבינט אתמול לקבל את ההצעה המצרית להפסקת אש הייתה החלטה חכמה, ממלכתית, לא פוליטית, אנטי פופוליסטית. כי טבעי שהציבור רוצה "לכסח" את החמאס ואת עזה. שום נזק לא נגרם כתוצאה מכך למדינת ישראל, אלא יתרונות. היתרון ברמה האסטרטגית הוא הידוק הקשרים עם מצרים של א-סיסי. רק עם מצרים נוכל להביא אולי לכך שחולשת החמאס תתורגם להסדרים לפיהם הרצועה תפורז מנשק רקטי וממנהרות.

טבעי שמרבית הציבור התנגד להפסקת האש, כי הנטייה הטבעית שלו היא "להכניס לחמאס באבי אביו". זה יותר מטבעי שפוליטיקאים מהימין, דגי רקק, יתנגדו ויפגינו את התלהמותם וחרון אפם נגד כל "התרפסות" של ממשלת ישראל; ואין יותר מטבעי שכל שונאי ביבי יזעקו אין "בעל בית", שזאת "בושה", שזאת "תבוסה", שיבוא עוד מעט יומו של ביבי והמערכת הפוליטית תאכל אותו. מה הם באמת רוצים? להכריע? להיכנע? דבר אחד ברור: השנאה מעוורת את השכל הישר.

ודעתי היא כי החלטת הקבינט על הפסקת האש הייתה נכונה ושקולה. הנימוקים לכך, לאו-דווקא לפי סדר חשיבותם:

ראשית, היו אלו המצרים שבאו עם ההצעה. הם באו מהר, אפילו לא התייעצו עם החמאס, שאת הנהגתו היו מעדיפים לראות נשרפת. הם ויתרו במופגן על המעורבות האמריקנית, ואמרו למעשה לקרי: אל תבוא לקהיר עכשיו. מצרים של א-סיסי היא נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה עבור ישראל, בעיקר בתקופה הנוכחית. אנו חייבים לתאם ולשתף עמה פעולה. היא זאת המסוגלת, יחד אתנו ובסיוע של הרשות הפלשתינית, להחליש עוד יותר את החמאס ולהניע תהליך של הסדר מדיני ארוך טווח שבמסגרתו תפורז רצועת עזה, כולל המנהרות שלה. זה היה בגדר איוולת אסטרטגית לסרב להצעה המצרית. מה עוד וישראל ידעה כי החמאס לא יקבל אותה.

ולכן, היענות ישראל להפסקת האש מיד הוסיפה להו נקודות בזירה המדינית וההסברתית בעולם (כמובן שעל כל שונאי ישראל המסורתיים זה לא השפיע). ישראל הופיעה כמדינה שאינה כזאת שכל חפצה הוא להרוס ולהרוג, ואילו החמאס שב והראה למנהיגי המערב כי לחמאס לא איכפת כהוא זה מהאוכלוסייה האזרחית שתחת שלטונו, והספסרות בדם היא מרכיב בדנ"א שלו.

ישראל זכתה אפוא בעוד לגיטימיות בינלאומית להכות חזק יותר בחמאס, ובעוד פרק זמן (ברור שלא אין סופי ) לעשות זאת על-פי הבנתה.

אנחנו כל כך חזקים, והחמאס לאמיתו של דבר כל כך חלש וכל כך מתוסכל, שאנחנו יכולים בשקט להרשות לעצמנו לקבל הפסקת אש לזמן מסוים. שום נזק לא נגרם למדינה, שום דבר לא קרה להרתעה של צה"ל, שום בושה. מה קרה? זה הראה לאירנים שאנחנו חלשים? זה חיזק והאדיר את החמאס? בוודאי שלא!!

אם הייתה החלטה ביטחונית מדינית שקולה וחכמה, הרי שזאת הייתה ההחלטה על הפסקת האש. היא הייתה החלטה ממלכתית, אנטי פופוליסטית, נעדרת שיקולים פוליטיים. היא הייתה החלטה הטובה למדינת ישראל.

ונקודה נוספת שהצעת הפסקת האש חשפה. היו רבים בתוכנו שקראו כבר לאחר כמה ימים מאז החל המבצע להסתפק במכות שחמאס חטף, ולהודיע שאנחנו מפסיקים. לחיזוק הטעון הזה הביאו שני אירועי עבר: האחד ממלחמת לבנון השנייה, בה היינו צריכים אחרי כשבוע להצהיר שאנו מפסיקים ולא להמשיך ולהסתבך עוד כ-3 שבועות; השני ממבצע "עופרת יצוקה" שגם בה היינו צריכים להפסיק אחרי כמה ימים על-רקע ההישגים ההתחלתיים המרשימים.

יכול להיות, אבל מה היה קורה אם החיזבאללה בלבנון והחמאס ברצועת עזה היו ממשיכים בירי? היינו יכולים להפסיק? טנגו רוקדים עם שניים, ושח לא משחקים עם עצמנו. לקח זה יפה גם לנושאים אחרים הקשורים ליחסים שלנו עם הפלשתינים.