כצפוי, כפי שהזהרתי בכתבה הראשונה בסדרה, עורך הדין
רונאל פישר הציג עצמו כחולה, התעלף באחת החקירות, ובמקום שמעצרו יוארך פעם נוספת כמתבקש מהסתעפות החקירה הוא זכה לרחמיה של השופטת ששלחה אתו למעצר בית של 12 ימים.
מאחר שאני מכיר היטב את פישר אני לא מוציא מכלל אפשרות שהוא ינסה בעת תהליך ההתאוששות שלו, בדרכים עלומות ומתוחכמות ובאמצעות שליחים, לשבש חלקים מהחקירה המסועפת נגדו בחשד שביצע שורה של עבירות חמורות.
אין לי ספק שאם יוחלט להעמיד לדין פלילי את העבריין הסדרתי פישר הוא ימצא דרכים כדי לחמוק מישיבה ממושכת מאחורי הסורגים. אני לא שולל אפשרות שהוא יצטייד באישורים רפואיים של פסיכיאטרים שיבהירו שאינו אחראי למעשיו או שיחשיבה בכלא עלולה לקצר את חייו רחמנא ליצלן.
פישר רודף הבצע החולני לא הסתיר את כוונתו להתעשר, בכל מחיר. אחת הדרכים הבדוקות שלו הייתה לגבות מלקוחותיו שכר טירחה גבוה מראש גם אם לא ביצע את מלאכתו נאמנה ולא סיפק את הסחורה.
איסוף הלקוחות היה קל לו, בין השאר בגלל הופעותיו התכופות בתוכניות טלוויזיה שבהן האיש חסר המוסר הבסיסי הטיף מוסר לאחרים וגלגל את עיניו הערמומיות לעבר בורא העולם בתקווה שההווה הפלילי שלו יסולח לו.
לפישר לא הייתה כל בעיה מצפונית לעשוק חלק מלקוחותיו, ביניהם כאלה שנטלו הלוואות מתוך אמונה שהוא יחלצם מביצות ששקעו בהן. הם הלכו שולל אחריו בגלל מתק שפתיו ולאחר מכן לא הייתה לו בעיה להתעלל בהם תוך שימוש בכל מיני פטנטים משפטיים מסואבים שהיו רשומים על-שמו. לפישר יש וותק בשיבוש חקירות של גופי אכיפת החוק נגד לקוחותיו תמורת סכומי כסף גדולים תוך שימוש באמצעים מקוריים ממוחו הפלילי המבריק והקודח שחלקן יפורטו בהמשך.
מזה 20 שנה שאני מכיר את רונאל פישר מקרוב ועוקב מקרוב אחר מעלליו הבלתי פוסקים שעטופים ומגובים במניפולציות, קומבינות הונאות, התחזיות ותחמונים.
לעקוץ ואחר-כך לנסות למרוח דבש
במהלך תקופה זו הוא ניסה ללא הצלחה לעשות כלפי כמה מחוות במטרה לרצות אותי על התנהגותו הנבזית כלפי שפורטה בהרחבה בכתבה הראשונה בסדרה בכוונה לפתוח דף חדש ביחסינו.
בין השאר הזמין אותי פישר לטקס נשואיו ולסרט משפחתי שנוי במחלוקת שהוקרן בסינמטק והציע להגיש שירותים משפטיים ללא תשלום לאומ"ץ אבל ללא הועיל.
זו דרכו של פישר לעקוץ ואחר-כך לנסות למרוח דבש.
כך נהג פישר כלפי תת-אלוף (מיל) עמוס גלבוע שפוטר בגללו מתפקיד מפקד
גלי צה"ל אחרי שפישר הכשיל אותו בלשונו בזדון ולא היסס להתקשר אליו כעבור שנים בניסיון להחליק את מעשהו הנבזי.
גם כלפי והעיתונאי אמיר זוהר שפוטר מ
עיתון הארץ כעבור שנים אחרי שכתבת תחקיר שלו על מעלליו של הפרקליט פישר וקשריו הסמויים עם ארגוני פשע נפסלה בנימוקי סרק בעקבות התערבותו של פישר שגמל לעיתון על-כך (זוהר זכה כעבר שנים לקבל את אות אומ"ץ בגין הצטיינותו המקצועית בין היתר בחשיפת מעלליו של פישר).
סיבות שינוי הכיוון בחייו המקצועיים של רונאל פישר והפיכתו מעיתונאי חוקר מפוקפק לעורך-דין עבריין היו מלוות כדרכו בשורה ארוכה של מעשים לא כשרים במישור הפלילי שנעשו מתחת לרדאר ובעבירות מין סדרתיות שלמרבה הפלא הוא לא נתן עליהן את הדין.
הגמגום של פישר הפך אצלו לסמל מסחרי ולנשק להסוואת כוונותיו הזדוניות, טשטוש עקבות של מעשים נואלים שביצע ולהתחזות כמי שרוי לרחמים מאוכפי החוק כאשר נחשפו כמה מעלליו.
פישר סיים את חוק לימודי המשפטים במכללת נתניה אף כי טרח להסתיר עובדה זו מהאתר של משרדו ועשה את החלק הראשון של ההתמחות שלו במשרדו של עורך הדין ד"ר
יעקב וינרוט שנחשב לאחד משמשרדי הפרקליטים היוקרתיים.
מקור יודע דבר גילה בשעתו שרונאל לא עבר את הבחינה בעל-פה בלשכת ועורכי הדין בגלל גמגומו, אחרי שטען שאין לו כל כוונה להופיע בבתי משפט בשם לקוחותיו. אין כל צורך להדגיש שמעולם לא היה תיאום בין פיו, ליבו ומוחו של פישר. בשעתו לא הצלחתי לאמת פרט זה בלשכת עורכי הדין בגלל המורא והפחד שרונאל הטיל על סביבתו שבגינן נקטו פרקליטים ובעלי תפקידים בכלל של "שומר נפשו ירחק".
למרבה הצער, נתקלתי בחששות הרבים של חברים מרכזיים בלשכת עורכי הדין מידו הנוקמת של פישר פעמים נוספות בעת בירור קובלנה שהגשתי נגדו בגין עבירה משמעתית חמורה שעבר שתפורט בהמשך.
סוד פרשת ההטרדה המינית אבל התנהלותם של ראשי לשכת עורכי דין בעת חשיפת עבירה חמורה שפישר ביצע בתקופת התמחותו כאשר שימש במקביל כעורך הביטאון הפנימי "הפרקליטים" הינה שערורייה בפני עצמה.
סיפור התלונה על ההטרדה מצד פישר שאירע ב-2001 נשאר הרחק מעיני הציבור במשך חצי שש שנים בעקבות הטיוח נעשה בחסות הסכם בין פישר לבין המתלוננת בתיווכם של כמה מאנשי הלשכה.
על-אף שבכירים בלשכת עורכי הדין ידעו על-כך הפרשה שנשמרה בסוד לאורך זמן מצפונם לא הציק להם עד שנחשפה ע"י אומ"ץ. במגעים שהיו לנו עם ראשי הלשכה לבירור הפרשה נתגלו ראשי הלשכה כעסקנים קטנים שמאשימים זה את זה בטיוח ומתחמקים מקבלת אחריות.
אני מעדיף לצטט דברים שכתב בשעתו על הפרשה העיתונאי אמיר זוהר באתר הפרטי שלו "פוסטה": "בשנת 2001, מיד לאחר האירוע, פנתה העיתונאית המוטרדת ליו"ר מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין דאז, עו"ד אורנה לין, ושיתפה אותה במה שעברה עם פישר. לין, משפטנית מוערכת ופמיניסטית מוצהרת, הקשיבה לה ומנתה בפניה את האפשרויות: תלונה במשטרה, תביעה לבית הדין לעבודה או תביעה פרטית. העובדת מסרה את גרסתה גם לנציגי ועד המחוז, עו"ד דרור ארד-איילון ועו"ד נירה פרידמן, אחרי שהללו זימנו אותה לבירור רשמי במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית במקום עבודה. במקביל הפנתה אותה לין לעו"ד מיה צחור, שמתמחה בטיפול בנפגעות הטרדות מיניות ודגלה בהגשת תביעות אזרחיות על פני תלונות במשטרה.
בשלב הזה החלה צחור לנהל מגעים עם פישר ופרקליטו, עו"ד
אלי זהר, שלין עבדה אז במשרדו, ולבסוף הסכימו הצדדים לחתום על הסכם. ההסכם שיחרר את פישר מהודאה בטענות נגדו, אך העניק לעובדת פיצוי כספי של כמה עשרות אלפי שקלים בתמורה לביטול הטענות ולשמירת סודיות. בשלב הבא הודיע פישר לחברי ועד המחוז, שחלקם ידעו על האירוע, על התפטרותו מתפקיד עורך "הפרקליטים", ואילו העיתונאית נמנעה מהגשת תלונה במשטרה או מקובלנה לוועדת האתיקה. העובדת, בשנות ה-20 לחייה, לומדת היום בארצות הברית סירבה לדבר, אולם בשיחה עם מקורבת שלה שנערכה בהזדמנות אחרת לא הכחישה את הפרטים והוסיפה ששכנעו אותה להעביר את האירוע למישור המשפטי ואמרה שיש לה חרטה על ההסכם ואולי הייתה צריכה להתלונן במשטרה".
הוסיף זוהר: "במהלך 2007 הסיפור החמור נודע על פישר בלשכת עורכי הדין ליו"ר הנהלת אומ"ץ,
אריה אבנרי, שפנה ללשכת עורכי הדין וביקש הבהרות. בכירי הלשכה, אז כהיום, הרחיקו מעצמם את הטיפול בפנייה ולא הגיבו לפניותיה של היועצת המשפטית של אומ"ץ, עו"ד גליה גבעולי.
רק בינואר 2008 התקבלה תגובה עניינית ראשונה. "לשכת עורכי הדין אינה רשאית למסור מידע על בדיקות ובירורים משמעתיים שהיא עורכת מכוח חוק הטרדה מינית", כתב לאבנרי יו"ר ועדת האתיקה במחוז תל אביב, עו"ד אפרים נווה. "לאור מדיניות זו לא נוכל להשיב באופן מפורט מעבר לעובדה שעו"ד פישר התפטר מכהונתו ב'הפרקליטים' לקראת סוף שנת 2001".
למה התכוון נווה במשפט, "לא נוכל להשיב באופן מפורט מעבר לעובדה שפישר התפטר מכהונתו ב"הפרקליטים"? מה בדיוק ידעו בלשכת עורכי הדין?"
ניסיון לקבור מחדש את הפרשה בהדרגה עיכלנו באומ"ץ את העובדה שיש במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין ניסיון לקבור מחדש את הפרשה ולנצל את העובדה שהעיתונאית מתגוררת בחו"ל וחתומה על הסכם שלא לדבר עם איש על הפרשה.
כאשר פנינו אל עו"ד לין כדי לקבל הבהרות בפרשה זו, הפנתה אותנו אל יו"ר ועדת האתיקה הארצית של הלשכה עו"ד דרור ארד, שהעדיף לגלגל את הכדור לעברו של יו"ר ועדת האתיקה המחוזית עו"ד נוה. גם יורשה של לי עו"ד אילן בומבך העדיף שלא לעסוק בפרשה.
גם אחיו של פישר ועורך הדין גדעון פישר שכיהן כחבר בוועדת האתיקה המחוזית טען שלא היה מעורב בעסקה שנעשתה עם העיתונאית המוטרדת.
התפטרותו של רונאל מעריכת כתב העת של הלשכה התקבלה מבלי שוועד המחוז דן באירוע עם העיתונאית המוטרדת, מאחר שלא הוגשה קובלנה לוועדת האתיקה. לפיכך, למרות שפרטי האירוע וההסכם שנחתם בעקבותיו היו ידועים לבכירים וחברים בוועד המחוזי, לא הושעתה ההתמחות של פישר עד לבירור העניין.
בהקשר לכך כדאי להדגיש, כי בכל הנוגע להטרדות מיניות שלטה בתחילת העשור נורמה מחמירה. כדאי לציין במאמר לא מוסגר שבאותה שנה שבה אירעה הפרשה של פישר הוגשו לנציבות שירות המדינה תלונות נגד מתמחה בעוון הטרדה מינית של עובדות בפרקליטות המדינה. בעקבות התלונות פוטר המתמחה מעבודתו בפרקליטות על-ידי הנציבות, ואילו ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין השעתה את זכאותו לקבלת רישיון למשך שנתיים. בפסיקה מאוחרת מ 2007 אף נקבע מפורשות בבית המשפט העליון כי "עבירה משמעתית תיבחן בלשכת עורכי הדין במנותק משאלת האפשרות להרשעה בדין פלילי".
כך או אחרת, את המשך ההתמחות עשה רונאל פישר במשרדו של אחיו גדעון פישר, אז יו"ר ועדת האתיקה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין. ב-2002 זכה פישר ברישיון לעריכת דין בלא שהנושא עלה כלל לדיון בוועדת ההתמחות של הלשכה.
החלטתי להכניס לתמונה המעוותת את היועץ המשפטי לממשלה דאז,
מני מזוז. שיגרתי אליו את המכתב הבא: "בשעתו פנינו ללשכת עורכי הין בכוונה לברר אירוע חמור שאירע בין כתליה שבו היה מעורב לאורה עורך הדין רונאל פישר ששימש באותה עת מתמחה ועורך בטאון הלשכה סברנו לתומנו שלשכת עורכי הדין תכנס לעובי הקורה ותברר את מהלך השתלשלות העניינים אך להפתעתנו קיבלנו תשובה שממנה השתמע שאין לה כונה לעסוק בנושא . בינתיים התקבל עורך הדין פישר כחבר בלשכה מבלי שהפרשה תתברר מההיבט הציבורי והאתי. יתרה מזאת: באורח רשמי לא הועבר ע"י לשכת עורכי הדין מידע בפרשה זו למשרדו של וינרוט שבו הועסק פישר, כאמור, כמתמחה. וינרוט ידוע כמי שסולד מעברייני מין.
רונאל עובר להתמחות במשרד של אחיו אחרי שנודע לוינרוט המידע על המתמחה שלו בדרך אחרת החליט להפסיק לאלתר את המשך תקופת ההתמחות. רונאל נאלץ להמשיך את התמחותו במשרדו היוקרתי של אחיו גדעון המעסיק פרקליטים רמי דרג והמייצג גופים ציבוריים גדולים, עיריות ואישי ציבור.
האח גדעון לא העריך נכון איזו צרה יביא רונאל עליו ועל משרדו. ואמנם, הכניסה של רונאל למשרד הייתה מלווה במתח רב, על-רקע הפרשה בלשכת עורכי הדין. גדעון טען שלא היה שותף להחלטות הלשכה בעניינו של אחיו, וגם לא היה מעורב בהסכם הפשרה שנחתם עם המתלוננת. "אני לא יודע מאיפה היה לו בכלל את הכסף לשלם לה", אמר לי.
נטייה חולנית להתערטל בפני נשים אחד הסודות השמורים על רונאל פישר הוא נטייתו החולנית להתערטל בחברתן של נשים. כך נהג פישר בעת עבודתו כעיתונאי במעריב כאשר המו"ל
עפר נמרודי ניצל את שירותיו המקצועיים העבריינים והעמיד לרשותו חדר מבודד שהכניסה אליו הייתה רק ליחידי סגולה והוא הדהים עובדות של העיתון בהתנהגותו הבזויה.
פישר המשיך בדרך חולנית זו במכללת קריית אונו שבה שימש בשעתו מרצה אורח למשפטים ולא חשש להתערטל בפני סטודנטיות שהזדמנו לחדרו במכללה, וכך סגר את המעגל כלפי בנות צעירות של חבריו שהגיעו לביתו לראיונות מקצועיים בשעה שהיה לבדו בבית והוא הפתיע אותן בלבוש של אדם אבינו.
גם פרשות אלה נסגרו בשקט ללא חקירת משטרה, אבל הביאו להתרחקותן של עובדות העיתון מכל מגע אתו, לסילוקו מההוראה במכללה ולניתוק יחסים עם חברים ותיקים.
כבר בראשית דרכו המשפטית החל פישר בניסיונות חוזרים ונשנים לשבש חקירות משטרה ולהערים על השופטים.
הקרע בין האחים פישר השידוך מקצועי בין שני האחים פישר לא החזיק הרבה זמן, והם נפרדו. מסתבר שהאח גדעון לא רווה נחת מחוצפתו של אחיו הקטן שעשה במשרד כבתוך שלו. ברגע של גילוי לב אמר פעם עו"ד גדעון פישר: "רונאל אסף כל הזמן אויבים. בין השאר הוא הביא למשרד לקוחות פליליים כבדים כמו משפחת אלפרון וזה ממש לא התאים לאופי של המשרד".
ואמנם, התחברותו ההדרגתית של רונאל אל משפחות הפשע גרמה לקרע ולפרידה בין שני האחים, שלא התפייסו מאז.
כדאי אולי לסיים כתבה זו בציטטה מדברים שאמר רונאל פישר, בתוכנית הטלוויזיה "שיחת נפש": "יש בי מערבולת פנימית של שאלות מוסריות, האם אני מוסרי, האם ראוי בכלל להיות מוסרי?"
יש לי תשובה עבורו: מעולם לא היית מוסרי ואינך כזה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
