התנהגות שערורייתית שלוועדה מקומית

מבוא

נתחיל מסופה של הפרשה:

השופטת טל תדמור-זמיר מבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, ביטלה בפסק דינה את כתב האישום שניתן לנאשמים א. עזרא יוזמים ובונים בע"מ ואבי עזרא, בפסק דין מנומק שניתן בחע"מ 917-05 מ.י.ו.ל. בניה שומרון נ' א. עזרא יוזמים ובונים בע"מ ואח', ביום 19 לפברואר 2014; פסק הדין, בתוספת מקדימה של "מיני רציו" פורסם במאגרי נבו.

מדובר בהיתר-בניה שניתן בטעות, ולכן בוטל.

השתלשלות העניינים

בהשתלשלות העניינים, יש לתת את הדעת על תאריכים. כבר ביום 9.4.02 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם בנייה ללא היתר ובסטייה מתוכנית המתאר החלה, על סמך סעיף 204 (ב) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה -1965.

עובר להגשת כתב האישום, ניתן בתאריך 16.9.1996 היתר בנייה בעל תוקף ל-3 שנים (עד 15.9.1999), לפיו שטח בנוי של 1133 מ"ר
מיועד להריסה - הריסה שלא בוצעה בפועל.

בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה נוסד בשנת 2005, והתיק הנ"ל הועבר אליו לדיון ולהכרעה. הדחיות הרבות בתיק זה נגרמו בשל מגעים להסדר, ובשל סיבות אישיות הנוגעות למצבו הבריאותי של הנאשם אבי עזרא.

להבהיר, לא היה כאן אירוע של בניה בלתי חוקית, אלא בניה שבוצעה בהתאמה להיתר, אך בסיומה התברר שההיתר שגוי.

לאחר שהמגעים בין הצדדים לא הניבו הסכמות, הודו הנאשמים ביום 10.10.12 בעובדות, וזאת בהמלצת ב"כ מאותו מועד עו"ד צהלה הלוי, תוך העלאת טענה לפיה יש לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון נתנה לנאשמים היתר זמני, במועד בו הבניין בו מדובר היה מאוכלס, והוגשה תוכנית מתאר (שינוי) במטרה להכשיר את מה שכבר נבנה. תוכנית המתאר החדשה הוכנה והוגשה בשנת 1996. מאותה העת היה על הוועדה המקומית, כמי שגרמה בשגגה לצורך בהכנת תוכנית המתאר למבנה שנבנה על-פי תוכניות היתר בנייה שאושרו, כאמור, בטעות, על-ידי הוועדה המקומית השומרון, להירתם לטובת מי שנפגע משגיאתם:

לשאת במטלה של הכנת תוכניות המתאר לשינוי התוכנית החלה - ולעשות זאת על חשבונה, כי היא אשר גרמה לבעיה, ולכן היא גם חייבת לגרום לפתרונה.

לכל הפחות, מצופה מהוועדה כי משהוגשה תוכנית כזו, היא תטופל ותקודם. תחת זאת, הוועדה טענה כי התוכנית לא קודמה באשמת הנאשמים שלא דאגו לקידומה.

צריך לדעת כי תוכנית מתאר לאחר שינויה והתאמתה למצב בפועל לא מספיקה כדי לקבל היתר בנייה, ודרוש לאחר אישורה של תוכנית המתאר, להכין תוכנית היתר בנייה התואמת לה.

לפיכך, בשנת 2010 הוגשה תוכנית היתר בנייה חדשה, במטרה לקבל היתר, מתוך הנחה שתוכנית המתאר החדשה שהוגשה - תאושר.

פסק הדין

בית המשפט פסק כי במקרה זה, יהא זה ראוי לתת לנאשמים הגנה מן הצדק.

הגנה מסוג זה ניתנת לנאשם, כאשר אין באפשרות ביהמ"ש להעניק לו משפט הוגן, או כשיש בניהול משפט הוגן פגיעה בחוש הצדק וההגינות, ובע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ (פורסם בנבו) הורחב התחום של ההגנה מן הצדק וכלל גם מקרה בו "קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות".

בענייננו, הנאשמים קיבלו היתר בנייה ולכן פעלו כדין, ואילו הטעות ננקטה על-ידי המאשימה.

על-פי חוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, סעיפים 214, 215, 216(א'), הסמכות של הוועדה המקומית לבטל היתר שניתן, היא בשני מקרים: כשנמסרו לה פרטים שאינם נכונים לאחר הרשעה של המוסר, וכן במקרה שהפרטים שנמסרו אינם נכונים אך לא באשמת המבקש - בתנאי שהוא טרם החל בבניה.

לשון אחר, ציטוט חשוב מפסק הדין:

"רוצה לומר, כי המחוקק אמר למאשימה - אם נתת היתר על סמך הטעיה מצד אחר, רשאית את לבטלו ואף להעמיד את האחר לדין בגין בניה שלא כדין; אם נתת היתר על סמך טעות שלך - רשאית את לבטלו לאחר מתן זכות שימוע, ובתנאי שהבניה טרם החלה.

בחינת העובדות בענייננו מביאה למסקנה כי לא ניתן להחיל עליו אף לא אחד מהמקרים האמורים, שכן מחד גייסא לא נטען כי הנאשמים חלילה, הם שהטעו את המאשימה טרם מתן ההיתר המקורי ומאידך-גיסא הבנייה החלה גם החלה ואף הייתה בשלבים מתקדמים".

ועוד נקבע בפסק הדין:

"יתרה מזאת, בעין אחת "קרצה" המאשימה לנאשמים בנתנה להם להבין כי אין היא מצפה מהם להרוס את המבנים הנזכרים בהיתר הזמני, בעוד בידיה הגישה נגדם כתב אישום בגין אי-הריסת אותם מבנים.

רוצה לומר, כי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה יש, לא רק כדי לענות על אמות המידה שנקבעו בהלכת בורוביץ, אלא אף על אמות המידה שנקבעו בפס"ד יפת, קרי - התנהגות שערורייתית שיש בה משום דיכוי והתעמרות בנאשמים".

הביקורת שמתח בית המשפט על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - השומרון היא קשה. הוועדה כמו גם גופי רישוי אחרים, מרכזים בידיהם סמכויות רישוי נרחבות המשפיעות על כיסם של האזרחים הנזקקים לשירותי רישוי, וכן גם משפיעות על איכות החיים של רוכשי הדירות.

לאור ריכוז הסמכויות, וברשות מנהלית, הוועדה המקומית צריכה להיות ערה למצוקותיהם של אלה המשחרים לפתחה, ויש לה את ההזדמנות לעשות זאת; תהליך התכנון והרישוי הוא מורכב ומתמשך, והאזרח מוצא עצמו לא אחת בצמתים בהם הוא נזקק להסתייע בוועדה.

כך קרה גם בתיק זה, ומשבא האזרח (הנאשם) להסתייע בשירותי הוועדה - על-מנת לחלצה מהטעות שהיא טעתה - גילה כי אין עם מי לדבר, מושכים אותו, נוהגים בסחבת, וכלשון ביהמ"ש - מתעמרים בו.

בית המשפט קבע כי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - השומרון התעמרה בנאשמים באופן שערורייתי, ולכן ביטל את כתב האישום.