בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אבי מעוז - אנטומיה של חולי ממשלתי
|
אבי מעוז, מנכ"ל משרד השיכון לשעבר הוא, בד-בבד, כל היפה ב"ישראליות" וכל החולה בממשל הישראלי. [בעקבות כתבה ב"מוסף השבת" של "מעריב"]
יצא לי להכיר את אבי מעוז, אמנם בשטחיות, ושמעתי עליו רבות מאנשי משרד השיכון איתם אני בקשר עוד מהיותי בתפקיד בכיר במשרד. עם כל הויכוח הפוליטי על מפעל ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה אין אנו יכולים להתעלם מדור זה של חדורי אידיאולוגיה וציונות [במונחים שלהם], שאינם חוסכים מזמנם, מנוחותם ושיקוליהם האישיים בכדי "להילחם" על החשוב להם. גם אם אין הסכמה על ההתנחלויות וההתיישבות בחבל עזה, רבים בישראל הנמנים על הדור הישן בעיקר, אינם יכולים שלא להעלות באפם את ריח החלוציות והישראליות במיטבם של שנות הקמת המדינה ועד אמצע שנות השבעים לערך. זוהי הסיבה לאמביוולנטיות הרבה בציבור הישראלי לנוכח תופעת ההתנחלות. על אותה "ישראליות" נמנתה גם התפיסה כי "בתחבולות תעשה לך מלחמה" וכל האמצעים כשרים להשגת המטרה. תמיד נחשבה "גבורה" התכונה של היכולת להערים על החוק והסדר למען הגשמת מטרות לאומיות. אבי מעוז מייצג תפיסה ואידיאולוגיה זו במהותה. אולם, כאשר אבי מעוז ממלא תפקיד חשוב ורב-ערך כמו מנכ"ל משרד השיכון בממשלת ישראל, הוא הופך להיות ההתגלמות של החולי הניהולי שפשט בממשל הישראלי. אין מרחק רב בין העדפת מקורבים, חברי מרכזי מפלגות, הטיית מכרזים לטובת חברים לבין הטיית משאבי הממשלה לכוון הקמת מאחזים באיו"ש באופן כפי שנחשף בדוח עו"ד טלי ששון. אני כותב על כך באמביוולנטיות מסויימת מכיוון שידוע לי [ולרבים אחרים] שיש משום "אחיזת עיניים" בדוח זה - כל ממשלות ישראל מאז החל מפעל ההתיישבות נתנו ידם לבניה זו, ועל כן האשמים העיקריים במה שהדוח מציג הם ראשי הממשלות מהעבודה והליכוד, אשר איישו את לשכת ראש הממשלה מאז מלחמת ששת הימים - כל אחד עשה זאת בדרכו שלו ובשיטות שלו, ועל כן יש לקבל את הדוח בהסתייגות רבה בהיבט הפוליטי שלו. אולם, נחזור לאבי מעוז. העובדה כי ממשלה ממנה מנכ"ל למשרד ממשלתי אשר במשך כל כהונתו דואג אך ורק [או בעיקר] להפניית משאבים לחיזוק ההתנחליות, תוך העלמת נתונים, ניתול חוסר השקיפות, שיעבוד עובדי מדינה [אם כי חלקם במשרד השיכון שיתף פעולה ברצון, בין אם מסיבה אידאולוגית ובין אם משיקולי קידום] לביצוע דבר עבירה, תוך הקמת מערכת בין משרדית מתואמת ומתוחכמת - בכל אלה יש את כל האלמנטים המבטאים אנארכיה מוחלטת במינהל הציבורי הישראלי. קשה לי להאמין מצב בו, נניח, היה מתמנה כומר לתפקיד שר השיכון האמריקני והיה מפנה את רוב משאבי המשרד לבניית כנסיות, קידום עסקי הכנסיות וראשי הכנסיות; או שבבבריטניה היה מתמנה לתפקיד שר הפנים הומוסקסואל מוצהר שהיה מערים על הממשלה ומשנה חוקים ומפנה משאבים לקהילת ההומו-לסביות, לסביבתם, לאמצעיהם, למוסדותיהם וזאת על-פני משימות לאומיות אחרות... אצלנו הכל אפשרי, ובדרך כלל בחסות אי-הסדר ועבודת המטה הלקויה של הממשלה. באותה שעה בה אבי מעוז פעל בנמרצות לעבר ההתנחליות והמאחזים ענף הבנייה התרסק, הבניה הפרטית והציבורית כמעט הופסקה, תיעוש הבניה לא חדר למערכת הבניה, בעיית העובדים הזרים לענף הבניה לא נפתרה, מאות אלפי דירות עדיין לא רשומות בטאבו, שיקום השכונות הפיזי והחברתי קורס, עמידר הולכת ומתדרדרת ועוד נושאים רבים וחשובים. אבל, את אבי מעוז זה לא מעניין - הוא לא בא בשביל זה למשרד השיכון...
|
תאריך:
|
18/03/2005
|
|
|
עודכן:
|
18/03/2005
|
|
מוטי שפירא
|
|
בהיותי חייל צעיר בטירונות, אחותי קנתה לי כמתנת גיוס את הספר של ג'יימס הריוט, "כל היצורים גדולים כקטנים". כך התוודעתי לנושא קסום, עולם הווטרינריה, ולאדם מופלא ומיוחד, הסופר והווטרינר, ג'יימס הריוט.
|
|
|
איך מגיעים למצב בו 250 בני טובים, מתקבצים והופכים לסרבנים, יושבים בדעה צלולה ובלא מעט גאווה וכותבים כי לא ישרתו בצבא, לא ישתתפו בכיבוש?
|
|
|
מדי יום אני נתקלת בקושי רב להסביר ללקוחותי, שנפגעו בשל מעשה נזיקין ואיבדו את יקיריהם, מדוע למרות עצם זכייתם בתביעה נפסקים להם סכומים מזעריים ביותר. מותו של ילד או קשיש, מותם של אב, אם או קרוב משפחה, נאמדים במונחם כספיים עלובים עד כי אלה בלתי סבירים ובלי הוגנים, שעה שלכאב ולסבל אין גבול.
|
|
|
יש משהו עצוב בהתכנסות ראשי המדינות ושרי החוץ לכבוד בניין יד ושם החדש והמחודש. יש משהו עצוב באהבה העצומה המורעפת על יהודים מתים. על יהודים שנעקרו ממקום מושבם מזה אלפיים שנה (עוד בימיו של יוספוס פלוויוס היתה ברומא קהילה יהודית של ששת אלפים נפש) ונשלחו את בית המטבחיים לאחר שנשדדו עד היסוד, עד פיסת האריג האחרונה, עד המשקפיים וטבעת הנישואין ושער הראש והמילוי בשיניים.
|
|
|
אצלנו, אף פעם לא חסר עניין; ואם אין אירוע מסעיר מזדמן - לא לדאוג, יש מי שידאג להמציא לנו כזה; שלא יהיה משעמם חלילה.
|
|
|
|