שמעון פרס הוא הקולומבוס המודרני שגילה מזרח תיכון חדש יש מאין, האיינשטיין הפוליטי המקבל פרס נובל על תגלית מהפכנית חדשנית נוספת "כי שלום עושים עם אויבים". לכן צריך להביא את הרוצחים ובראשם הארכי רוצח ערפאת בתור הפרטנר האולטימטיבי לשלום לתוך הבית פנימה ולחמש אותו ואת אנשיו, כי הם יעשו את עבודת השלום השחורה בלי בג"ץ ובלי בצלם, כמאמר
יצחק רבין ז"ל אשר הגדיר בספרו את שמעון פרס "חתרן בלתי נלאה", הגדרה נכונה לאור התנהלותו הפוליטית של שמעון פרס לכל אורכה. וזאת לדעתי לא רק בשל המאבק הפוליטי בין השנים על ראשות המפלגה, שלמעשה היה מאבק על ראשות ה
ממשלה.
ההיסטוריה כהרגלה איננה מתיישרת עם כל חולם או כל חלום הזוי. גם אם הרעיון בא מתוך כוונה חיובית, המימוש והתוצאה הם המבחן. תהליך אוסלו האוטופי, שפרס הוא מולידו ואביו האידיאולוגי והמעשי, נעשה בידי אנשיו באוסלו הקרה והרחוקה, לא רק פיזית. בכל מקרה, מימושו של
הסכם אוסלו הלכה למעשה הביא את הטרור, הפחד והמוות לבתינו ורחובותינו במסע מאורגן של
יאסר ערפאת וארגונו, "השותף" הרוצח שהובא מטוניס.
הוסף לכך את העובדה שהמהלך עבר בכנסת בהפרש של שני קולות שנקנו במשרה, במכונית מיצובישי וכסף לשני מושחתים שערקו מסיעתם, תרגיל מושחת שאיפשר מהלך אשר גבה במישרים את מותם של יותר מאלף "קורבנות שלום", אלפי פצועים שחלקם נשארו נכים ופגועים בגוף ובנפש, תינוקות, ילדים, נשים וגברים בכל גיל.
מסביב לגלובוס
הנשיא לשעבר, האחראי הראשי, לא מצא ולו הזדמנות אחת קטנה כבן אדם, כיהודי, כבן תרבות לכאורה לומר: אולי טעיתי. בכל מקרה, לאור התוצאות לומר סליחה. המשפחות את ימי ההולדת של קרוביהם מקיימות בבתי קברות; אין צורך לפרט באיזה נסיבות ומסיבות פרס החנוק "בכלוב הזהב הנשיאותי" חגג את ימי ההולדת.
לאור ההגדרה האמיצה והממצה של הנשיא לשעבר על המשכן "הכלוב" ועוד מזהב מסנוור, ברור לנו הסבל הבלתי נסבל שחווה מר פרס משך כהונתו ומובנת התופעה שעליה הייתה רמיזה ביקורתית של כמה חוגים ספרטנים על מסעותיו המרובים מסביב לגלובוס. כמי ששייך לאחד החוגים שביקרו מצד אחד אך במקביל מבקש "סליחה" כשצריך, אני כמובן משתתף רטרואקטיבית בסבלו במשכן.
אחרי הרצח הנפשע של יצחק רבין ז"ל היה פרס האדריכל והאבא הרוחני של מסע השנאה וקמפיין ההכפשה והטלת "האחריות" לבניית האווירה לפני הרצח לא על המסית והמדיח אבישי רביב "השמפניה" סוכן השב"כ ומפעיליו, אלא הפניית האחריות המודגשת אל הציבור הדתי לאומי ככלל ואל המתנחלים בפרט. במסגרת האשמה נולדה ופוברקה אגדת "מורשת רבין", רבין שבסך הכול רצה להילחם בטרור בלי בג"ץ ובלי בצלם, ונגרר למהלך - לדעתי בשל שמירת מעמדו הפוליטי.
מגננה טקטית
יום הזיכרון לרצח יצחק רבין, ראש ממשלה בישראל, הפך לבליץ תקשורתי של שנאה והאשמה קולקטיבית שנמשך כל שנה במשך שבועות, שתחילתם לפני תאריך יום הרצח וסיומם אחרי שני התאריכים השונים, העברי והכללי שבאים בהפרש זה מזה בהתאם לשינויים בלוח העברי. תקופה שמזה שנים הציבור הדתי לאומי היה נכנס למגננה טקטית, מוריד פרופיל ומחכה בהכנעה למעבר טייפון ההאשמה חסרת השחר, כדי לחזור לממדיה הסטנדרטים הרגילים של האשמה ביתר השנה.
גם הליכוד ככלל ו
בנימין נתניהו כפרט היו מטרות לחיצי האשמה של רצח רבין. על-אף זאת שמעון פרס, המפסיד הסדרתי, הפסיד שוב בבחירות ונתניהו הרכיב ממשלה, על-אף קמפיין האשמה.
למרות הכישלון רווי הדם והמוות של תרגיל אוסלו הראשון, שנפסק רק ב-2002 במבצע חומת מגן, על-ידי לחימה קשה של צה"ל ביהודה ושומרון, ב-2005 קפץ שמעון קפיצה משולשת לממשלת שרון שאימצה בגדול את אסכולת השלום וזאת על-אף הניסיון הכושל והממית של השלב הראשון של התהליך והצלחתו המסחררת ההורגת. על הניסיון השני אין צורך להרבות מילים. מעבר לחורבן מפעל מדהים והרס חייהם של אלפי אחים, אנחנו חווים את הצלחת הניסיון השני כבר 9 שנים: בהתחלה בקטן, אך הוא והצלחה לא עוצרים באדום, והניסיון והחוויה גדלה ומתרחבת עם חלוף השנים. יותר ויותר אזרחים נכספים ומצורפים לריגושים לחוויית הכאילו חיים שהתהליך השלום הזה "מעניק", שלום שאנחנו חווים את משמעותו בימים אלו ממש.
כבוד ומדליות
הבדיקה והלמידה שאדם עושה על תוצאות פעולותיו ועל אלו של אחרים מהווה אינדיקציה ומורה דרך חשוב להתנהלותו בעתיד, מה שאנחנו קוראים ניסיון. אם כך הדבר בהקשר ליחיד, משפחה, פי כמה וכמה כשמדובר בניסיון המצטבר הנוגע לשלומו של ציבור, עם, קל וחומר בהקשר קיומה של מדינה וחיי אזרחיה.
לאיש שמעון פרס הניסיון שזועק, בועט, נושך והורג, איננו אומר דבר. הוא ממוקד ב"אקסיומה". מבחינתו משנתו ההזויה אינה זקוקה להוכחה, כי רק היא הביאה לו את השררה, הכבוד והמדליות ולאחרים - סגנון
חיים חדש, חיים ברדיוס של 15, 20, 30 שניות או דקות מן הממ"ד. חדשן תמיד. קולומבוס ואיינשטיין כבר הזכרתי.
האיש הזה, תוך כדי הלחימה כשבנינו ונכדינו נלחמים בעזה במטרה להפסיק את ברד הרקטות והפצמ"רים ולחסל את מנהרות התופת, לתקן בדמם את השערוריות והאילוזיות המדממות וההורסות חיים, מצהיר פרס כי מבצע צוק איתן מיצה את עצמו.
משחק דמוקרטי
בתחילת יולי הצהיר פרס כי המלחמה מיצתה את עצמה. יש לו פתרון מוכן ישן-חדש. הוא, ההוגה, האדריכל והבונה הראשי של הקונספציה של השלום ההזוי, מעניק לנו בלי בושה ובלי להניד עפעף את משנתו הקורסת והמדממת: לשוב לבנות על ההרכב של שחקני ספסל ברשות אבו מאזן מכחיש השואה שהפסיד שם במשחק הדמוקרטי. דרך אגב, השוני בינו לבין משעל והחמאס הוא בסגנון ובדרך (בשלבים) במטרה הסופית והסופנית לגבי מדינת ישראל יש זהות מוחלטת. כן הדמוקרט פרס אמר ב-4 ביולי כי המלחמה מיצתה את עצמה ויש להחזיר את עזה לאבו מאזן.
האמת היא כי אם כבר אבדה לו הבושה ורגש האחריות ו/או האשמה, חשבתי שאם הוא משתף אותנו, יש לאיש משהו חדשני, יצירתי, איזה הבזק אינטלקטואלי, משהו שקשור לימים הנוראים המתקרבים; משהו שקשור לסליחה, לתשובה או למחילה!!!
הערה: מספר הטילים שנורו מעזה לשטח מדינת ישראל משך ארבע וחצי שנים עד הגירוש מגוש-קטיף ב-2005 היה 800 טילים; ממוצע שנתי 178.
מספר הטילים שנורו מעזה לשטח מדינת ישראל משך שלוש וחצי שנים אחרי הגירוש עד סוף 2008 היה 8700. ממוצע לשנה 2486 טילים גדולים יותר בכוח הנפץ ובטווח.
מאמר זה נכתב מתוך דאגה לארצי, עמי ומשפחתי, ולדעתי האיש הזה מסכן את כולם.
והפעם - באין רצון, אנטישמים, מנגל, יורדים וקריעה 
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
