מבחן סובייקטיבי להתבוללות

המבחן האמיתי הנדרש כדי לחשוף את הדעה הנכונה של הנבחן כלפי תופעת ההתבוללות בין יהודים לערבים, הוא דווקא המבחן הסובייקטיבי, והשאלה שצריך לענות עליה היא אחת:

האם אתה היית מאשר/מסכים/מתנגד למצב בו בתך תתחתן על ערבי, ושקט בנפשך ובטוח כי היא לא תוכה ולא תושפל כעבור זמן, ולא תירצח, אם יסברו שם שהיא בגדה בבעלה?

האם היית מאשר/מסכים/מתנגד לנישואי בנך עם ערבייה, וסמוך ובטוח כי לא יירצח כנקמה על-ידי מי מבני המשפחה?

התנאי להצלחת המבחן הוא כמובן שהתשובה תהיה כנה, ולא תושפע משיקולים פופוליסטיים.

הדבר ניכר גם מהתגובות בפייסבוק לנישואים המעורבים המפורסמים האחרונים, אשר חלק ניכר מהן [מהתגובות] נסב על אודות השאלה, מה יתחולל בין בני הזוג המאושר כעבור תקופת זמן, כשלנגד עיני המשיבים - מקרי עבר, והתנהגות מגזרים שונים בחברה הישראלית ובפרט בחלקים שבמגזר הערבי בו מעמד האישה לא כמו במערב, ומרגע נישואיה היא בסכנת חיים, גם אם היא ערבייה כשרה, מסיבות ידועות.

השיקול האוביקטיבי ובכללו העתיד הדמוגראפי של העם היהודי, הוא השיקול היותר חשוב, אך הוא בהחלט נתפש פחות מוחשי ופחות משפיע על הלך המחשבה. אומנם לאחר ניסיון הכשל של הגרמנים לחסל את העם היהודי בתקופת השואה, היה אפשר לצפות כי תהיה יותר רגישות ומודעות מצד היהודים לנושא הדמוגראפי, אך נוכח הלכי הרוח בקרב חוגים רבים, זה לא קורה.

השיקול הסובייקטיבי הוא בהחלט לא רק סובייקטיבי, כי הוא משליך על מראה פני החברה כפי ששואפים שיהיה, ומכאן המעבר להיותו גם אוביקטיבי.

הרי המטרה הניצבת מול עיני התומך בנישואי תערובת, היא חופש בחירה באהבה, חופש שהוא תכלית הניגוד למסגרות הקשוחות והמסורתיות שחלות על המשפחה הערבית הנוצרת רק לאחר הנישואין, ואינה ידועה לפרטיה לפניהם, או שיש בלב תקווה סמויה כי המשפחה הטרייה המאושרת תצליח שלא להילכד במסגרת האורבת לפתחה.