שליחותו המקצועית של עיתונאי, ובוודאי של עיתונאי חוקר, היא לאסוף מידע, לוודא את אמינותו, ולפרסם אותו. בשביל זה משלמים לו משכורת. אבל ברגע שפורסם המידע הזה - הוא גלוי לעין כל, גם לעיני רשויות אכיפת החוק, כולל היועץ המשפטי. אם המידע הזה בעל ערך, מוסמך בעל הסמכות השלטונית להורות על פתיחת חקירה.
אך מה קורה כאשר מידע ציבורי חשוב הגיע לידיעתו של עיתונאי והוא מחליט לא לפרסם אותו, ומעביר את המידע ישירות למוסדות השלטון, כדי שהם יטפלו בו בכלים החוקיים העומדים לרשותם? ביום שדבר שכזה קורה הרי הוא משול להמרה מקצועית, שבמסגרתה משיל העיתונאי את עורו המקצועי והופך להיות מודיע של הרשויות.
והנה מסתבר שהמרה מן הסוג הזה אינה תרחיש תיאורטי והעיתונאי שבו אנו עוסקים הוא
רביב דרוקר שהודה במעשה החריג ודאג לפרסם אותו ברבים כמאמר בעיתון
הארץ.
וזה דבר המעשה מבית מדרשו הכתוב של דרוקר: כששמעתי שהיועץ המשפטי ל
ממשלה יהודה וינשטיין הורה לחקור את פרשת "ביבי טורס", התקשרתי, לראשונה בחיי, לבכיר במערכת אכיפת החוק.
״אני בטוח שווינשטיין רק רוצה לקבור את זה ומשתמש בכם, אבל אם אתם רציניים, יש לי חומר על איש העסקים שמימן את ביבי ועל עוד נסיעות שיש בהן לכאורה מימון כפול". איש שיחי אמר, ״אני אבדוק ואחזור אליך״. הוא חזר. אחסוך מכם את התשובה המביכה. אסתפק בכך שהוא לא נפגש אתי, לא ביקש חומר, לא רצה לדעת מי העדים האחרים שמוכנים להעיד, כלום".
ניסיתי להבין מדוע פרסם דרוקר בהארץ את הדברים האלה שאין מקום להתגאות בהם. לדעתי התשובה ההגיונית היחידה לקושיה זו היא שהנתיב הזה נבחר כחלק מהמערכה של דרוקר נגד היועץ המשפטי לממשלה שהחליט לאמץ את המלצותיהם של המשטרה ושל פרקליט המדינה לסיים את הליך הבדיקה בעניינו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו בפרשת "ביבי טורס" בהסבר שלפיו "אין תשתית לפתוח בחקירה פלילית".
בדברי הפרשנות של דרוקר בערוץ 10 על החלטת היועץ הוא הסביר מדוע שגויה ההחלטה. סביר להניח שהסיבה לפרסום הדברים בהארץ הייתה לאתגר את היועץ כדי שבכל זאת יורה לפתוח בחקירה. צודק או טועה על דבר אחד לא יכולה להיות מחלוקת: רביב דרוקר עשה מעשה שלא ייעשה כאשר הציע מיוזמתו למסור חומר עיתונאי לרשויות כדי שישמש אמצעי לפתיחת חקירה. עצם המעשה הזה הוא חטא למקצוע.
התחקירן רביב דרוקר הציב את עצמו בראש העיתונאים הלוחמים למען טוהר המידות הציבורי ואף יזם והקים את התנועה החשובה ל
חופש המידע. הוא עושה את מלאכתו נאמנה, באומץ לב ובהתמדה ובשל כך אף זכה לקבל את אות אומ"ץ (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי בראשות
אריה אבנרי). אך השאלה שדרוקר חייב לשאול את עצמו, ולהסביר את תשובתו לציבור, היא: האם המטרה (החשובה) מקדשת את כל האמצעים והאם התרומה הציבורית החיובית של המעשה מפצה על הנזק שנגרם למקצוע העיתונות בדרך להשגת המטרה.