הכשר לשינוע עם

לפני שלושים שנה יצא לאור הספר 'הכשר לרצח' בו תוארה השתלשלות העניינים של אחד מן הכתבים המפורסמים בהיסטוריה האנושית, הפרוטוקולים של זקני ציון.

מזיוף רוסי של כתב פלסתר דמיוני צרפתי, ועד להתוויית מדיניות רשמית של מעצמה אירופית. השלשלת הסתיימה בתאי הגזים ובבורות ההרג ביערות, וחיסולה של תרבות יהדות אירופה בת אלפיים השנה.

הספר עצמו היה לנכסי צאן ברזל של כל המשטרים האנטישמיים בעולם, וזכה למקום של כבוד בספריה הגדולה של אלכסנדריה, ליד התנ"ך.

בימים אלו הושלמה עבודת החקיקה להכשר לשינוע עם, המעשה התחיקתי המכשיר את הטריפה של גירוש בני אדם ממקום מושבם והעברתם הכפויה למקום אחר. מדינת ישראל חוקקה תקדים המאפשר לה לפנות משפחות כנגד רצונן, לפצות אותן כאוות נפשה, ולשלח אותן לכל הרוחות והשדים.

מה הסיכוי שהמהלך התחיקתי הזה היה עובר את הכנסת, ואת בג"ץ, לו היה מדובר בקבוצה אתנית של ערבים, לדוגמא, יושבי טייבה או ג'לגו'ליה או קלקיליה? התשובה כבר נאמרה. נציגי בית המחוקקים היו מוכנים לשכב לפני המשאיות ולפוצץ אותן כדי שלא להרשות נבלה שכזו. אלא שכאשר מדובר ביהודים, ובמיוחד ביהודים חובשי כיפה, ועוד יותר, בחובשי כיפה סרוגה המשרתים בצה"ל ובעוסקים בכל מלאכה המכבדת את בעליה, ביהודיות היולדות ילדים ומגדלות אותן לתורה ולחופה ולמעשים טובים, כל מעשי הנבלה כשרים למהדרין.

כשר לתפור להם עלילות דברים, כשר להאשים את מנהיגיהם בהסתה ובהמרדה, כשר למנוע מהם ביקורי קרובים, כשר למנוע מהם משכורות, כשר למנוע מהם תמיכה ציבורית, כשר להגן על רוצחי מנהיגיהם, וכשר לכפות על בניהם שלהם לאכול את הטריפה ולומר כי ערבה לחיכם.

על פניו לא ברור מדוע זקוק ראש הממשלה לכל המהלך המסובך והקשה של העברת חוק אכזרי ובוטה כנגד טובי העם, המשק, והאמונה, המובילים את העם בכל תחום. הרי אם מדובר בשטח צבאי, שמדינת ישראל לא החילה עליו את החוק הישראלי, הרי אין צורך לחוקק חוק פינוי כלל ועיקר.

הפקודה לצה"ל לצאת מן השטח יכולה לרדת דרך דרגי הפיקוד,
הפסקת הסיורים והאבטחה לאורך גדר המערכת המפרידה את גוש קטיף
מדיר-אל בלאח ורפיח, קפול הצבא אל גדר המערכת אשר הוקמה
לאורך הקווים הישנים, וזהו. לא פינוי ולא בטיח.

אזרחי ישראל הרוצים להישאר בתחום הרשות הערבית יישארו בה ותו לא. ירצו לעזוב, יעזבו, ירצו להישאר שם, כמו שלושת אלפי יהודי ג'רבה, יישארו.

אלא שלא זאת כוונת ראש הממשלה. הוא רוצה הכשר לשינוע עם. הוא רוצה ליצור את התקדים שבו אפשר לשנע קבוצה אתנית, כנגד רצונה, בעבור פיצוי נאות או לא נאות, ולשלח אותם לארץ גזרה.

אחרי המהלך הזה, אין שום מניעה להחיל את החוק הקיים על כל קבוצה אחרת. ואם לא בראש הממשלה הזה מדובר, שכן גם אריאל שרון קשישא לא יכול לצפות להיות ראש הממשלה עד אחרית הימים, הרי שראש ממשלה אחר יוכל לעשות זאת.

מדוע אם כך נותנים אנשי השמאל את ידם לחוק אשר נוגד את כל הוויתם הליברלית, את כל אמונתם בכבוד האדם וחירותו? כנראה שמאותה סיבה שהם מכריזים השכם והערב שהם מוכנים ומזומנים למלחמת אחים, שכן אין הם רואים בקבוצה האתנית המועמדת לגירוש אחים כלל ועיקר.

למעשה הם רואים בהם סכנה לזכויות היתר שלהם בתוך החברה הישראלית. אפי איתם על שמונת בניו ובנותיו מסוכן להם יותר, מבחינה רעיונית, תרבותית, ודמוגרפית מאשר אבו מאזן.

ומדוע? מדוע מסוכן אפי איתם, ומדוע צריך לייצר הכשר לירות בו יותר מאשר בג'יבריל רג'וב? מכיוון שלג'יבריל רג'וב ודומיו הם מתיחסים בעליונות ובזלזול. הם הנייטיבס חסרי הארגון חסרי ההשכלה, עלובי הנפש שבמחנות הפליטים, שעליהם אפשר לדרוך מתי שרוצים, ומתוך החמלה כלפי הג'וק, וכל עוד הג'וק מתנחל לו רק בבתים של סרוגי הכיפה, אין בעייה מוסרית לתת לו לחיות ואפילו לספק לו עבודה בשכר עבדים של שמונים שקל ביום. אין בעיה לקבל אותו כשואב המים וחוטב העצים ומערבב המלט.

אבל אפי איתם (כדרך משל) איננו ג'וק. הוא טוען לכתר, לא פחות
מאשר נסיכי משפחת המלוכה של רבין, פרס ושריד, ומגבה את טיעונו לכתר במנהיגות, צבאית ערכית ומעשית. לכן הוא מסוכן יותר, ואם ירים ראש, יש לירות בו. יש יותר מאלטלנה אחת וגומר וגומר...

לעומת אנשי הרהב והזלזול, המנהיג שנרצח, זה שדמו לא נוקם,
התייחס לערבים בכבוד הראוי להם, בכבוד הראוי לבני אדם שיש להם תרבות, עצמה, נחישות, והקרבה למען המטרה.

אתרע מזלנו והמטרה שלהם היא להשמיד אותנו, אבל אין זאת אומרת שצריך לזלזל בהם. להיפך, צריך לכבד אותם ולחשוד ולהישמר מהם.
ובמיוחד להישמר מן התמימות הגורסת שרק מכיוון שאנו מכבדי הסכמים ובריתות, גם הערבים הם מכבדי הסכמים בריתות וחוקים.

כאשר השנאה עזה מספיק, היא מעבירה אנשים על דעתם. כאשר השנאה
לסרוגי הכיפה ואנשי האמונה גדולה מספיק, יכולים גם הליברלים
הדגולים ביותר להפוך לקלגסים שלוחי רסן. כאשר השנאה עמוקה מספיק, יוגדר כל חובש כיפה כחולירע, או אז ניתן להכשיר את הנבלה והטריפה גם למהדרין גלאט, ולתת הכשר לשינוע עם.

גם אריאל שרון יודע זאת. מטרתו היא לסכל את הסכנה שמייצגים ערביי ארץ ישראל למדינת היהודים, ואת המטרה הזו ניתן להשיג רק בשינועם למקומות אחרים. את השרץ הזה, של שינוע, טרנספר, גירוש, יש צורך להכשיר. לפיכך השתמש בשנאה החולנית אשר יש לישראלים מסוימים כלפי יהודים מסוימים, והכשיר את השרץ.

גם עבדאללה מלך ירדן הבין במה המדובר, ולכן הוא אץ רץ אל עמיתיו בארצות ערב ומנסה לשכנע אותן לדבר עם אריאל שרון, להקים יחסים דיפלומטיים, כדי למנוע את האפשרות של שינוע אוכלוסין בכיוון שלו.

שכן הוא יודע מניסיון, ניסיונו של אביו המנוח, של אבי סבו המנוח, שאין דבר מסוכן יותר בעולם מאשר אוכלוסייה פלשתינית. גם אנואר סאדאת הבין אל נכון במה מדובר עוד בשנת 1979, לכן סרב בכל תוקף לקבל את הפלשתינים, והסתפק באופירה ובנפט, בתעלת סואץ ובטאבה. אומרים שיש שם קזינו לתפארת, מן הסוג של רולטה רוסית.

אריאל שרון ירשם אם כך בדפי ההיסטוריה כמנהיג היהודי אשר הצליח להעביר את הליברלים היהודים לפסים של הכשר הטרנספר, הציל את ישראל גם מהם, וגם מן הסכנה הפלשתינית. כבקשיש, האכיל את נשיא מצריים את המרורים שמהם התחמק אנואר סאדאת, בדמות של מיליון וחצי פלשתינים.

ובאשר לפינוי עצמו. הוא לא יתרחש כלל. הצבא יפנה את עצמו מגוש קטיף, וישאיר את הדלת פתוחה למי שירצה להצטרף, לדוגמא, ראשי המכינה וישיבת ההסדר בנווה דקלים, המגדירים את צה"ל כאמם-מכורתם. השלב הראשון של נסיגת צה"ל מן הרצועה מתרחש כבר בימים אלו, ואידך זיל גמור.
___________________________________
הכותב הינו חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי וחלוק על רובם בנושא ההינתקות.