אשריכם ישראל

הידיעה הייתה מרנינה ומחממת את הלב. ערב יום כיפור תשע"ה נכתב בתקשורת כי כל שחקני הכדורגל הישראלים המשחקים בקבוצות זרות בחו"ל, לא רק שלא ישחקו ביום הכיפורים אלא שהם הסבירו באופן חד-משמעי כי בין שמירת הצום ואי קיום משחקם בקבוצתם הזרה, לבין המשך הקריירה הספורטיבית שלהם (אם יענשו על כך שלא הסכימו לשחק), אזי, הם בחרו בשמירת הצום.

לפני עשרות שנים זו הייתה הדילמה של השחקן הישראלי הראשון ששיחק בליגה האנגלית, של אבי כהן המנוח, אז שחקן ליברפול וקפטן נבחרת ישראל. כהן בחר לפסוח על שני הסעיפים והחליט גם לשחק וגם לצום, ושם החלה מפלתו הספורטיבית בקבוצת הפאר הזו.

משחקו של אבי - בתוך צום, היה כמובן חלש ומרושל וממשחק זה ואילך הוא החל לאבד את מקומו. אבל גם בתחום היהודי לא עזר לו הצום הזה. הקהילה היהודית בליברפול - שעד אז עמדה מאחוריו ועודדה אותו, ראתה במשחק שלו חילול השם, ולא עניין אותה האם הוא צם או לא. כך איבד אבי כהן גם את האימון היהודי בו.

כאן המקום לציין כי רוב רובם של יהודי ליברפול, אז כהיום, לא נמנו מעולם על הקהילות היותר אדוקות ביהדות בריטניה, וגם מנין שומרי השבת שלהם איננו מהמובילים במדינה זו. אבל יום הכיפורים היה עבורם ה"קו האדום", קו שאותו לא חוצים עבור "דברים בטלים" כמו הכדורגל למשל. זהו ההבדל בין יהודי לנוכרי. ליהודי הכי חילוני יש ניצוץ דתי שאינו מרשה לו לעבור על "קו אדום" של יהדות, כמו יום הכיפורים למשל, גם במחיר של עסקים וגשמיות. אצל הנוכרי האינטרס הגשמי הוא ראשון ואת הצורך הדתי הכי קרוב לליבו הוא ימיר בחיי היום יום.

חבורת הכדורגלנים הישראלים בחו"ל הוכיחה שוב כי היהדות עומדת אצלם מעל הכסף וההצלחה, וגם במחיר פגיעה בקריירה. לא פלא הוא שנוכרי אינו מבין זאת. זה קרה לא פעם בעבר, כמו למשל בסלטה ויגו הספרדית, שם שיחק בעבר הכדורגלן הישראלי רביבו. כשהלה תבע, כתנאי להמשך חוזהו, את אספקת האוכל הכשר, הרי שהספרדים היו בהלם. אילו לפני נוצרי, או אפילו מוסלמי, הייתה עומדת הברירה של דת מול קריירה ופרנסה, הרי שבוודאי שהיה בוחר באפשרות השנייה בלי להסס.

זו עוד אחת ההוכחות להיותם של היהודים עם סגולה עם בסיס דתי ראשוני ולא לאומי, כשהחול הוא משני. מסתבר שהחולין והרוחניות נלחמים זה בזה בנפש היהודית, להבדיל מהנוכרי שנפשו נמצאת בתוך החולין. אין לי מה לומר לחבורה הזו אלא אשריכם ישראל שהקב"ה בעצמו מטהר אתכם!

אבל דווקא לאור השמחה הזו הרי שאני בהחלט כועס על אותם שני אנשי חב"ד, שאחד מהם הוא אפילו בהנהלת "כולל חב"ד" העולמית, והחפצים לקנות את קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א. הניצוץ הזה - של תורה ויהדות מעל גשמיות, צריך היה לנצלו לשם הצלת הטובע ולא לתת לגיטימציה לטביעה.

לפני עשרות שנים הבחינו לא מעט רבנים שעסקו בתשובה באותם כדורגלנים שטבעו בתוך המשחק האובססיבי והוולגרי הזה, אך הניצוץ שלהם צעק הצילו! כך נמשו לחיי תורה ומצוות יהודים יקרים ששקעו בעולם הבוצי של הכדורגל עד צווארם, כדוד שוקיאן (כוכבה של שמשון ת"א הארכאית מהליגה הראשונה, בשנות ה-70), משה טובול (כוכב ידוע בשנות ה-70 וה-80 במספר קבוצות כדורגל בליגה העילית כמו הפועל ר"ג, בית"י"ם והפועל יהוד), שלמה קירט (כוכב הנבחרת הלאומית בכדורגל בשנות ה-80 שצמח במכבי שעריים ברחובות, וששיחק בקבוצות רבות בליגה העילית כמו בני יהודה ת"א, בית"ר י"ם, מכבי ת"א, מכבי פ"ת, מכבי יפו, הפועל כ"ס ועוד), אלון קפלן (אף הוא שיחק בשנות ה-80 בנבחרת הלאומית בכדורגל ובליגה העילית שיחק במכבי ת"א ובשמשון ת"א), יגאל אלחרר (בלמה של בית"ר י"ם בכדורגל, בשנות ה-90) ואחרים.

היום, דווקא כששחקני כדורגל חובשים כיפות אפילו על כר הדשא הרי ששום גורם תורתי אינו מזהה את קריאות המצוקה הרוחניות שלהם, למשות אותם מהמים העכורים למימי התורה.

סאני קאהן וראסל גלבוט אינם מסייעים לממד היהודי - הרוחני כאשר הם רוכשים קבוצת כדורגל, אף אם זאת תתחייב לא לשחק בשבתות ובחגים ותחתום על עריכת קידושי בליל שבת וחג.

הבעיה במשחק הכדורגל איננה רק עצם ביצועו בשבת קודש. זו בעיה עמוקה שכבר החשמונאים שפכו את דמם נגד התרבות היוונית הזו. הכדורגל היא העבודה הזרה של ימינו, היא זו שהופכת בני אדם שנמצאים מתחת לממוצע האנושי ל"כוכבים" שלמענם מותר להכות ואף לדקור למוות. זהו למודל חיקוי שלילי למבוגרים ונוער וזו התרבות הבהמית ההפוכה לדרך דת אש למו.

במגרש הכדורגל הנפש עושה באופן "רוחני" את מה שעושה הגוף בשירותים. במגרש הכדורגל יוצאת כל התרבות הרעה בהתפרקות של אלימות, קללות ואפילו שכרות. במקום לבוא ולהציל את הכדורגלנים היהודים מבור תחתית זה - שלהבדיל מהגויים מוכח שהיהדות שלהם לא מתחברת עד הסוף לדברים בטלים ככדורגל, הרי ששני החב"דניקים מעניקים לגיטימציה "חרדית" לוואנדליזם הזה ומכשירים את בור התחתית הזה עבור ילדים ונוער, כעתידם המפוקפק. עם חב"ד זה כבר אירע בעבר, וגם כן בקבוצת הפועל ת"א בכדורגל לא לפני שנים רבות. הגביר החב"די לייב לבאייב היה אז שליחו של יהודי אחר - רומן אברמוביץ, לרכישת אותה הפועל ת"א בכדורגל, בקרב האוליגרכים, נגד ארקדי גדימאק מבית"ר י"ם.

והיה עוד ניסיון של חב"ד ליצוק "דת קודש" בספורט יוון הטמא, כאשר החב"דים אימצו את קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון ואת מאמנה דאז פיני גרשון, שגילה סממני יהדות, כדי ליצור את הרושם הפופוליסטי שליהדות ולתרבות יוון אפשר למצוא דרך משותפת, רחמנא לצלן, והמילילה הקדושה "משיח" הפכה לג'ינגל ההימנוני של אותה קבוצה. והעיקר שחב"ד עורכת את "פרסום הנס" של חנוכה בכל העולם, באופן הבומבסטי ביותר, מכל שאר הזרמים ביהדות...

קצת מוזר כיצד בגוף חרדי כמו חב"ד עוברים על סדר היום לנוכח העובדה שראסל גלבוט חבר בעמותה התורתית הראשונה במעלה של חב"ד, רשת הכוללים שלה, ומנגד הוא הולך להפוך למנג'ר של "פרסום הנס" של היוונים ושל תרבותם, ועוד במקצוע היותר וולגרי של תרבות זו. זו לא הייתה מעולם דרך הקירוב של החסידות המהוללה הזו, כל עוד אדמו"ריה היו בחיים. היום נוצר שם "ואקום" שלילי שכבר נרמז בספר "שופטים":" וביום ההוא אין מלך בישראל, איש כטוב בעיניו יעשה".

לסיום, בכל זאת כדי להרנין את הלבבות שאין ישראל כשאר הגויים, הרי שאספר כאן סיפור דומה - ביחס למסירות נפש של יהודים מהשורה, בהעדפתם דת ולא פרנסה. זה אירע לפני כשלוש עשרה שנה.

הטלפון בביתי, בבוקרשט בירת רומניה, צלצל. על הקו היו ארבעה סטודנטים ישראלים לרפואת שיניים מאוניברסיטת יאסי שבצפון רומניה, שאחד מהם אפילו לא ענה למושג "שומר שבת". שנים מהם היו בני זוג נשוי ועוד שני סטודנטים גברים. הם ביקשו ממני להשתדל אצל דיקן הסטודנטים שלהם לדחות למספר ימים (או לפחות ליומיים...) את בחינת ההסמכה ("ליצנסה") לרפואה, משום שזו חלה ביום הכיפורים. הסיכוי היה שווה לאפס.

זו הייתה בחינה קשה ושבאה לאחר שש שנות לימוד הרפואה, ומעולם לא דחו אותה. מבקש הדחייה היה צריך לחכות לפחות עוד שנה, ובמקרים רבים הרי שמי שהתעקש על הדחייה נפסל כליל! זה היה גם גורלם של סטודנטים ישראלים רבים לרפואה באוניברסיטת בוקרשט, אף בימים שלאחר נפילת הקומוניזם ועם בוא הדמוקרטיה, והפוסל היה לא אחר מפר' ניקולאי קאז'ל, יו"ר הפדרציה היהודית ששימש גם כיו"ר האוניברסיטה!

אבל בסיעתא דשמעיה ההשתדלות שלי לא רק שעזרה אלא שדיקן הסטודנטים ביאסי, פר' ואסילי בורלוי, גם איפשר לסטודנטים עצמם לקבוע את תאריך בחינתם! שבועות מספר אחר כך גיליתי את סוד הצלחתי, ההצלחה הייתה תלויה במסירות הנפש של הזוג הנשוי, יוסי ולאה. בהגיע באותה עת לוינה, בירת אוסטריה, לחוג את חג שמחת התורה בחברת הקהילה היהודית יוצאת אוזבקיסטן (בוכרה), ניגש אלי יהודי מהקהילה ושאלני אם אני האיש שדחיתי לסטודנטים הישראלים את בחינתם ביאסי.

הופתעתי מכך שהאיש יודע זאת ואז הוא הציג עצמו כבן משפחתם. שניות ספורות אחר כך הוא סיפר לי כי הזוג ביקר בוינה בראש השנה שלפני אותו יום הכיפורים, כשההשתדלות שלי עוד לא יצאה לפועל, ובני הזוג הצהירו כי אם לא יצליחו לדחות את בחינתם הם לא ייגשו אליה משום שאת יום הכיפורים הם לא יחללו, למרות שפרנסתם בהמשך חייהם הייתה תלויה בכך. אז הבנתי שמסירות נפשם של יוסי ולאה חרצו בשמים את דינם לחסד, בדחיית מבחנם. אני הייתי רק השליח...