רבים מנאמני ארץ-ישראל חשו השבוע תחושת כישלון, כאשר נפלה הצעת החוק בדבר משאל-עם. מאבק של חודשים רבים, שהושקעו בו משאבי רוח וחומר כבירים, נסתיים בלא-כלום. היו שמלכתחילה מתחו ביקורת על קו-ההסברה הזה, וסברו שעצם הנכונות לתת בידי העם את הסמכות לקרוע חלקים מארץ-ישראל ולעקור יישובים פורחים - היא מתן לגיטימציה למעשה פסול מעיקרו ובלתי-מוסרי בעליל.
ייתכן מאוד שדווקא כישלון הקמפיין למען משאל-עם יחולל מפנה חיובי. עד כה התמקד הדיון בענייני טקטיקה, ולא כל-כך בעצם מהות הרעיון לנטוש חלקים מארץ-ישראל ולהחריב יישובים יהודיים. לא פלא שככל שהתעצם הקמפיין למען משאל-עם, גברה התמיכה הציבורית במהלכי הממשלה. עכשיו, כשנסתיימו הטקטיקות, אולי יתחילו סוף-סוף להסביר לציבור למה התוכנית הזאת רעה ומסוכנת.
הנחות מופרכות
התמיכה של חלקים גדולים בציבור בתוכנית הבריחה והגירוש מעוררת תמיהה גדולה. האם אנשים בני-דעת מתנהגים כעדר כבשים, ההולכים אחרי 'מנהיגם' בעיניים עצומות ובלי שום בקרה עצמית?! האם עד כדי כך גדול כוחה של שטיפת-המוח התקשורתית, שאנשים פשוט מפסיקים לחשוב ומדקלמים ססמאות-סרק?!
כאשר הוצגה התוכנית, הסביר ראש-הממשלה שחורבן גוש קטיף אמור להביא שני הישגים:
א. תמורתו נתקבלה הכרה אמריקנית בריבונות ישראלית על גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ובשומרון.
ב. נהדפו תכניות מדיניות מסוכנות, כמו מפת הדרכים ויוזמות אירופיות.
בינתיים התברר כי שתי ההנחות הללו מופרכות מיסודן. השבוע הבהיר שגריר ארה"ב (את מה שכבר היה ידוע), כי ארה"ב לא נתנה לנו דבר מלבד הצהרה כללית שאינה מחייבת איש. ארה"ב כבר נסוגה מהתחייבויות מפורשות הרבה יותר, וכאן אין אפילו התחייבות או הצהרה חד-משמעית, אלא מודגש בפירוש כי גודל היישובים ייקבע במשא-ומתן בין הצדדים.
ההנחה השנייה התבררה אף היא כעורבא-פרח. כבר עכשיו לוחצים עלינו להיכנס למתווה מפת-הדרכים, והלחץ יגבר וילך. לכל היותר ימתין העולם לסיום העקירה של גוש קטיף ויישובי צפון השומרון (למה ללחוץ כשהיהודים עושים לבד את מלאכת ההרס), ואחר-כך יופעלו מחדש כל מנופי הלחץ, כפי שנוכחנו בעבר.
יתרה מזו: עקירת גוש קטיף היא הסכנה הגדולה ביותר המרחפת על גושי ההתיישבות ביהודה ובשומרון. אם אפשר לעקור גוש התיישבות שלם (שבניגוד לתעמולה השקרית, אינו ממוקם בלב אוכלוסייה ערבית, אלא הוא גוש יהודי לכל דבר), מדוע יהיה שונה גורלם של גושי ההתיישבות האחרים?
איומים וסכנות
ברור אפוא ששום תועלת לא תצמח לישראל מהרס וחורבן היישובים, אבל הנזקים והסכנות רבים מספור:
א. יצירת תקדים של הרס יישובים יהודיים ביש"ע - דבר שלא היה כמותו.
ב. גירוש יהודים מבתיהם רק בשל היותם יהודים - מעשה בלתי-מוסרי הזועק לשמים.
ג. מתן רוח-גבית לטרור, הזוכה לראשונה להישג שלא היה יכול לחלום עליו. על תחושת ההישג וההצלחה של המחבלים, עלולים לשלם בחייהם יהודים רבים (היו-לא-תהיה).
ד. הפיכת רצועת עזה ללבנון שנייה, שיכולה לאיים על כל דרום הארץ. טילי הסטרלה שהוברחו עכשיו לרצועה הם רק קדימון לטילים ולאמצעי הטרור שיגיעו לשם אם תפקיר ישראל את הרצועה לידי המחבלים.
על זה אפשר להוסיף את הקרע בעם, את כפיות-הטובה כלפי המתיישבים, שעמדו בגבורה במלחמת הטרור, ועוד טיעונים כבדי-משקל. אולי עכשיו יתחילו להסביר ברצינות עד כמה זו תוכנית רעה ומסוכנת, ובעזרת ה' יתחולל המפנה.
_____________
המאמר מתפרסם בגיליון 952 של 'שיחת השבוע'.
