הפושעים המסוכנים שהשתלטו לנו בעורמה ובמרמה על המדינה מבלי שאיש הצליח להבחין בכך (האליטות), מודאגים מכך שהעם רוצה את המדינה חזרה. כאשר יוקם טריבונאל לאומי לפשעי האליטות ועוזריהן, או אז יפקחו עינינו ונופתע לגלות תופעה מדהימה: המדינה פועלת במאה אחוז למען מוביליה על חשבון אזרחיה.
עד אז ננסה להבין היכן אנו חיים. נתחיל כמו שאומרים מן הציפורים והפרפרים: יש גאוני דמוקרטיה המציעים להפוך את זכות הבחירה לחובה. זהו רעיון מצוין שיוביל למאה אחוזי הצבעה. מבטי קנאה יופנו אלינו מדמוקרטיות רעננות כמו סוריה או
קוריאה הצפונית. כל הסוררים שיסרבו לבחור יבלו כמובן את שארית חייהם בבתי כלא לצורך חינוך מחדש.
יפה מצידם של גאוני הדמוקרטיה להציע פתרון לבעיה, אבל אצלי זה עובד הפוך: אני בעד קודם להבין את מקור הבעיה. אז מה גורם לכך שבעוד בעולם הערבי ההמונים מוכנים להיהרג למען דמוקרטיה, אצלנו אחוז עצום מצביע ברגליים ומוותר עליה כלאחר יד? אתם יודעים? לא נורא, אני יודע.
הסיבה היא שהדמוקרטיה נכה ואינה מספקת את הסחורה. בשפת העם: מה שלא תבחר - אותו זבל, בשפה מקצועית: הדמוקרטיה אינה מאפשרת לעם להשפיע על תרבות השלטון. כמו שפחת מין בדאעש המקבלת את הזכות לבחור מי הפעם יאנוס אותה, כך העם במשטר דמוקרטי מקבל את הזכות המופלאה לבחור את המושחת הבא שיעשוק אותו.
אם העם רוצה שתרבות השלטון לא תהיה תרבות של שחיתות, מה הוא יכול לעשות? לצרוח. זאת הוא עושה נפלא, וכך בדיוק אנו מתנהלים: האליטות עושקות, יונקות ומוצצות, אנחנו בוחרים בהן וצורחים. זהו הסטטוס קוו, זאת השיטה, זאת התרבות, וכך אנו חיים (ומתים, לפחות הפראיירים שבינינו).
מהי דמוקרטיה
ובכן, בניגוד למה שגאוני הדור והמוניו כנראה סבורים, אין הדמוקרטיה משמעותה בהכרח הזכות לבחור את המושחת שיעשוק אותנו. הדמוקרטיה משמעה בהחלט גם זכותו של העם לשנות את תרבות השלטון, את השיטה, את "הקופסה", את הנורמות, את האופן שבו המדינה מתנהלת.
אם מחר בבוקר העם ירצה קומוניזם, יהיה קומוניזם! הקפיטליסטים יוכלו לצרוח עד מחרתיים, אך כל רכושם יחולט בהינף תוכנה ומי שיתנגד ימצא עצמו על-פי חוק בכלא. זו דמוקרטיה! אם העם יחליט שהנאורות הגיעה לו עד כאן, והוא רוצה חוקים פחות ליבראלים ויותר נוקשים, השופטים ועמיתיהם יוכלו לצרוח להנאתם ככל שיחפצו, אך כך יהיה.
כי מערכת המשפט אינה קובעת את החוקים, היא מכניסה את ראשה עמוק פנימה לתוך ספר החוקים ומה שכתוב שם היא מבצעת. אם למשל העם ירצה בי לראשות הממשלה, אני אקבל את המנדט לכתוב את ספר החוקים! השופטים יקראו מה שכתבתי ויבצעו כל מילה. כי זו היא דמוקרטיה! ומי שלא מבין שישאל. תודה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
