זהות והזדהות

נעסוק בענייני זהות והזדהות. זהות היא הגדרה עצמית שממנה נגזרים הרבה שלבים בהתפתחות. לפי הסיווגים במקצוע בריאות הנפש ישנם מספר שלבים לזהות. יש את שלב של זהות בטרם עת, יש זהות מעורפלת, יש משבר זהות ויש את המצב המתבקש, דהיינו זהות יציבה.

הגדרות אלה ומשמעויותיהן מופיעות באריכות בספרי פסיכולוגיה וסוציאולוגיה אבל ברובן כבכולן אין המקרא יוצא מידי פשוטו.

חוסר הגדרה עצמית יכול להביא לתוצאות הרות גורל. בקצה האחד תהיינה תופעות של חוסר ביטחון עד כדי דיכאון ונטייה לאבדנות ומאידך-גיסא, בקצה השני, בביטחון עצמי מופרז, שגעון גדלות, מגלומאניה וכדומה. יש את "דרך הממוצע", זאת שדורשת הגדרת ו/או תהליך התפתחות הזהות היציבה. לכל גיל יש את הענין שלו. יש והאדם יודע ומכיר את מקומו בשלב הגדרות האישיות כמו לומר "אני אדם שלא אוהב לחץ", או "אני אדם שעובד טוב גם במצבים משתנים" וכדומה. יש ותהליך גיבוש הזהות יהיה סבוך ומפותל ובמהלכו יוגדר האדם כ"לא יציב". פן אחר שמתקשר למכלול הזהות הוא ההזדהות.

זהות - הגדרה

כהגדרה הזדהות בפן המעשי זה נתינת זהות שלך לאדם אחר על-מנת שיזהה אותך. היפוכו, זהות בדויה או העמדת פנים. צד נוסף של הזדהות הוא חווית ההשתתפות ברגשות של אדם אחר, חוויה של אמת או רעיון משותפים המתבטאת בהסכמה ותמיכה בו.

נוכחנו לדעת שיש תקופות שבהן נחצים הרבה "קוים אדומים". גם בימינו, מה שמקובל, שסביר ולגיטימי מחויר לעומת השערורייתי, המזעזע ולבכלל לא לגיטימי. במהלך ההיסטוריה ראינו עמים מתורבתים שנפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ונשאל כאן, מה זאת תרבות אם אלו תוצאותיה. רק לפני שבעים וחמש שנה ראינו איך אנשי תרבות קוראי ספרות יוהאן וולפגנג פון גֶתה ובני זמנו ואלו שבאו לפניו ולאחריו. עם התרבות, שומעי ההקונצרטים והסונטות של יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל וריכרד וגנר הוציא מתוכו רוצחים כמו הנאצים.

רפרוף ביצירתו של ויליאם שיירר "עליתו ונפילתו של הרייך השלישי" שנמכר במיליון עותקים תוך שלשת חדשי הופעתו, יכול לערער את האמונה באנושות המתורבתת. כמו אז כן עתה, שואלים מה מביא אזרחים ללא הבדל מעמד, אנגלים, קנדים או אמריקנים ועוד אחרים חוצים את הקוים ומגיעים לאמץ צורת דיבור ושימוש במטבעות לשון מהשפה הערבית "חמדוללאללא" בהקשרים מאוד לא נעימים (איש ממוצא אנגלי נשוי צעיר לימים, אשתו מחזיקה תינוק והוא פורק מעליו תת-מקלע ובמלוא הרצינות אומר משהו בסגנון "אללא אכבר, חמדולאללא הרגנו כמה היום ונהרוג עוד כמה מחר... וחמדוללאללא הכל מסתדר".)

פתאום זהות חדשה, תפיסה חדשה ערכים חדשים והתנכרות לערכים תרבותיים וכניסה לעולם של תת תרבות. מעשי התעללות, אונס, רצח ועריפת ראשים הופכים למצוות האל. מה קרה לזהות? האם הייתה זהות קודמת או שהיא תעתה לה במבוכי עולם הבהמיות עד שמצאה לה דרך לביטויה? צחצוח חרבות והנפת כידונים היא נחלת העבר.

ובמפגיע אין כאן כוונה להתייחס לאלו המשוים שימוש בסכין לעריפת ראש חפים מפשע לפגיעת טיל שהורג בני אדם. חשבנו שלמדנו משהו? התנהגות זאת היא פועל יוצא של זהות או של הזדהות?
נבדוק מעט מהמקורות שלנו על ענין הזהות. בסיפור של יוסף במצרים שר המשקים מספר לפרעה המצפה לפתרון חלומותיו על חוויותיו בבית הסהר המצרי. בבראשית פרק מא נאמר: יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלֹמֹתֵינוּ: אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר. יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ, כֵּן הָיָה: אֹתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי, וְאֹתוֹ תָלָה. מיד פרעה קורא ליוסף ואומר לו "וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה. ההגדרה של "נער עברי עבד שכוונתה הייתה בעצם לזלזל ביוסף שלא התבייש בזהותו כשהציג את עצמו לשר המשקים והאופים: "כי גנוב גונבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור" (בראשית מ' ט"ו)בהמשך בפגישה עם אחיו שלא הכירוהו: " יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא".

מהמקורות

אצל המילדות העבריות (שמות פרק א): טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. המדרש אומר לנו שמילדות אלו היו יוכבד אשת עמרם ומרים בתם. בספר יונה הנביא אנחנו פוגשים שוב את " עִבְרִי אָנֹכִי".

בספר יונה: אחרי שיונה הנביא מסרב לצאת לשליחות הנבואה הוא יורד אל הים בספינה והים סוער כל כך עד ש"והאניה חישבה להשבר". "וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ--אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד. ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת, וְנֵדְעָה, בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ; וַיַּפִּלוּ, גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל, עַל-יוֹנָה. ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו--הַגִּידָה-נָּא לָנוּ, בַּאֲשֶׁר לְמִי-הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ: מַה-מְּלַאכְתְּךָ, וּמֵאַיִן תָּבוֹא--מָה אַרְצֶךָ, וְאֵי-מִזֶּה עַם אָתָּה. ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר-עָשָׂה אֶת-הַיָּם, וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה. י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ: כִּי-יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי-מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ--כִּי הִגִּיד, לָהֶם. רואים כאן זהות של עברי אנכי. הוא מזדהה כעברי.

במקרים שהוזכרו, יוסף, המילדות ויונה הנביא ישנה הגדרה אחרת ומעניינת המתקשרת למוצא שלהם. יראת אלוקים מתחברת בשלשת המקרים. "אצל יוסף "את האלוקים אני ירא", אצל המילדות"ותיראן (נו"ן פשוטה וקמוצה) המילדות את האלקים" ואצל יונה "עברי אנכי ואת אלקי השמים אני ירא".

יוצא, אפוא, שכשאדם מפנים את זהותו האמיתית כיציר כפיו של הקב"ה התנהגותו מחייבת תפיסת עולם של יראה כנאמר במשלי (כח:י): "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה." פסוק זה מבאר המלבי"ם מפרשני התנ"ך מסביר בערך כך: " אשרי אדם המפחד, שהגם שברור לו כי לא חטא, עושה את עצמו מפחד על העתיד (דואג) שלא יחטא, ועל-ידי כך נשמר מחטא ומפלס דרכיו ולכן אשריו ואשרי חלקו. לעומתו, המקשה לבו" אחד שרואה שמתיסר ביסורין ויש לו פחד ועדיין מקשה לבו, כמו פרעה שהקשה את לבו ולא ירא ה', הוא המקשה לבו ולא תהיה לו תקומה, דהיינו, "יפל ברעה".

רבותיי ההיסטוריה חוזרת

תוהים אנחנו איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה (או ממשיכה). מהיכן באה הבהמיות והחיתיות הזאת לאנשים שעשרים אלף מהם מטריפים את העולם? כל העולם וההורים בסקוטלנד תוהים מה קרה לנערה שלפני גיל עשרים, בעצם כבר בגיל 15 החליטה לנטוש את כל "ערכי התרבות המערבית" כמו "הארי פוטר" ו"קולדפליי" להצטרף לשורות הדאעש"? עד שהוריה ביאושם אומרים: "אם הבת שלנו הפכה קיצונית אין משפחה חסינה".

לאחרונה גם נודע שראש המשטרה של "כליפות הדאעש" צעירה בת 20 מסקוטלנד אף היא. בעצם מה זה שונה מ"היטלר יוגנט"? מה זה שונה מה"איינזאצגרופן" לאלפיהם? מה זה שונה מה"וואפן-אס.אס" עם 38 דיביזיות שמנו בין עשרת אלפים לעשרים אלף מגויסים, בכל אחת מהדיביזיות שפירושו 760,000 מגויסים בסך הכולל? האינדוקרי-נאצי-ה שטיפת המח, היא היינו הך.

התשובה היא אחת מהמורכבות ולא נראה שישנה תשובה חד-משמעית. כדי להבין מעט מהמכלול יש לבחון את המערכות הערכיות של היום ושל כל הזמנים. מערכת חינוך שלא תחנך לערכים ולחשיבות האדם בעדיפות ראשונה נדונה מראש לכשלון. מערכת המחנכת ל"אטבח אל יהוד" מגיל אפס, לא נתפלא על זרועות התמנון האחרות בעולם.

מדי פעם, והנושא די מוכר לנו,עולה אצל אנשי הדת מכל הסוגים נושא המתירנות והפריצות. המצב בתרבות המערב רחוק מלהיות אידיאלי. הטוענים שהמתירנות והפריצות מעבירות אותם על דעתם שיתכבדו וימצאו להם חבל ארץ נידח, יטעו אוהלים, ירעו צאן ובקר ויתנזרו מכל תענוגות העולם הזה. לא מן הנמנע שבארצות מוצאם ישמחו ל"שמורת טבע" כזאת ותהוה מוקד משיכה לתיירות. לחלופין, יואילו הלא צנועים להדיר רגליהם ממקומות בהם יש הקפדה על כך. תרבות של "דווקא" רק תקצין עמדות ולא תוביל לשום פתרון. דו-קיום וסובלנות הוא יסוד חשוב בבנית עולם שאפשר לחיות ולגור בו- "כי אמרתי עולם חסד יבנה". ביהדות מדברים על "שמירת עינים וצניעות" ובפירוש לא על "שבירת שיניים ורציחות". הביטוי האלים למעבר בין מציאת או חיפוש הזהות אומר דרשני.

סקירה היסטורית ממזרח וממערב תראה שאלימות נמצאת בכל מקום. אין צורך לנבור במעמקי התקשורת לדלות מידע חסוי או זה שהוטל עליו איפול. אל דאגה, במסגרת זכות הציבור לדעת מידע זה יתגלה במוקדם יותר מאשר במאוחר. אפילו את הפתקים שבכותל כבר קראו.

בהקשר של חשיבות חיי האדם או היפוכו זילות חיי האדם, הגע בעצמך. מחקר של ארגון הבריאות הבינלאומי מראה כי מספר הרציחות בעולם לשנת 2012 עמד על 437,000 מספר המתאבדים בעולם עומד על שמונה מאות אלף לשנה. נכון לשנת 2014. כלומר יותר ממיליון ומאתיים אלף אנשים מוצאים את מותם בכל שנה. כמספר הזה מוצאים את מותם בתאונות דרכים ברחבי העולם. כלומר רק מחוסר ערכיות מתים 2.5 מיליון בני אדם לשנה. ליקויי למידה כבר אמרנו? על זאת לא נזדעזע?

יצר הרפתקנות

במאמר "מי מופתע ממדינת האסלם? מיום 28.08.14 כותב ד"ר מרדכי קידר בערוץ 7 מופיעה סקירה היסטורית שמטרתה לספר את השתלשלות כוחות הרשע שעלו על פני האדמה מכיוון ערב. בקטע הרביעי אומר קידר: "כל העולם עומד מתפלא, מופתע, נבהל ונלחץ אבל באמת אין סיבה להיות מופתע, כי כל מי שלמד את תולדות האיסלאם ברצינות, מתוך המקורות האיסלאמיים הכתובים בערבית, מבין שמה שקורה היום בסוריה ועירק אינו אלא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של מעשי טבח המוניים שליוו את תולדות האיסלאם מראשיתו, עוד בימי מוחמד."

בהמשך הוא מונה לפי שנים את מעשי הטבח בשם האיסלאם.

יאמרו שיצר ההרפתקנות של הנוער ממזרח וממערב מעיד על כשלי מערכות חינוך לערכים בכללותה. המשאבים המוקצים לקידמה המלאכותית מכרסמת במידה רבה בחינוך הערכי. השאיפה לתחרותיות בהיי-טק לרכב עוד יותר משוכלל שיוכל לחנות ללא מגע יד אדם ומערכות אזעקה המופעלות על-ידי מחיאת כפים או שתית מיץ גזר ישר מהאדמה ללא עקירת הגזר מעבירה את האדם על דעתו. מהו הגימיק הבא? מהי הגירסא העדכנית של איי פון זה או טבלט או הבלו טות' הזה או אחר. לא לטעות. הקידמה מאוד חשובה כי היא חוסכת זמן, מאוד יעילה בשטחי הרפואה ובעיקר מצילה חיים.

קידמה מועילה תהיה תמיד מבורכת בפרט לאלה העושים בה שימוש מועיל אבל על חשבון מה היא מופיעה? על חשבון התנכרות מערכים כי "זה מאוד חשוב לאנושות"? זה כבר נוגע לרבדים עמוקים יותר וסבוכים יותר.

המשפט הידוע "זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות" נאמר ב-20 ביולי1969 על-ידי ניל ארמסטרונג מפקד משימת אפולו 11 בעת שרגליו דרכו על אדמת הירח. הוא ביטא את רחשי הלב של הרבה מיושבי תבל, כמובן, חוץ מאלה שלא ידעו שיש ירח ומכל שכן על הנחיתה על הירח. משמעות ההישג הזה ותוכן המשפט הזה לא בדיוק עניין את, למשל, אוסמה בין לאדן בן ה-12 ודומיו. לשאלה מה הביא ילד בן 12 בן למשפחה עם 22 אימהות ויותר מחמישים אחים ואחיות לחשוב על טרור? אין תשובה.

אחריות לבריאה רואים מהמדרש המדהים הבא: המדרש (קה"ר ז) מספר: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". מהמדרש מבואר שיש יכולת לאדם לקלקל ולהחריב את העולם. הזהות שניתנה לאדם הראשון באה עם אחריות לבריאה ולנברא. הצווי היה "ראה שלא תקלקל!"

ולאחריו מופיע הדוח שיח הראשון על הרצח הראשון: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה" איזו מן תשובה זו על שאלת "אי הבל אחיך?" לא ידעתי השומר אחי אנכי? משמעות השאלה היא שהיית צריך לדעת ובנוסף לכך לא תוכל להתעלם מהאחריות שלך כי קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. הרי לאבא שלך אמרתי " תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

והמשנה ב"פרקי אבות" (ד:כא) אומרת: "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם: כשהזהות נפגמת אז אין עם מה להזדהות. כתוצאה מכן, " הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". ה"אדם" כבר אינו אותו "אדם". כתוצאה מכך, הוא אינו מוצא את מקומו בעולם ולכן " וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים". עקב ההתרכזות בעצמו ובמאוויו במקום בבריאה שעליה הוא הצטווה "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

המפסידים הגדולים ביותר יהיו אלו שלא מחשיבים את בני האדם. אם המשאבים המושקעים מסביב לאדם יותר גדולים מאלו המושקעים לחינוכו לערכים לאומיים ואנושיים המלחמה כבר אבודה מראש והקרבנות יהיו רבים. ההגדרות על זהות עצמית על-ידי מורה דרך עם ערכים אמיתיים מקטינה בהרבה את הסיכוי להזדהות עם כל רוח נושבת. המיעוט המפיל חתיתו על האנושות יגיע למצבים שהאנושות תתקומם. נותר רק לקוות שהשכל הישר יגבר ושלא יהיה מידי מאוחר. שנה טובה ומבורכת.