מי שולט בהר-הבית? הוואקף, המופתי של ירושלים,
ירדן כאחראית על מסגד אל-אקצה או ממשלת ישראל, שעל-פי כל הפרמטרים והסממנים צריכה להיות בעלת הבית על ההר? כשמוטה גור ז"ל וצנחניו הכריזו "הר-הבית בידינו", שמחה גדולה פרצה ושטפה את המדינה. כשנעמי שמר כתבה "ירושלים של זהב" וחזרנו אל בורות המים, השוק והכיכר, היו ששמחו והיו שניגבו דמעה והיתר פשוט שרו ושרו.
כשאבו-מאזן רואה בסגירת הר-הבית הכרזת מלחמה, יש להשיב מלחמה, לנקוט אמצעים מתאימים ולפעול כמו במלחמה, בלי מורא ובלי פחד, שהרי ירושלים עם הר-הבית, היא בירת ישראל, עוד לפני שהיה ניתן לאיית את המושג ישות או עם פלשתיני.
"אין כל ערך להחלטות הכבשים בזכות הצמחונות, בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת" [ויליאם אינג']. לכן, כל הטוענים כי על ישראל להתפשר, להתגמש, לוותר, ללכת לקראת, לעשות צעדים בוני אמון, להראות נכונות ולא קשיחות, כנראה רוצים להיות צמחונים, אך שוכחים שיש זאבים שלא מתלהבים מרעיון הצמחונות ורוצים דם, בשר, מהומות, אינתיפאדה, פצועים, הרוגים - כדי להבעיר יותר את האש ולהאשים את ישראל בכיבוש ובכיבוש.
ירושלים כבירת ישראל
אין מחלוקת היסטורית שירושלים היא בירת ישראל מאז ועד עולם. הדרישה הפלשתינית שמזרח ירושלים תהיה בירת פלשתין, היא בלתי סבירה, שהרי הישות הפלשתינית לא הייתה קיימת בכלל, היסטורית ומעשית, כשמזרח ירושלים היה חלק מירושלים ההיסטורית.
אפשר וניתן לצמצם את גבולות ירושלים. הפתרון בירושלים הוא מיפויה מחדש. יש שכונות לווין סביב ירושלים, מאוכלסות בפלשתינים, אותם אפשר להוציא ממפת ירושלים, ובכך ליצור עיר קומפקטית אחידה עם רוב יהודי מאסיבי שלא ניתן לחלוקה ולוויכוח. אולמרט כראש
ממשלה הציע זאת לאבו-מאזן, בתוכנית ההסדר, אך הוא סירב וברח, אז שלא יבכה עכשיו.
הפתרון להר-הבית
הר-הבית בשליטה בלעדית של ישראל, כחלק מירושלים הבירה. הר-הבית נגיש לכל הדתות, חופש דתי ופולחן, מנוהל על-ידי גוף בו מיוצגים ישראל, הפלשתינים וירדן, ואפשר עם פיקוח בינלאומי. הסדר שיש בו סממנים של מדינת הוותיקן ברומא, לא אחד מול אחד.
קראתי את הקריאה הנרגשת (
ידיעות אחרונות, 31.10.14) של רשימת האלופים, קציני המשטרה הבכירים וקציני צה"ל לדרגותיהם, לראש ממשלת ישראל נתניהו, ליזום מהלך מדיני להסכם אזורי, ברוח היוזמה הסעודית, כדי להבטיח את ביטחון ישראל, שלומה ועתידה.
מדובר ביוזמה א-פוליטית - בהתחשב ברשימה המרשימה של הקצינים החתומים, בראשם האלוף אמנון רשף, אלוף
צבי זמיר והאלוף
אהוד יתום, ועשרות אחרים מגדולי וטובי לוחמי ישראל.
אין כל ספק, שכל החותמים על העצומה בעלי כוונות טובות וכנות, וביטחון ישראל ועתיד המדינה בוערים בעצמותיהם וכולם השתתפו ברוב מלחמות ישראל. קריאתם לעשות מעשה מדיני פוליטי חיובית ורצינית. הבעיה אינה בצד שלנו, למרות כל הרמיזות בכיוון הזה, אלא היוזמה לא מקובלת על הצד השני, בעיקר הפלשתיני, למרות הבסיס של היוזמה הסעודית.
היוזמה הסעודית - סקירה קצרה
תוכנית להסדר שלום כולל וסופי בין מדינת ישראל למדינות ערב, שיזם יורש העצר הסעודי (לימים מלך סעודיה) ב-2002, נקראה גם היוזמה הערבית. במרס 2002 הועלתה היוזמה בפסגה הערבית בביירות כיוזמת השלום הערבית, ונוסף הסעיף על זכות השיבה. ב-2007 שוב הועלתה היוזמה לכותרות ואלו פרטי עיקרי היוזמה:
- ישראל תכריז כי שלום צודק מהווה אופציה אסטרטגית.
- נסיגה מלאה מכל השטחים לקווי 4 ביוני 67', כולל נסיגה מרמת-הגולן.
- פתרון צודק לבעיית הפליטים ברוח החלטת האו"ם 1947, כלומר: זכות השיבה.
- הקמת מדינה פלשתינית ריבונית בשטחים שנכבשו ב-67' בגדה ובעזה ובירתה ירושלים המזרחית.
- מדינות ערב יכוננו יחסים נורמליים עם ישראל.
אלה עיקרי המתווה הסעודי שאם ישראל תקבלם על עצמה, יהיה שלום אזורי. הבעיות בהצעה, שהן בבחינת מוקשים נגד הביטחון והשלום. ישראל לא יכולה ולא תסכים לשוב לגבולות 67', שפירושם הורדת הגושים הגדולים, ויתור על בקעת הירדן ועל נקודות אסטרטגיות ביהודה ובשומרון, שהן אבן בסיס לביטחון ישראל. כנ"ל לגבי רמת-הגולן.
ישראל לא יכולה ולא תסכים לזכות השיבה אלא לפתרון הפליטים במקום מושבם בארצות ערב, כאשר ארצות ערב לא מוכנות לטפל בהם, ליישב אותם, לאזרח אותם, ומחזיקות בהם כקלף מיקוח נגד ישראל.
הפתרון הסעודי פוגע בביטחון ישראל ובקיומה, ולכן רוב הסעיפים אינם מקובלים ולא יכולים להיות מקובלים על מדינת ישראל.
ההבטחה של שלום אזורי עם ארצות ערב כתמורה לחתימה על ההסדר, היא חתימה על מסמך שאין לו כל ערך, גם אם יבטיחו 1,000 הבטחות לקיומו, אין כל סיכוי שיתממש.
השינוי האזורי
היוזמה הסעודית לא לקחה בחשבון את השינויים באזור, את האיסלאמיזציה הקיצונית של אל-קאעידה, דאעש, חמאס ותמיכת אירן.
אבו-מאזן החליט במישור הבינלאומי, על פעולות חד-צדדיות עם רוח גבית ממדינות כשבדיה, על הצבעה להקמת מדינה פלשתינית. אומנם להצהרות אלה אין כל ערך ממשי בשטח, אבל בהחלט גורמות לכאב ראש דיפלומטי, עם השלכות מדיניות וכלכליות.
הפתרון שלי לסכסוך, עליו כתבתי כאן גם בעבר, הוא הצעה ישראלית לגבולות קבע בני הגנה, שיהיוו בסיס לכל הסדר עתידי. ההצעה תכלול:
- שרטוט מפת גבולות סופיים, שישראל לא תוכל לסגת מהם, מטעמי ביטחון ישראל ועתידה.
- הגושים הגדולים בתוך הגבולות (עם אפשרות לחילופי שטחים).
- קו בקעת הירדן - בשליטה בלעדית ישראלית.
- ירושלים - בירת ישראל (אפשר לוותר על שכונות הלווין).
- מדינה פלשתינית מפורזת - ללא נשק כבד וצבא שיכול לסכן את ישראל.
- אין זכות שיבה (פרט להסדר הומניטרי בלבד).
- ההסכם בגיבוי המדינות של היוזמה הסעודית ובערבותן, או מדינות אירופה וארה"ב, אם הדבר ניתן.
ליזום הידברות
כותבי המנשר דוחפים בביבי לגלות מנהיגות ויוזמה ולא רק הישרדות. אין כל בעיה בהידברות, רק שצריך גם פרטנר עם רצון כדי לרקוד טנגו. אבו-מאזן מגלה רוח גבית דווקא בסירוב, דווקא בהציגו את הפלשתינים כקרבן, ולא כסרבן.
לסיכום: אני מכיר חלק גדול מכותבי המכתב ואין לי ספק בכוונתם האמיתית ובדאגתם לביטחון ישראל. אבל פנייתם צריכה להיות מכוונת גם לסעודיה, לארה"ב ולפלשתינים, כי לישראל, למרות כל הביקורת, יש רצון, אך לצערי אין לנו פרטנר רציני ואמיתי, וכאן הבעיה, לא בממשלת ישראל.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
