טרור בין-מוסלמי שולט ברחוב הערבי מאז הופעת האיסלאם במאה ה-7. הוא מונחה על-ידי חוסר-סובלנות אלימה ומגלומניה דתית, מדינית, שבטית ואתנית, ללא קשר לעניין הפלשתיני, להקמת ישראל, להתנחלויות או להר-הבית.
לאור אכזריות הטרור מוסלמי כלפי מוסלמים, מה יכול לצפות "הכופר" הנוצרי, הבודהיסטי, ההינדו והיהודי במזרח התיכון, אסיה, אפריקה, אירופה, אוסטרליה וארה"ב?!
טרוריסט מוסלמי בכלל, ופלשתיני בפרט, אינו "זאב בודד", אלא תוצר-לוואי של 1,400 שנות אידיאולוגיה קנאית, הנתמכת בשיטתיות ובעריצות על-ידי תשתית חינוכית - מגן ילדים ועד אוניברסיטה - דתית ותקשורתית. טרוריסט מוסלמי אינו מונחה זעם כלכלי או חברתי, אלא מונחה שנאת האחר, ורואה בחופש דת, דיבור והתארגנות - ובמיוחד בשוויון מגדרי - איום ברור ומידי ואף חילול הקודש. זעם כלכלי, חברתי ומדיני בעולם הלא-מוסלמי אינו מוביל, בדרך כלל, לטרור.
טרוריסט מוסלמי משוכנע שפועלו יעניק לו מעמד של שאהיד, המקריב חייו למען האיסלאם, תוך קידום מצוות הג'יהאד - מלחמת קודש - נגד "הכופר" או "האפיקורס", וזוכה לחברתן של 72 בתולות בגן עדן. השאהידה זוכה רק לגבר אחד....
קו היצור היעיל ביותר של שאהידים נוסד על-ידי מחמוד עבאס, באדיבות
הסכם אוסלו 1993, כאשר הקים את מערכת החינוך הפלשתינית. לדוגמה,
"שפתנו היפה", כיתה ז', כרך 2, עמ' 13-11, 68: "נזרע באדמת פלשתין שלדי וגולגולות (שאהידים) ונצבע אותה בדם.... הם רוצים לאסור אותי, אך אני אומר להם: שאהיד, שאהיד, שאהיד...." בוגרי מערכת חינוך זאת הם טרוריסטים בפוטנציה אשר - בניגוד ללוחמי חופש - פוגעים בשיטתיות ובכוונה באזרחים ולא בלוחמים, כדי לערער את אמון האזרח בשלטונות ולהביא לוויתורים סוחפים מונחי-פחד.
הערכים שמחמוד עבאס מנחיל לילדיו בגני הילדים ובבתי הספר מבטאים נאמנה את תפישת עולמו, בניגוד למתק-שפתיים וכפל-לשון המאפיינים את שיחותיו עם ברי-שיח ישראלים ומערביים. כך גם המענקים החודשיים למשפחות שאהידים וטרוריסטים רגילים וקריאת שמות רחובות, כיכרות, מחנות קיץ ואירועי ספורט על שם שאהידים. הוא ממריץ נוער פלשתיני להעריץ שאהידים, ג'יהאד ושפיכות דמים, ולפעול לחיסול "הישות הציונית הבלתי-מוסרית".
הטרור הפלשתיני שואף לחסל את - ולא לצמצם את גודל - הישות היהודית, כפי שברור מגלי הטרור לפני הקמת המדינה ולפני שיקום השלטון היהודי ביו"ש, וחרף ויתורים דרמטיים של ישראל: יבוא אש"פ מתוניס לרמאללה, נסיגה מ-40% מיו"ש וכל עזה, עקירת יישובי עזה ונכונות לסגת לקווי 67'.
המלחמה בטרור הפלשתיני נפגעת מהתמקדות בסימפטום ולא בשורש הבעיה, ביתושי הטרור ולא בייבוש ביצת החינוך לטרור; מגילויי הבנה לשימוש בטרור; מלחץ לוויתורים למחרחרי הטרור ולהידבר עם ולהכיל את - ולא להדביר את - הטרור; מהתעלמות
ממהותו של מחמוד עבאס; ומהסיוע הכספי למחמוד עבאס שלא צמצם את הטרור והפרת הסכמים ומממן את החינוך לשנאה.
התמקדות בייבוש ביצת החינוך לשנאה כתנאי לכל מגע עם הרש"פ, תבהיר למחמוד עבאס שחינוך לשנאה, מחד-גיסא, ודו-קיום בשלום וכיבוד הסכמים, מאידך-גיסא, הם דבר והיפוכו.
