תיאור הבעיה. מסמכים משפטיים, כמו הסכמים או תקנונים של אתרים, אבל גם מסמכים שמוגשים לבתי משפט, נכתבים לעיתים כלל (ובמקרה הטוב) בצורה לא מסודרת במיוחד, בעיקר בגלל חוסר קוהרנטיות בחוט המחשבה של מי שניסח אותם (ראו
מדריך קצר שלי לכתיבת הסכמים). אבל ברוב המקרים אתה בכלל מקבל מסמכי "העתק הדבק" שאתה יודע בוודאות שלא הוכנו במיוחד לצורך ההסכם שלך, ומספיק שתערוך חיפוש של אחד המשפטים מהמסמך בגוגל כדי שתגיע למסמך המקור. כלומר,
בניגוד למחשבה שכל הסכם שעורך הדין שלך מוציא עבורך הוא השקיע שעות רבות בכתיבה, המקרה בדרך הכלל הוא שההסכם שהוא הוציא הוא במקרה הטוב התבנית שהוא ערך, ובמקרה הרע מסמך שמתגלגל כבר כמה שנים בין לא מעט עורכי דין, עובר שינויים והטלאות, עד שיוצא משהו שהופך להיות סטנדרט של מסמך X. הפוסט הזה מדבר רק על הסכמים, לצורך העניין.
המחלה הזו, של הטלאת הסכמים וגלגולם, יוצרת בעיה: קודם כל, מי ששולח לך את המסמך הוא לא המנסח שלו בדרך כלל, והוא גם לא מי שיודע מה המשמעות של כל סעיף; אבל אחר כך (ומעבר לבעיית זכויות היוצרים שנוצרת מהעתקת מסמכים של עורך דין אחר, נניח א 7417-05 סורוקר אגמון נ' ארטמן
[קישור] ותא 8034-06
גולדהמר נ' סגל) הבעיה היא שמבנה המסמך, הבלבול שבו וחוסר הבנייה שלו בצורה אחידה לפי תקן מייצרים עומס על עורכי הדין גם בכתיבה וגם במשא-ומתן.
הפתרון לזה, לדעתי, מבוסס על שני חלקים:
בחלק הראשון, לייצר כמה תבניות של "תנאים כלליים", כאשר בכל אחד מהם יש כמה תבניות-בת של סעיפים. לדוגמה, אם נלך על סעיף "אחריות וחבות" בהסכם קבלנות, אז לייצר סטנדרט של שלושה סעיפים: (1) הקבלן לא אחראי לשום נזק שייגרם כתוצאה מהעבודה; (2) הקבלן אחראי רק לנזקים ישירים ולא לנזקים עקיפים; (4) הקבלן אחראי למלוא הנזקים. במצב כזה, לכל הסכם יצורף נספח "תנאים" שכולל הסכמה של הצדדים על נוסח הסעיפים מתוך הסטנדרט. הסטנדרט יהיה "מאגר הסעיפים המלא".
היתרון המשמעותי:
קודם כל, עורכי דין לא יתרשלו יותר בניסוחים. אם יש מערכת מוגבלת של סעיפים שניתן להסכים עליהם, כל אחד מהסעיפים יעבור בדיקות ויהיה מושלם להגדרות שלו. היתרון האגבי הוא לקבוע "מסגרות מומלצות" כך שבתי משפט יוכלו להבין שיש מערך של חקיקה פרטית בין קבוצות מסוימות. היתרון המשני לסיפור הוא ש
עורכי דין לא יצטרכו לתחזק מערכת של כתיבת הסכמים סתם, כאשר הכל כבר כתוב ורק צריך להסכים לתנאי העסקה.
החלק השני הוא יצירה של תקנים מצד גוף מקצועי, כמו לשכת עורכי הדין, לשאלה "איך נראה הסכם X". לדוגמה, לשאלה "איך נראה הסכם שכירות דירה" הלשכה תוציא הנחיות של "הסכם לשכירות דירה צריך לכלול את הסעיפים א', ב' ו-ג' והתייחסות לנושאי ד', ה' ו-ו'". ולקבוע כי כל הסכם שלא מנוסח לפי התקן הספציפי יצטרך נימוק מדוע הוא לא נוסח לפי התקן: האם מדובר בעסקה חריגה במיוחד, או שמדובר במקרה שאינו אותו סוג של עסקה.
הסיבה שאני חושב שמעבר למערכת טכנית וסכמאטית כזו יעזור למוצר המשפטי, בסופו של דבר, היא גם ההעדפה שלי לכך שבסופו של דבר העניין יעביר את המערכת המשפטית ל
אוטומציה מלאה (אתר אינטרנט בו תוכל להסביר מה ההסכם שאתה רוצה ולקבל), אבל גם שזה ייצר איכות אצל עורכי הדין. לא נוכל לראות יותר הסכמים שמנוסחים כמו תאונת רכבת ובהם יש שימוש בסעיפים לא נכונים או לא מדויקים, לא נראה הצהרות פרטיות שמנוסחות בצורה שבלונית ללא התאמה אישית (
כמו במקרה של Whisper) וגם לא נראה מצב שבו מישהו חורג מהסטנדרט המקובל בצורה מסוימת, לדוגמה חברת בנייה שתקבע ש
איחור של שנתיים במסירת דירה הוא איחור סביר.
איך ייראה הסכם אחרי הסטנדרטיזציה? ובכן, זה פשוט: חלק מהותי, בו כתובים תנאי העסקה לפי תקן שהוצא על-ידי הגורם המקצועי, ולאחר מכן טופס "תנאים כלליים" בו נבחרו מתוך בנק התנאים הכלליים הסעיפים שמתאימים לאותה העסקה (אחריות, סמכות שיפוט, שינויים בהסכם, איחורים). הרבה יותר פשוט, הרבה יותר זול, והרבה פחות מקום לטעויות.
