סיפורו של בית העם במושב חרות

במרכזו של מושב חרות שליד תל-מונד, עומד מאז תחילת שנות ה-90, שומם ועזוב, בית העם של המושב שהוקם בשנות ה-50 של המאה הקודמת והיווה מרכז חיי החברה והתרבות בישוב במשך שנים רבות. כאן נערכו אספות המושב, החגיגות המשותפות, מסיבות, אירועי ומופעי תרבות, הקרנת סרטים וגם חתונות ושמחות משפחתיות. אסא ברטוב(גוטמן) מוותיקי המושב אומר כי הוא זוכר את להקת "בצל ירוק" מופיעה כאן ועוד זמרים ולהקות מפורסמות הופיעו על במתו של בית עם זה.

בשל אי-תחזוקה שוטפת ונאותה והיותו שומם ועזוב מזה למעלה מ-20 שנה, נוצרו והוחמרו בעיות תשתית במבנה בית העם, חלונותיו נופצו, תקרתו החלה לקרוס, הוא הוכרז כמקום מסוכן לשהייה (מבנה מסוכן). והפך. ברבות השנים לריכוז לכלוך וגרוטאות ולמשכנם של יונים.

כמות האשפה והלכלוך שהצטברה בבית העם הייתה כה גדולה עד שילדי המושב התגייסו באחת השבתות של דצמבר 2013 ל"הפנינג ניקיון" בבית העם והוציאו מתוכו כמויות גדולות של אשפה ולכלוך.

חברים במועצה לשימור אתרי מורשת סיירו בסוף השבוע (יום ה' 18.12.14) באתרים שונים במושב חרות. נלוויתי לסיור. בן השאר ביקרו בבית העם ועמדו מקרוב על מצבו העגום. נכנסנו למבנה וההמחזה שנגלה לעינינו לא היה מלבב: צואת יונים בפינות האולם, מרצפות עקורות, אבק ולכלוך. נאמר לנו כי המקום במצבו הנוכחי הוא "מבריק" לעומת הלכלוך והגרוטאות שהיו בו לפני כמה חודשים!. את הסיור ליוותה טל בן-נון, מנהלת מחוז המרכז של המועצה לשימור אתרי מורשת ונציג מטעם המושב אסא בר-טוב(גוטמן) מוותיקי המושב.

תוכנן ע"י האדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן

בית העם תוכנן על-ידי על-ידי האדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן שהיו בעלי משרד אדריכלות משותף ותכננו בן השאר את בית ההסתדרות ברמת גן, את בית יד לבנים בפתח תקוה, את בניין "שרת" למדעי החינוך באוניברסיטת תל אביב ועוד.

בית העם במושב חרות תוכנן כמבנה סימטרי וצנוע המכיל אולם מרכזי שבקדמתו מבואת כניסה ושתי שורות עמודים דקיקים מצדדיו על-מנת לאפשר מפגש בין המשתמשים השונים בבניין. המבנה הוא בן קומה אחת גודלו של בית העם כ‑1,500 מ"ר. בקומת המרתף פעל מועדון חברים שמשמש כיום את התושבים כספרייה. האולם הוא בעל רצפה משופעת ונמסר שהיה פתוח לשתי החזיתות דבר שאפשר זרימת אור ואויר רוב שעות היום. רחבות חיצוניות. בר טוב מספר לנו כי היה ויכוח לא פשוט בנוגע לשיפוע של הרצפה באולם של בית העם. חלק מהחברים טענו שיש לעשותה מדורגת שתתאים להצגות ולמופעים, אחרים רצו רצפה ישרה יותר כדי לאפשר ריקודים באולם. לסוף נמצאה פשרה רצפה עם שיפוע קל שתתאים לכל השימושים.

ידע ימים יפים יותר

בית העם במושב חרות ידע ימים יפים יותר. הוא נחנך בשנת 1957ברוב עם והדר. עם סיום הבנייה וחנוכת המבנה בשנת 1957 החל לשמש את אירועי התרבות של המושב: חגים מסיבות, הופעות, ריקודי עם, שמחות משפחתיות וליל סדר משותף. האולם שימש גם להקרנת סרטים כשמעל לאולם הכניסה שכן חדרו של המקרין. חברי המושב מספרים כי "הקמת מבנה בית- העם עוררה התרגשות ושמחה גדולה במושב". אחד החברים אבן צור אף כתב לכבוד חנוכתו שיר שנפתח בשורות הבאות: יפה, איתן, הנך ניצב, עוטה תפארת הדורה, הכי תדע מי הקימך לחן ולשגב ולצורה?...

רבים מתושבי המושב, בוגריו וילדיו נושאים עימם זיכרונות מימיו הטובים של בית העם, כ"בית שהיווה את ליבו התרבותי של המושב", כך מספרים ראשי וותיקי המושב.

מושב חרות, שוכן סמוך לתל-מונד, ומשתייך ליישובי המועצה האזורית לב השרון. הוא הוקם בשנת 1930, מתגוררים בו כיום כ-1300 נפש. החל משנות ה-90 קיימת בו הרחבה בו מתגוררים עשרות משפחות צעירות שהזרימו דם צעיר וחדש למושב .בשנותיו הראשונות של המושב, שכן בית התרבות בצריף ששימש במקורו כבית הקומונה של המתיישבים הראשונים. לאחר כמה שנים הועברה חלק הפעילות התרבותית למחסן המספוא במושב ששימש למסיבות והקרנת סרטים. המבוגרים ישבו על כסאות שהביאו מהבית והילדים ישבו על שקי התערובת של מחסן התערובת. מתוכם הוציאו הילדים חרובים אותם כרסמו במהלך ההקרנה...

בשנת 1954 כשמצבו הכלכלי של המושב השתפר הוחלט באסיפת ועד האגודה על בניית בית עם גדול שירכז את כל הפעילות התרבותית והחברתית במושב למקום אחד גדול ומרווח. בשנת 1955 הונחה אבן הפינה בטקס רב משתתפים. הבנייה ארכה מספר שנים. את הבנייה ביצעה חברת "סולל ובונה" וכאמור נחנך בשנת 1957.

מושב חרות הוא מושב מטופח וירוק למדי בעל מודעות גבוה ומפותחת לנושא שימור אתרים היסטוריים בישוב. בצמוד למבנים "היסטוריים" רבים בישוב קיימים שלטים כחולים גדולים המספרים את סיפורם ההיסטורי של המבנים למה שימשו וכיוצא בזה. על צרכנית המושב קיים צילום גדול של מבנה הצרכנייה הישן. ולכן מפליא אותי איך הוא משלים עם העובדה שמבנה בעל משמעות היסטורית כה גדולה בתולדות המושב, כמו בית העם עומד שומם, עזוב, מוזנח ודהוי כל כך הרבה שנים והופך למעין מזבלה.

אחד מחברי המושב מסביר לי פשר ההזנחה ואומר כי כמו תמיד הבעיה היא כסף. הבניין שייך לאגודה החקלאית אבל המושב מנוהל על-ידי ועד מקומי. יש אנשים במושב החושבים כי שיקום בית העם הוא לא כל כך חשוב כדי שיושקעו בו מאות אלפי שקלים ויש דברים יותר חשובים שצריך להשקיע בהם.

בשנים האחרונות גוברת בקרב רבים מחברי המושב ההכרה בחשיבות ובצורך לשקם לשמר מבנה בית העם גם בשל ערכו ההיסטורי וגם בשל היותו בעל ערך אדריכלי. בראש התומכים, עומדת שולמית רובין המתגוררת במושב אדריכלית במקצועה .לתמונה נכנסה בשנים האחרונות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שמבטיחה לסייע בשיקום המבנה. האם יצליחו לשקם את מבנה בית העם ולהחזירו לימיו הטובים? ימים יגידו.