לפני בית-דין רבני לממונות, שבאזור מועצה איזורית מטה בנימין, בא העניין הבא: באזור בנימין יישובים קהילתיים, שבכל אחד מהם עשרות עד מאות בתי-אב. משך שנים רכשו תושבי היישובים את מוצרי המזון שלהם בחנויות מכולת מקומיות שבכל יישוב ויישוב. סמוך לכביש הראשי, המוביל מירושלים לאותם יישובים, מצוי אזור תעשיה ומשרדים, הנגיש לתושבי רוב היישובים.

לפני שנים אחדות השכירה המועצה לאחת מרשתות השיווק מבנה באזור זה, לצורך פתיחת מרכול במקום. בעלי חנויות המכולת המקומיים חששו, כי לקוחותיהם ינטשו אותם ויעברו לרכוש את מוצרי המזון שלהם במרכול, הנמנה עם רשת המפרסמת עצמה כבעלת מחירים נמוכים במיוחד. לפיכך, פנו בעלי המכולת לבית-הדין לממונות הפועל באזור וטענו, כי המועצה עוולה כלפיהם, לפי שהמרכול עלול להציע מחירים זולים בהרבה מאלו שביכולת בעלי חנויות המכולת להציע, וכך תיפגע פרנסתם, עד כדי חשש לסגירת עסקם.


הקושי היסודי בשוק חופשי


המקרה שלפנינו מציג את הקושי היסודי בניהול שוק חופשי ותחרות חופשית. מחד-גיסא, טענת בעלי חנויות המכולת, מנקודת מבטם שלהם, רצינית ואמיתית. אלו התרגלו לפעול בסביבה תחרותית מסוימת וביססו עליה את עסקם. השינוי המתרגש עליהם עתה עשוי לפגוע קשות בפרנסתם, וניתן להבין את חששם שמא לא יעמדו בתחרות החדשה. ניתן להניח, כי בחלק מן המקרים מדובר באנשים מבוגרים, שתכננו את עתידם על-פי מצב תחרותי נתון, ובהתאם לכך ניהלו חנויות מכולת ביישובים השונים משך שנים, מהם נהנו התושבים. עתה, החרות המעשית שנותרה להם לבחור מסלול קריירה שונה, עם שינוי תנאי התחרות, מוגבלת ביותר.

מאידך-גיסא, עצם טענתם שחוששים הם מפני הפחתת מחירים, מלמדת כי קבלת עמדתם משמעה השארת רמת מחירים גבוהה בשוק, אף שנראה כי ניתן להביא להורדת מחירים על-ידי הקמת המרכול החדש. המשמעות המעשית היא, אפוא, הטלת נטל כלכלי על תושבי היישובים, ממנו ניתן להימנע. זאת ועוד, אף שהפגיעה בפרט זה או אחר עשויה להיות לא מבוטלת, בראייה כוללת ייתכן (ואולי גם מסתבר) כי התשלומים העודפים המצטברים, בהם ישאו תושבי הישובים בטווח הבינוני והארוך אלמלא הקמת המרכול, יעלו במידה ניכרת על הנדרש לבעלי חנויות המכולת למחייתם ההוגנת.

את טובתם של מי יש להעדיף אפוא - טובתם של בעלי חנויות המכולת להוסיף ולהתפרנס כפי שהתפרנסו עד כה משך שנים, או את טובתם של הלקוחות בחסכון בהוצאות ובהקלת הדרך לרכישה מוזלת?

עמדתה של כלכלת שוק חופשי בעניין זה ברורה: כלכלת שוק חופשי דוגלת בהסרת מגבלות על תחרות חופשית, על-מנת להביא להתייעלות ולרווחה כלכלית כוללת מיטבית. הנחת היסוד שבבסיס כלכלת שוק חופשי היא ש"היד הנעלמה" (אדם סמית, המאה ה-18, אבי תורת הכלכלה המודרנית), המנהלת את השוק החופשי, היא אשר תביא לתוצאה המיטבית עבור הציבור, ואילו התערבות ומגבלות על השוק החופשי יעוותו את התוצאה האופטימאלית, על חשבון הציבור.

מאידך-גיסא, ברור שכלכלת שוק חופשי "טהורה", ללא סייגים, עלולה לגבות מפרטים אלו ואחרים מחירים אישיים לא פשוטים ובנסיבות מסוימות אף עלולה למנוע הקצאת מקורות יעילה. למשל, אם נעמיד ממציאים, בעלי פטנט, לתחרות חופשית מיד עם גילוי המצאתם, ולא תינתן להם הגנה תחרותית לפרק זמן מסוים כמקובל, יוקצו פחות משאבים למחקר ופיתוח מסחריים, וטובת הכלל תיפגע . לפיכך, הגישה המקובלת הלכה למעשה איננה גורסת תחרות חופשית טהורה בכל מחיר, אלא תחרות חופשית, המוגבלת כאשר הנסיבות מצדיקות זאת.

הדין הישראלי מכיר בערכה של תחרות חופשית, ונקודת המוצא היא, כי יש לאפשר לכוחות השוק לעשות את שלהם. מאידך-גיסא, אין הדין הישראלי תומך בתחרות חופשית בכל מצב ובכל תנאי. חוק ההגבלים העסקיים מונה שורה של מקרים, בהם תותר מגבלה על התחרות, כגון: הסדר הנוגע לפטנט, זכויות יוצרים וכיוצ"ב, הסדר בעניין שיווק תוצרת חקלאית ועוד. כמו-כן, חוק ההגבלים העסקיים מאפשר לבית-הדין להגבלים העסקיים לאשר הסדר כובל אם טובת הציבור דורשת זאת. בנוסף, קיימים במשפטנו לא מעט חיקוקי מכס המטילים מס עודף על סחורות מיובאות, ככאלה, ומגבילים אף הם את התחרות החופשית "הטהורה", במגמה להגן על התוצרת המקומית.

נמצא, אפוא, כי ככלל, דיני התחרות בישראל מאמצים את העמדה הרואה בשוק חופשי, נטול מגבלות על התחרות, דבר רצוי העשוי להיטיב עם הציבור. עם זאת, אין מדובר בכלל שאין ממנו חריגים, ובמקרים המתאימים מוגבלת התחרות החופשית משיקולי טובת הציבור. בענייננו, על-פי המשפט הישראלי, נראה כי טענת בעלי חנויות המכולת נועדה להיכשל כישלון חרוץ. אילו נועצו בעלי חנויות המכולת בעורך דין האמון על דיני התחרות על-פי המשפט החל במדינת ישראל, ושקלו לפנות בתביעה מעין זו לבית משפט, היו נסוגים על אתר. טענת בעלי חנויות המכולת מתנגשת התנגשות בוטה במשפט החל במדינת ישראל, הן בהיבט המינהלי, והן בהיבט של דיני תחרות.

אשר להיבט המינהלי

עוד בשנותיה הראשונות של המדינה, נפסק בעניין בג"ץ 125/37 [אוניות מיכל ומשא בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד י"א(2) 1490 (1957)], כי רשות ציבורית אינה רשאית לפגוע בחופש העיסוק של הפרט, על-ידי מתן מונופולין לגוף אחר, ללא הסמכה חוקית מפורשת.

בעניין דנן, משמעות טענת בעלי חנויות המכולת היא, כי מוקנה להם מונופולין על מכירת מוצרי מזון במטה בנימין, המונע מהמועצה האזורית לפעול באופן שיקים להם תחרות. מובן כי לאור הכלל שבדין המינהלי, כפי שנקבע בבג"ץ 125/57 ואומץ בפסיקה בהמשך, אין המועצה האיזורית רשאית לקבל את טענת בעלי חנויות המכולת. המועצה לא הייתה רשאית למנוע מהמרכול המתחרה לשכור מבנה ולפתוח מרכול, תוך שהיא מנמקת את סירובה זה במונופול בעלי חנויות המכולת ובחשש מפגיעה בפרנסתם של אלו. אילו נהגה המועצה אחרת, ואילו עתרה רשת השיווק כנגד כך, הדעת נותנת שהייתה נשמעת טענתה, ובית המשפט היה פוסל החלטה שכזו.

אשר להיבט של דיני התחרות

חוק ההגבלים העסקיים אוסר על הסדרים כובלים שיש בהם, ולו בכוח, פגיעה בתחרות. החוק אף קובע, כי עשיית הסדר שכזה עולה כדי עוולה נזיקית, ואף עבירה פלילית שבצידה עונש מאסר של עד ארבע שנים, ובנסיבות מחמירות - עד חמש שנים. פסיקת בית המשפט העליון ייחסה חשיבות רבה להוראות אלו בדין הישראלי בהיבט של טובת הציבור, והחוק אף זכה לתואר "מגנא כרטא" של זכויות הצרכן והתחרות החופשית.

הוראות חוק ההגבלים העסקיים המתירות מגבלה על התחרות, אינן קובעות היתר שכזה למקרה קלאסי של פתיחת עסק מתחרה כדוגמת זה שבא בפני בית הדין לענייני ממונות במטה בנימין. לפיכך, לנוכח הוראות חוק ההגבלים העסקיים, עשויה להיתפס התארגנות בעלי חנויות המכולת כנגד כניסת תחרות לאיזורם, כעבירה פלילית של עשיית הסדר כובל, כך שגם בהיבט זה מעוררת הטענה קושי. כלומר: לא זו בלבד שהדין איננו מעניק לבעלי החנויות הגנה מפני התחרות, אלא שהתארגנותם כנגד התחרות נראית לכאורה אסורה על-פי הדין, ועולה כדי עברה פלילית.

אשר לדין העברי

ככלל, גישת המשפט העברי מכירה בערכה של תחרות חופשית ויתרונותיה מנקודת מבט של טובת הציבור והורדת מחירים. כך, למשל, מציינת המשנה לשבח את זה המוכר במחירים מופחתים, ומכנה אותו "זכור לטוב", שכן גורם הוא להורדת מחירים כללית בשוק ובכך מיטיב עם כלל הציבור.

כך נפסק גם בשולחן ערוך, כי לא ניתן לעכב אדם מלמכור במחירים הנמוכים מן המקובל בשוק באותה עת, על-מנת למשוך לקוחות לעסקו. עוד נפסק שם, כי אין פסול בכך שמוכר מושך אליו קונים באמצעות חלוקה חינם של מאכלים החביבים על ילדיהם ("מותר לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות, כדי להרגילם שיקנו ממנו. וכן יכול למכור בזול יותר מהשאר, כדי שיקנו ממנו, ואין בני השוק יכולים לעכב עליו").

מאידך-גיסא, מכיר המשפט העברי מנימוקים שונים במגבלות על התחרות בנסיבות מעין העניין שהובא בפני בית הדין לממונות במטה בנימין. כך, פתיחת עסק או מתן שירות שאדם אחר מתעסק בו בסמיכות מקום, דבר המביא לפגיעה בפרנסת האחר, מכונה בלשון חכמים "יורד לאומנות חברו". ההלכה מכירה בנסיבות מסוימות בזכותו של בעל עסק למנוע מחברו לפתוח עסק מתחרה, מן הטעם שבכך יפגע העסק הוותיק. אלא שגדרי זכות זו מוגבלים למדי כפי שניווכח.


בן המקום מול "זר"


וכך, קיימת אבחנה בהלכה בין בעל עסק הטוען לתחרות כנגד מתחרה פוטנציאלי שאיננו בן המקום, לבין מתחרה מקומי המשלם מיסים לשלטון המקומי, באותו אופן שבעל העסק הוותיק מחויב היה בתשלום מיסים אלו. במקרה האחרון, כאשר אין מדובר במתחרים "זרים", אלא במתחרים שהם בני העיר, הגישה הרווחת היא שככלל, אין עילה למנוע פתיחת עסק חדש בסמוך לעסק הוותיק, אף שהדבר יפגע בהכנסות בעל העסק הוותיק. עם זאת, אם הקמת העסק החדש תביא לחיסול מקור פרנסתו של בעל העסק הוותיק ותגזול ממנו את כל לקוחותיו, ייתכן שזכאי בעל העסק הוותיק להתנגד להקמת העסק החדש, המתחרה, אף אם נמנה הוא על בני העיר.

לצד זאת, כאשר מדובר במתחרה "זר", שאיננו בן המקום, מתאפיינת גישת המשפט העברי במידה רבה יותר של פתיחות כלפי טענה כנגד הקמת עסק מתחרה, אף כי גם כאן ההגנה של בעל העסק הוותיק, על-פי רוב, איננה רבה. מחד-גיסא נפסק, כי ניתן למנוע מבן עיר אחרת, שאיננו נושא במיסים עם בני העיר, מלסחור בעיר ולהתחרות בסוחרים בני העיר. אלא שעל-פי אחת הדעות, מגבלה זו חלה רק כאשר אין המתחרה מציע סחורה טובה יותר או מחירים זולים יותר. כלומר: כאשר חסימת המתחרה תביא הפסד ללקוחות, אין הסוחרים הוותיקים, הצפויים לתחרות, רשאים לעכב כניסת מתחרה, אף אם איננו מבני העיר.

בנוסף לכך, בן העיר האחרת רשאי למכור לצד בני העיר ב"יום שוק", מועד בו מתכנסים אל העיר קונים ומוכרים מחוץ לעיר ומתקיים יריד פתוח, וזאת ככל שימכור בשוק עצמו. זאת ועוד: אם אותו בן עיר אחרת ישא עם בני העיר במיסים החלים עליהם, שוב לא יוכלו למנוע ממנו מלסחור בעיר טעמים שונים לאבחנה, בין מתחרה "זר" למתחרה מקומי.

הטעם הבסיסי, אשר כלכלני שוק חופשי מובהקים עשויים לכאורה שלא לקבלו בעין טובה, הוא טעם חברתי שעניינו הגנה על פרנסתם הקיימת של בני המקום. הדוגלים בתחרות חופשית יטענו, כי טעם זה אינו יכול לעמוד, משום שבמחיר הגנת עסקם של בודדים, נדרשים בני המקום כולם לשאת במחירים גבוהים, וכך פועל טעם חברתי זה, למעשה, בכיוון אנטי חברתי.

כמו-כן, אם עיסוקו של אדם איננו יעיל, וניתן להציע לו מוצר מתחרה במחיר זול יותר, אפשר גם שאותו אדם אינו ממצה את יכולותיו בעיסוקו הנוכחי, כך שייתכן שגם מנקודת ראותו של בעל העסק הוותיק, תחרות שתביא אותו לשינוי עיסוקו, תועיל גם עימו ותאפשר לו לבטא את יכולותיו בצורה משופרת. אלא שהלכה למעשה, גם בשוק חופשי מובהק קיימת הגנה במידה כזו או אחרת על תוצרת מקומית, ובכך מתקיימת העדפה תחרותית של בני המקום על פני זרים.

כך, במשפט הישראלי, כמקובל במדינות העולם, ייבוא סחורות מחוצה לארץ נעשה בפיקוח; כמו-כן, על ייבוא מוצרים מסוימים מושת מכס; ואף קיימים מוצרים אסורים בייבוא, וזאת על-מנת להגן על הייצור המקומי ולהבטיח אספקה סדירה מקומית של מוצרים שונים, תחת הגנה מסוימת. אומנם המגמה היא למעט במגבלות מעין אלו, אך גם כיום, כשהחשיפה לתחרות היא רבה, קיימות מגבלות מסוג זה במשפטנו, כמו גם במשפטן של מדינות אחרות, שבבסיס שיטתן העדפה של תחרות חופשית.

טעם כלכלי נוסף הוצע לאבחנה שבמשפט העברי בין תחרות פנימית, מצד אחד מבני העיר, לבין תחרות מצד מתחרה זר, שאיננו נושא באותן חובות מיסים: תכליתה של תחרות היא התייעלות אשר סופה שתיטיב עם הציבור. ואילו תחרות בתנאים לא שוויוניים, כאשר אחד הצדדים משלם מס כתושב המקום והאחר איננו משלם, איננה משקפת יעילות רבה יותר מצד מי שמפחית מחיר, אלא היא ביטוי לעיוות שנוצר על-ידי אפלית המס. נמצא, כי חדירת המתחרה הזר אומנם עשויה לגרום להפחתת מחירים בטווח הקרוב, אולם ללא כל התייעלות ובאופן שבטווח הארוך עלול להזיק להקצאת מקורות יעילה יישום הדין העברי.


הפסיקה בתביעת חנויות המכולת


בפסיקת בית הדין בענייננו, דן בית-הדין הרבני לממונות בעניין שהובא בפניו בשני הערוצים - תחרות בין שניים המעלים מיסים יחדיו; ותחרות בין שני גורמים זרים.

בית-הדין דחה את טענת בעלי חנויות המכולת, לפיה יש לראות את בעל המרכול החדש, המתחרה, כ"גורם זר". לעניין זה המתחרה, כמוהו כבעלי חנויות המכולת, מחויב בתשלום מס הכנסה וארנונה. זאת ועוד: הובהר, כי גם על-פי הדעה בהלכה, המונעת הקמת עסק מתחרה בידי "גורם זר", אין מגבלה זו חלה כאשר הקמת העסק המתחרה תביא להפחתת מחירים. זאת, כיוון שאחרת הייתה המשמעות המעשית הגנת בעל העסק על חשבון זכותם של הקונים לרכוש במחיר מוזל.

אשר למגבלה על התחרות בין שני חייבים במס, שאין לסווגם כ"זרים" - כאמור, גם כאן מכיר הדין העברי במגבלות מסוימות על התחרות, בפרט כאשר הקמת העסק המתחרה תביא לחיסול עסקו של העסק הוותיק. בית-הדין פסק, כי אין לראות את המרכול המתוכנן ככזה שיביא לחיסול חנויות המכולת ביישובים. המרכול סמוך אומנם לכביש הראשי, אולם הגישה אליו מחייבת סטייה מן הדרך הראשית אל אזור התעשיה, וניתן להניח שלפחות את חלק מן הקניות ימשיכו התושבים לעשות בחנויות המכולת היישוביות, כך שגם בהיבט זה לא נתקבלה טענת בעלי חנויות המכולת.

פסיקה זו היא דוגמה מעניינת להחלה עכשווית של הלכות מן הדין העברי בסוגיה כלכלית בת זמננו. ממקרא התשובה בשלמותה נראה, כי השיקול המכריע בפסיקת בית-הדין היה העובדה שהקמת המרכול המתחרה תיטיב עם הציבור ותגרום להורדת מחירים. משקל משני ניתן לאינטרס האישי של בעלי חנויות המכולת. בהתנגשות שבין שני האינטרסים, גבר עניינו של הציבור, בדומה לגישה המקובלת בשיטות משפט מערביות מודרניות, וביניהן המשפט הישראלי.