טל נתן, מאמן קבוצת הנשים 'אליצור רמלה' בכדורסל, שפוטר בשבוע שעבר במחצית המשחק הראשון בין קבוצתו לבין קבוצת 'אנדה רמת השרון' בשידור חי בטלוויזיה, "מעכשיו לעכשיו", מחל על כבודו, שחולל לעין כל, קבל טלוויזיה וצופיה. הפסד הקבוצה שלו במשחק לא היה בלתי צפוי, אף כי אולי היה ניתן למנוע את התבוסה בו. לא זה העניין. לא זה הנושא.
טל נתן אמר, בתגובה אבירית, אצילית ומתונה להפליא, חרף סערת הנפש - טבעית, מובנת, מוצדקת - שהיה מצוי בעיצומה, שהוא לא יגיד אף לא מילה רעה אחת על מעסיקיו שפיטרוהו.
זה היה בסך הכל משחק ראשון בסדרה של "הטוב משלושה" בשלב הגמר-סל בליגת הנשים בין שתי הקבוצות הטובות בארץ. הפסד במשחק זה לא סתם את הגולל על סיכוייה של רמלה לזכות באליפות הליגה, אבל גם אילו היה סותם, לא זה העניין. לא זה הנושא.
הנושא הוא מעורבותם ההרסנית של פוליטיקאים בספורט בכלל ובספורט מקצועני בפרט.
הנושא הוא המעשה הצורם והשגוי של ראש עיר שעשה מעשה שלא ייעשה, כאשר הטיל את כובד משקלו ואת עצמת סמכותו כדי להשפיע ולהכריע בסוגיית אי-המשך העסקתו של מאמן הקבוצה המייצגת את העיר שהוא מכהן בתפקיד הראש שלה.
גם אם יואל לביא, ראש העיר רמלה, מעביר מידי עונה סכום כסף כל שהוא לקבוצה הייצוגית של עירו, אין בסיועו למימון פעילותה כדי להפוך אותו למעמד של בעל מניות בה.
אין שום הצדקה למעורבותו הפעילה בקבוצה, קל וחומר להתערבותו בשיקולים הניהוליים של הנהלתה ובשיקולים המקצועיים של מאמנה.
נוכחותו של לביא על הקווים במשחק הראשון היתה מיותרת, רעה, מזיקה והרסנית.
העיר רמלה לוקה וסובלת מבעיות רבות (הרבה יותר מאשר הבעיות של קבוצת כדורסל הנשים שלה) מהן קיומיות, המחייבות טיפול והשקעה של כל הזמן והמרץ של ראש העיר. יש בעיות - מי כמוהו יודע זאת - שהוא חייב לפתור אותן בדחיפות.
כמי שטובת הקבוצה יקרה לו בכלל וכאוהד שלה בפרט הוא מוזמן, מן הסתם, לצפות במשחקיה, אבל התפקיד שלו אינו אמור להקנות לו זכות להתערב באופן תפעולה השוטף של קבוצתו. אגב, לפני שבועות אחדים הביסה רמלה את רמת השרון בהפרש סלים דומה לזה שהיא הובסה בו בשבוע שעבר. המאמן שהביא כבוד רב לעיר בניצחון המזהיר של קבוצתו לא הסתובב עם כתר על ראשו. אין הצדקה לעריפתו לאחר הפסד, צורב וכואב ככל שהוא.
יש ראשי ערים (רמת השרון ורעננה הן שתי דוגמאות, שני מופתים, העולים בהקשר זה) אשר למרות מעורבותם הפעילה בקבוצותיהם הם יושבים הרחק מספסל השחקניות המחליפות והמאמנים, אוהדים בשקט ומאפשרים למי שאמור לנהל את המשחק לעשות את עבודתו ללא נוכחותם המעיקה והמלחיצה וללא מוראם. יש להניח כי תרומת ראשי אותן ערים לקבוצותיהן איה נופלת מתרומתו של לביא לקבוצתו.
כדורסל הנשים זוכה באחרונה לעדנה. הוא מעורר עניין. הרמה בו השתפרה לאחרונה באופן ניכר. הליגה נהפכה לתחרותית יותר. מעגל אוהדי הקבוצות התרחב. רבים שאינם נמנים עם הגרעין הקשה של אוהדי מי מהקבוצות צופה במשחקיהן המשודרים בערוצים השונים. תענוג לעיניים.
חבל שעסקנים פוליטיים, קל וחומר ראשי ערים, יעכירו את המשחק היפה הזה בהתערבותם הבוטה, הכוחנית ובהחלטותיהם השרירותיות. אחרון העבריינים ברמלה (מוטב שראש העיר שלה ישקיע מאמצים ומשאבים לביעור הנגעים שעירו נגועה בהם) ממיט בושה, חרפה וקלון על העיר הרבה יותר מאשר תבוסת הקבוצה הייצוגית הבכירה שלה במשחק, אשר חרף חשיבותו לא הקיץ את הקץ על סיכויי הקבוצה לזכות באליפות הליגה. וגם אם כן - לא זה העניין ולא זה הנושא.
