הבית היהודי: מפלגה בשני קולות (חלק ב')

מצע של מפלגה הוא בעצם עקרונות היסוד של מפלגה אותן "מספקת" היא לציבור הרחב והן מהוות - בפועל ולמעשה - הצהרת כוונות של המפלגה, בדבר כוונותיה הפוליטיות העתידיות ודרכה האידיאולוגית, אותה מתחייבת היא ליישם, במסגרת פעילותה הציבורית, במוסדות השלטון, ראש וראשונה, בממשלה - ככל שתחבור לקואליציה פוליטית זו או אחרת וגם/או ככל שתקים, היא עצמה, קואליציה פוליטית זו או אחרת וכן במסגרת ייצוגם של חברי המפלגה את ציבור בוחריהם, בכנסת ישראל. בית משפט העליון, הכיר בכך, כי תקנון מפלגה מהווה חוזה בין המפלגה לבין חברי המפלגה, כך שניתן להתייחס אליו, כחוזה מחייב, הניתן לאכיפה, על-פי דיני החוזים התקפים בישראל.

עם זאת - לצערנו, כי רב - לא הכיר עדיין בית משפט העליון, בכך, כי בוחר שבחר בבחירות הכלליות - בין אם מדובר בבחירות לכנסת ובין אם מדובר היה, בשעתו, בבחירות הישירות לבחירת ראש ממשלה - זכאי לתבוע את המפלגה שבחר בה, בגין הפרת מצעה הפוליטי. לכל היותר, הכיר בג"ץ - בימים שבהם עדיין נדרשה הוכחת זכות עמידה, מגישי עתירות ציבוריות לבג"ץ - בזכות העמידה של עותר בעתירות ציבוריות, שעניינן עתירות פוליטיות, נגד גופים פוליטיים אלה או אחרים, כי עצם טענה בדבר הצבעה למפלגה פוליטית זו וגם/או אחרת, מקימה לעותר ציבורי שכזה, זכות עמידה, בפני בג"ץ.

העובדה שמצע פוליטי של מפלגה, אינו ניתן - דרך כלל - למעט במקרים חריגים ונדירים ביותר, לאכיפה בידי בתי-משפט בישראל, אינו אומר, כי הכל שרי. כוונתם של דברים הינה לכך, כי מפלגות המתמודדות בבחירות הכלליות והארציות לכנסת, אינן יכולות לפטור עצמם, מלפרסם מצע פוליטי, בדבר האידיאולוגיה הפוליטית המנחה אותם ובדבר כוונותיהם ליישם אידיאולוגיה זו, לאחר שיקבלו הם אמון הבוחרים ונציגיהם ייבחרו, במסגרת המפלגה, כחברי כנסת, בכנסת ישראל. כוונת הדברים הינה לכך, שמפלגה אמורה להבין, כי היא חייבת ליתן דין וחשבון לבוחריה ומפלגה המציגה את תפיסת עולם שמאלנית, אינה יכולה - פתע פתאום - לאחר הבחירות, להציג תפיסת עולם ימנית, השונה - לחלוטין - מתפיסת העולם הפוליטית, ששימשה אותה, בתעמולת הבחירות, קודם לבחירות.

היו בפוליטיקה הישראלית, מקרים של שינוי תפיסת עולם פוליטית והדוגמה המובהקת ביותר לכך, הינה התנהלותו של ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין המנוח, שכרת הסכם השלום עם נשיא מצרים, מוחמד אנואר א-סאדאת, כל זאת בניגוד לתפיסה הפוליטית מבית מדרשה של תנועת החרות, מיסודו של הארגון הצבאי הלאומי, הלא הוא האצ"ל. זה הוא מקרה קיצוני - במובהק - כאשר, ככלל, אין הפוליטיקה הישראלית מכירה מקרים קיצוניים שכאלה, למעט אולי מקרה נוסף של משה דיין המנוח, שנקט דרך התנהגותו של הפוליטיקאי הצרפתי, שארל-מוריס דה טליראן-פריגור, שידע לייצג הכנסייה ונפוליאון, זה אחר זה, בפרישתו ממפלגת העבודה והסכמתו לכהן כשר החוץ בממשלת הליכוד של מנחם בגין.

כלל הדברים האמורים והמצוטטים לעיל, לא באו אלא להדגיש את התנהלותה הדו-פרצופית, הגובלת - בכל הכבוד הראוי - בצביעות רבתי של מפלגת הבית היהודי, האומרת דבר אחד ומתכוונת לדבר שני. "הפיצוץ" הציבורי והזעם שנתרגש על מפלגת הבית היהודי, בסופו של השבוע החולף, בשל סירובה להכיר בנישואים חד-מיניים, הינו רק מאפיין אחד, מהכעס הציבורי אליו עלולה להיחשף מפלגת הבית היהודי, אם תמשיך להביע עקרונותיה, בשני קולות. מתברר ומסתבר, כי יש שתי מפלגות של הבית היהודי. האחת - המפלגה המדברת בקול תקיף, ערכי ורועם, בדבר עקרונות יסוד של היהדות והמתנגדת, בכל מכל כל, לנישואים חד-מיניים. השנייה - זו המפלגה "המגניבה", המציגה פניה של מפלגה זו בפרסומים דוגמת הפרסומים ביו טיוב, שבאינטרנט, כ"מפלגה של החבר'ה", מפלגה שכיף להצטרף אליה, כשעניין ההתנגדות לנישואים חד-מיניים, כמעט אינו עומד, על סדר יומה הציבורי.

מפלגת הבית היהודי מורכבת משרידיה של מפלגת המפד"ל שהתרסקה לכל עבר, כמו-גם ממפלגת תקומה ושאר גופים קיקיוניים, המייצגים חרד"לניקים, מפד"לניקים, חרדים "מתקדמים", הומואים דתיים ולסביות דתיות, שאל וודאי ואל בטח, אין להם סיכוי לעבור את אחוז החסימה, בבחירות הקרבות לכנסת. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשפעתם של אנשים אלה, על ציבור חברי הכנסת האמור לייצג אותם, במסגרת היותם חברי הכנסת הנבחרים, מטעם מפלגת הבית היהודי, בבחירות הקרבות לכנסת העשרים.

אתמול, פורסמו תוצאות הבחירות של חברי מפלגת תקומה, שבראשה עומד שר הבינוי והשיכון, אורי אוריאל, המשובץ במקום השני ברשימת הבית היהודי, כאשר אחריו אמורים להיות משובצים, במקומות התשיעי, הארבעה- עשר והשמונה-עשר, ברשימת הבית היהודי. למקום הראשון, ברשימת תקומה, נבחר עו"ד בצלאל סמוטריץ', שהינו תושב התנחלות "קדומים", המנהל פעילות בעמותת "רגבים", הפועלת לייעוד הקרקעות בישראל ובשטחים ופעיל באיגוד הישיבות הציוניות. במקום הארבעה-עשר ברשימת הבית היהודי, אמורה להיות משובצת - מטעם מפלגת תקומה - אורית סטרוק, המשמשת, כיום, כחברת-כנסת מכהנת, בכנסת הנוכחית, מטעם סיעת הבית היהודי. במהלך כהונת הכנסת ה-18 ניהלה סטרוק בהתנדבות שדולת ארץ ישראל בכנסת ונאבקה למנוע הקפאת הבנייה בהתנחלויות ולקדם הקמת וועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון. שדולה זו קידמה הכרזה על מערת המכפלה וקבר רחל כאתרי מורשת לאומיים והביאה לחקיקת החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם.

נפתלי בנט, המשמש בתפקיד שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות, יו"ר מפלגת הבית היהודי, התייחס - לאחרונה - לסוגיית אי-הכרת הבית היהודי, בנישואים חד-מיניים. נפתלי בנט הצדיק סירובה של מפלגת הבית היהודי לקדם בחוק סוגיית נישואים חד-מיניים, בכך שהוא טען שדבר זה מנוגד לעקרונות המפלגה וכדוגמה הביא הוא עניין שמירת כשרות, כאשר - לטענתו הוא - המפלגה, תימנע מלתמוך ולקדם חוקים שימנעו שמירת כשרות בישראל. בכל הכבוד הראוי, זו היא עמדה דמגוגית מובהקת, שכן כשרות יכול אדם לשמור, בין אם הוא רוצה ובין אם אין הוא רוצה בכך, כאשר חוק איסור ההונאה בכשרות, נועד לאפשר לו לקיים דיני הכשרות, כהלכתם. שונה הוא מצב הדברים באשר למצבם האישי והרישומי, במשרדי ממשלה של אזרחי ואזרחיות ישראל, שללא היותם רשומים, כנשואים, זה לזה, זו לזו וגם/או זה לזו וזו לזה, אינם יכולים לקבל זכויות אזרח יסודיות ובסיסיות והדבר משפיע ומשליך גם על ילדיהם.

לכן, מוטב תתעשת מפלגת הבית היהודי, במהירות ותתחיל לדבר, בקול אחד ובקול צלול, אם מעוניינת היא להיות מפלגת רוב ולא מפלגת זנב, שבעזרתה ניתן להרכיב קואליציה פוליטית, זו וגם/או אחרת.