עלה תאנה ושמו ידלין

שפיר אינה מייצגת מיעוט מבוטל במפלגתה. להפך. לצידה העפילו לצמרת שלי יחימוביץ', שהודתה כי בעבר הצביעה לחד"ש האנטי ציונית; מרב מיכאלי שקראה לאימהות בשידור בגל"צ, לא לשלוח ילדיהן לשירות בצה"ל; פרופ' יוסי יונה שתמך בסרבני השירות; זוהיר בהלול, שבירך אישה לבנונית על שאירגנה אחד ממשטי המחבלים לעזה, וטען שזהותו הפלשתינית חזקה מזהותו הישראלית; והרכש החדש: קסניה סבטלובה, משוריינת מטעם לבני, עמיתת מחקר באחד ממכוני השמאל הקיצוני, הנהנה מתקציב של 20,000 דולר מכספי הקרן להחרבת ישראל, ועניינו ניהול תעמולה לכניעה מול הטרור המוסלמי, למשל הקמפיין למען התנצלות ישראלית בפני טורקיה בעניין ספינת המחבלים המרמרה. וזו כמובן רק רשימה חלקית.

ואם לא די בכך, מתברר שגם אישיותם של בוז'י הרצוג וציפי לבני, אין בה כדי להרגיע את מי שחרד לביטחון ישראל ועצם קיומה בג'ונגל שמסביב. הרצוג, כידוע, אינו מצויד ברקורד צבאי שיכול לבסס מהלכים צבאיים ומדיניים שיידרשו מעת לעת, אם יהיה ראש ממשלה. אפילו המאתרג הלאומי אמנון אברמוביץ', נאלץ להודות: "גם חזותו, קולו ונימוסיו, יאים יותר לראש ממשלה באוסטרליה או בקנדה... ההסכם המתמיה שלו עם לבני, חיזק את התחושה שמדובר בעובד רווחה ספוגי, ולא בנושא ונותן קשוח".

וכך גם מי שאמורה להיות סגניתו ומחליפתו ברוטציה, מיסיס קלין-לבני, הנעדרת רקע ביטחוני ממשי, אף שהיא מתפארת לשווא ב"שירותה החשוב" במוסד במשך שנתיים, בעוד שבפועל שימשה בתפקיד נטול חשיבות של תחזוק, במסווה של דיירת תמימה, דירת מסתור שהחזיק המוסד בפריס.

צירופו של ידלין עשוי אם כן לשפר את סיכויי השניים בבחירות שבעוד 54 יום. אלא שכדי לכבוש את ההנהגה, על-מנת "לחדש את 'תאליך אשלום' ולסיים את 'אקיבוש'", יהיה עליהם להסתייע בשכירי חרב: מרצ, הערבים, לפיד, אולי גם כחלון וליברמן, וכנראה גם הסיעות החרדיות, שישמחו מאוד מאוד להיפרע משנוא נפשם נתניהו ולנקום בו שלא צירפם לקואליציה היוצאת. לא מן הנמנע שהחרדים ימלאו הפעם את תפקידם ההיסטורי כלשון מאזניים שמכרעת בין ימין לשמאל.

וכאן הבן שואל: במקרה כזה, האם החרדים יתנו ידם לממשלה בראשות ציפוז'י, תמורת אתנן נכבד, גם אם יישב לצידם לפיד אוהבם? או שמא יעדיפו בכל זאת את הימין?

על-פי התבטאויות של בכירים חרדים, קיים חשש שהתסכול האופוזיציוני בשנתיים האחרונות, עלול להעבירם על דתם ועל דעת מצביעיהם. מן המפורסמות היא עמדתו השמאלנית של תומך אוסלו אריה דרעי, שאותה גייס פרקליטו של דרעי נבות תל-צור ערב ההכרעה בעניין עונשו, בתום המשפט בו הורשע: "איש לא יחלוק על עמדתו המתונה של אריה דרעי בנושאים האסטרטגיים של מלחמה ושלום... והוא מהווה דמות מפתח לקידום תהליך השלום והשלמתו עם חתימת הסכם שלום בין ישראל וסוריה". אפילו שמעון פרס הכיר בשמאלניותו וכתב לבית המשפט במאמץ להקל בעונשו של דרעי, כי "דרעי תרם תרומה משמעותית למהלכי השלום, מתוך אמונה כנה ועמוקה שתהליך זה יבטיח את בטחונה ועתידה של המדינה... בתמיכתו במהלכי השלום, תרם להכרעה בנושאים מהותיים... גילה מתינות ותרם לאיחוד הכוחות במאבק על השלום". אוסלו כבר אמרנו?

גם אלי ישי אינו טלית שכולה תכלת: ערב בחירות 2006 הוא הצהיר על חתירתו לקואליציה בראשות ותרן השטחים הידוע אולמרט, וסירב להצהיר כי יתנגד ל'התכנסות' שזמם אולמרט. הכיסא, גם בעיניו, מסתבר, מעל לכל.

ואילו ביהדות התורה נלהב לא פעם בכיר הסיעה משה גפני להתנתק מהימין: "כשאנחנו הולכים עם הליכוד אנחנו חוטפים. השמאל מנסה להוריד את ביבי, דרך המתקפה עלינו. תראו שאם נלך עם השמאל, פתאום לא תהיה הדרה, לא תהיה אפליה, לא יהיו כתבות נגד חרדים... יש לשקול ללכת עם השמאל. שם אפשר לקבל הרבה יותר הישגים" (26.12.11). ליטרת הבשר הם, על-פי גפני, חזות הכל.

הדברים בהחלט מעמידים בדילמה חריפה כל אותם יהודים חרדים, המעוניינים בקיומה של מפלגה חרדית, אך לא בהסגרת שטחי ארץ ישראל לידי טבחי דאעש ומרצחי החמאס.

הדילמה הזו הטרידה גם את ה'חוייזר' הרב יואל כהן, מבכירי חצר חב"ד (שזכה למעמדו הרם ולתוארו בזכות כוח זכרונו העצום, שבעטיו הוטלה עליו המשימה להאזין בשבתות לדרשות הרבי מלובאוויטש, לאצור אותן במוחו [בשל איסור כתיבה או הפעלת מכשיר הקלטה בשבת], ולהעלותן על הכתב בצאת השבת). ה'חוייזר' שנחשב לשופרו של הרבי מלובאוויטש, כתב השבוע בבטאון 'כפר חב"ד': "היות שישנם רבנים ומשפיעים, שעושים תעמולה להצביע עבור רשימה מסוימת, בטענה שישנה הוראה מפורשת להצביע בעד רשימה החרדית ביותר, הנני להעיר... שלאחרי שראו בפועל ההנהגה של רשימה הנ"ל, צריך עיון גדול... ומכל זה מובן, דזה שיש אומרים שישנה הוראה מפורשת להצביע בעד רשימה הנ"ל, טעות היא בידם. מכיוון שראשי הרשימה הנ"ל אינם מוכנים להודיע, שהעמדה שלהם היא נגד החזרת השטחים (ובפרט כאשר בעיתון הרשמי שלהם כותבים להפך) – הרי במצב כזה אין שום הוראה להצביע עבורה".

מה שהבין ה'חוייזר', אמור להבין כל בר-דעת: הצבעה לרשימה חרדית, עלולה להשליט ממשלת שמאל קיצוני, מקושטת בעלה תאנה ושמו ידלין. שלטונה עלול לאיים קשות על המפעל היהודי העצמאי במדינה היהודית, שבעניינה כבר אמר הרצוג: "הביטוי מדינה יהודית מוטעה לחלוטין".

"וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ".