ויצא יענקל אל קרובו הארמי, שנודע כרמאי, והרי הוא רגיל לרשעים המבקשים שכר כצדיקים.
והנה ברחבי המדינה, במות רבות לכבוד יונה, וחרטומי השמאל ממשיכים בלהטיהם, מעלים עשן וקטורת והנה יונה, וכה דיברה:
"מיום בריאתי על-ידי כהני השמאל, ועל-ידי כל כתבון מקרב מיקרופון, בייחוד לאחר שיצאנו עם ה'שלום' מהארון, והבאנו הסכם שהרענו לכבודו במלוא גרון, ובזכותו רצו לכאן מחבלים וטילים, ונקשרו קשרים לכבוד ערפאת וחבר מרעים, ונתתי תורתי לאמור - הלא אתם עם כובש בישראל, עליכם תת לישמעאל ובי דבקו נאמני - לי קדו ואחריי הלכו כסומא בארובה, אני היונה".
ויענקל שומע בפליאה וישאל את חמִיו אבי לאה, מי זו היונה, לאיזה שם היא עונה? הו, הו, יעקב, אתה מבאר שבע עיר קרתנית, אצלנו היונה היא דת עיקרית, היא היהלום, היא החלום, ועתה הסכת שוב לקולה:
"ביבי, הקשב - על-אף הטובה שעשיתי עמכם, סרת מהר מדרך הישר, למרות ששמי בשלום נקשר, לא בטחת בי, למרות ה-יתנו - יקבלו, שמשמך נמסר, ואני נפתיתי להאמין, כי ידיים תשלבו, שהרי כולם שמעו כי הבטחת, שתי מדינות - לשני עמים, גם לי היונה, גם להם, אלה עסקים טובים, הבט אל אבותיך רבין ושרון אשר סללו דרכי בפניך, ואתה לא שמעת ולא אבית, על כן אני מביאה עליך את דיבתך רעה, ואוודא להפיל כל בדיה, עסקי בקבוקים, ויינות וגלידות-פיסטוק ותור ותיור, וכפל חשבונות, שלא היו ולא נבראו, אתה תם ואנו, אלופים בהקזת דם.
"אפילו חתם מאיתנו
אהוד ברק שהוא מאנ"ש עם בית הדין הפלילי בהאג על אמנה, ההופכת כל מתנחל לפושע מלחמה, ומי ניצח על המלאכה?
חיים רמון, וביילין, ובן-עמי ו
שמעון פרס, כל ידי ההרס, שעשו המלאכה במרץ; על כן, שמעו אתם, מבקר ויועץ, וצאו חוצץ אחר מי שכנפיי מקצץ, מהרו ועשו, פן תאחרו, ותכלה רעתי גם אליכם, ולא עוד בין כנפי תתכנסו".
נאום היונה.
