מעטים שמים לב, כי התורה מדגישה "לא תקח שוחד", ולא נמצא בשום מקום כתוב שאסור לתת שוחד. זאת, לעומת חוקי אומות העולם, ששם נמצא, כי האיסור של לתת שוחד הוא כמו האיסור של לקבל שוחד, והשאלה היא מדוע נותן השוחד לא יעבור עבירה. הדבר מלמד עד כמה רחוקה וחכמה תורתנו הקדושה ושבעניין זה אומות העולם טיפשים: גורמים שיתנו ויקחו שוחד, ייתפסו רק אחד למאה כפי שקורה במציאות, ואילו על-פי תורתנו הקדושה, מי שלוקח שוחד - הוא עבד עולם, הוא נופל לפח שאינו יכול לצאת ממנו, ומיד אסביר מדוע.
אבל קודם אני מבקש להעיר הערה מאוד חשובה. כותב אני שורות אלו לכבודו של הרב המקובל האדמו"ר רבי
יאשיהו פינטו, העובר בימים אלו שבעה מדורי גיהינום, גם מבחינה אישית ורפואית, רעייתו הרבנית מתמודדת עם מצב קשה, ועל כולם משטרת ישראל רודפת אותם על לא עוול בכפו. אנו, כשומרי תורה ומצוות ומי שאמונים על מצוות התורה, חייבים ללמוד ולדעת, כי גם אם נקבל את טענת החוקרים שהרב פינטו נתן שוחד, הוא לא עבר על איסור תורה כלשהו.
אין לי ספק שלא היו לו כוונות לתת שוחד. הוא נתן על-מנת לעזור ולסייע לאדם בצרה. אבל נתעלם לרגע מזה. בואו, לצורך שורות אלו, נקבל את הטענה שהוא כן נתן לשם שוחד. עדיין הוא לא עבר בזה עבירה כלשהי, מפני שהתורה אינה אוסרת נתינת שוחד, היא אוסרת כאמור רק לקיחת שוחד.
וכאן נשוב להתחלה: בואו וראו כמה חכמה תורתנו הקדושה וכמה טיפשים אומות העולם בעניין זה. כאשר שני הצדדים עוברים עבירה, איש לא יפתח את הפה מפני שהוא מפליל את עצמו. אבל כשנותן השוחד לא עבר עבירה כלשהי, מקבל השוחד מכניס את עצמו לצרה מפני שהוא בידי הנותן לעולמי עולמים. הנותן יכול להפיל אותו בפח בקלות מפני שהוא לא עבר עבירה כלשהי, המקבל הוא זה שיסבול מן העניין.
לכן, יהודי שחי על-פי התורה יודע, כי עליו להיזהר משוחד כמו מן המוות. אם תקח - אתה עבד בידי הנותן לעולמי עד, ומי ירצה להיקלע למצב הזה? בנוסף, הרבה יותר קל לנותן השוחד לפתוח את הפה ולספר, דבר שלא היה עושה אם הוא עצמו היה בקלחת הזו ועבר עבירה ולא היה רוצה להפליל את עצמו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
