הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
נאומים/הרצאות
ראשי  /   מדיני/פוליטי  ממשל 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מצרים שמה לב ללוב
01/08/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
הכל מתחיל מהמשפט
01/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
האם העתיד צופן בחובו טיהור אתני
01/08/2017   |   משה גבעתי
 
 
 
האיום הגרעיני של קוריאה הצפונית
01/08/2017   |   רפי לאופרט
 
 
 
מה לאחר המשבר בהר-הבית?
01/08/2017   |   יוני בן-מנחם
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
די לתרגילי האקרובטיקה
הציונות, הדמוקרטיה והיהדות שלובות להן יחד ביצירת החזון החדש של ישראל. נחמיאס-ורבין [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]

מהי המדיניות? מהי הדרך?
בכל כוחי אני מנסה להבין באיזו כנסת זכיתי לכהן ולאיזה מדיניות מכוון ראש הממשלה. ממשלות רבות בעשרים השנים האחרונות, ובכולן הייתה החתירה להסדר מדיני אחד מעקרונות היסוד. באיזו דרך מוביל אותנו ראש הממשלה? אולי היה רצוי לכתוב סוף-סוף בעקרונות יסוד הממשלה כי כולנו ישראלים ולכולנו זקוקה הארץ הזאת כדי לצמוח ולהתפתח, שהרי השלום בתוכנו מדאיג לפחות באותה מידה

   רשימות קודמות
  להפסיק לגמגם

נאום הבכורה של חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין מסיעת המחנה הציוני בפתיחת כנס הקיץ של המושב הראשון בכנסת ה-20 [כ"ט באייר תשע"ה, 18.05.2015]

▪  ▪  ▪
כבוד יושב הראש, חבריי חברי הכנסת, חברי הממשלה, אני מאוד מתרגשת. זה מאוד מוזר כי כבר נאמנו כמה פעמים במליאה ובכל זאת זה אחרת.

הזיכרון שלי כילדה. שבת, שתיים בצהריים, ישובים סביב השולחן במטבח הקטן של הורי, ומהטרנזיסטור הכחול מתחילים לבקוע קולות שלימים אלמד כי הם אזעקה עולה ויורדת - מלחמה. אבי, אליעזר נחמיאס, מרים אותי במהירות על כתפיו למה שתהיה הפעם האחרונה למשך תקופה ארוכה, ואנו יורדים למקלט. אחרי כמה שעות אבא שלי גויס ומשך חודשים לא ראינוהו. על-פי הסיפורים לא זיהיתי אותו עם שובו. הייתי בת שלוש כשפרצה מלחמת יום כיפור. בבואי היום לעמוד בפניכם, אני גם ילדה בת שלוש אשר זהו הזיכרון שלה.

ישראל שלי, ישראל של כולנו, ארצי האהובה, אני כל כך נרגשת מהזכות שנפלה בחלקי לשרת את הציבור הישראלי - יהודים, דרוזים וערבים, דתיים וחילוניים, עולים וותיקים, נשים וגברים, ילדים וקשישים, הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים, והטרוסקסואליים, אנשים עם מוגבלויות וסתם אנשים באמצע הדרך שפשוט רוצים לחיות בישראל שבה גדלנו, בזאת שלרגע אנו שבים אליה בעתות מלחמה שבה יש ערבות הדדית ומגע אישי שהיא ציונית אך מאחדת, מכילה דעות שונות כי היא דמוקרטית ושוויונית, כי הציונות והיהדות אינן מפלות ומפלגות, אלא מחברות ומאחדות. האם זה אפשרי, אני שואלת את עצמי ואתכם, לחזור לחלום הישראלי?

עומדת אני לפניכם היום בענווה גמורה, אך מסתכלת בחשש גדול על עתיד המפעל הציוני הענק, המפעל שאבותי ואמותי היו בו חלוצות וחלוצים והתמסרו לחלוטין לעבודת בניין הארץ. סבי מצד אמי, אברהם שטרן, גדל בצפת למשפחות שטרן ופיין אשר התיישבו בה כבר במאה ה-18, לפני כ-250 שנה. משפחה חסידית אשר עסקה בלימוד תורה במקביל ליזמות בלתי פוסקת, ובנתה שני מלונות על הר כנען. צד זה של משפחתי, ובעיקר דודתה של אמי דבורה, לימדו אותי שאין דתי וחילוני. אין אדוק וחופשי, המחשבה העצמאית של הרב סלובייצ'יק הייתה לדרך במשפחתי, והיה ברור כי הבחירה האישית אם להיות דתי או לא אינה מרחיקה אותם האחד מהשני.

במלחמת העולם השנייה התגייס סבי לבריגדה ושירת במצרים, שם הכיר את סבתי שרה. סבתי שרה שטרן לבית קרסיק, תיבדל לחיים ארוכים, אשר מלאו לה 90 רק לפני מספר שבועות, בדמה זורמת החלוציות. אביה מיכאל קרסיק, בנו של שמחה מראשוני העיר רמת גן, נולד בארץ, היה מראשוני באר טוביה ומשבעת מייסדי נהלל ואף שימש שופט המושב. יחד עימו עלתה על הקרקע סבתי נחמה לבית פליישצ'יק אשר עלתה לארץ בשנת 1912 ומשפחתה נמנתה עם ראשוני עין גנים בפתח תקוה. בפטירתה הפתאומית בשנת 1937 הותירה אחריה משפחה דואבת, אך מחויבותם - שלה ושל מיכאל - לאדמת עמק יזרעאל היפה, רשומה עודנה במשק מספר 57, בעיגול שבן דודי אלון עודו מחזיק בו ומתמיד במורשת החקלאית.

סבי וסבתי הגיעו לתל אביב עם שובם מהצבא הבריטי וסבי היה פעיל באצ"ל וחירותניק עד יומו האחרון. הבוקר שבו רץ לחוף כאשר שמע על אלטלנה, היה אחד מהסיפורים שליוו את ילדותי. כיזם בנשמה הקים את אולמי "תכלת" בתל אביב עם אחיו ואת קפה "תמר", אותו המשיכה לנהל סבתי מאז פטירתו, וזאת היא עושה עד עתה - ידיה עדיין ידי חולבת, וליבה עדיין נודד לבית הקברות בשימרון המשקיף על נהלל שם קבורים רבים מאהוביה - ובכל זאת היא מזוהה כל-כך עם תל אביב.

מצדו של אבי, אליעזר ז"ל, זכיתי לגדול על ברכי המסורת הסלוניקאית. סבי וסבתי רשל לבית ביבאס ומאיר נחמיאס הגיעו לארץ בינואר 1933. סבי היה פעיל במכבי וציוני אדוק. לאחר קטטה אנטישמית יצא יחד עם סבתי את סלוניקי והם חזרו אליה לביקור בשנת 1968 כדי לגלות שדבר לא נותר כמעט מהקהילה המפוארת הזאת. את כאבם נשאו עימם עד יומם האחרון. סבי לא היה סבל כמו רבים מהסלוניקאים, אלא עבד בבניין וכקצב. סבתי רשל, חזקה וגאה, הייתה פעילה בארגון עולות יוון ועסקה באופן יומיומי בסיוע לעולים החדשים שהגיעו לנמל יפו. אבי סיפר כיצד כבר בגיל 4, הייתה מושיבה אותו שימתין עד שתביא משפחה חדשה לבית בשכונת שפירא שם התגוררו.

אני מדברת אליכם היום ושורשי עימי, משפחה ישראלית עם שורשים שחלקם יידישאים, פוגשת במשפחה ישראלית אחרת אשר הייתה מכונה אי-שם, מפעם, "פרענקים". כן, כאשר אימי ואבי הכירו - אבי בוגר עירוני ז' ביפו ואימי בוגרת תיכון חדש, אבי משכונת שפירא וממשפחה שזה מכבר הגיעה ואימי מרחוב רש"י בתל אביב, מצפת ומנהלל, זה לא היה טריוויאלי כנראה. עבור סבתי הסלוניקאית זה היה אתגר של ממש לחבק כלה אשכנזייה. אולם דווקא התערובת הזאת, הלא כל-כך מסובכת בסך-הכל, הייתה כבר מאז ילדותי חלק מהזהות שלי. המוסקה והכבד קצוץ, עלי הגפן הממולאים וה"לוקשן מיט יוך" הם שק מלא כל טוב שאני גאה לשאת עימי. מאז ומעולם הייתי גאה לשיר את "צור משלו אכלנו, ברכו אמוני" ולשמוע מאימי את הניגון האשכנזי שלמדה מסבי שקולו היה כשל חזן. אוזני כרויות ועיני נעצמות למשמע כלייזמרים וכינור בוכה, ולא פחות למשמע אברהם פררה ובוסתן ספרדי.

אבי אליעזר ז"ל היה דמות מכוננת בחיי. הוא גדל יחד עם אחיו בשכונת שפירא, כאשר אימם מחזיקה אותם ביד חזקה מחשש שיצאו לדרך רעה, כהגדרתה. אבי הנחוש, שבקושי סיים את התיכון, הצליח בעזרת כשרונו המופלא בנגינה על גיטרה לממן את לימודי ההנדסה בטכניון, והקים לפני 45 שנים מפעל תעשייתי בשם "תבליט פלסטיק". בין מכונות בבית המלאכה, אשר יצרו סכו"ם מפלסטיק, חלקי צעצועים ודגמי מטוסים לתעשיה האוירית, התווה אבי את דרכו של המפעל לשוק ההשקיה הישראלי בעל המוניטין העולמי. כיזם וכיצואן השכיל לפתח שווקים חדשים ומוצרים חיוניים לשימוש יעיל במים בחקלאות. אהבת התעשיה הוטבעה בי כבר כאשר היו מגיעים הביתה קרטונים של מוצרים על-מנת שנוכל לפרקם או להרכיבם, כדי לסייע בעומס במה שהפך מבית מלאכה למפעל של ממש.

עם פטירתו של אבי ללא כל הכנה מוקדמת לפני כשמונה שנים, התחייבנו, אחי יואב ואני, לדרכו, ובעיקר לשאיפתו להמשיך לטפח ולהשקיע בתעשיה הישראלית.

גדלתי בתל אביב בשנות ה-70. אלה היו שנים בהן כולם היו אותו דבר, כמעט. גבעת עמל הייתה בקרבת ביתי. כבר אז פצצת זמן מתקתקת שבתוכה חיים אנשים. אבל בסך-הכל רובנו גדלנו במשפחות מעמד ביניים אמיתי, שבהן לרוב נשא האב בפרנסת הבית, אך משכורת אחת הספיקה לצרכי המשפחה, לרכישת דירה ולפנסיה מכובדת, הגם שאימי תמיד עבדה כעורכת בעיתונות ובספרות. העובדה שגדלתי לתוך משפחה של עצמאיים הותירה בי את חותם התנודתיות המורכבת הנלווית לכוח להיות יזם, אך גם למחיר הכבד שנלווה לחיים אלה, בעיקר האחריות העצומה לעובדיך ולמשפחתך - בסדר הזה, אגב.

העובדה שהמשפחה של היום, המורכבת לעיתים קרובות מהורה יחידנית או מזוג חד-מיני, כבר אינה יכולה להסתמך על משכורת אחת, לא לצורך קיומה ולא לצורך חיסכון עתידי או רכישת דירה. חוסר הביטחון האזרחי העצום הזה עומד לנגד עיני כל העת.

כשהייתי בת 12 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. סיימנו את בית הספר היסודי ללא שום חגיגות. אבי היה אז באגם קרעון, צופה אל הרי השוף, כפי שכתב לנו בגלויה הראשונה אחרי שגויס. ואת אימי הבוכה, כמבינה את מה שאני אבין רק לימים - דמעות של חרדה. אני זוכרת אותו מגיע מאובק לחתונתה של בת דודתי, של אחייניתו חני, שהתקיימה תוך כדי המלחמה, האושר שבהפוגה.

בביתנו הוויכוח והשיח הפוליטי היה דומיננטי ועבר משולחנות קפה "תמר" לשולחן הפורמייקה במטבח הורי. מעורבות אישית, תמיד. זהו החינוך שרתם אותי לחיים הציבוריים כבר בגיל 17, כשנסעתי להסביר את ישראל במשלחת הנוער של משרד החוץ, וכסטודנטית בפעילותה של מפלגת העבודה ב"תא אופק" באוניברסיטה העברית.

זכיתי לעבוד עם יצחק רבין לפני שהיה ראש הממשלה ולהיות חלק מהצוות האישי שלו כשניצח בבחירות 1992. תקופה זאת במשרד ראש הממשלה, זכות גדולה לאדם צעיר, בת 21, היוותה השלמת החינוך האזרחי שלי. ומאז אני כאן ולא הרפיתי מהאמונה שהציונות, הדמוקרטיה והיהדות שלובות להן יחד ביצירת החזון החדש של ישראל, גם אם הוא מורכב. חזון כלכלי, חברתי ומדיני.

באפריל 2002, חודשיים אחרי שהתחתנו, חזרנו, בעלי עברי ואני, אז מג"ד מילואים בשריון, מירח הדבש שלנו. על הדלת חיכה צו 8 והוא נסע לג'נין, לאימת "חומת מגן". כשאספנו אותו באישון לילה בצומת בת עמי ביום העצמאות של אותה שנה, הילך מולי גבר מאובק, ששנים ארוכות מחייו בילה בג'נין בניסיון ובאמונה שדרכנו להסדר מדיני ולשלום סלולה, גבר שנלחם עד היום למען ביטחון ישראל, שסבו יהושע ורבין היה המושל הראשון בשטחים לאחר 1967, שאביו משה ורבין היה קצין האג"ם של מוסה פלד ברמת הגולן ביום כיפור, שבני יונה בן ה-9 כבר סייר עמו ברמה, שאינה שוכחת דם בנינו, שאינו רוצה לגדל גם הוא את ילדיו לחיים שבהם זיכרונותיהם ממלחמות חזקים יותר מזיכרונותיהם על שלום.

בכל כוחי אני מנסה להבין באיזו כנסת זכיתי לכהן ולאיזה מדיניות מכוון ראש הממשלה. ממשלות רבות בעשרים השנים האחרונות, ובכולן הייתה החתירה להסדר מדיני אחד מעקרונות היסוד. באיזו דרך מוביל אותנו ראש הממשלה? אולי היה רצוי לכתוב סוף-סוף בעקרונות יסוד הממשלה כי כולנו ישראלים ולכולנו זקוקה הארץ הזאת כדי לצמוח ולהתפתח, שהרי השלום בתוכנו מדאיג לפחות באותה מידה.

"באין חזון ייפרע עם". מהו החזון של הממשלה החדשה? מה תציעו לציבור? שהרי גם המצביעים שהצביעו עבורך זקוקים יותר מהפחדות ואיומים. הם זקוקים לתעסוקה וליכולת להתפרנס בכבוד; לחינוך המקנה הזדמנות שווה לילדיהם ולאופק לרכישת דירה; לתחבורה ציבורית ולמערכת בריאות שאיום הקריסה אינו ממשיך לרחף מעליה. אלה, אדוני ראש הממשלה, השרים, ביום-יום, הם החיים עצמם. האמן לי כי כאשתו של סגן-אלוף במילואים, שמגדלת שלושה ילדים, שני בנים ובת, האיומים האסטרטגיים לא נעלמים מעיני, אולם באיום האסטרטגי הגדול מכל עוד לא טיפלת. אני יכולה לקוות רק שהדברים שאמרת בהצגת הממשלה, בדבר ידינו המושטת לשלום וצמצום הפערים החברתיים, יהפכו סוף-סוף למעשה ולא המשך תרגילי אקרובטיקה המכסים על אין אחד גדול.

לנו כבר יש חשמל, לרוב מים זורמים ודרך להגיע ממקום למקום, פיזית או וירטואלית. ובכל זאת אנחנו ממשיכים להיות חלוצות וחלוצים. את הפרק הראשון בספרה, "שליווינו ואינן", שתרגלתי את היועצת שלי ללכת לספרייה הלאומית כדי למצוא אותו, ספר שכתבה בשנת 1969 רחל כצנלסון-שז"ר, הוא הספר שמוקדש לחלוצות שהיו איתה, היא מקדישה את הפרק הראשון לסבתי הגדולה נחמה.

וכך היא כותבת עליה: שונים היינו בקבוצה הזאת. שונה היה הגיל, העבר וההשכלה. אולם כל זה לא פגע בשלמות הרגשת השיתוף. בנחמה היו הקווים האלה, היוצרים הווי פועלי. זה הנועם והשקט של פועלת חקלאית, אשר כל עבודה קרובה לה, וזו האווירה אשר זוג ידיים מיובלות ורוח האדם המרוכזת יוצרים אותה. האווירה המעלה כל אחד, המשווה את השונים והרחוקים, ויוצרת את רמתו הגבוהה של קיבוץ אנשים עובדים. אני מקווה שגם בבית הזה ניצור יחד קיבוץ אנשים עובדים.

עומדת אני כאן לפניכם, ומבקשת להודות מעומק לבי לבעלי עברי, אישי ובן זוגי; לילדינו, שחלמנו שנים רבות לפני שזכינו להחזיק בהם, יונה, אסף ואלמה; לאמי נחמה, שהדריכה אותי יותר מכפי שאני אומרת לה; לדודתי מיכל, מיכי, שהיא כאימא שנייה לי; ולאחי אהובי יואב נחמיאס, אשר יחד עם בעלי הם העוצמה השקטה שלי; לאבי אליעזר האהוב, שלא זכיתי שילווה אותי ביום כניסתי לכנסת ישראל, אך את רישומו על חיי תראו בעבודתי; ולסבתי שרה המופלאה, שהיא חלק בלתי-נפרד ממה שאני, באופן בו גדלה וגידלה אותנו; בעצמאותה הייחודית בדור בו גדלה, ובאהבה והאמונה שדאגה שתחבוק אותי כל העת; אני מודה לאנשי מפלגתי, אשר לבי קשור בלבם שנים רבות, על האמון שנתנו בי; ולציבור הישראלי, אשר נקשר בינינו חוט בלתי-נראה של מחויבות וערכים ישראלים ואוניברסליים. תודה רבה.

תאריך:  19/05/2015   |   עודכן:  19/05/2015
איילת נחמיאס-ורבין

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

תגיות / מי ומי בפרשה: עוקבים - לקבלת רשימות חדשות עם הופעתן
 אבי דיכטר / Avi Dicter   אברהם נגוסה / Avraham Neguise   אברהם שטרן   אוסמה סעדי / Osama Saadi   אורי מקלב / Uri Maklev   אורי יהודה אריאל / Uri Yehuda  Ariel   אורלי לוי-אבקסיס / Orly Levi-Abekasis   אורן חזן / Oren Hazan   איוב קרא / Ayoob Kara   איילת נחמיאס-ורבין / Ayelet Nahmias-Verbin   איילת שקד / Ayelet Shaked   איימן עודה / Eiman Ode   אילן גילאון / Ilan Gilon   איתן ברושי / Eitan Broshi   איתן כבל / Eitan Cabel   אכרם חסון / Akram Hasson   אלי אלאלוף / Eli Alaluf   אלי כהן / Eli Cohen   אליהו בן-דהן / Eliyahu Ben-Dahan   אמיר אוחנה / Amir Ohana   אראל מרגלית / Erel Margalit   באסל גטאס / Basel  Ghattas   בצלאל סמוטריץ' / Bezalel  Smotrich   גלעד מנשה ארדן / Gilad  Erdan   ג'מאל זחאלקה / Jamal  Zahalka   דוד אמסלם / David Amsalem   דוד  ביטן / David Bitan   דני עטר / Danielle Attar    המחנה הציוני / Hamachane Hzioni   זאב בנימין בגין / Ze'ev Binyamin Begin   זוהיר בהלול / Zohir Bahalul   ז'קי לוי / jackie Levy   חיים ילין / Haim Yalin   חיליק (יחיאל) בר / Yehiel Bar   חנין זועבי / Haneen  Zoabi   טלי פלוסקוב / Tali  Ploskov   יאיר לפיד / Yair  Lapid   יגאל גואטה / Igal  Guetta   יהודה גליק / Yehuda Glick   יואב בן-צור / Yoav Ben-Tzur   יואב קיש / Yoav Kish   יואל חסון / Yoel Hason   יואל (יולי) אדלשטיין / Yoel Edlshtein   יואל קוסטנטין רזבוזוב / Yoel Konstantine  Razvozov   יוסף גריף / Yosef Garif   יוסף תיסיר ג'בארין / Yousef Taysir Jabareen    ינון מגל / Yinon  Magal   יעל גרמן / Yael  German   יעל כהן-פארן / Yael  Cohen Paran   יעקב מרגי / yaakov Margi   יעקב פרי / Yaakov  Perry   יפעת שאשא-ביטון / Yifat  Shasha-Biton   יצחק רבין / Rabin Yitzhak   יצחק (איציק) שמולי / Itzik  Shmuli   ירון מזוז / Yaron Mazuz   ישראל אייכלר / Yisrael  Eichler   כבוד האדם וחירותו   כולנו   מאיר כהן / Meir  Cohen   מאיר פרוש / Meir Porush   מייקל אורן / Michael Oren   מיכל בירן / Michal Biran   מיכל רוזין / Michal Rozin   מיקי לוי / Mickey  Levy   מירב בן-ארי / Meirav  Ben-Ari   מירי  רגב / Miri Regev   מכלוף מיקי זוהר / Miki Zohar   מנואל טרכטנברג / Manuel Trajtenberg   מרב מיכאלי / Merav  Michaeli   מרדכי (מוטי) יוגב / Mordhay  Yogev   משה גפני / Moshe Gafni   משה כחלון / Moshe Kahlon   נאוה בוקר / Nava Boker   נורית קורן / Nurit Koren   ניסן סלומינסקי / Nissan Slomiansky   נפתלי בנט / Naftali  Bennett   סילבן שלום / Silvan  Shalom   סתיו שפיר / Stav Shafir   עאידה  תומא-סלימאן / Aida  Touma-Suleiman   עבד אל-חכים חאג' יחיא / Abd al-Hakim  Hajj Yahya   עבדאללה אבו-מערוף / Abdullah  Abu Ma'aruf   עודד פורר / Oded Forer   עיסאווי פריג' / Issawi Frej   עליזה לביא / Aliza Lavi   עמיר ארמונד פרץ / Amir  Peretz   עמר בר-לב / Omer  Bar-Lev   עפר שלח / Ofer  Shelah   ציפי לבני (שפיצר) / Tzipi  Livni   קארין אלהרר / Karin  Elharar   קסניה סבטלובה / Ksenia Svetlova   רוברט אילטוב / Robert Ilatov   רויטל סויד / Revital Swid   רועי פולקמן / Roei Folkman   רחל עזריה / Rachel  Azaria   שולי מועלם-רפאלי / Shuli  Mualem-Refaeli    שי  פירון / Shai  Piron   שלי רחל יחימוביץ' / Shelly  Yachimovich   שרה שטרן / Sara Shtern   שרון גל / Sharon Gal   שרן השכל / Sharren Haskel   שרן השכל / Sharren Haskel    תמר זנדברג / Tamar Zandberg 


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
די לתרגילי האקרובטיקה
הודעות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
דוד סוכרי
19/05/15 17:20
2
דוד סוכרי
19/05/15 18:59
3
jdt
19/05/15 20:27
פורום: כנסת 20 כתוב הודעה
+
ביתרי וותיק
11/05/17 10:21
 
שטויות כי
2/07/17 20:58
 
ישראלי זועם
4/07/17 01:29
 
דוד א
29/07/17 19:19
+
צ'ומפי
9/05/17 17:14
+
הרשות המיותרת
5/05/17 20:25
+
פישלזון
4/05/17 21:54
+
אא
17/03/17 05:27
 
כמה?מי?
24/03/17 17:18
+
צורי
7/03/17 15:44

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

התפתחויות נוספות כנסת 20
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מודה ומתוודה - המעמד הזה מרגש אותי. כמי ששליחות ציבורית הייתה ועודנה חלק בלתי נפרד מהדנ"א של משפחתו, אין זה עניין של מה בכך עבורי לעמוד על דוכן הכנסת כמשרתם של אזרחי ישראל. עבורי מדובר בעוד שלב חשוב ומאתגר במיוחד, אבל במבט היסטורי מדובר בעוד שלב במסע, במסע האישי והמשפחתי שלנו בשירות הציבורי, באהבת ארץ-ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, כאן במדינת ישראל שאני כל-כך אוהב ומעריך.
אדוני היושב-ראש, שרים, חברי חברות וחברי הכנסת, ימים ספורים לאחר טקס השבעתי לכנסת, בעודנו מקיימים את סדר הפסח, ביקש אבי להזכיר לי מהם הערכים שלאורם הוא ואימי גידלו את שלוש אחיותי, את שני אחי ואותי. דע לך בני, אמר אבי, יש ח"כים לשעבר, אבל אין פרופסורים לשעבר. החינוך וההשכלה שלנו עמדו תמיד בראש מעייניהם של הורי. עם זאת, עיניהם נקוו דמעות כשצפו בי בטקס ההשבעה. ולא בכדי. כאן עמדו גדולי האומה ונשאו את דבריהם, ולכאן נשואות עיניו של הציבור בדרישה שנקדם את ענייניו בשקידה ובנאמנות.
19/05/2015  |  יוסי יונה  |  נאומים/הרצאות
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה. המשנה במסכת אבות מצווה אותנו: "דע מאין באת, ולאן אתה הולך". לפני כחודש נפלה בחלקי זכות גדולה - להישבע אמונים לכנסת ישראל. לצד הזכות הגדולה יש גם אחריות עצומה, שכן כחברים בכנסת ישראל יש בידנו את היכולת לקדם סדר-יום, לקבל החלטות שיחזקו אותנו ברמה הביטחונית והאזרחית, לקבוע חלוקת משאבים ראויה, ולבנות תשתית לפיתוח עתידי לדורות הבאים. הכל במטרה ליצור חברה משגשגת הנשענת על יסודות איתנים, הן בהיבט הכלכלי-חברתי והן בהיבט הביטחוני.
19/05/2015  |  אלי כהן  |  נאומים/הרצאות
חבר הכנסת באסל גאטס (הרשימה המשותפת) נפגש (יום ב', 18.5.15) עם הארכי-הגמון הקתולי הילריון קפוצ'י, שהתגורר בשעתו במזרח ירושלים, והבריח אמצעי לחימה בעבור אש"ף.
19/05/2015  |  עידן יוסף  |  חדשות
מה לא ניסו כדי לחזק את היציבות השלטונית וכדי למנוע סחטנות מוגזמת מצד מפלגות קטנות. ניסו בחירה ישירה, העלו את אחוז החסימה, אבל כל פעם מחדש נראה כי חוזרים לנקודת ההתחלה ושוב הולכים לבחירות.
18/05/2015  |  עידן יוסף  |  מאמרים

רשימות נוספות
תחילתה של ידידות: ארדן וסער מתקרבים  /  עידן יוסף
הושבעה הממשלה ה-34 של ישראל  /  עידן יוסף
סופית: תוסר ההגבלה על מספר השרים  /  עופר וולפסון
השיבה שופטינו כבראשונה  /  ד"ר רון בריימן
העכבר ששאג  /  רפי לאופרט
מחלל שם שמים בפרהסיה  /  אליהו קאופמן

פורומים
כנסת 20
מדיני/פוליטי
ממשל
כתבות מקודמות
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט