כבוד היושב-ראש, חברי, חברות כנסת, אורחים נכבדים, נציגי גוש-קטיף, אני מאלה שקוראים להם "הקיבוצניקים". התוויות האלה שאנחנו שמים על עם ישראל הן אותן תוויות שהורסות את עם ישראל. קראו לזה "התנתקות", קראו לזה "פינוי", קראו לזה "גירוש", קראו לזה "עקירה" - כל כך הרבה שמות, אבל כל שם שייך למפלגה.
השמאל יקרא לזה "התנתקות", הימין יקרא לזה "עקירה", ובאמצע כל מה שאתם רוצים. הכל בתוויות, הכל בסטריאוטיפים, הכל בדעות קדומות. וזאת המחלה שלנו. איך אנחנו יכולים לאחד אם בסופו של דבר כולנו מפולגים, כולנו מבינים את המילים אחרת לחלוטין.
תרשו לקרוא, למרות הכאב העצום, בשם אחר: התחברות. נכון, זה נשמע מוזר. מה בעצם אני רוצה? אז קודם כל, אני רוצה להתחבר לא לצד המפלגתי והפוליטי, אני רוצה להתחבר לצד האנושי. אני רוצה להגיד לכם שאני כואב לא פחות מכם. ובמועצה אזורית אשכול - וקלטנו גם מפוני ימית בפתחת-שלום, בסופה, בחולית, בעין-הבשור, בנתיב-העשרה בחוף-אשקלון, בכל מקום קלטנו. ולבנו היה פתוח. ועכשיו הקמנו את בני-נצרים, נווה, יוצאי בני-נצרים, ועצמונה.
וקראתי לזה "התחברות", כי אמרתי: לא יכול להיות שהעם הזה יהיה מפולג. לא יכול להיות שקיבוצניקים ומושבניקים המזוהים בסטריאוטיפים עם המרכז-שמאל לא יחבקו את מה שמזוהה בציונות הדתית כימין - סטריאוטיפים שאנחנו שמים אותם בעצמנו.
ואיך אנחנו יכולים להמשיך להתקדם ולחבר? אמרתי את זה היום בוועדת הפנים: ציונות 2015 והלאה היא לא בניית עוד יישוב ולא לבנות עוד בית - כולכם טועים - זה להתחבר. עם מפולג לא יצליח להקים שום יישוב ושום בית במדינת ישראל. ואם אנחנו כולנו כחברי כנסת לא מבינים את זה, אז לאן נוביל? לחרוש עד הגבול, להקים את היישובים איפה שיש צורך התיישבותי, חקלאי, ביטחוני, איפה שיש קונצנזוס של כולם. מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לאחד? ולכן קראתי לזה "התחברות".
אני רוצה להתחבר לכאב של אותם אנשים שלא מצאו בית עד היום; ואני רוצה להתחבר לכאב של ראשי הרשויות שאין להם אפילו תקנים של עובדים סוציאליים בשביל לטפל באנשים. זה נשמע מגוחך, אבל כך זה. יושבים לפעמים, ללא קשר פוליטי זה או אחר, אנשים ש"רחוק מהעין רחוק מהלב" - קובעים החלטות בתוך משרדים ולא מבינים מה קורה ללב של האנשים.
אז אני בוחר לציין את עשר השנים האלה בשביל שננסה את הסטריאוטיפים האלה להזיז הצדה, כדי שאנחנו נבין שב"צוק איתן", כשאמרו לנו שזה בעקבות הגירוש, העקירה ואלה שרוקדים על הגגות - אני נפגעתי. אני אומר לכם, אני אומר לכם, אני נפגעתי באופן אישי. נפגעתי כי הבן שלי, שהיה בפנים, בתוך רצועת-עזה, לקח את וינברג, מתנחל, והוא כקיבוצניק פצוע הוציא אותו. והסטריאוטיפים שלנו - במקום לראות איך אחד מנסה להציל את השני ביחד, בתוך הקרב, הוא מסתכל על הקיבוצניק ועל המתנחל, ולא מסתכלים על בני-האדם שבפנים.
ואני אמשיך לטפטף - מהיום הראשון שאני פה - ואני אמשיך לטפטף שאחדותנו והחוסן הלאומי שלנו הם בזה שנקשיב אחד לשני, שהקיצוניים ייעלמו, גם מימין וגם משמאל, ונצליח להקים מדינה שהיא לטובת התושבים, לטובת העם ואור לגויים. תודה רבה.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
