בעוד כשבועיים נחגוג את ראש השנה. בפרקליטות המדינה מסורת רבת שנים שבה פרקליטות ופרקליטי המדינה לדורותיהם נוהגים לשלוח אגרות לכלל עובדי הפרקליטות - האחת בראש השנה והשנייה בחג הפסח. לצד הברכות לשנה החדשה או לחג הפסח והתודות לכלל עובדי הפרקליטות, נוהגים פרקליטות ופרקליטי המדינה להתייחס בדבריהם לאירועי השעה.
בשנת 2001 באגרת אותה שלחה, כתבה פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, את הדברים הבאים: "בימים בהם שלטון החוק ומערכת המשפט נמצאים תחת התקפות חסרות תקדים, כמו גם ניסיונות שונים ומשונים לרפות ידי העושים במלאכה, יש חשיבות רבה בשיתוף הפעולה וגיבוי הדדי של המערכת כולה, כמו גם שילוב בין גורמי האכיפה, כאשר הגורם האחד מסייע לחזק את השני וכל הגורמים ביחד יוצרים חומת מגן של שלטון החוק".
בשנת 2004 כתבה: "אין אלה ימים של נחת ועדנה עבורנו - מערכת אכיפת החוק שאנו נמנים על שורותיה עודנה מותקפת לא אחת על-ידי גורמים שונים, יש הרוצים לראות בהיחלשותנו, יש הרוצים לרפות ידינו. אני מאמינה ומקווה כי התקפות אלה ישיגו את המטרה ההפוכה - יחזקו אותנו באמונתנו בצדקת דרכנו, בחשיבות השליחות אותה אנו ממלאים בשמו ועבורו של הציבור בישראל".
הפרקליטות בעין הסערה הוא בהחלט נושא חשוב, רלוונטי ועדכני. אלא, שעיניכם הרואות כי הפרקליטות נמצאת כבר שנים רבות בעין הסערה. אין אפשרות אחרת. לא יכולה להיות אפשרות אחרת. מי שנמצא בחזית המאבק בשחיתות השלטונית וחזית המאבק בפשיעה החמורה לא יכול שלא למצוא את עצמו בעין הסערה. מי שמכריע בשאלה האם להעמיד לדין נשיאים, ראשי ממשלות, שרים ושאר חשודים בעלי מעמד רם בציבוריות הישראלית, תמיד ימצא את עצמו בעין הסערה. בין אם סערה אמיתית ובין אם סערה בכוס מים, סערה מלאכותית.
אמנם נדמה לא פעם שעוצמת הסערה הולכת וגדלה עם השנים, בטח ובטח בעידן התקשורתי בו אנו נמצאים, בין השאר עידן הרשתות החברתיות, כמו גם בתקופה בה שיח אלים ובוטה מאפיין חלק מהמבקרים. השיח יכול וצריך להיות אחר. שיח מכבד, ענייני, רציני, לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. אך כאמור הפרקליטות הייתה ותהיה בעין הסערה. כדברי קהלת: "מה שהוא הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש". השאלה, אם כן, איננה האם נהיה בעין הסערה, אלא כיצד נתנהל בה.
לשמוע דעות שונות ואף מנוגדות
משפטים בכלל והמשפט הפלילי בפרט אינם מדע מדויק. הערכת ראיות איננה תרגיל במתמטיקה שלו פתרון אחד ויחיד. פרקליטים שונים מנתחים לא פעם את אותו מסד ראייתי באופן שונה האחד מהשני ומגיעים למסקנות שונות זה מזה. האתוס הפרקליטותי מעודד את השיח החופשי ואת ריבוי דעות. כדברי רב חמא בר חנינא: "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחברו".
שמיעת הדעות השונות, בחינת הדברים מנקודות מבט שונות והנכונות לאתגר כל תפיסה בדעה הפוכה, הופכות את ההחלטות שלנו לטובות יותר ומדויקות יותר. נדמה שהציבור סבור שכולנו בפרקליטות באנו מאותו בית גידול, ולא כך היא. לצד האמור, יש לזכור ולהזכיר שלושה עקרונות יסוד.
האחד: השיקולים המובילים להכרעה הם לעולם שיקולים ראייתיים.
בחינת טיב הראיות ומשקל הראיות נעשים ללא כל קשר לזהות החשוד, לזהות המתלונן, לאקלים הציבורי, לקמפיין תקשורתי ועוד. כל ניסיון לקשור בין החלטות כאלה ואחרות לבין שיקולים זרים וביניהם עמדות פוליטיות של פרקליטים, הרצון לקדם חקירות מסוימות על פני חקירות אחרות, הרצון לשאת חן בעיני גורם כזה או אחר וכן הלאה - הוא ניסיון מופרך וחסר אחיזה במציאות כפי שאני מכיר אותה במשך למעלה מ-30 שנה, ואני מרשה לעצמי לומר כפי שמכירים אותה גם חברי הפאנל יוצאי הפרקליטות.
לא לייחס מניעים זרים
העיקרון השני, עניינו עידוד ושימור השיח החופשי וריבוי הדעות. חשוב לאפשר לכל משתתפי הדיון לומר את דעתם באופן חופשי ללא חשש. ללא חשש במהלך הדיון. ללא חשש בתקופת שירותם בפרקליטות. ואף ללא חשש שנים לאחר שסיימו את שירותם בפרקליטות המדינה. אל למשתתפים לחשוש לא מהבעת הדעה ולא מכך שלימים יצטרכו להתמודד ולהתייחס לדברים שנאמרו על ידם במהלך דיונים או לאחריהם.
איננו רוצים פרקליטות מונוליטית, כזו שכל החלטה המתקבלת בה מתקבלת פה אחד. אנחנו והציבור רוצים פרקליטות בה כולם יכולים להביע את דעתם גם אם היא דעה שונה, או אחרת ללא קשר למעמדם ולוותק המקצועי שלהם. חשש מהבעת דעה יביא בסופו של יום לפגיעה של ממש באיכות ובטיב ההחלטות אותן נקבל.
העיקרון השלישי, נוגע לכך שהגם שאנו מעודדים שיח וריבוי דעות, בסופו של יום הפרקליטות היא ארגון היררכי. בסוף כל דיון קל, או, קשה ויש לומר חלק מהדיונים סוערים ביותר, צריכה להתקבל הכרעה. ההכרעה מתקבלת על-ידי אדם אחד, שהוא הנושא בסמכות לקבלה על-פי העניין: מנהל או מנהלת היחידה הרלוונטית - יהיה זה פרקליט המחוז או ראשת מח"ש למשל, לעיתים יהיה זה המשנה לפרקליט המדינה ובמקרים המתאימים פרקליט המדינה או היועצת המשפטית לממשלה.
חשוב להזכיר, כי בטרם קבלת ההחלטה בידי בעל הסמכות, הוא מקבל לעיונו חוות דעת, מקיים דיונים בהם משתתפים לא פעם גורמים מיחידות שונות והחלטתו מתקבלת רק לאחר שהוא שומע, בוחן ומשקלל את כלל העמדות. זכותו המלאה של מי שעמדתו לא התקבלה שלא להשתכנע מנימוקי ההחלטה שהתקבלה. זכותו המלאה להמשיך ולחשוב שמקבל ההחלטה טעה. לצד האמור, ייחוס מניעים זרים למקבל ההחלטות ללא כל בסיס לכך היא לטעמי מעשה שלא ייעשה.
חקירת פרשת הסרסור בסוהרות
נדבך נוסף חשוב באתוס הפרקליטותי הוא נכונותנו לשוב ולבדוק את עצמנו, לשוב ולבחון את החלטותינו. לאחרונה עלתה לכותרות פרשה המכונה "פרשת הסרסור בסוהרות". מדובר בפרשה חמורה ביותר וכך אנחנו בפרקליטות המדינה רואים אותה. החקירה, אשר החלה בשנת 2017, עסקה בתחילה בחשד לביצוע עבירות מין של אסיר ביטחוני כלפי סוהרות ששירתו בבית הסוהר גלבוע. בשנת 2018 החלה חקירה ביחס לשאלת מודעותם של גורמי שב"ס למעשיו לכאורה של האסיר ולשאלת קיומה של אחריותם הפלילית לדברים. בשנת 2020 לאחר חקירה מאומצת, החליטה פרקליטות המחוז על דעת המשנה הפלילי לפרקליט המדינה, על הגשת כתב אישום כנגד האסיר הביטחוני בגין עבירות מין כלפי שלוש סוהרות וכן על סגירת התיק בעניינם של גורמי שב"ס.
בנובמבר 2021, לאחר עדותו של מפקד כלא גלבוע במסגרת ועדת הבדיקה הממשלתית לאירוע בריחת אסירים ביטחוניים מכלא גלבוע, החלטתי לפתוח מחדש את החקירה, בכלל המישורים. מאז ההחלטה, ואף בימים אלה ממש, בוצעו ומתבצעות שורה ארוכה ביותר של פעולות חקירה מגוונות בניסיון להגיע לחקר האמת. החקירה מתנהלת באופן אינטנסיבי אך ברגישות המתבקשת, מתוך הבנה וצער על המחיר הכבד שנאלצות המתלוננות כולן לשלם בעקבות התלונה והחשיפה. העוסקים במלאכה מקדישים את כל הנדרש על-מנת לקדם הדברים בכדי שניתן יהיה להגיע להכרעה מהירה ככל הניתן.
משטרת ישראל הונחתה על ידנו שלא להשאיר אבן על אבן בניסיון להגיע לחקר האמת, הן בדבר מעשיו של האסיר הביטחוני, אך לא פחות חשוב מכך בדבר אחריותם האפשרית של קציני שב"ס ומפקדיהם של הסוהרות. איננו יכולים לדעת מה יילד יום, שעה שחקירת המשטרה עדיין לא הסתיימה. מדובר בתיק מורכב עובדתית ומשפטית. אני כן יכול לומר שלא ננוח ולא נשקוט עד שנוודא שכל כיוון חקירה נבדק ונאספה כל ראיה אפשרית. ככל שנגיע למסקנה כי יש מקום והצדקה משפטית לשנות מההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד גורמי שב"ס, לא נהסס מלעשות כן. ככל שנגיע למסקנה כי יש להוסיף אישומים נגד האסיר הביטחוני, נפעל לתיקון כתב האישום נגדו. הראיות - והן בלבד - הן אלה שיכריעו ולא כל דבר אחר.
הסרטון לימד על חפות הנאשם
בצד זאת אדגיש, כי פרקליטות המדינה ואני כמי שעומד בראשה אינם חפים מטעויות או מתקלות. ארגון שמקבל אלפי החלטות ביום ומנהל עשרות אלפי הליכים פליליים ואזרחיים בשנה, לא יכול להיות חף מטעויות ומתקלות. לשם כך יש לפרקליטות מנגנוני ביקורת חיצוניים ומנגנוני בקרה פנימיים. השאלה אינה האם קורות תקלות, אלא כיצד יש להתנהל כאשר מתגלית תקלה וכיצד מנסים למנוע תקלות דומות בעתיד.
לפני כעשרה חודשים חזרה הפרקליטות מכתב אישום כנגד נאשם בביצוע עבירת אלימות חמורה. סרטון ממצלמה אשר שב"כ ומשטרת ישראל לא הצליחו לאתר במסגרת החקירה ושנמסר לפרקליטות המחוז על-ידי סניגורו של הנאשם לאחר הגשת כתב האישום, לימד על חפותו של הנאשם והביא לכך שפרקליטות המחוז חזרה כאמור מכתב האישום כנגדו. אלא שעל פניו, תהליך בחינת הראייה המזכה על-ידי הפרקליטות ארך יותר זמן משהיה צריך במקרה מסוג זה, שבו הנאשם נתון במעצר.
סמוך לאחר האירוע ביצענו תהליך הפקת לקחים מן האירוע. הפקת הלקחים בוצעה על-ידי באופן אישי ולקחו בה חלק פרקליטת המחוז ופרקליטיה ומשנים לפרקליט המדינה. במסגרת הפקת הלקחים בחנו את התנהלותנו על-מנת לראות האם יכולנו לפעול אחרת, או, האם היינו צריכים לפעול אחרת. האם היו פעולות חקירה נוספות, אותן ניתן היה לבצע בשלב החקירה, בכדי לאתר את המצלמה? האם יכולנו לזהות בזמן אמת כי מדובר לכאורה בהודאות שאינן הודאות אמת? האם פעלנו באופן מהיר ומספק לאחר העברת הסרטון לעיוננו? בנוסף, שאלנו את עצמנו כיצד ניתן למנוע תקלות מעין אלה בעתיד.
בחינת הדברים שבוצעה באופן שקוף ומשתף בין כלל הגורמים לימדה, בראייה בדיעבד, על נקודות בהן היה עלינו להתנהל בצורה שונה, אחרת, בדגש על פרק הזמן בו נבחנה על ידנו הראיה החדשה. בסופו של התהליך ולאחר שזוקקו הלקחים, הופצה הנחיית פרקליט מדינה בעניין אשר נועדה לנסות ולמנוע תקלות מעין אלה בעתיד. תהליכים מעין אלה מתבצעים בכל יחידות הפרקליטות כחלק מתפיסת עולם ולפיה ארגון חפץ חיים חייב ללמוד מטעויות ולשאוף להשתפר כל הזמן.
לצד האמור חשוב לזכור, הפקת לקחים אין משמעותה עריפת ראשים. בכל ארגון וכך גם בפרקליטות, הפקת לקחים הוא תהליך בונה ולא תהליך הורס. תהליך מחזק ולא תהליך מחליש. כך בכוונתנו לנהוג גם בעתיד, זאת כמובן לצד מתן מענה הולם ולא מתפשר ונקיטת כלל האמצעים הנדרשים במקרי הקיצון, בהם תהיה הצדקה לכך.
הגברת השקיפות בשיתוף הסניגוריה הציבורית
ביקורת שמושמעת כלפי הפרקליטות לא פעם מתייחסת להעדר השקיפות המאפיין - כך על-פי המבקרים - את הפרקליטות ופעולותיה. חוסר שקיפות מזין תיאוריות קונספירציה ואנו בהחלט פועלים בכדי להשתפר בעניין זה. מהשנה הקרובה, וככל שנצליח לצלוח את כלל הביורוקרטיה הכרוכה בעניין, נקלוט לשורותינו לראשונה במסגרת הצרחות תפקידים עם הסניגוריה הציבורית סניגורים ציבוריים ליחידות פרקליטות השונות ופרקליטים ייקלטו ביחידות הסניגוריה. פתיחת הדלתות, שיתוף מלא ואמיתי בדרך בה אנו פועלים ובדרך בה אנו מקבלים את החלטותינו דווקא בפני "הצד שכנגד" הוא צעד חשוב במשעול זה.
צעד זה מתלווה לצעדים נוספים אותם אנו עושים. כך למשל, בשנה האחרונה העברנו טיוטות של הנחיות פרקליט המדינה לקבלת הערות הסניגוריה הציבורית בטרם פרסומן. תהליך זה של שיתוף נועד הן על-מנת לטייב את ההנחיות היוצאות תחת ידנו והן על-מנת לפעול בשקיפות רבה יותר.
בשנת 2001 מסיימת פרקליטת המדינה דאז את אגרתה לפרקליטים בדברים הבאים: "לא ניתן בשום אופן לרפות את ידינו, לא על-ידי אלה החפצים בכך ולא עקב הקשיים האובייקטיבים בעבודה". 21 שנים לאחר מכן אנחנו עדיין בעין הסערה. אך גם היום בדיוק כמו אז - לא ירפו את ידינו. אנחנו נמשיך לקבל את כל החלטותינו במקצועיות, ביושר וביושרה ובהסתמך על הראיות ועליהן בלבד. איננו מתעלמים מהקולות וגם לא מהביקורת המוטחת בנו. ביקורת אשר לעיתים היא ביקורת נכונה ומוצדקת. נמשיך להקשיב, לבחון ולתקן. לצד זאת, לא נרתע ממי שמאיימים להעמיד אותנו בשורה ולהוציא אותנו להורג על-רקע קיר לבן. ולא ניתן לאלה המבקשים להסיט אותנו מדרכנו משיקולים זרים, להצליח בכך.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
