הספר החדש של הסופר עמוס אריכא הוא מותחן סוחף על-רקע הודעת ראש הממשלה אריק שרון, שישראל עומדת לסגת מכל ישובי גוש קטיף בשנת 2004.
הספר ראוי לקריאה בזכות המרקם הנפלא של הדמויות והפעילות המודיעינית הבין לאומית שנעשית בישראל, אירופה וארצות הברית, בעקבות גילויים על מחתרת יהודית חובקת עולם שמתכננת לחבל בהחלטת ממשלת ישראל לסגת מגושי ההתנחלויות בעוטף עזה ולשטוף את כל האזור באש זרה.
אריכא שומר על מתח מאוזן עד השורה האחרונה בזכות הדמויות שלקוחות מההווי הפוליטי הישראלי והאינטראקציה ביניהן בצל סכנת הטרור של קבוצות קיצוניות בארץ ובאירופה.
העלילה שוטפת ויחסי הגומלין בין מוסדות הביון הבין לאומיים עם יחידה מובחרת של אנשי ביון ישראלים, חושפת ידע עמוק וקרוב של פעילות מודיעינית אינטנסיבית שחסויה מעין הציבור.
אריכא טווה את העלילה והדמויות ביד בטוחה ומרתקת. הוא מכיר לא רק את ההיסטוריה הקרובה והרחוקה שלנו מקרוב, אלא גם את הזירות השונות והדמויות האמיתיות שעוסקות בביטחון ושמירה על יציבות פוליטית אזורית. כל אחת מהדמויות שמאכלסת את הסיפור, מורכבת וייחודית בתפקיד שהיא ממלאת בעלילה.
הדמות הראשית היא של איש קהילת המודיעין הישראלי, הרב אמן הזקן יעקב זיו, שטווה את קורי המודיעין שלו בארץ ובעולם בצורה ממודרת ומרתקת. העלילה קולחת, אמינה ורווית מתח עד הסוף. הבונוס הכי מרתק בספר, לפי עניות דעתי, זו העברית הרהוטה שבפי כל הדמויות ןהיכולת הסגולית של אריכא ליצור דיאלוגים משמעותיים ורווי רבדים בין הדמויות שלו.
שנת 2004 לא רחוקה כל כך וכולנו זוכרים את המתח העצום שחווינו לפני ההתפנות מגוש קטיף בעקבות השמועות הבלתי פוסקות לגבי פעילות חתרנית של קיצונים ישראלים ויהודים בארץ ובעולם. באש זרה, עמוס אריכא מתאר באמנות בלתי רגילה את כל מה שנעשה על-ידי זרועות הביטחון של ישראל והמערב למיגור האש הזרה מלהתפרץ ולשטוף את כל האזור באסון קולוסאלי.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
