|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

הוועדה לסדרי הבחירה של השופטים

דין וחשבון הוועדה מיום 12.3.2001;
הוגש לשר המשפטים מאיר שטרית ביום 7.5.2001
07/05/2001  |     |   נאומים   |   ועדת אור (לאירועי אוקטובר)   |   תגובות



חברי הוועדה:

השופט יצחק זמיר - יושב ראש

ח"כ אמנון רובינשטיין - חבר

עו"ד יורם גיא-רון - חבר


מכתב

ירושלים, י"ז באדר תשס"א
12 במרץ 2001

לכבוד
שר המשפטים
יושב-ראש הוועדה לבחירת שופטים
ירושלים

כבוד השר,

הוועדה לבחירת שופטים מינתה אותנו ביום י"א בשבט התש"ס (18 בינואר 2000) לבדוק את סדרי הבחירה של שופטים ולהציע דרכים לשיפור הסדרים הקיימים.

אנו מתכבדים להגיש לוועדה לבחירת שופטים דין וחשבון המציג את המצב הקיים בנוגע לסדרי הבחירה של שופטים, את ההצעות שהועלו בפנינו לשינוי המצב, ואת המלצותינו לשיפור הסדרים הקיימים.

בכבוד רב,

עו"ד יורם גיא-רון, השופט יצחק זמיר (יו"ר), ח"כ אמנון רובינשטיין

העתק: הנשיא אהרן ברק, בית המשפט העליון

תוכן העניינים

מבוא


חלק ראשון: המצב הקיים

פרק 1: הדין

פרק 2: ההליך


חלק שני: הצעות לשינוי


פרק 3: הוועדה לבחירת שופטים

א. ההרכב
ב. המדיניות
ג. סדרי העבודה

פרק 4: כהונת שופט

א. הכשירות לכהונה
ב. מינוי לנסיון
ג. ניתוח עיסוקים

פרק 5: המועמד לכהונה

א. הצגת מועמדות
ב. שאלון מועמדות

פרק 6: מידע על המועמד

א. חוות דעת על המועמד
ב. חוות דעת במקרים מיוחדים
ג חוות דעת נוספות
ד. בדיקת בטחון
ה. בדיקות נוספות
ו. מבחני אישיות

פרק 7: ועדת-משנה לבדיקת מועמדים

א. הרכב הוועדה
ב. טופס ריכוז מידע
ג. זימון לראיון
ד. מתכונת הראיון
ה. החלטת הוועדה
ו. הודעה על ההחלטה

פרק 8: קורס מועמדים לשפיטה

א. חובת השתתפות בקורס
ב. חריגים לחובת השתתפות בקורס
ג. משך הקורס
ד. מתכונת הקורס
ה מימון הקורס
ו. הערכת כישורי המועמד

פרק 9: מינוי מועמד כשופט לשעה

פרק 10: קידום שופטים

א. הצגת מועמדות
ב. ועדה מייעצת לקידום שופטים

פרק 11: מינוי שופטים לכהונה בפועל

א. החוק בדבר כהונה בפועל
ב. בעד ונגד כהונה בפועל
ג. מגבלות על מינוי לכהונה בפועל

פרק 12: שלב המינוי בוועדה לבחירת שופטים

פרק 13: קליטת שופטים חדשים

פרק 14: ליקויים בתפקוד שופטים

א. תלונות נגד שופטים
ב. אתיקה שיפוטית
ג. פסילת שופט
ד. נציבות תלונות הציבור
ה. פעילות משותפת עם לשכת עורכי הדין
ו. אמצעי משמעת
ז. סיכום


חלק שלישי: המלצות הוועדה

פרק 15: סיכום

פרק 16: המלצות


נספחים

נספח 1: רשימת אישים עמם נפגשה הוועדה
נספח 2: כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984.

מבוא

1. הוועדה לבחירת שופטים מינתה ביום י"א שבט התש"ס (18 בינואר 2000) ועדת-משנה, מקרב חבריה, לעניין סדרי הבחירה של שופטים (להלן - הוועדה).

הוועדה נתבקשה לבדוק את סדרי הבחירה של שופטים כפי שהם קיימים כיום, על פי הדין ועל פי הנוהג, ולהעלות הצעות לשיפור הסדרים הקיימים.

ואלה חברי הוועדה: השופט יצחק זמיר (יו"ר), ח"כ אמנון רובינשטיין ועו"ד יורם גיא-רון.

גב' יפה מור, מהנהלת בתי המשפט, שימשה מרכזת הוועדה.

2. הוועדה שלחה מכתבים לגופים ואישים אשר, לדעתה, יש להם מעמד מיוחד בעניין הבחירה של שופטים, וביקשה מהם לחוות דעה בעניין זה. כמו כן, ביום 24.7.2000 פרסמה הוועדה מודעה בעתונים יומיים, בה הודיעה לציבור על הקמת הוועדה וביקשה מכל המעוניין להציג בפניה הערות והצעות בקשר לסדרי הבחירה של שופטים. הוועדה קיבלה מספר ניכר של מכתבים מחברי הכנסת, שופטים, עורכי דין ואחרים. בסך הכל קיבלה הוועדה 38 מכתבים. היא עיינה ודנה בכל מכתב ומכתב. אחדים מבין הכותבים גם הופיעו בפני הוועדה. כמו כן, הוועדה יזמה מפגשים עם אישים שונים, כאשר סברה כי לאור המעמד הציבורי, הכשירות המקצועית או הנסיון האישי שלהם מן הראוי יהיה לדון עמם בהצעות לשיפור סדרי הבחירה של שופטים. בין היתר הופיעו בפני הוועדה, נוסף לממלאי תפקידים שונים במערכת השיפוטית, גם שר המשפטים והשרה לקליטת עליה, שהם חברים בוועדה לבחירת שופטים, נציגים של לשכת עורכי הדין, ומומחים אקדמיים ומקצועיים. רשימה של אישים עמם נפגשה הוועדה מצורפת לדין וחשבון זה כנספח 1.

הוועדה קיימה 19 ישיבות.

הוועדה מבקשת להודות לכל מי שכתב לוועדה, הופיע בפניה או סייע לה בעבודתה בדרך אחרת.

הוועדה מודה במיוחד לנציגים של מכון הדסה ליעוץ בבחירת מקצוע, מכון פילת לניהול משאבי אנוש ומכון קינן-שפי לפסיכולוגיה תעסוקתית, וכן למנהלת אגף בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה ולפרופ' ברוך נבו, מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, על שהופיעו בפני הוועדה, ולאחר מכן הוסיפו ובדקו שאלונים וטפסים אחרים המשמשים לבחירת שופטים, וחיוו דעה מקצועית שסייעה לוועדה בגיבוש המלצותיה.

כמו כן, הוועדה מודה לגב' יפה מור, מרכזת הוועדה, על עבודתה המסורה והיעילה.

דין וחשבון זה מוגש לוועדה לבחירת שופטים. הוא מורכב משלושה חלקים: החלק הראשון סוקר את המצב הקיים; החלק השני דן, על רקע המצב הקיים, בהצעות לשינוי המצב; החלק השלישי מציג, באופן מרוכז, את המלצות הוועדה.


חלק ראשון: המצב הקיים


פרק 1: הדין

. המצב הקיים בנוגע לבחירת שופטים נקבע כבר בחוק השופטים, התשי"ג-1953. על ההצעות והדיונים שקדמו לחוק זה, ראו אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ (1980), עמ' 103 ואילך. בסעיפים 5 ו-6 לחוק זה נקבע כי השופטים ימונו על ידי-נשיא המדינה לפי הצעה של ועדת מינויים המייצגת בהרכבה את הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת וציבור עורכי הדין. שיטה זאת נועדה, כפי ששר המשפטים הבהיר לכנסת, להבטיח אי-תלות מירבית של השופטים. ראו שם בעמ' 105. היא נחשבה, אותו זמן ואף לאחר מכן, עדיפה על השיטות הנהוגות במדינות אחרות, כגון ארה"ב ואנגליה, בהן נודעת השפעה רבה לגורמים פוליטיים על בחירת השופטים. לפי דעה רווחת, שיטה זאת, שזכתה להערכה רבה גם מחוץ לישראל, היא אחת השיטות הטובות ביותר בעולם למינוי שופטים. ראו שם, עמ' 115, 119. לדברי אמנון רובינשטיין, בספרו המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (מהדורה 5, 1996), בעמ' 334, "מעטות המדינות שבהן קיים הסדר כה משביע רצון בנושא כה חשוב כמו זה הנהוג בארצנו". ראו גם ז' סגל, דמוקרטיה ישראלית (1988), עמ' 229-228.

4. על-פי הוראת החוק, מאז ומתמיד, שופט מכהן, בדרך כלל, מיום שנתמנה ועד יום היציאה לקיצבה, הוא היום בו מלאו לו שבעים שנה. הוראה זאת, כמו הוראות דומות הקיימות במדינות אחרות, נקבעה בעיקר כדי להבטיח את אי-התלות של השופט. כדי להבטיח מטרה זאת נקבעו בחוק הוראות נוספות בדבר המשכורת והגימלה של שופט ובדבר העברתו לכהונה בבית משפט אחר או במקום אחר. ראו חוק-יסוד: השפיטה, סעיפים 7, 9 ו-10, וחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, סעיף 13.

עם זאת, שופט עשוי לסיים את כהונתו לפני מועד היציאה לקיצבה. ראשית, שופט רשאי להתפטר מכהונתו. שנית, אפשר להעביר שופט מכהונתו, שלא ברצונו, באחת משתי דרכים. הדרך הראשונה: החלטה של בית דין למשמעת, המורכב משופטים או שופטים בדימוס. החוק מסמיך את שר המשפטים להגיש קובלנה נגד שופט לבית הדין למשמעת בעילות מסויימות: התנהגות שלא כהלכה במילוי התפקיד; התנהגות שאינה הולמת את המעמד של שופט; ועוד. בית הדין למשמעת מוסמך לנקוט נגד שופט אמצעי משמעת שונים: החל בהערה והתראה ועד העברה מן הכהונה. הדרך השניה להעברת שופט מכהונתו: החלטה של הוועדה לבחירת שופטים, שנתקבלה ברוב של שבעה חברים לפחות. החוק אינו מגביל את הוועדה לעילות מסויימות. מכאן שהיא מוסמכת להחליט על העברת שופט מכהונתו אם אין הוא ממלא את תפקידו כראוי, או על-ידי יציאתו לקיצבה אם אין הוא מסוגל למלא את תפקידו כראוי מטעמי בריאות. ראו חוק-יסוד: השפיטה, סעיפים 7 ו-13; חוק בתי המשפט, סעיפים 12, 13, 14, 21-17; כללי חוק השופטים (יציאת שופט לקיצבה מחמת מצב בריאותו), התשל"ב-1972; תקנות השופטים, התשל"ג-1973; כללי השפיטה (סדרי העבודה בענין סיום כהונת שופט לפי החלטה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ז-1986. .

5. הצלחת השיטה, כפי שנקבעה בחוק השופטים, בשנת התשי"ג-1953, הביאה לכך שהיא הועתקה ועוגנה, כמעט ללא שינוי, בשנת התשמ"ד-1984, בחוק-יסוד: השפיטה. וכך קובע כיום סעיף 4 לחוק-יסוד זה:


"(א) שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים.

(ב) הועדה תהיה של תשעה חברים, שהם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים אחרים של בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו, שר המשפטים ושר אחר שתקבע הממשלה, שני חברי הכנסת שתבחר הכנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של הלשכה; שר המשפטים יהיה יושב ראש הוועדה.

(ג) הוועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה".

לפי סעיף זה, השופטים נבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים, ולא על ידי נשיא המדינה. אמנם הבחירה על-ידי ועדה זאת אינה נכנסת לתוקף עד המינוי בידי נשיא המדינה. אולם נשיא המדינה אינו רשאי למנות שופט אלא לפי הבחירה של ועדת הבחירה, והוא אף אינו רשאי להימנע ממינוי שופט שנבחר על-ידי ועדה זאת. המינוי בידי נשיא המדינה הוא במהותו עניין של טקס, שנועד בעיקר להוסיף כבוד ויקר לשופט, ולהבליט את אי-התלות של השופט ברשות המבצעת. ראו חוק-יסוד: נשיא המדינה, התשכ"ד-1964, סעיף 11(א)(6); בג"ץ 549/83 הופר נ' חברי ועדת המינויים לפי חוק השופטים, פ"ד לז(4) 24.

6. ההסדר שנקבע בסעיף 4 לחוק-יסוד: השפיטה, שימש בסיס להסדרים מפורטים יותר, לעניין ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים, בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. ואלה ההסדרים שנקבעו בסעיף 6 לחוק זה:


"הוראות אלה יחולו לענין הוועדה לבחירת שופטים שלפי סעיף 4 לחוק-יסוד: השפיטה (להלן - הוועדה):

(1) הכנסת תבחר בבחירה חשאית את שני חברי הכנסת שיכהנו כחברי הוועדה; הם יכהנו כל עוד הם חברי הכנסת, ואם תמה כהונת הכנסת - עד שהכנסת החדשה תבחר חברים אחרים במקומם, והכל בכפוף להוראות חוק הכנסת, התשנ"ד-1994;

(2) המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תבחר את נציגיה בבחירה חשאית; הם יכהנו תקופה של שלוש שנים;

(3) שני שופטי בית המשפט העליון יכהנו תקופה של שלוש שנים;

(4) הרכב הוועדה יפורסם ברשומות".


על פי המקובל, זה שנים, הכנסת נוהגת לבחור את אחד משני החברים המכהנים בוועדה לבחירת שופטים מתוך חברי הכנסת של הקואליציה ואת החבר השני מתוך חברי הכנסת של האופוזיציה. יש בכך כדי לחזק את הייצוגיות של ועדה זאת.

לשכת עורכי הדין עשוייה גם היא לבחור את שני נציגיה בוועדה לבחירת שופטים באופן שייתן ביטוי לסיעות העיקריות בלשכה.

בית המשפט העליון נוהג לבחור את שני השופטים המכהנים בוועדה לבחירת שופטים, נוסף לנשיא בית המשפט העליון, על פי הוותק שלהם בבית המשפט העליון.

7. ההסדר לבחירת שופטים, כפי שנקבע בסעיף 4 לחוק-יסוד: השפיטה, חל על בחירת שופטים לבית המשפט העליון, בית משפט מחוזי, בית משפט שלום ובית משפט אחר שנקבע בחוק כבית משפט. ראו סעיף 1 לחוק-יסוד: השפיטה.

הסדר זה חל גם על הבחירה של שופטי התעבורה: פקודת התעבורה [נוסח חדש] קובעת בסעיף 26(ד) כי שופטי תעבורה ימונו על פי הוראות החוק החלות על מינוי שופטי בית משפט שלום.

כמו כן, לפי סעיף 4(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הסדר זה חל גם על בחירת השופטים לבית הדין לעבודה (האזורי והארצי) בשינוי אחד: חבר הממשלה בוועדת הבחירה, נוסף לשר המשפטים, הוא שר העבודה והרווחה.

הוועדה לבחירת שופטים מוסמכת, אם כן, לבחור שופטים לערכאות אלה: בית המשפט העליון, בית משפט מחוזי, בית משפט שלום, בית משפט לתעבורה ובית דין לעבודה.

כמו כן מוסמכת ועדה זאת לבחור את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא של בית משפט זה, וכן את הנשיא וסגן הנשיא של בית הדין הארצי לעבודה. ראו סעיף 8 לחוק בתי המשפט וסעיף 5 לחוק בית הדין לעבודה.

8. הסדר דומה מבחינה עקרונית חל על מינוי דיינים לבתי דין דתיים ושופטים לבתי דין צבאיים. אולם, בשל השוני המהותי בין בתי דין אלה לבין בתי המשפט האזרחיים, הבחירה של הדיינים הדתיים ושל השופטים הצבאיים מופקדת בידי ועדות מינויים אחרות בהרכב שונה. ראו חוק הדיינים, התשט"ו-1955, סעיף 6; חוק הקאדים, התשכ"א-1961, סעיף 4; חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג-1962, סעיף 11; חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, סעיף 187.

בשל השוני בין בתי המשפט האזרחיים לבין בתי הדין הדתיים ובתי הדין הצבאיים, ובכלל זה השוני בוועדות לבחירת השופטים, לא נתבקשה הוועדה לבדוק, ולא בדקה, אלא את סדרי הבחירה של שופטים (לבית המשפט העליון, בית המשפט המחוזי, בית משפט שלום, בית משפט לתעבורה ובית הדין לעבודה) על ידי הוועדה לבחירת שופטים.

דין וחשבון זה מתייחס, בהתאם לכך, לסדרי הבחירה של שופטים לערכאות אלה, וגם כאשר הוא מדבר על הבחירה של שופטים לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי, הוא מתכוון לחול, בשינויים המחוייבים, גם על הבחירה של שופטים לבית הדין לעבודה ולבית המשפט לתעבורה.

9. החוק מתנה את הסמכות של הוועדה לבחירת שופטים למנות שופט בתנאי כשירות של המועמד למינוי. ראשית, קובע החוק שתי דרישות של כשירות, בעלות אופי כללי, לגבי כל כהונה של שופט: שלא יתמנה לשופט אדם שאינו אזרח ישראלי, ולא יתמנה לשופט אדם שהורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון. ראו חוק בתי המשפט, סעיפים 5 ו7-א.

נוסף לכך, החוק קובע דרישות של כשירות בעלות אופי מקצועי, והן משתנות לפי המועמד ולפי בית המשפט. מבחינה מהותית קיימת הבחנה, לצורך זה, בין שני סוגים של מועמדים: א) משפטן שאינו שופט המבקש להתמנות שופט; ב) שופט המבקש להתמנות שופט של ערכאה גבוהה יותר. הכשירות המקצועית הנדרשת לפי החוק שונה לגבי כל אחד משני סוגי המועמדים. וכך קובע החוק:

א. לגבי משפטן שאינו שופט המבקש להתמנות שופט, החוק דורש רישום בפנקס החברים של לשכת עורכי הדין, או זכות להיות רשום בפנקס זה, וכן עיסוק משפטי, במשך תקופה מסויימת, המשתנה לפי בית המשפט הנדון, כדלקמן:

בית המשפט העליון - רישום (או זכות להיות רשום כאמור), וכן עיסוק ברציפות או לסירוגין, לא פחות מעשר שנים (ומהן לפחות חמש שנים בישראל), באחד או באחדים מן העיסוקים הבאים: עריכת דין, שפיטה או תפקיד משפטי אחר בשירות מדינת ישראל או בשירות אחר שנקבעו בתקנות לענין זה, והוראת משפטים באוניברסיטה או בבית ספר גבוה למשפט שנקבעו בתקנות לענין זה.

בית משפט מחוזי - רישום ועיסוק כאמור לא פחות משבע שנים (ומהן לפחות שלוש שנים בישראל).

בית משפט שלום - רישום ועיסוק כאמור לא פחות מחמש שנים (ומהן לפחות שנתיים בישראל).

ראו חוק בתי המשפט, סעיפים 2, 3 ו-4. ראו גם חוק בית הדין לעבודה, סעיף 3, ופקודת התעבורה, סעיף 26.

לצורך מינוי שופט של בית המשפט העליון קובע החוק דרישת כשירות נוספת, ככשירות חלופית, והיא הכשירות של "משפטאי מובהק". כשירות זו נועדה לאפשר מינוי של אדם שאינו רשום (או זכאי להיות רשום) בפנקס החברים של לשכת עורכי הדין, או לא היה מעורב באחד העיסוקים המשפטיים שנקבעו בחוק, במשך התקופה הנדרשת, ואף-על-פי כן רכש לעצמו מעמד והכרה כמשפטן ברמה הגבוהה ביותר, עד שהוא ראוי להתמנות שופט של הערכאה הגבוהה ביותר. אולם בפועל, מינוי על-יסוד כשירות של משפטאי מובהק, בהעדר כשירות אחרת, הוא נדיר ביותר. מינוי כזה, על פי טיבו, תלוי בכל מקרה בנסיבות המיוחדות של המקרה. לפיכך אין צורך או טעם לקבוע מראש הסדרים לגבי מינוי על יסוד הכשירות של משפטאי מובהק. מטעם זה נמנעה הוועדה מהתייחסות נוספת למינוי מסוג זה.

ב. לגבי שופט המבקש להתמנות שופט של ערכאה גבוהה יותר, החוק דורש כהונה במשך תקופה מסויימת בערכאה אחת כתנאי למינוי כשופט בערכאה גבוהה יותר, כדלקמן:

לבית המשפט העליון - כהונה במשך תקופה של חמש שנים כשופט בית משפט מחוזי.

לבית משפט מחוזי - כהונה במשך תקופה של ארבע שנים כשופט של בית משפט שלום.

10. חוק בתי המשפט קובע גם את הדרך בה מתמנה נשיא, משנה לנשיא וסגן נשיא בבית משפט מקרב השופטים באותו בית משפט. ראו חוק בתי המשפט, סעיפים 8 ו-9. הוועדה, שהגבילה עצמה לסדרי הבחירה לכהונה של שופט, לא בדקה את ההוראות וההסדרים החלים על מינויו של שופט לכהונה מסויימת בתוך בית המשפט.

11. סעיף 24(2) לחוק-יסוד: השפיטה קובע כי סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים ייקבעו לפי חוק. פירושו של דבר, שניתן לקבוע את סדרי העבודה של הוועדה בתקנות ובכללים. ראו בג"ץ 5771/93, 5807 ציטרין נ' שר המשפטים, פ"ד מח(1) 661. בהתאם לכך, סדרי העבודה של הוועדה נקבעו חלקם בחוק, חלקם בכללים מכוח חוק, וחלקם בנוהג שהתפתח תוך כדי עבודת הוועדה.

סעיף 7 לחוק בתי המשפט קובע חלק מסדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים כדלקמן:

"(א) ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס את הוועדה.


(ב) אלה רשאים להציע מועמדים:

(1) שר המשפטים;

(2) נשיא בית המשפט העליון;

(3) שלושה חברי הוועדה כאחד.


(ג) הצעת הוועדה על מינויו של שופט תהיה על דעת רוב חבריה שהשתתפו בהצבעה. אולם הצעת הוועדה על מינויו של משפטאי מובהק לא תהיה אלא על דעת שלושה רבעים ממספר חבריה שהשתתפו בהצבעה.

(ד) הוועדה תקבע את שאר סדרי דיוניה ועבודתה".


12. בתוקף הסמכות שהוענקה לוועדה לבחירת שופטים בסעיף 7(ד) לחוק בתי המשפט, קבעה הוועדה (ביום 26.7.84) כללים מנחים לעבודתה: כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984 (להלן - כללי השפיטה). כללי השפיטה תוקנו על ידי הוועדה לבחירת שופטים בשנת התשנ"ד (1993 ו-1994) ובשנת התשנ"ז (1997).

כללי השפיטה חלים על מינוי שופטים לבית המשפט המחוזי, בית משפט השלום, בית דין לעבודה ובית משפט לתעבורה. הכללים מצורפים כנספח 2 לדין וחשבון זה.

כמו כן קבעה הוועדה לבחירת שופטים כללים מיוחדים בדבר סדרי העבודה בהארכת מינוי של שופטי תעבורה: כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), התשמ"ז-1986.

כללי השפיטה קובעים את הדרך בה תוגש בקשה להתמנות שופט, הדיון בבקשה על ידי ועדת-משנה, התכונות הנבדקות בדיון, הפרסום ברבים של שמות המועמדים, ועוד.

על יסוד כללים אלה נוסח שאלון, שהמבקש להתמנות לכהונת שופט מתבקש למלא, וכן טופס של חוות-דעת על המבקש, המתבקש מאנשים המכירים את המבקש, ונתגבשו גם הסדרים בעניינים נוספים.

להלן תיאור ההליך הקיים לגבי מינוי שופט, המתבסס על הוראות הדין ועל הסדרים שנתגבשו, תחילה לגבי משפטן שאינו שופט, המבקש להתמנות שופט, ולאחר מכן לגבי שופט המבקש להתמנות שופט של ערכאה גבוהה יותר.

פרק 2: ההליך

13. כאשר תקן של שופט מתפנה או מתווסף, ושר המשפטים מבקש למנות שופט על תקן זה, חובה עליו לפרסם הודעה על כך ברשומות. ראו סעיף 7 לחוק בתי המשפט.

עם פרסום ההודעה ברשומות, רשאי כל אדם שיש לו כשירות להתמנות שופט, כפי שנקבעה בחוק, להציג את מועמדותו למשרה הפנוייה.

אולם, בפועל, אדם המבקש להתמנות שופט אינו צריך להמתין עד שתתפרסם ברשומות הודעה בדבר צורך למנות שופט, אלא הוא רשאי להציג את מועמדותו, בכל עת שייראה לו, להנהלת בתי המשפט. אכן, דבר רגיל הוא שבקשות כאלה מוגשות ללא קשר לפרסום הודעה בדבר צורךלמנות שופט, והנהלת בתי המשפט מטפלת בבקשות כאלה, בלי לדחות את הטיפול עד לפרסום ההודעה.

14. לפי סעיף 2 לכללי השפיטה, הבקשה של אדם להתמנות שופט נערכת בכתב ומוגשת למנהל בתי המשפט. מנהל בתי המשפט מינה עובדים המופקדים על הטיפול בבקשות כאלה, והם מלווים את הליך המינוי עד סופו. המבקש ממלא שאלון מיוחד. לפי סעיף 1 לכללי השפיטה השאלון הוא טופס שאלות שאושר בידי נשיא בית המשפט העליון ובידי שר המשפטים. מתכונת השאלון נקבעה בפירוט רב לפני שנים, בהתייעצות עם מומחים חיצוניים, ואושרה כנדרש בכללי השפיטה. זהו שאלון ארוך ומפורט. הוא כולל, נוסף לסיכום תמציתי של קורות החיים, פרטים אישיים, לרבות מצב משפחתי, מקומות מגורים, מוסדות השכלה וידיעת שפות, מקומות התמחות ומקומות עבודה, פעילות מקצועית, לרבות חיבורים מקצועיים, חקירות או הרשעות בתחום הפלילי או המשמעתי, מידע רפואי, קשרים בינאישיים שיש להם שייכות למינוי המבוקש, שמות של אישים (חמישה עד עשרה) מהם ניתן לבקש המלצה, ועוד. ראו סעיף 2 לכללי השפיטה.

15. על יסוד השאלון, הנהלת בתי המשפט פונה בבקשה לקבל חוות דעת על המועמד אל אותם אישים שהמועמד ציין כי ניתן לפנות אליהם לצורך המלצה, והיא רשאית, על פי הסכמת המועמד, לפנות אל אנשים נוספים לפי שיקול דעתה. לצורך זה הוכן בהנהלת בתי המשפט טופס מיוחד. זהו טופס מפורט, שהוכן אף הוא לפני שנים, בסיוע מומחים לדבר. הטופס כולל שמונה תחומי הערכה, שצוינו בסעיף 11א לכללי השפיטה כתכונות עיקריות, הנבדקות לגבי מועמד לכהונת שופט: ידע ומיומנות בתחום המשפט, כושר הבעה (בכתב ובעל-פה), יעילות וכושר ביצוע, כושר החלטה והכרעה, מזג שיפוטי, אינטגריטי (הגינות, מוסר וכו'), תבונה וחכמה, תדמית המועמד בעיני אחרים. הממליץ מתבקש לתת תיאור מילולי (על פי מאבחנים שהטופס מציין) בכל אחד מתחומים אלה, ולהוסיף גם הערכה של רמת המועמד על פני סולם של מספרים. בסיכום הוא מתבקש להעריך גם באופן כללי את מידת ההתאמה של המועמד לכהונת שופט.

בדרך כלל הנהלת בתי המשפט נענית ומקבלת חוות דעת בהתאם למתבקש בטופס. לעתים חוות דעת ניתנת, לא על גבי הטופס, אלא במכתב המעריך באופן כללי את הכשירות וההתאמה של המועמד לכהונת שופט. כשלא מתקבלת תשובה, נוהגת הנהלת בתי המשפט לפנות פעם נוספת אל הממליץ. אף-על-פי כן, לעתים הממליץ נמנע מלתת חוות דעת. בדרך כלל מתקבלות חמש או שש חוות דעת לגבי כל מועמד.

16. הנהלת בתי המשפט מעבדת את השאלון שהמועמד מילא ואת חוות הדעת שנתקבלו מן הממליצים, ומציגה את המידע על גבי טופס מיוחד של ריכוז מידע, לשימושה של הוועדה לבחירת שופטים. טופס זה משמש, בשלב הראשון, את ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים שמונתה לצורך ראיון המועמדים.

17. הוועדה לבחירת שופטים נדרשת, על ידי כללי השפיטה, לבחור מבין חבריה ועדת-משנה, אחת או יותר, לצורך ראיון המועמדים. ועדת-משנה אמורה לכלול שלושה חברים או יותר, ובהם לפחות שופט אחד (שישמש יושב ראש הוועדה), אחד מחברי הכנסת ואחד מנציגי לשכת עורכי הדין. ראו סעיף 4 לכללי השפיטה.

בפועל נהוג שהוועדה לבחירת שופטים ממנה שתי ועדות-משנה, ובכל אחת מהן שלושה חברים, בהתאם להרכב הנדרש לפי כללי השפיטה: אחד השופטים של בית המשפט העליון כיושב ראש הוועדה, אחד מחברי הכנסת ואחד מנציגי לשכת עורכי הדין. עם זאת, כל חבר אחר של הוועדה לבחירת שופטים רשאי להשתתף בישיבות של ועדת-המשנה, כפי שאכן קורה לעתים.

18. המועמדים (שנתקיימו בהם תנאי הכשירות שנקבעו בחוק) מתבקשים על ידי הנהלת בתי המשפט להופיע לראיון בפני ועדת-המשנה. חברי הוועדה מוזמנים מבעוד זמן לעיין בטפסים שנערכו על ידי הנהלת בתי המשפט, בהם רוכז המידע לגבי המועמד, והם יכולים לעיין גם בתיק המועמד.

הראיון הנערך למועמד על ידי ועדת-המשנה נמשך בדרך כלל כעשרים דקות. אין מתכונת אחידה לראיון, ולעתים מסתמן הבדל במהות הראיון בין ועדות-המשנה. יש שהראיון כולל בחינה פרטנית של ידע משפטי, ויש שאין הוא כולל בחינה כזאת, אלא הוא מתרכז בשאלות בעלות אופי כללי, מתחום המשפט ומתחומים אחרים.

בסיום הראיון מגבשים חברי הוועדה את דעתם לגבי הכישורים וההתאמה של המועמד, על יסוד חוות הדעת ומידע נוסף, שהוכן על ידי הנהלת בתי המשפט, ועל יסוד הראיון שנערך. יושב הראש של הוועדה רושם, באותו מעמד, על גבי טופס מיוחד את חוות הדעת של הוועדה (ומציין אם קיימת דעת מיעוט) לגבי הכישורים וההתאמה של המועמד לכהונת שופט, ובדרך כלל גם מוסיף ציון, שיש בו כדי לומר אם ראוי להביא את שם המועמד לדיון במליאת הוועדה לבחירת שופטים. ראו סעיפים 5 ו7- לכללי השפיטה.

לפי סעיף 8 לכללי השפיטה, על מנהל בתי המשפט להמציא לוועדה לבחירת שופטים את רשימת המועמדים, הכוללת פרטים אישיים של כל מועמד, וכן את חוות הדעת של ועדת-המשנה.

בפועל, חוות הדעת של ועדת-המשנה מועברות, באמצעות מרכזת הוועדה, אל נשיא בית המשפט העליון ואל שר המשפטים.

19. יש מקרים בהם החומר שבפני ועדת-המשנה אינו מספיק, מבחינת הוועדה, לגיבוש דעה בדבר התאמת המועמד לכהונת שופט. במקרים אלה פתוחות בפני הוועדה דרכים אחדות לפי נסיבות המקרה. לעתים היא מבקשת מן המועמד שיעלה בפני הנהלת בתי המשפט שמות של בני אדם נוספים (שופטים או אחרים) שיכולים לחוות דעה על כישוריו, וקובעת כי לאחר קבלת חוות הדעת הנוספות תשוב הוועדה ותדון במועמדותו, לאחר ראיון נוסף בפני הוועדה או ללא ראיון כזה, לפי הנסיבות. לעתים מחליטה הוועדה כי המועמד עדיין לא רכש נסיון מקצועי מספיק, או שמטעם אחר עדיין אין הוא בשל או מתאים לכהונת שופט. במקרה כזה הוועדה עשויה להציע כי המועמד ישוב ויעלה את מועמדותו לאחר פרק זמן מסויים, כגון שנתיים או יותר. לעתים הוועדה רואה צורך במעקב קרוב יותר וממושך יותר אחר המועמד, לשם גיבוש דעה מבוססת יותר בדבר התאמתו לכהונת שופט. במקרים כאלה הוועדה עשויה להציע למועמד כי ישתתף בקורס מועמדים לשפיטה הנערך על ידי המכון להשתלמות שופטים. בדרך כלל המועמדים נענים להצעה כזאת. הוועדה מחליטה כי בסיום הקורס, לאחר שהמדריכים בקורס גיבשו דעתם בדבר התאמת המועמד לכהונת שופט, עניינו של המועמד יובא שוב לדיון בפני הוועדה או, לפי שיקול דעת הוועדה, יובא במישרין לדיון בפני מליאת הוועדה לבחירת שופטים.

20. מזה שנה לערך מקובל שההחלטה של ועדת-המשנה לגבי כל מועמד שהופיע לראיון בפני הוועדה נשלחת בכתב, זמן קצר לאחר הראיון, אל המועמד.

הודעות כאלה נשלחו באחרונה גם למספר רב של מועמדים שהופיעו בפני ועדות-משנה במשך השנים האחרונות, ומהם שאף השתתפו בקורס מועמדים לשפיטה שנערך על ידי המכון להשתלמות שופטים, אך לא הודע להם בזמנו על החלטת הוועדה בעניינם.

21. הקורס שהמכון להשתלמות שופטים עורך עבור מועמדים לשפיטה משמש לא פעם מכשיר רב-ערך לגיבוש דעה בדבר התאמתו של מועמד לכהונת שופט. המכון להשתלמות שופטים, הפועל כיחידת סמך במשרד המשפטים, מנוהל כיחידה בעלת עצמאות מקצועית על ידי מועצה והנהלה המורכבות משופטים, ובראשם שופט של בית המשפט העליון. המכון החל לערוך קורסים כאלה לפני חמש עשרה שנים לערך. הקורס מיועד לעורכי דין הרואים עצמם מועמדים לכהונת שופט, בראש ובראשונה עורכי דין המתבקשים על ידי ועדת-המשנה להשתתף בקורס. הוא נערך פעם או פעמיים בשנה. מספר המשתתפים מוגבל: עד 24 משתתפים. הוא מתקיים בתנאי פנימיה, בדרך כלל בבית הארחה של נוה-אילן ליד ירושלים, במשך חמישה ימים.

תכנית הקורס מיועדת בעיקר לבחון את התאמתו של המשתתף בקורס לכהונת שופט. היא כוללת קבוצות דיון, תרגיל של כתיבת פסק דין, השתתפות במשפט מבויים, ועוד. בקורס משתתפים שניים או שלושה שופטים בכירים ומנוסים, במעמד של מדריכים, שתפקידם לגבש דעה לגבי התאמתו של כל משתתף לכהונת שופט. בסיום הקורס מבטא כל מדריך את דעתו על המועמד על גבי טופס הערכה, שהוכן לפני שנים בסיוע מומחה חיצוני, ושונה לאחר זמן לאור הנסיון. הטופס מתייחס באופן מפורט, לפי פרמטרים שנקבעו בו, לשלושה תחומים המאפיינים את תפקיד השופט: ידע ומיומנות במשפט; כושר החלטה והכרעה; מזג וסגנון התנהגות. בכל אחד מתחומים אלה מתבקש המדריך לתת הערכה מילולית וציון מסכם. נוסף לכך מתבקש המדריך לתת הערכה מילולית מסכמת וציון מסכם לגבי מידת ההתאמה של המשתתף לכהונת שופט. בעקבות ההערכה על ידי כל אחד מן המדריכים, ועל יסוד דיון מסכם בין המדריכים, נרשמת הערכה סופית, תמציתית ביותר, לגבי המועמד. ההערכה הסופית (להבדיל מן ההערכה המפורטת) מועברת אל הנהלת בתי המשפט. הנהלת בתי המשפט מוסרת הערכה זאת לוועדת-המשנה, לקראת הראיון עם המועמד, או למליאת הוועדה לבחירת שופטים לקראת הדיון במועמדות, לפי העניין.

בדרך כלל, משך הקורס ומספר המשתתפים בקורס אינם מאפשרים למדריכים לגבש דעה לגבי כל המשתתפים. המדריכים נוהגים לציין לגבי כל משתתף אם החשיפה שלו היתה מלאה או חלקית. בפועל, המדריכים מצליחים לגבש דעה בערך לגבי שני שלישים מן המשתתפים בקורס, ואף לגבי אלה לעתים הדעה אינה חד-משמעית או אינה אחידה.

22. עד כאן תיאור ההליך, כפי שהוא נוהג לגבי משפטן שאינו שופט, המבקש להתמנות שופט. מכאן תיאור ההליך כפי שהוא נוהג לגבי שופט המבקש להתמנות שופט של ערכאה גבוהה יותר, כגון, שופט של בית משפט שלום המבקש להתמנות שופט של בית משפט מחוזי.

שופט, שקודם מינויו לכהונת שופט כבר עבר את ההליך הנוהג לגבי מינוי כזה, אינו נדרש למלא שאלון, ואין זה מקובל לבקש המלצות בכתב, לצורך מינויו לכהונת שופט של ערכאה גבוהה יותר. המינויו של שופט לכהונת שופט של ערכאה גבוהה יותר הוא בפועל קידום בתפקיד של אדם המוכר למערכת, ולפיכך נדרש הליך שונה לצורך מינוי כזה.

ברוב המקרים, היוזמה לקידום שופט לערכאה גבוהה יותר באה מצד הנשיא של הערכאה בה השופט משרת, או מצד מנהל בתי המשפט, או מצד נשיא בית המשפט העליון הנוהג לדון עם הנשיאים של בתי המשפט ועם אחרים בהצעות לקידום שופטים.

לעתים היוזמה באה מצד השופט עצמו. שופט הרואה עצמו ראוי לקידום, והוא מבקש שמועמדותו למינוי כשופט של ערכאה גבוהה יותר תובא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים, מוצא דרך להודיע על כך, בכתב או בעל-פה, לנשיא בית המשפט העליון, או לשר המשפטים, או לחבר אחר של הוועדה, או למנהל בתי המשפט. במקרה כזה מקובל כי נשיא בית המשפט העליון יקבל את השופט לשיחה. בשיחה זאת עשוי הנשיא להודיע לשופט, על יסוד היכרות אישית, החומר שבתיק השופט ובירור שנערך לפי הצורך, אם לדעתו השופט ראוי לקידום ומה הסיכוי לקידום. לעתים השופט מתקבל לשיחה גם אצל שר המשפטים. ויש גם שנשיא בית המשפט העליון או שר המשפטים יוזמים, ללא פניה מצד השופט, הליך לקידומו של שופט.

23. כאשר שופט מחליט להציג באופן רשמי את מועמדותו לכהונת שופט של ערכאה גבוהה יותר, בדרך כלל לאחר בירור ראשוני של סיכויי המינוי, הוא מתבקש להגיש בקשה בכתב למנהל בתי המשפט. משהוגשה הבקשה, נדרש השופט להמציא למנהל בתי המשפט כעשרה פסקי דין שנתן בתקופת השנתיים שקדמו לבקשתו. ראו סעיף 3 לכללי השפיטה. מקובל שמנהל בתי המשפט בוחר גם הוא, באורח אקראי, עשרה פסקי דין שאותו שופט נתן באותה תקופה. פסקי הדין מועברים לעיונם של חברי הוועדה לבחירת שופטים שהם שופטים וכן לכל חבר אחר של הוועדה שביקש זאת.

לפי כללי השפיטה אפשר שהשופט יוזמן להופיע לצורך ראיון בפני ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים. ראו סעיף 6 לכללי השפיטה. אך, בפועל, אין זה מקובל.

עם זאת, אין די בבקשה של השופט כדי להביא את מועמדותו לדיון בוועדה לבחירת שופטים, אלא נדרשת, לצורך זה, הצעה רשמית, כפי שנקבע בסעיף 7 לחוק בתי המשפט.

24. לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט, רק אלה רשאים להציע מועמדים בפני הוועדה לבחירת שופטים: שר המשפטים; נשיא בית המשפט העליון; שלושה חברי הוועדה כאחד. ראו לעיל פיסקה 11.

בדרך כלל, המועמדים לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים מוצעים על ידי נשיא בית המשפט העליון, או על ידי שר המשפטים או בהסכמה על ידי הנשיא ושר המשפטים גם יחד. לעתים מוצעים מועמדים על ידי חברי הוועדה, בהתאם להוראת החוק הקובעת כי שלושה מחברי הוועדה ביחד רשאים להציע מועמדים. כאשר קיימים מועמדים רבים למשרה אחת, אפשר שתוגש לוועדה לבחירת שופטים הצעה לדון במועמדות של חלק מן המועמדים בלבד, בהתאם להערכת הכישורים והסיכוי של כל מועמד.

ההצעות עם שמות המועמדים מועברות אל מנהל בתי המשפט. המנהל מודיע את השמות לחברי הוועדה לבחירת שופטים. כמו כן, לפי סעיף 11ב לכללי השפיטה, חובה היא לפרסם ברשומות את שמו של כל מועמד שיבוא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים, לפחות 21 יום לפני המועד הקבוע לדיון במועמדותו. במשך התקופה שמיום הפרסום ועד יום הדיון רשאי כל אדם לפנות אל הוועדה לבחירת שופטים בבקשה מנומקת שלא לבחור במועמד לכהונת שופט, ובקשה זאת מובאת בפני הוועדה, לקראת הדיון או במהלך הדיון.

25. בישיבה של הוועדה לבחירת שופטים, שנועדה לדיון במועמדים שהוצעו, מונחות בפני חברי הוועדה חוות הדעת שהוגשו על כל מועמד. נוסף לכך, לפי כללי השפיטה, על יושב ראש ועדת-המשנה להשמיע את חוות הדעת של ועדת-המשנה, ועל יושב ראש הוועדה לבחירת שופטים, הוא שר המשפטים, למסור את חוות הדעת שלוקטו על ידו, ובהן דעתם של נשיא בית המשפט המחוזי ונשיא בית משפט השלום במחוז מגוריו של המועמד, וכן דעתם של שופטים אחרים, של הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז האמור, וכן של כל גורם אחר שמנהל בתי המשפט ראה לנכון לבקש את חוות דעתו או שהמועמד ציין אותו בבקשתו. כמו כן, אם היה המועמד עובד המדינה או עובד של השירות הציבורי, מנהל בתי המשפט אמור לבקש גם את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או המנהל הכללי של משרד המשפטים. ראו סעיף 9 לכללי השפיטה. בפועל מקובל שסקירה על חוות הדעת שנתקבלו לגבי כל מועמד, ומידע נוסף, נמסרים לוועדה על ידי נשיא בית המשפט העליון.

כללי השפיטה דורשים גם שמנהל בתי המשפט יקדים לדיון בוועדה לבחירת שופטים בירור מעודכן עם המשטרה ועם שירות הבטחון הכללי, בשאלה אם נתקיימו הליכים משפטיים נגד המועמד, וכן בירור עם לשכת עורכי הדין בשאלה אם נתקיימו הליכים משמעתיים נגד המועמד. ראו סעיף 11 לכללי השפיטה.

הוועדה לבחירת שופטים רשאית לבקש שהמועמד יופיע בפניה. ראו סעיף 10 לכללי השפיטה. אך הדבר נדיר.

הוועדה לבחירת שופטים שוקלת את הכישורים וההתאמה של כל מועמד. סעיף 11א לכללי השפיטה מציג את התכונות העיקריות, תשע במספר, הנבדקות ונשקלות לגבי כל מועמד. ההחלטה של הוועדה מתקבלת בהצבעה על דעת רוב החברים שהשתתפו בהצבעה. ראו סעיף 7 לחוק בתי המשפט. מנהל בתי המשפט, המשתתף בישיבה, אחראי לפרוטוקול הדיון בוועדה. ראו סעיף 12 לכללי השפיטה. הדיונים של הוועדה ושל ועדות-המשנה, לרבות תוכן השאלונים שהובאו בפני חברי הוועדה, הינם סודיים. ראו סעיף 15 לכללי השפיטה. ראו גם בג"ץ 5771/93, 5807 ציטרין נ' שר המשפטים, פ"ד מח(1) 661.

מיד לאחר קבלת ההחלטה בוועדה, מפרסמת הוועדה הודעה לציבור על החלטתה. ראו סעיף 13 לכללי השפיטה.

26. לאחר שהוועדה לבחירת שופטים החליטה על מינוי מועמד לכהונת שופט, נדרש המועמד לעמוד בבדיקת כושר רפואי, בהתאם לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959. ראו סעיף 14 לכללי השפיטה.

המינוי לכהונת שופט נעשה זמן מה לאחר מכן בידי נשיא המדינה, על פי סעיף 4 לחוק-יסוד: השפיטה, בטקס מיוחד. בטקס זה מצהיר השופט הצהרת אמונים, כפי שנקבע בסעיף 6 לחוק-היסוד. השופט מתחיל את כהונתו, לפי סעיף 7 לחוק-היסוד, מעת שהצהיר את הצהרת האמונים.

על הדין והנוהג לגבי מינוי שופטים בישראל ראו עוד, באופן כללי, Sh. Shetreet, Justice in Israel: A Study of the Israeli Judiciary (1994), Chap. 17 (Selection and Appointment of Judges), pp. 257 et seq.


חלק שני: הצעות לשינוי


פרק 3: הוועדה לבחירת שופטים


א. ההרכב

27. הרכב הוועדה לבחירת שופטים נקבע בחוק: סעיף 4 לחוק-יסוד: השפיטה; סעיף 6 לחוק בתי המשפט; סעיף 4(א) לחוק בית הדין לעבודה. ראו לעיל פסקאות 5, 6, 7. ההרכב מקנה ייצוג לכנסת, לממשלה, לבית המשפט וללשכת עורכי הדין. הרכב זה נועד להבטיח את בחירת השופטים בעיקר על יסוד שיקולים מקצועיים, ובדרך זאת להשיג רמה מקצועית גבוהה של השופטים, וכן להבטיח את אי-תלות השופטים בגופים פוליטיים או אחרים. עם זאת, הרכב זה מאפשר גם התחשבות בשיקולים חברתיים, בצד שיקולים מקצועיים, ובכלל זה השיקול של שיקוף חברתי.

ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים, כפי שנקבע בחוק זמן קצר לאחר הקמת המדינה, נחשב מוצלח, הן מבחינה עקרונית והן, לאור הנסיון, מבחינה מעשית. הוא זכה להערכה ושבח בישראל ומחוץ לישראל. ראו לעיל פיסקה 3.

אף-על-פי כן, שניים מחברי הכנסת, שפנו בכתב לוועדה, הציעו לשנות את ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים. לפי הצעה אחת, ההרכב יהיה כדלקמן: ארבעה נציגים של הכנסת, שני נציגים של הממשלה, שני נציגים של לשכת עורכי הדין ונציג אחד של בית המשפט העליון. הרכב כזה, לפי דברי המציע, יבטא טוב יותר את הדמוקרטיה. לפי הצעה שניה, ראוי לקבוע הרכב שיבטיח ייצוג לקבוצות מיעוט בחברה: נשים, דתיים, מזרחיים ומיעוטים.

יתר האישים והגופים שכתבו לוועדה, או הופיעו בפניה, לא הציעו לשנות את ההרכב הקיים של הוועדה לבחירת שופטים. אכן, היו כאלה שהביעו דעה כי מבחינה עקרונית ניתן לשפר את ההרכב של הוועדה. כך, לדוגמה, הובעה דעה כי עדיף שיושב-ראש הוועדה יהיה נשיא בית המשפט העליון, ולא שר המשפטים. ראו גם א' רובינשטיין, שופטי-ארץ (1980), עמ' 127. אך גם אלה היו בדעה שלא יהיה זה רצוי לזעזע כיום את המתכונת הקיימת של הוועדה לבחירת שופטים. מכל מקום, הדעה השלטת היא, שמתכונת זאת עדיפה, במיוחד בתנאי הארץ, על המתכונת המקובלת במדינות רבות, לפיה המינוי של שופטים מופקד או תלוי בגורם פוליטי. הנסיון במינוי שופטים בישראל הוא חיובי ביותר, שכן השיטה הקיימת הבטיחה מינוי שופטים בעלי רמה מקצועית גבוהה, שלא על בסיס שיקולים פוליטיים, וזכתה באמון הציבור. לכן, הדעה השלטת היא, שאין לפעול כדי לשנות את ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים.

דעה זאת מקובלת גם על ועדה זאת. הוועדה מודעת לשיטות המינוי של שופטים במדינות אחרות. היחידה להסכמים בינלאומיים ותביעות בינלאומיות במשרד המשפטים הכינה עבור הוועדה סקירה השוואתית על שיטות המינוי של שופטים במדינות שונות. גם עו"ד אלקס הרטמן, שהופיע בפני הוועדה מטעם לשכת עורכי הדין, מסר לוועדה חומר השוואתי בנושא זה. הוועדה מודה להם על כך. על יסוד החומר ההשוואתי, הדעות שהובעו בפני הוועדה, השיקולים הנוגעים לעניין והנסיון שהצטבר, הוועדה סבורה כי השיטה הנוהגת בישראל לבחירת שופטים, ובכלל זה הרכב הוועדה לבחירת שופטים, עדיפה על שיטות הנהוגות במדינות אחרות. לפיכך, ועדה זאת אינה ממליצה לנסות שיטה אחרת, שבהכרח תהיה כרוכה בסיכונים של הורדת הרמה המקצועית של השופטים ופגיעה באי-התלות החיונית של מערכת השפיטה, ואולי גם כרסום באמון הציבור.

בסיכום, הוועדה ממליצה להשאיר את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כפי שנקבע בחוק, ללא שינוי.

ב. המדיניות

28. לכאורה, הוועדה לבחירת שופטים בוחנת כל מועמד לעצמו, באופן פרטני, ללא מדיניות כללית. למעשה התמונה מורכבת יותר. הוועדה לבחירת שופטים קבעה לעצמה רשימה מפורטת של תכונות עיקריות הנדרשות לכהונת שופט. רשימת התכונות נתפרסמה ברבים: סעיף 11א לכללי השפיטה. ראו את כללי השפיטה להלן, נספח 2. הוועדה בודקת את המועמדים לאור תכונות אלה, על מנת לבחור, על יסוד הנתונים שנאספו לצורך זה, את המועמד המתאים ביותר. זוהי המדיניות הבסיסית של הוועדה לבחירת שופטים.

הוועדה לבחירת שופטים מונחית למעשה על ידי שיקולי מדיניות נוספים. ראוי להציג בפירוט שני שיקולים עיקריים: השיקול הראשון מתייחס לטענה שהרכב השופטים צריך לשקף את הרכב האוכלוסיה. השיקול השני מתייחס לטענה שהשופטים צריכים להתמנות בעיקר מקרב עורכי דין מנוסים ומבוססים. נדון בשיקולים אלה אחד לאחד.

29. עקרון השיקוף. יש טענה, שהועלתה אף בפני ועדה זאת, כי הרכב השופטים אינו מייצג באופן הולם את הרכב האוכלוסיה. הטענה היא, כי בקרב השופטים אין ייצוג מספיק לאנשים דתיים, ליוצאי עדות המזרח, לערבים, לעולים חדשים ואולי גם למגזרים אחרים באוכלוסיה. לפי הטענה, הוועדה לבחירת שופטים אינה עושה די הצורך כדי שהרכב השופטים יהיה ייצוגי במובן זה. הטענה מכוונת במיוחד כלפי הרכב בית המשפט העליון, כנראה בשל הסמכות הרחבה, החשיבות היחסית והחשיפה הרבה של בית משפט זה. מן הראוי, כך נטען, שבית המשפט העליון במיוחד ייצג בהרכבו את המגזרים העיקריים באוכלוסיה.

הטענה שהרכב השופטים באופן כללי, ובמיוחד הרכב בית המשפט העליון, צריך לייצג את הרכב האוכלוסיה, אינה מקובלת על הוועדה. ייצוגיות כזאת הולמת גופים נבחרים, שתפקידם לקבוע מדיניות בעניינים לאומיים או מקומיים, כמו הכנסת או רשות מקומית, אך אינה הולמת גוף מקצועי כמו בית משפט. תפקידו העיקרי של בית המשפט הוא לפרש וליישם את החוק באופן אובייקטיבי, לפי ערכי היסוד של המדינה, ולא באופן שייצג מגזר זה או אחר במדינה. מחלוקת משפטית צריכה הכרעה משפטית. כל מתדיין בפני בית המשפט זכאי לכך שגורלו ייחרץ על ידי שופט שנתמנה לכהונה משום שהוא מוכשר ומתאים יותר מאחרים, להבדיל משופט שנתמנה לכהונה משום שהוא מייצג מגזר זה או אחר. זאת ועוד. גם מבחינה מעשית אין אפשרות שגוף קטן, כמו בית המשפט העליון, יוכל לייצג באופן הולם את המגזרים השונים באוכלוסיה. בשל טעמים אלה, וטעמים נוספים, העקרון של ייצוגיות בהרכב בית המשפט אינו מקובל, בדרך כלל, במדינות אחרות.

לעומת זאת העקרון של שיקוף בהרכב בית המשפט מקובל במדינות שונות ואף בארגונים בינלאומיים. לפי עקרון זה, בית המשפט, אף שהוא אמור להיות בראש ובראשונה גוף מקצועי ברמה גבוהה, ראוי שישקף גם, במידת האפשר, את פני החברה. בלע"ז: ראוי שבית המשפט יהיה reflective להבדיל מ-representative. על עקרון השיקוף ראו Sh. Shetreet, Justice in Israel: A Study of the Israeli Judiciary (1994), pp. 270-272.

עקרון השיקוף נתקבל לאחרונה גם על ידי לשכת עורכי הדין בישראל. הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין קיבל החלטה המונה את השיקולים הראויים בבחירת שופטים, כדלקמן: א) יכולת מקצועית מעולה; ב) מחוייבות לערכיה של מדינת ישראל; ג) מחוייבות לדין בישראל; ד) יושרה אישית ומקצועית; ה) איכות אנושית ומזג שיפוטי; ו) מבין המועמדים המתאימים ביותר, שיש בהם כישורים מצטברים אלה, יש לבחור במועמדים שמינויים יבטא גם שיקוף הולם של המגזרים השונים בחברה הישראלית.

המחויבות הנדרשת ממועמד לכהונת שופט לערכי המדינה ולדין המדינה מובנת מאליה, ובפועל אין היא מהווה בעיה בהליך הבחירה של השופטים. הליך הבחירה מתמקד בעיקר באיתור מועמדים לפי תכונות אישיות ויכולת מקצועית. עם זאת, מקובל כיום על הוועדה לבחירת שופטים ועל ועדות-המשנה שלה לתת משקל גם לעקרון השיקוף של החברה בישראל.

במדינות רבות, הרכב השופטים אינו משקף את הרכב החברה, שכן הוא נוטה להתבסס בעיקר על שיקולים מקצועיים, ולא על שיקולים חברתיים. בישראל, נראה כי הרכב השופטים משקף את הרכב החברה לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר במדינות רבות. עם זאת, עדיין ראוי לשפר את השיקוף של הרכב השופטים בישראל.

באיזה אופן ובאיזו מידה מתבטא עקרון השיקוף בהרכב השופטים בישראל? בישראל מכהנים כיום 459 שופטים ושופטות. מן הנתונים הקיימים בהנהלת בתי המשפט עולה כי שעור הנשים בקרב השופטים הוא %43 ושעור הערבים בקרב השופטים הוא %4. אין בהנהלת בתי המשפט נתונים לגבי שעור השופטים מבחינת המוצא העדתי (מערבי או מזרחי) או מבחינת האמונה הדתית (דתי או חילוני). אכן, נראה כי לא יהיה זה ראוי מבחינה עקרונית, ואף לא יהיה זה אפשרי מבחינה מעשית, שהנהלת בתי המשפט תערוך מיון של שופטים על פי מאבחנים אלה, אם לצרכים סטטיסטיים ואם לצרכים אחרים. בהעדר נתונים כאלה, אפשר לומר, על יסוד התרשמות כללית, שנראה כי למעשה לא קיימת בעיה רצינית באשר לשיקוף של הרכב השופטים מבחינת המוצא העדתי או מבחינת האמונה הדתית. לעומת זאת, עדיין אין שיקוף הולם של המגזר הערבי ושל העולים החדשים. עם זאת, נראה כי בתקופה האחרונה חל שיפור בשעור היחסי של הערבים בקרב השופטים. כמו כן, ניתן להניח כי במשך הזמן יחול שיפור גם בשעור היחסי של עולים חדשים בקרב השופטים. כיוון שהמשפט הוא מקצוע בעל איפיון מקומי חזק, נדרש זמן עד שעולה חדש, אשר רכש את ההשכלה המשפטית בארץ זרה, יגיע לרמה המקצועית הנדרשת לצורך מינוי כשופט בארץ העליה. כך בכל מקום, וכך גם בישראל. מכל מקום, הוועדה לבחירת שופטים מודעת לעקרון השיקוף, והיא נותנת משקל לצורך בשיפור השיקוף בקרב השופטים, אם כי לא על חשבון הרמה המקצועית הנדרשת משופט.

הדברים אמורים באופן עקרוני גם לגבי בחירת שופטים לבית המשפט העליון. אכן, ניתן לטעון כי בבחירת שופטים לבית המשפט העליון נודעת חשיבות יתירה לעקרון השיקוף, שכן בית משפט זה מתווה את הדרך בעניינים עקרוניים וערכיים בעלי חשיבות יתירה. אולם, לעומת זאת, ניתן לטעון, כי דווקא בשל המהות של העניינים הנדונים בבית המשפט העליון והמשקל של הפסיקה בעניינים אלה, נודעת גם חשיבות יתירה לרמה המקצועית והאיכות האישית של השופטים בבית משפט זה. המסקנה היא, לדעת הוועדה, שגם בבחירת שופטים לבית המשפט העליון, הרמה המקצועית והאיכות האישית של המועמד צריכות להיות שיקול ראשון במעלה בוועדה לבחירת שופטים. עם זאת, מקום שהרמה המקצועית והאיכות האישית קיימות במידה הנדרשת, הוועדה לבחירת שופטים נותנת משקל גם לעקרון השיקוף החברתי.

אף כי הוועדה לבחירת שופטים נותנת משקל לעקרון השיקוף, עדיין אין לומר כי עקרון זה בא לידי ביטוי בבית המשפט העליון באופן מלא. לכן הוועדה ממליצה כי הוועדה לבחירת שופטים תאמץ באופן רשמי מדיניות מינויים הנותנת משקל גם לעקרון השיקוף, כפוף לשיקולים של רמה מקצועית ואיכות אישית של המועמד לכהונת שופט.

30. שיקול הוותק. במדינות רבות, ובהן כמעט כל מדינות אירופה, מקובל כי אדם מתמנה לכהונת שופט זמן קצר לאחר שסיים את לימודי המשפטים ואת תקופת ההתמחות, אם כי יש מדינות בהן הוא נדרש ללמוד קודם לכן בבית ספר מיוחד לשופטים. כך או כך, בדרך כלל, במדינות אלה אדם מתמנה לכהונת שופט כשהוא צעיר לימים (עדיין בשנות העשרים שלו) וכמעט ללא נסיון מקצועי, והוא לומד את מלאכתו תוך כדי כהונה, כשהוא מתקדם בהדרגה מתפקיד לתפקיד, לפי הוותק וההצלחה. לעומת זאת, באנגליה ובמדינות שהושפעו מן השיטה האנגלית, כמו ישראל, המצב שונה. במדינות אלה מקובל כי אדם מתמנה לכהונת שופט כשהוא מבוגר באופן יחסי, ורק לאחר שצבר לעצמו נסיון מקצועי ממושך, על-פי רוב כעורך דין, ורכש לעצמו מוניטין כמשפטן מוכשר ומצליח.

בישראל, ברוח השיטה האנגלית, קובע החוק כי אדם לא יתמנה לכהונת שופט אלא אם יש לו ותק מקצועי מזערי: לפחות חמש שנים לצורך מינוי כשופט של בית משפט השלום. ראו לעיל פיסקה 9.

בפועל, הוותק המקצועי המקובל במינוי שופטים בישראל גבוה יותר מן הוותק שנקבע בחוק: בדרך כלל אין אדם מתמנה כשופט של בית משפט השלום אלא אם יש לו ותק מקצועי של שמונה שנים לפחות. כיוון שכך, וכיוון שיש כוונה להרחיב את הסמכות של בית משפט השלום, מוצע כעת להעלות את הוותק המקצועי הנדרש לצורך מינוי כשופט, הן לגבי בית משפט השלום והן לגבי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. ראו להלן פיסקה 33.

רוב המועמדים לכהונת שופט, ולכן גם רוב המתמנים לכהונת שופט של בית משפט השלום או בית דין אזורי לעבודה, הם משפטנים בשנות השלושים המאוחרות או בשנות הארבעים המוקדמות. הגיל הממוצע של שופטים שנתמנו לבית משפט השלום ולבית הדין האזורי לעבודה בשנת 1997 היה 43 שנים, בשנת 1998 - קרוב ל-44 שנים, בשנת 1999 - קרוב ל-45 שנים, ובשנת 2000 - 40 שנים. רק מעטים מקרב המועמדים הם עורכי דין מבוגרים יותר, שרכשו נסיון מקצועי רב, הצליחו בעיסוקם גם מבחינה כלכלית, וביססו לעצמם מוניטין מקצועי מוכר ומכובד. עורכי דין מסוג זה נרתעים על פי רוב מהצגת מועמדות לכהונת שופט, בגלל הקושי שהם רואים לעצמם במעבר ממעמד של בעל מקצוע עצמאי למעמד של נושא משרה ציבורית, שיש עמו מחוייבות למערכת כללים מיוחדת, בוויתור על משרד שהם השקיעו הרבה זמן ומאמץ כדי לבסס ולקדם אותו, ובירידה משמעותית ברמת ההכנסה הכספית עם המינוי לכהונת שופט, במיוחד לאחר שהוחלט, לאחרונה, לצמצם במידה רבה את זכויות הפנסיה של השופטים.

יש יתרונות למשפטנים צעירים שהספיקו להוכיח כישורים מקצועיים ברמה גבוהה, ויש גם תועלת בנסיון שנרכש במסגרת השירות הציבורי, בעיקר בפרקליטות המדינה. גם משפטנים צעירים הם העתודה ממנה יבשילו, לאחר שנות שיפוט בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, המועמדים לכהונה בבית המשפט העליון. לכן חשוב לקלוט במערכת השיפוט גם משפטנים כאלה.

עם זאת נראה כי היחס המספרי הקיים מזה זמן במינוי שופטים חדשים, בין משפטנים כאלה לבין משפטנים מבוגרים יותר, שהספיקו לרכוש לעצמם נסיון רב ומוניטין מקצועיים, אינו יחס רצוי. רצוי להגדיל, במינוי שופטים, את המספר היחסי של עורכי דין מבוגרים ומנוסים יותר. עצם העובדה שמדובר בעורך דין מבוגר ומנוסה יותר מאפשרת בדרך כלל לבחון את כישוריו בצורה אמינה יותר; הגיל, הנסיון והמעמד המקצועי שלו, כשהם מצטרפים זה לזה, יכולים לשפר את התפקוד והתדמית של בית המשפט; ויש גם יתרון בכך ששנות הכהונה שלו בבית המשפט יהיו מעטות יותר, בגלל השחיקה המצטברת אצל שופט שמתמנה בגיל צעיר באופן יחסי, ואינו מצליח להתקדם לבית משפט גבוה יותר בשל אילוצים של מערכת השיפוט.

אכן, בפועל, כאשר הוועדה לבחירת שופטים בוחרת את המתאים ביותר לכהונת שופט מקרב המועמדים, היא מייחסת משקל לנסיון ולמוניטין המקצועיים של המועמד. אף-על-פי כן, בשל מיעוט עורכי הדין מסוג זה בקרב המועמדים, אין אלא מעט עורכי דין מסוג זה המתמנים לכהונת שופט.

מכאן השאלה, מה ניתן לעשות כדי לעודד עורכי דין מסוג זה להציג את מועמדותם לכהונת שופט? הוועדה ממליצה להקים ועדה לאיתור מועמדים לשפיטה, שתפנה אל מועמדים ראויים בקרב עורכי דין מסוג זה, ותברר את נכונותם לשקול מועמדות לכהונת שופט. על כך ראו להלן, פיסקה 36.ראו גם להלן פיסקה 88.

31. עקרון השיקוף ושיקול הוותק הם שני שיקולים בעלי חשיבות. אך אפשר לציין שיקולי מדיניות נוספים שיש בהם כדי להדריך את הוועדה לבחירת שופטים. בין השאר, ראוי להתחשב בסוג הנסיון המשפטי של המועמד. מצד אחד, לגבי המועמד הרגיל, יש לייחס משקל רב לנסיון בהתדיינות שיפוטית, משום שזהו סוג הנסיון הקרוב ביותר לעבודה שיפוטית. עם זאת, מצד שני, יש מקום לגיוון הנסיון המשפטי. בין השאר רצוי לשלב במערכת השיפוט גם מועמדים שהוכיחו כשרון משפטי מובהק ביעוץ משפטי או באקדמיה משפטית. בנסיבות מסויימות אפשר גם לבקש ממועמד כזה שיפעל לרכישת נסיון בהתדיינות משפטית במשך פרק זמן מסויים לפני המינוי. ההחלטה של הוועדה בכל מקרה תלוייה בנסיבות המקרה. אך, בסך הכל, על הוועדה לבחירת שופטים לתת דעתה, לא רק לרמה הראויה של כל מועמד לכהונת שופט, אלא גם לתמונה הכללית של מערכת השיפוט.

ג. סדרי העבודה

32. לפי החוק, הוועדה לבחירת שופטים מוסמכת לקבוע את סדרי העבודה שלה, ככל שהם לא נקבעו בחוק. ראו לעיל פיסקה 11. זהו הסדר מקובל וראוי. בהתאם לכך קבעה הוועדה כללים לעניינים שונים. הכללים העיקריים הם כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984. כללים אלה תוקנו מפעם לפעם. ראו לעיל פיסקה 12. הוועדה מציעה שהכללים יתוקנו עכשיו פעם נוספת לאור המלצות הוועדה.


פרק 4: כהונת שופט


א. הכשירות לכהונה

33. החוק מציג תנאי כשירות לצורך מינוי שופט, ובהם גם ותק מקצועי, המשתנה מערכאה לערכאה: לצורך מינוי לבית משפט השלום - לפחות חמש שנים; לבית המשפט המחוזי - שבע שנים; לבית המשפט העליון - עשר שנים. ראו לעיל פיסקה 9.

כפי שהנסיון מלמד, בדרך כלל הוותק המקצועי של המועמד למינוי כשופט, גבוה יותר מן הוותק המקצועי הנדרש בחוק. בשל כך, ובשל הכוונה להרחיב את הסמכות של בית משפט השלום, הגישה הממשלה הצעות חוק להעלאת הוותק הנדרש לצורך מינוי כשופט. ראו הצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון מס' 23) (מבנה מערכת בתי המשפט), התשנ"ט-1999 (ה"ח 2816, התשנ"ט, עמ' 460); הצעת חוק בתי המשפט [נוסח חדש] (תיקון מס' 28) (מבנה מערכת בתי המשפט ותיקונים שונים), התש"ס2000- (ה"ח 2914, התש"ס, עמ' 663). לפי הצעות החוק, סעיפים 4-2, הוותק המקצועי שיידרש לצורך מינוי כשופט יהיה כדלקמן: לצורך מינוי לבית משפט השלום - לפחות שמונה שנים; לבית המשפט המחוזי - עשר שנים; לבית המשפט העליון - חמש עשרה שנים.

בהתחשב בהצעות החוק, הוועדה אינה רואה צורך לנקוט עמדה בשאלת הוותק המקצועי הנדרש כדי להתמנות לכהונת שופט.

בפני הוועדה הושמעה דעה כי מן הראוי שלצורך מינוי לכהונת שופט בבית משפט מחוזי יידרש ותק של שופט בבית משפט השלום. לשון אחרת, שעורך דין המבקש להתמנות לכהונה של שופט יתחיל את דרכו כשופט של בית משפט השלום, ואילו לבית המשפט המחוזי ימונו רק שופטים שכבר רכשו לעצמם נסיון, ואף הוכיחו את כושרם, בבית משפט השלום. דעה זאת אינה מקובלת על הוועדה. הוועדה מודעת ומסכימה לכך שבדרך הטבע רובם של השופטים המתמנים לכהונה בבית המשפט המחוזי באים, וראוי שיבואו, מקרב השופטים של בית משפט השלום. עם זאת, הוועדה סבורה כי הדרך לבית המשפט המחוזי צריכה להיות פתוחה גם בפני משפטנים שהוכיחו את כישוריהם כעורכי דין במגזר הפרטי או בשירות הציבורי, בתפקידים של פרקליטים, או בתפקידים אחרים. הדרך של מינוי עורכי דין כאלה במישרין לכהונה של שופטים בבית המשפט המחוזי נקבעה בחוק עצמו. מעבר לכך, זוהי גם דרך ראוייה, שכן היא מאפשרת לשלב במערכת בתי המשפט עורכי דין בכירים, מנוסים ומוכשרים, שיראו עצמם מועמדים לכהונה בבית המשפט המחוזי, אך לא בבית משפט השלום. הנסיון מלמד כי אין הרבה עורכי דין כאלה המתמנים במישרין לכהונה בבית המשפט המחוזי. אולם, כפי שהנסיון מלמד, מינויים כאלה יש בהם כדי לגוון ולהעשיר את מערכת בתי המשפט.

ב. מינוי לנסיון

34. על פי החוק, שופט מתמנה לכהונה עד גיל הפרישה, כלומר, עד גיל שבעים, ואין זה קל להעביר אותו מכהונתו, גם אם יש ביקורת על תפקודו. ראו לעיל פיסקה 4. מבחינה זאת, כהונת שופט נבדלת ממשרות אחרות, שבהן מקובל למנות אדם לתקופת נסיון לפני שהוא מקבל קביעות בעבודה, וקל יותר לפטר אותו מן המשרה. אי לכך, אחד מחברי הכנסת הציע לוועדה לשנות את החוק, כך ששופט ימונה תחילה לתקופת נסיון של שלוש שנים. האם יש הצדקה לשינוי כזה?

הכלל כי שופט מתמנה לכהונה עד גיל הפרישה, ללא תקופת נסיון, נחשב כלל חיוני כמעט בכל המדינות הדמוקרטיות. טעמים חשובים תומכים בכלל זה. הוא נתמך, קודם כל, על ידי הדרישה לעצמאות השופט. מינוי לתקופת נסיון, אם לשלוש שנים ואם לתקופה דומה, עלול לפגוע בעצמאות השופט בתקופה זאת. כמו כן, מינוי לתקופת נסיון עלול להרתיע משפטנים ראויים, שהצליחו בעבודתם כעורכי דין פרטיים או בעיסוקים אחרים, מלהציע את מועמדותם לכהונת שופט. נוסף לכך, כהונה של שופטים לנסיון עלולה לפגוע במעמד ובתדמית של בית המשפט.

אכן, ההצעה לשנות את המצב הקיים, כך ששופטים ימונו תחילה לתקופת נסיון, לא זכתה לתמיכה בקרב המשפטנים שחיוו דעתם בפני הוועדה. גם שר המשפטים, שלפני מינוי הוועדה העלה את השאלה אם ראוי למנות שופטים לתקופת נסיון, לא חזר על השאלה בפני הוועדה.

הוועדה משוכנעת כי החסרון של מינוי שופט לתקופת נסיון עולה בצורה ברורה ומכרעת על כל יתרון אפשרי של מינוי כזה. לפיכך סבורה הוועדה כי אין לשנות את המצב הקיים בעניין זה.

בהקשר זה ראוי להתייחס למצב הקיים לגבי מינוי שופטי תעבורה. על פי החוק, שופט תעבורה מתמנה בדרך מיוחדת, והמינוי נעשה לתקופה של שנה אחת, שניתנת להארכה לתקופה של שנה נוספת, לפני שהוא כשיר לקבל מינוי של קבע. מבחינה עקרונית, ולאור הנסיון, מצב זה אינו רצוי. לפיכך, הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (ועדת אור) המליצה לשנות את המצב הקיים ולמנות את שופטי התעבורה, כמו את שאר השופטים, במינוי של קבע מלכתחילה. ראו דין וחשבון הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (התשנ"ז-1997), עמ' 68-67. ההמלצה נתקבלה על ידי הממשלה, והיא נכללת בהצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון מס' 23) (מבנה מערכת בתי המשפט), התשנ"ט-1999, סעיף 86 (ה"ח 2816, התשנ"ט, עמ' 460, 483), ובהצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון מס' 28) (מבנה מערכת בתי המשפט ותיקונים שונים), התש"ס-2000, סעיף 54 (ה"ח 2914, התש"ס, עמ' 663, 679). המלצה זו מקובלת גם על ועדה זאת.

אשר לאפשרות לתקן ליקויים בתפקוד שופט, ובכלל זה להעביר מן הכהונה שופט שאינו ראוי או אינו מסוגל להמשיך בכהונה, ראו להלן פסקאות 93-87.

ג. ניתוח עיסוקים

35. כדי שניתן יהיה להעריך כראוי התאמה של מועמד לכהונת שופט, חשוב שיהיה בנמצא ניתוח עיסוקים (job analysis), שיציג את התכונות והכישורים הנדרשים לכהונה זאת.

ניתוח עיסוקים עשוי להשפיע, בין היתר, על נוסח השאלון למועמד, נוסח טופס חוות הדעת על המועמד ונוסח הטופס להערכת המועמד בקורס מועמדים לשפיטה.

מקובל על המומחים לדבר כי מן הראוי לרענן ניתוח עיסוקים, לגבי כל סוג של עיסוק, מעת לעת: לאחר חמש עד עשר שנים מיום שנערך.

הוועדה ממליצה לערוך ניתוח עיסוקים לכהונת שופט. לצורך זה ראוי שמנהל בתי המשפט יתייעץ עם גב' מאירה עזר, מנהלת אגף בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה, ועם פרופ' ברוך נבו מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. לאחר שייערך ניתוח עיסוקים, כאמור, מן הראוי יהיה לבדוק את השאלונים והטפסים המשמשים בהליך של בחירת שופטים לאור תוצאות הניתוח.


פרק 5: המועמד לכהונה


א. הצגת מועמדות

36. על פי החוק, כשמתפנה או נוצר תקן של שופט, מתפרסמת על כך הודעה ברשומות. ראו לעיל פיסקה 13. הוועדה סבורה כי ראוי לעשות פרסום נוסף להתפנוּת תקן של שופט. לצורך זה ממליצה הוועדה כי באתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט, הפתוח לציבור הרחב, יוקם מדור חדש שעניינו מינוי שופטים חדשים. במדור זה תפורסמנה ההודעות, המתפרסמות גם ברשומות, בדבר תקנים פנויים של שופטים. הוועדה ממליצה כי במדור זה יפורסמו גם השמות של המועמדים למינוי כשופטים חדשים. על כך ראו להלן פיסקה 83.

כל אדם שיש לו כשירות למינוי, כפי שנקבעה בחוק, רשאי להגיש את מועמדותו למינוי. הגשת מועמדות אינה מותנית בפרסום הודעה ברשומות. כל אדם שיש לו כשירות למינוי רשאי להגיש את מועמדותו בכל עת. המועמדות מוגשת להנהלת בתי המשפט, והיא נבדקת תחילה על ידי ההנהלה, ולאחר מכן היא נשקלת על ידי ועדת-משנה של הוועדה לבחירת שופטים.

לפי סעיף 7 לחוק בתי המשפט, אלה רשאים להציע מועמדים לדיון בוועדה לבחירת שופטים: שר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון או שלושה חברי הוועדה כאחד. להלכה, ייתכן שמועמד לכהונת שופט יכול להגיש את הבקשה שלו במישרין לאחד החברים בוועדה לבחירת שופטים, על מנת שהיא תועלה, בדרך זאת, לדיון בוועדה. אולם למעשה, דרך זאת, העוקפת את הדרך המקובלת של הגשת בקשה להנהלת בתי המשפט, אינה מקובלת, ואף אינה ראויה, אלא לצורך מינוי שופט לבית המשפט העליון.

לדעת הוועדה, הליך המינוי של שופט נגיש במידה מספקת לכל אדם שיש לו כשירות למינוי כזה, ואין צורך בשינוי המצב הקיים.

במצב הקיים אין מחסור במועמדים כשירים המגישים בקשות למינוי כשופט, ואף לא צפוי מחסור במועמדים כאלה בעתיד הקרוב, אף כי יש חשש ממשי שפגיעה בתנאים הנלווים לשכר, ובמיוחד הפגיעה בפנסיה של השופטים, עליה הוחלט לפני שנתיים לערך, תרתיע סוג של מועמדים, דהיינו, עורכי דין מן המגזר הפרטי, מהגשת מועמדותם.

אף שכיום אין מחסור במועמדים לכהונת שופט, הוועדה סבורה שקיימים לא מעט משפטנים כשירים וראויים לשפיטה, שאינם נוטים, בשל סיבות שונות, ובין היתר בשל הצלחה בעיסוקם, להציע בעצמם את מועמדותם לכהונת שופט, אך הם יענו להצעה חיצונית לשקול מועמדות כזאת. אכן, כך מלמד הנסיון. מידי פעם פונים שופטים אל עורכי דין ומשפטנים אחרים, שהוכיחו כישורים ראויים לשפיטה, ומציעים להם, באופן אישי, לשקול הצגת מועמדות לכהונת שופט. לא פעם הצעה כזאת נענית בחיוב, וכתוצאה מכך נפתח הליך רגיל של מינוי. יש בכך, לא רק כדי להגדיל את ההיצע של מועמדים, אלא גם כדי להעלות את רמת המועמדים. אולם פניות כאלה, ביוזמת שופטים, נעשות כיום רק במקרים מעטים ובאורח מקרי, ולכן הן מביאות רק תועלת מוגבלת.

הוועדה סבורה שכדאי למסד דרך זאת, כדרך נוספת לדרך המקובלת כיום, כדי שתיעשה שיטתית ויעילה יותר. לצורך זה ממליצה הוועדה שנשיא בית המשפט העליון ימנה ועדה לאיתור מועמדים לשפיטה. רצוי שוועדה כזאת תשתף גם נציגות של פרקליטות המדינה ושל לשכת עורכי הדין. ייתכן גם שרצוי יהיה כי ועדה כזאת תתפצל לוועדות-משנה, אחת בכל מחוז. מועמדים שיימצאו על ידי הוועדה ראויים ומעוניינים במינוי, יופנו על ידה להצגת מועמדותם בדרך המקובלת, כלומר, בפני הנהלת בתי המשפט.

חומר שייאסף על ידי הוועדה לאיתור מועמדים (ובעיקר חוות דעת שנתקבלו בוועדה זאת) יועבר להנהלת בתי המשפט, ויוכל לסייע בידי הוועדה לבחירת שופטים (באמצעות ועדות-המשנה שלה) בהערכת המועמדים.

ב. שאלון מועמדות

37. הכלל הוא שמועמד לשפיטה מתבקש על ידי הנהלת בתי המשפט למלא שאלון מועמדות. השאלון הוכן לפני שנים, בשיתוף מומחים לדבר מחוץ למערכת בתי המשפט, ואושר על ידי נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים. ראו סעיפים 1 ו2- לכללי השפיטה בנספח 2 להלן. השאלון כולל תיאור תמציתי של קורות חיים בלשונו של המועמד, וכן פרטים אישיים ומקצועיים שיש להם חשיבות לצורך הערכת המועמד על ידי הוועדה לבחירת שופטים. נוסף לכך, כפי שנקבע בסעיף 2 לכללים, "לבקשה יצורפו פרסומים שפרסם המבקש וכל חיבור או מסמך אחרים אותם ראה לנכון להביא לפני הוועדה". כמו כן, המועמד מתבקש לציין חמישה עד עשרה שמות של אישים המכירים אותו, ומהם ניתן לבקש חוות דעת על התאמתו לכהונת שפיטה. ראו לעיל פיסקה 14.

לבקשת הוועדה, השאלון נבדק על ידי מומחים אחדים לעניין זה, ולדעת כולם השאלון ערוך באופן מקצועי, באיכות טובה, אם כי ניתן לשפר אותו בעניינים אחדים.

הוועדה בדקה את השאלון, נתנה דעתה להצעות שהמומחים העלו לשיפור השאלון, והיא ממליצה לתקן את השאלון כדלקמן:

א) במכתב הלוואי לשאלון, מאת מרכזת הוועדה לבחירת שופטים, נאמר, בין השאר, כי המועמד מתחייב, אם יתמנה, לכהן תקופה מסויימת כשופט בית משפט לתביעות קטנות, כפי שייקבע על ידי נשיא בית המשפט שאליו הוא יתמנה. מוצע להוסיף כי המועמד מתחייב גם לכהן תקופה מסויימת, באופן מלא או חלקי, כשופט של בית המשפט לעניינים מקומיים, אם יתבקש לכך על ידי נשיא בית המשפט שאליו הוא יתמנה.

ב) המועמד מתבקש לרשום "סיכום תמציתי" של קורות חייו. הוועדה מציעה כי המועמד יודרך בשאלון לרשום את קורות החיים באופן מובנה, כדי להרחיב את היקף המידע הנוגע לעניין ולשפר את יכולת הוועדה להעריך את המועמד. לצורך זה ראוי להתייעץ עם מומחים לדבר.

ג) הוועדה ממליצה לבקש מן המועמד שיציין בשאלון מידע גם בעניינים הבאים:

1. האם המועמד הוא בעל דין בתובענות אזרחיות; ואם כן - פרטים על תובענות אלה.

2. האם המועמד הוא בעל דין בתיקי הוצאה לפועל; ואם כן - פרטים על תיקים אלה.

3. הציון הכולל בסיום הלימודים בבית הספר למשפטים: רגיל, בהצלחה, בהצטיינות או בהצטיינות יתירה.

4. מידע בדבר השתלמויות מקצועיות שהמועמד עבר.

5. מידע בדבר ענפי משפט בהם המועמד הרבה לעסוק וסוג העיסוק (כגון, הופעות בבתי המשפט, יעוץ משפטי בתחום מסויים או לגוף מסויים, וכו').

ד) המועמד מתבקש, בסעיף כג לשאלון, לפרט את הסיבות להגשת המועמדות לכהונת שופט. לדעת מומחים שייעצו לוועדה, בשל החשיבות של סעיף זה להערכת המועמד, רצוי לפרק את הסעיף ולפרט גורמים שונים, כגון, מאפייני אישיות, התנסויות רלבנטיות, ועוד.

ה) הוועדה ממליצה שיערך ניתוח עיסוקים (job analysis) של משרת שופט. ראו לעיל פיסקה 35. לאחר שיערך ניתוח כזה, מן הראוי יהיה לבדוק, בשיתוף מומחים לדבר, אם יש מקום לשנות את שאלון המועמדות לאור הניתוח שנערך.

הוועדה ממליצה להתייעץ, בנוגע לשינויים בשאלון המועמדות, עם מנהלת אגף בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה ועם פרופ' ברוך נבו, מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.

ראוי לציין כי שופט שהינו מועמד למינוי כשופט של בית משפט גבוה יותר אינו מתבקש למלא שאלון זה או שאלון אחר. ראשית, לגבי מועמד כזה מצוי בהנהלת בתי המשפט תיק ובו פרטים אישיים ומידע נוסף. שנית, הבירור הנדרש לצורך החלטה בשאלת המינוי של שופט לכהונה בבית משפט גבוה יותר נערך בדרך אחרת. על כך ראו להלן פיסקה 67.

פרק 6: מידע על המועמד


א. חוות דעת על המועמד

38. המועמד לכהונת שופט מתבקש לציין בשאלון, בין השאר, חמישה עד עשרה שמות של אישים המכירים אותו היטב, תוך ציון סוג ההיכרות ומשך ההיכרות, על מנת שהנהלת בתי המשפט תוכל לבקש מהם חוות דעת על התאמתו לכהונת שופט, והוא מתבקש גם לתת הסכמתו לכך שהנהלת בתי המשפט תפנה, על פי שיקול דעתה, לממליצים נוספים.

הנהלת בתי המשפט נוהגת לפנות אל כל הממליצים שהמועמד ציין בשאלון ולבקש מהם חוות דעת על המועמד. הם מתבקשים לתת את חוות הדעת על גבי טופס מיוחד לצורך זה. הטופס הוכן לפני שנים, בהתייעצות עם מומחים לדבר. זהו טופס ארוך ומפורט. הוא מפרט אחת לאחת את התכונות העיקריות, הנבדקות ונשקלות לגבי מועמד, כפי שצויינו בסעיף 11א לכללי השפיטה. תכונות אלה הן ידע ומיומנות בתחום המשפט, כושר הבעה בכתב ובעל-פה, מזג שיפוטי, ועוד. ראו לעיל פיסקה 15. לגבי כל תכונה ותכונה, הממליץ מתבקש לתת תיאור מילולי וכן הערכה מספרית של המועמד, ונוסף לכך לתת הערכה מסכמת, מילולית ומספרית, לגבי התאמת המועמד לכהונת שופט.

הוועדה ביקשה ממומחים לדבר שיבדקו ויחוו דעתם על טופס זה. חוות הדעת היתה שהטופס ערוך באופן מקצועי ועומד על רמה גבוהה.

להלן המלצות הוועדה לגבי טופס זה:

א) הנסיון מלמד כי יש ממליצים שאינם מכירים את המועמד במידה מספקת לצורך מילוי נאמן של כל הפרטים בטופס. בין אלה בולטים שופטים המתבקשים להמליץ על עורכי דין המוכרים להם רק מהופעות בבית המשפט. כמו כן, יש ממליצים הנרתעים מן הטירחה הכרוכה במילוי הטופס באופן מלא. עם זאת ממליצים כאלה יכולים ומוכנים בדרך כלל לחוות את דעתם על המועמד במכתב. חוות דעת כזאת, גם אם היא כללית או חלקית, עשוייה להיות חשובה להערכת המועמד. לפיכך מומלץ שבפתח הטופס, הכולל הוראות למילוי הטופס, ייאמר כי רצוי שהממליץ ימלא את כל הפרטים שבטופס, אך אם הוא מתקשה בכך, הוא יכול להסתפק במכתב שיציג הערכה מקיפה ומפורטת של המועמד, ככל שהממליץ מכיר אותו.

ב) לעתים הממליץ אינו מוכן להציג את מלוא המידע שבידו או את מלוא ההערכה שלו לגבי המועמד. במקרה כזה אפשר שהממליץ יהיה מוכן למסור מידע או הערכה נוספים בעל-פה לאדם מהימן. לפיכך ממליצה הוועדה כי תתווסף לטופס השאלה אם הממליץ מציע שיושב-ראש ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים (או מנהל בתי המשפט או אדם אחר מטעם ועדת-המשנה) יתקשר עמו טלפונית לקבלת מידע נוסף או הערכה משלימה.

ג) לאחר שיערך ניתוח עיסוקים של משרת שופט, יהיה מקום לבדוק, בשיתוף מומחים לדבר, אם ראוי לשנות את טופס חוות הדעת לאור הניתוח שנערך.

ב. חוות דעת במקרים מיוחדים

39. סעיף 9(5)(ב) לכללי השפיטה קובע, כי אם היה המועמד עובד המדינה או עובד השירות הציבורי, יבקש מנהל בתי המשפט את חוות דעתם של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או המנהל הכללי של משרד המשפטים. ראו כללי השפיטה להלן, נספח 2.

הוועדה ממליצה שהנהלת בתי המשפט תקפיד לקיים כלל זה, ותביא את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או המנהל הכללי של משרד המשפטים, לפי העניין, בפני ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים .

הוועדה סבורה כי במקרים מיוחדים ראוי שוועדת-המשנה תוכל, אם תראה צורך בכך, לעיין בתיק האישי של מועמד שהוא עובד המדינה או עובד של גוף ציבורי אחר, בהסכמה של אותו מועמד.

40. לא פעם, שופט של בית דין צבאי הפורש לגמלאות (על פי רוב, בגיל 45 עד 50 שנה), מציג את מועמדותו לכהונת שופט של בית משפט אזרחי. מקובל וראוי שגם מועמד כזה יתבקש למלא שאלון מועמדות רגיל, וגם לגבי מועמד כזה יתבקשו חוות דעת מאישים שצויינו על ידו בשאלון כממליצים.

עם זאת, לגבי כל מועמד כזה קיים בצבא תיק אישי, הכולל מידע אישי ומקצועי והערכות לגבי תפקודו, המתבצעות באופן תקופתי על ידי גורמים שונים במסגרת הצבא. הוועדה ממליצה כי הנהלת בתי המשפט תפנה בבקשה לקבל חוות דעת על מועמד כזה גם אל נשיא בית הדין הצבאי בו המועמד כיהן, אל נשיא בית הדין הצבאי לערעורים וכן (אם המועמד שירת בפרקליטות הצבאית) אל הפרקליט הצבאי הראשי. כמו כן, הוועדה ממליצה שוועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים תעיין, בהסכמת המועמד, בנתונים מתוך התיק האישי שלו בצבא.

אלוף אילן שיף, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, שהופיע בפני הוועדה, הודיע כי הדבר מקובל עליו וכן גם על ראש אכ"א במטכ"ל.

41. שיקולים מיוחדים חלים כאשר רשם של בית משפט מציג את מועמדותו לכהונת שופט. ראשית, בדרך כלל מועמד כזה עבר, לפני מינויו למשרת רשם, את ההליך הרגיל שעובר מועמד לכהונת שופט, ובכלל זה קבלת חוות דעת של ממליצים. החומר שנאסף אז על ידי הנהלת בתי המשפט צריך להיות מצוי בהנהלת בתי המשפט ונגיש לועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים. שנית, אין זה מקובל שרשם יציג מועמדות לכהונת שופט, אלא לאחר שכיהן כרשם במשך שנים אחדות. לפיכך הרשם מוכר, מבחינה אישית ומבחינה מקצועית, הן לשופטים בבית המשפט בו הוא מכהן והן לעורכי דין המופיעים באותו בית משפט, ומכאן שניתן וראוי לקבל מהם חוות דעת לגבי תפקודו. בהתחשב בשיקולים אלה ממליצה הוועדה כדלקמן:

א) רשם המבקש להתמנות שופט ימלא שאלון מועמדות רגיל, ויציין בשאלון, בין השאר, שמות של ממליצים.

ב) הנהלת בתי המשפט תבקש חוות דעת מנשיא בית המשפט בו הרשם מכהן, משופטים נוספים באותו בית משפט ומשופטים אחרים היושבים בערעור על החלטות הרשם, וכן גם מן הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין. הנהלת בתי המשפט תתבקש להעביר אל ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים גם את טפסי ההערכה התקופתיים שהוכנו על ידי סגן הנשיא או הנשיא של אותו בית משפט לגבי תפקוד הרשם.

ג) ועדת-המשנה תהיה רשאית, בהסכמת המועמד, לעיין גם בתיק האישי של המועמד, המצוי בהנהלת בתי המשפט.

ד) נציגות הרשמים, שהופיעה בפני הוועדה, הציעה כי יוכן טופס חוות דעת מיוחד לרשמים, קצר ופשוט יותר מן הטופס הרגיל. הנציגות נתבקשה להציע טופס כזה, כדי שהוועדה תשקול אותו. הוועדה שקלה את ההצעה של נציגות הרשמים, והחליטה שאין הצדקה לקבוע טופס חוות דעת מיוחד לרשמים.

ג. חוות דעת נוספות

42. לפי סעיף 9(5)(א) לכללי השפיטה, יש לבקש, לגבי כל מועמד, חוות דעת גם מנשיא בית המשפט המחוזי ונשיא בית משפט השלום במחוז מגוריו של המועמד, וכן גם מן הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין באותו מחוז.

הוועדה ממליצה שהנהלת בתי המשפט תקפיד לבקש חוות דעת כנדרש לפי סעיף זה ולהביא את חוות הדעת בפני הוועדה לבחירת שופטים.

הוועדה סבורה כי ראוי שלשכת עורכי הדין תגבש לעצמה מתכונת פעולה, לרבות אמות מידה, לצורך מתן חוות דעת על ידי וועד מחוזי של הלשכה על מועמדים לכהונת שופט.

43. לעתים מורגש צורך לערוך בירור נוסף לגבי חוות דעת שהוגשה להנהלת בתי המשפט על מועמד. כך כאשר חוות הדעת אינה ברורה, או אינה עקבית או נראית בלתי-שלמה. דוגמה לכך הוא המקרה, שאינו נדיר, בו המועמד מציג בשאלון ממליץ כמי שמיטיב להכירו, אך הממליץ כותב שאינו מכיר את המועמד במידה מספקת לצורך מתן חוות דעת. במקרים כאלה יש טעם שגורם מוסמך מטעם הוועדה לבחירת שופטים יתקשר עם הממליץ טלפונית, או אולי ייפגש עמו, כדי להבהיר ולהשלים את חוות הדעת.

כמו כן, לעתים מורגש צורך לקבל חוות דעת נוספות על המועמד, אם משום שחוות הדעת שהוגשו הינן מעטות ואם משום שהן אינן מכסות תקופה מסויימת או תחום מסויים בפעילות של המועמד. לצורך זה המועמד מתבקש בשאלון לתת הסכמה, ובדרך כלל הוא נותן הסכמה, לכך שהנהלת בתי המשפט תפנה, לפי שיקול דעתה, ותבקש חוות דעת ממליצים נוספים. גם במקרים כאלה יש טעם שגורם מוסמך מטעם הוועדה לבחירת שופטים יפנה ויבקש, אם בכתב ואם בעל-פה, חוות דעת מאישים שונים, בהם אישים שלא נכללו על ידי המועמד ברשימת הממליצים.

בפועל הדבר נעשה, אם על ידי מנהל בתי המשפט ואם על ידי יושב-ראש ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים, אולם לעתים רחוקות בלבד, ורק בחלק מן המקרים בהם ראוי לעשות זאת. הסיבה העיקרית לכך היא, עומס העבודה השוטפת המוטל על מנהל בתי המשפט ועל חברי הוועדה לבחירת שופטים. לפיכך ממליצה הוועדה למנות שופט של בית המשפט העליון או שופט בדימוס של בית משפט זה (ואם לא יימצא כזה - אדם מתאים אחר), שיקבל על עצמו לעבור באופן שגרתי על תיקי המועמדים, לפני שהם מובאים לדיון בפני ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים, להחליט בכל תיק אם ראוי לערוך בירור נוסף ולבקש חוות דעת נוספות, או להשלים פרטים חסרים בשאלון המועמד או לערוך בדיקות שלא הושלמו, ובמידת הצורך יפעל לעריכת הבירור ולקבלת חוות הדעת. רצוי שממלא תפקיד זה יקבל הדרכה מוקדמת ממומחה לאבחון אישיות.

מי שימלא תפקיד זה, ילמד להכיר היטב את תיקי המועמדים, ולפיכך יהיה טעם לשתף אותו בישיבות של ועדות-המשנה, כשהן מראיינות את המועמדים, ולהסתייע בו לצורך הערכת המועמדים על ידי חברי ועדות-המשנה.

מילוי תפקיד זה שקול, מבחינת הזמן הנדרש, כדי חלק משרה. לכן, אם שופט של בית המשפט העליון יקבל על עצמו תפקיד זה, ולו רק לפרק זמן מוגבל, מן הראוי יהיה לפטור אותו, באופן חלקי, מעבודה שוטפת המוטלת כרגיל על שופט בבית משפט זה; ואם שופט בדימוס יקבל על עצמו תפקיד זה, מן הראוי יהיה להציע לו תמורה כספית (או אחרת) עבור מילוי התפקיד.

ד. בדיקת בטחון

44. לפי סעיף 11 לכללי השפיטה, עניינו של מועמד לא יובא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים אלא לאחר שהנהלת בתי המשפט קיבלה לגביו "מידע מעודכן מן המשטרה ומשירות הבטחון הכללי".

הוועדה ממליצה, כי הנהלת בתי המשפט תפנה אל המשטרה ואל שירות הבטחון הכללי לקבלת מידע מעודכן, לגבי כל המועמדים, ללא אבחנה בין סוגי מועמדים, מיד לאחר שהמועמד הגיש את שאלון המועמדות.

עוד ממליצה הוועדה כי המשטרה תתבקש לספק מידע גם על הרשעות בעבירות תעבורה, להוציא עבירות חניה. מידע זה עשוי להיות בעל חשיבות במיוחד לצורך מינוי שופטי תעבורה.

45. הבדיקה הנערכת בשירות הבטחון הכללי לגבי כל מועמד, לבקשתה של הנהלת בתי המשפט, היא בדיקה ברמה נמוכה, הנערכת בדרך כלל לגבי אדם שאמור לטפל, במסגרת תפקידו, בחומר בעל רמת סודיות נמוכה (רמת "שמור"). מטרת הבדיקה היא, לברר אם נמצא אצל שירות הבטחון הכללי מידע בעל משמעות בטחונית שלילית לגבי המועמד. אם נמצא מידע כזה, הוא מועבר להנהלת בתי המשפט.

הסמנכ"ל לבטחון ותפקידים מיוחדים בהנהלת בתי המשפט הופיע בפני הוועדה והביע דעתו, כי אין להסתפק בבדיקה הנערכת כיום, לבקשת הנהלת בתי המשפט, על ידי שירות הבטחון הכללי. שופטים מטפלים לא פעם, במילוי תפקידם, בחומר בעל רמת סודיות גבוהה, לרבות חומר שהוצאה עליו תעודת חסיון. לפיכך הוא סבור, כי מן הראוי ששירות הבטחון הכללי יערוך למועמד בדיקה ברמה גבוהה (רמת "סודי ביותר").

הוועדה ביקשה לקבל את עמדת שירות הבטחון הכללי בשאלה זאת. לאחר בירור שנערך בשירות, הציג היועץ המשפטי של השירות (במכתב מיום 26.12.00) את עמדת השירות. עמדת השירות היא, מצד אחד, שמבחינה מקצועית יש מקום לשקול ביצוע אבחון בטחוני למועמדים לכהונת שופט; עם זאת, מצד שני, מתעוררת שאלה ערכית, אם ראוי ששירות הבטחון הכללי יהיה מעורב בהליך הסינון של מועמדים לכהונת שופט. בשל הבעייתיות הכרוכה בעריכת אבחון כזה, מציע שירות הבטחון הכללי לקיים בירור משותף בענין זה.

בפני הוועדה הושמעו דעות שונות בדבר ההצדקה לשינוי רמת הבדיקה הנערכת על ידי שירות הבטחון הכללי למועמדים לכהונת שופט. שר המשפטים, ד"ר יוסי ביילין, הביע התנגדות לשינוי כזה. לעומתו, נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, והנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, השופט (בדימוס) מאיר שמגר, הביעו דעתם כי אם שירות הבטחון הכללי רואה צורך, מבחינה מקצועית, בעריכת בדיקה בטחונית ברמה גבוהה יותר למועמדים לכהונת שופט, אין מניעה, מבחינה עקרונית, לעריכת בדיקה כזאת.

הוועדה סבורה גם היא, כי אם לדעת שירות הבטחון הכללי קיים צורך בעריכת בדיקה בטחונית ברמה גבוהה יותר למועמדים לכהונת שופט, אין מניעה עקרונית לעריכת בדיקה כזאת לצורך מינוי ראשון לכהונה של שופט, ללא הבדל בין ערכאה לערכאה. ראוי לציין כי גם בארצות הברית נערכת בדיקה בטחונית יסודית על ידי שירות הבטחון הפנימי (FBI) למועמדים לכהונת שופט במערכת בתי המשפט הפדרליים. ראו S.Goldman and E. Slotnick, "Picking Judges Under Fire", 82 Judicature (1999), p. 265, 266. ברור, כמובן, כי בדיקה על ידי שירות הבטחון הכללי לא תהיה אלא בגדר מידע נוסף בפני הוועדה לבחירת שופטים, ולא יהיה בה כדי לחייב את הוועדה.

עם זאת, בשל הבעייתיות הכרוכה בשינוי המתכונת של הבדיקות הבטחוניות, ובשל חילוקי הדעות בעניין זה, מציעה הוועדה כי יערך בירור נוסף בענין זה על ידי מליאת הוועדה לבחירת שופטים יחד עם שירות הבטחון הכללי.

אם יוחלט, במישור העקרוני, להעלות את רמת הבדיקה הבטחונית של מועמדים לכהונת שופט, צריך יהיה לקבוע, במישור המעשי, את מתכונת הבדיקה. הוועדה סבורה, כי בדיקה כזאת תוכל להיערך בשלב מתקדם של הליך המינוי, לא לכל המועמדים, אלא רק לאותם מועמדים שהוחלט להביא אותם לדיון במליאת הוועדה לבחירת שופטים, וכי ראוי יהיה לקבוע מתכונת מיוחדת לבדיקה כזאת, שתותאם לעניין, ובין היתר תוכל להיערך במהירות יחסית.

ה. בדיקות נוספות

46. הנהלת בתי המשפט עורכת בדיקות נוספות לגבי המועמדים לכהונת שופט. בהסכמת המועמד, נערכת בדיקה במשרד הבריאות, כדי לברר אם יש מידע על בעיה של בריאות הנפש. כמו כן, נערכת בדיקה במשרד האוצר, כדי לברר אם קיימת בעיה מבחינת מס הכנסה.

הוועדה אינה רואה מקום להמליץ על שינוי המצב הקיים.

ו. מבחני אישיות

47. בפני הוועדה הועלו הצעות אחדות לערוך למועמדים לכהונת שופט מבחנים מסוגים שונים: מבחני אישיות (ובהם מבדק גרפולוגיה ומבחן פסיכומטרי) ומבחני ידע (משפטי וכללי). אחת ההצעות היתה, שהמבחנים לא יערכו כחובה לכל המועמדים, אלא רק בהסכמה של אותם מועמדים שיתבקשו לכך על ידי ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים.

הוועדה התייעצה עם מומחים לדבר, שהופיעו בפניה וחיוו דעתם לגבי התועלת הטמונה במבחני אישיות למועמדים לכהונת שופט והאפשרות להסתייע במומחים לאבחון בהליך הבחירה של שופטים. ראו לעיל פיסקה 2. על יסוד חוות דעת אלה, ודעות של אישים אחרים שהוצגו בפני הוועדה, הגיעה הוועדה למסקנות הבאות:

א) הוועדה סבורה כי במאזן כולל, התועלת הטמונה במבחני אישיות או במבחני ידע, אינה מצדיקה עריכת מבחנים כאלה כחלק מן ההליך הרגיל של בחירת שופטים. ראשית, בידי הוועדה לבחירת שופטים מצוי ממילא מידע משמעותי על כל מועמד רציני, חלקו מידע מפורש וחלקו מידע משתמע. המידע המשתמע נובע מן העובדה שהמועמד עבר בהצלחה מבחנים שונים (מבחן פסיכומטרי לקראת הקבלה ללימודי משפטים באוניברסיטה, הבחינות באוניברסיטה ובלשכת עורכי הדין, ועוד) והתנסה במקומות עבודה שונים. המידע המפורש מצוי בעיקר בחוות הדעת של הממליצים, ובהם בדרך כלל גם שופטים, המתייחסות באופן מפורש גם לכישורים מקצועיים וגם לתכונות אישיות, בהן מזג שיפוטי, חריצות, יושרה, ועוד. לכן הצורך במבחני אישיות ומבחני ידע למועמדים לכהונת שופט קטן באופן יחסי. שנית, התועלת של מבחנים כאלה מוגבלת בדרך כלל. זאת ועוד. יש ספק רב בשאלה אם ניתן וראוי, מבחינה עקרונית ומבחינה מעשית, להסתייע במבחן גרפולוגי או במבחנים דומים (כמו מבחני ציור או כתמי דיו) לצורך אבחון אישיות. מבחנים מסוג זה לא זכו להכרה מדעית (ובכלל זה הכרה מצד בית המשפט) בישראל ובמדינות אחרות. ראו עז' 1201/96 בן הרוש נ' שאולקר, תק-מח 2000 (מ) 1504. ראו גם דב"ע נו3-219/ פלוטקין נ' אחים איזנברג בע"מ, פד"ע לג 481; דב"ע 4-70/97 אוניברסיטת תל-אביב נ' ההסתדרות הכללית החדשה, פד"ע ל 385. אכן, אף אחד מן המומחים לדבר, שהופיעו בפני הוועדה, לא המליץ לערוך מבחנים גרפולוגים או מבחנים דומים למועמדים לכהונת שופט. שלישית, בפני הוועדה לבחירת שופטים עומדת דרך חלופית, המקובלת על מומחים לדבר כדרך יעילה, לצורך קבלת מידע נוסף על המועמד, מבחינת הכישורים המקצועיים, לרבות ידע משפטי, ומבחינת התכונות האישיות הנדרשות משופט. דרך זאת היא, השתתפות בקורס מועמדים לשפיטה, הכולל גם שלב הנקרא, בעגה מקצועית, מרכז הערכה. על מרכז זה ראו להלן פיסקה 61. כמו כן, יש חשש שמבחני אישיות ומבחני ידע, במתכונת המקובלת על מומחים לדבר, ירתיעו חלק מן המועמדים הראויים ביותר לשפיטה, שכבר הוכיחו הצלחה רבה בעיסוקם כעורכי דין, מפני הצגת מועמדותם לכהונת שופט. לפיכך סבורה הוועדה כי בדרך כלל אין לדרוש מן המועמדים לכהונת שופט שיעברו מבחני אישיות או מבחני ידע.

עם זאת, יש מקרים חריגים בהם ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים סבורה כי מועמד מסויים ראוי לכהונת שופט מבחינה מקצועית, אולם מתעורר אצלה ספק (על יסוד חוות הדעת שבפניה, או הראיון עם המועמד, או על פי מקור אחר) אם הוא מתאים לכהונה זאת מבחינת המזג השיפוטי או תכונת אישיות אחרת. גם במקרים כאלה ייתכן שהספק יוכרע, לכאן או לכאן, כאשר המועמד ישתתף בקורס מועמדים לשפיטה. עם זאת, ייתכן שוועדת-המשנה תראה לנכון, במקרה כזה, להציע למועמד שיקיים מבחן אישיות במכון שיוחלט עליו.

הוועדה ממליצה שמנהל בתי המשפט יברר את האפשרות והתנאים לעריכת מבחני אישיות במסגרת אחד המכונים המתמחים במבחנים כאלה.

ב) הוועדה שקלה אם ראוי לשתף מומחה לאבחון אישיות בראיונות שועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים עורכת למועמדים. על כך ראו להלן פיסקה 53.

ג) הוועדה שקלה גם אם ראוי לשתף מומחה לאבחון אישיות בקורס למועמדים לשפיטה. על כך ראו להלן פיסקה 63.

פרק 7: ועדת-משנה לבדיקת מועמדים


א. הרכב הוועדה

48. סעיף 4 לכללי השפיטה קובע כי הוועדה לבחירת שופטים תמנה מבין חבריה ועדת-משנה (אחת או יותר) בהרכב הבא: שופט בית המשפט העליון (יו"ר), חבר הכנסת ונציג לשכת עורכי הדין. ראו את כללי השפיטה להלן נספח 2. בפועל מקובל שהוועדה לבחירת שופטים ממנה שתי ועדות-משנה. מקובל גם שכל חבר בוועדה לבחירת שופטים רשאי להשתתף בכל ישיבה של ועדת-משנה.

הוועדה שקלה אם ראוי להנהיג שינוי בנוגע להרכב ועדת-המשנה, ובכלל זה אם ראוי לקבוע אפשרות לדון בהרכב חסר או אפשרות למנות ממלאי מקום לחברי הוועדה, והגיעה למסקנה שאין הצדקה לשינוי המצב הקיים.

ב. טופס ריכוז מידע

49. הנהלת בתי המשפט נוהגת לרכז את תמצית המידע על כל מועמד, ובעיקר המידע שנכלל בשאלון המועמדות ובחוות הדעת של הממליצים, על גבי טופס ריכוז מידע, שנועד להקל על החברים בועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים לקראת הראיון עם המועמד ולצורך הערכת המועמד.

הוועדה מציעה להוסיף לטופס את הנתונים הבאים, בהם גם נתונים שהוספו לטופס לאחרונה על פי הצעת הוועדה:

א המועד בו הגיש המועמד את הבקשה העכשווית.

ב. האם המועמד הגיש בקשה במועד קודם.

ג. תוצאות של ראיונות שנערכו עם המועמד בעבר: המועד ותוצאה של כל ראיון.

ד. הערכה מסכמת של השתתפות המועמד בקורס מועמדים לשפיטה.

ה. הערכה מסכמת של ראיון המועמד למשרת רשם.

ו. המועדים בהם שם המועמד פורסם ברשומות.

ז. הליכים משפטיים בהם המועמד הינו בעל דין: פליליים, אזרחיים, משמעתיים, הוצאה לפועל.

ח. בדיקה בטחונית: אם יש מידע שלילי.

ג. זימון לראיון

50. הנהלת בתי המשפט מכינה את תיק המועמד לצורך הערכה על ידי ועדת-המשנה. כאשר התיק מוכן (והוא כולל את שאלון המועמד, התוצאות של בדיקת הבטחון ובדיקות נוספות, וכן את חוות הדעת על המועמד), מכינה הנהלת בתי המשפט את טופס ריכוז המידע. על טופס זה ראו לעיל פיסקה 49. בשלב זה מקובל להזמין את המועמד לראיון בפני ועדת-המשנה. ראו סעיף 5 לכללי השפיטה, להלן נספח 2.

בפני הוועדה עלתה השאלה אם ראוי להזמין לראיון בפני ועדת-המשנה גם מועמד אשר כיהן כשופט בבית דין צבאי, ועם פרישתו מן הצבא הוא מבקש להתמנות שופט של בית משפט רגיל. תשובת הוועדה היא חיובית. תשובה זאת מקובלת גם על נשיא בית הדין הצבאי לערעורים. ראו לעיל פיסקה 40.

לדעת הוועדה, גם רשם של בית משפט המבקש להתמנות שופט יוזמן לראיון בפני ועדת-המשנה. נציגי הרשמים, שהופיעו בפני הוועדה, הסכימו לדעת הוועדה, אך הביעו דעתם כי לא יהיה זה ראוי שוועדת-המשנה תערוך לרשמים בחינת ידע משפטי. הוועדה ממליצה כי רשמים יוזמנו לראיון בפני ועדת-המשנה בנפרד מעורכי דין המוזמנים לראיון: רצוי לישיבה נפרדת של ועדת-המשנה או, לפחות, בשעה אחרת.

עם זאת, יש מועמדים שאין טעם מספיק לראיין אותם בוועדת-המשנה. כך, בדרך כלל, לגבי מועמדים המוכרים ברבים, ובכלל זה לחברים בוועדה לבחירת שופטים, עד כדי כך שאין טעם לזמן אותם לראיון בפני ועדת-המשנה. כך, לדוגמה, כאשר פרקליט המדינה הינו מועמד לכהונת שופט בבית משפט מחוזי. כמו כן, לפי סעיף 6 לכללי השפיטה, שופט שהינו מועמד למינוי בבית משפט גבוה יותר, בדרך כלל אינו נדרש להופיע, ובפועל אינו מופיע, לראיון בפני ועדת-המשנה. עשויים להיות גם מקרים נוספים.

לפיכך, הוועדה ממליצה כי לוועדת-המשנה יהיה נתון שיקול דעת לפטור מועמד, במקרים חריגים, מן הצורך להופיע לראיון בפני ועדת-המשנה.

ד. מתכונת הראיון

51. מתכונת הראיון בפני ועדת-המשנה עשוייה להשתנות לפי הנסיבות. יש מקרים בהם ועדת-המשנה הגיעה למסקנה על יסוד החומר שבתיק המועמד, ללא צורך בראיון המועמד, והיא מזמנת את המועמד בעיקר כדי להודיע לו את המסקנה. כך, לדוגמה, כאשר ועדת-המשנה סבורה כי המועמד עדיין לא רכש לעצמו נסיון ממושך מספיק, או מגוון מספיק, בעבודה משפטית. במקרה כזה הוועדה עשוייה להציע למועמד לחדש את המועמדות שלו כעבור פרק זמן מסויים או לאחר שיגוון את הנסיון המשפטי שלו בדרך מסויימת. כך גם כאשר הוועדה סבורה כי בתיק המועמד אין די חוות דעת, או שאין בו חוות דעת מסויימות, כגון, חוות דעת של מעסיקים, של שופטים שבפניהם הופיע כעורך דין או של עמיתים למקצוע. אפשר שכך יהיה, משום שהמועמד לא ציין בשאלון מספר מספיק של ממליצים או משום שחלק מן הממליצים, אותם ציין בשאלון, לא שלחו חוות דעת. במקרה כזה הוועדה עשוייה לבקש מן המועמד שיציע שמות נוספים של ממליצים, כדי שניתן יהיה לפנות אליהם בבקשה לקבל חוות דעת.

במקרה הרגיל, הראיון נועד לסייע בידי ועדת-המשנה לגבש הערכה בדבר התאמת המועמד לכהונת שופט. הראיון משמש את הוועדה, קודם כל, כדי להבהיר ולהשלים פרטים או לקבל הסבר לשאלות העולות מן החומר שבתיק: למשל, מהו סוג הנסיון שהמועמד רכש במשרד בו עבד; מדוע הרבה להחליף משרדים או עיסוקים; למה לא כלל ברשימת הממליצים את פלוני או אלמוני עמו היה לו קשר מקצועי ממושך, וכיוצא באלה. כמו כן, הראיון הוא אמצעי בידי הוועדה לעמוד על ההתמצאות של המועמד בתחום המשפט, ההשכלה הכללית שלו וההתעניינות מצידו בנושאים שמחוץ למשפט. הוועדה סבורה כי אין הצדקה לעשות את הראיון מעין בחינת ידע של דקדוקי הדינים, בדומה לבחינות של לשכת עורכי הדין, וכפי שהיה מקובל לעתים בוועדות-משנה. לעומת זאת, יש מקום לעמוד על התמצאות ביסודות המשפט ובעקרונות משפטיים, בחידושי משפט בעלי חשיבות מקצועית או חברתית, בסוגיות משפטיות שעל סדר היום הציבורי, וכיוצא באלה. בדיקת התמצאות של המועמד בתחום המשפט עשוייה להיות בעלת חשיבות מיוחדת כאשר המועמד אמור להיות, על פי קורות החיים וחוות הדעת, מומחה בתחום מסויים.

נוסף לכך, ההופעה של המועמד בפני ועדת-המשנה יוצרת התרשמות מאישיות המועמד, לרבות יכולת החשיבה וכושר הביטוי, שיש בה כדי להשלים או לשנות את ההתרשמות העולה מחוות הדעת שבתיק המועמד. במקרים חריגים, הופעת המועמד בפני ועדת-המשנה עשוייה לעורר חשש מפני אי-התאמה של המועמד לכהונת שופט, ולהצביע על צורך בעריכת בירור נוסף. במקרים כאלה, ועדת-המשנה עשוייה להמליץ בפני הנהלת הקורס למועמדים לשפיטה שתיתן דעתה במהלך הקורס להיבט מסויים באישיות המועמד, או אף להציע למועמד שיקיים מבחן אישיות במכון מיוחד לדבר.

הוועדה סבורה שהמצב הקיים מניח את הדעת, אם כי רצוי להאריך את משך הראיון במידת האפשר, לפחות במקרים גבוליים, כדי לאפשר התרשמות מעמיקה יותר של ועדת-המשנה מן המועמד.

52. בעבר נשמעה טענה שקיים הבדל מהותי במתכונת הראיון בין שתי ועדות-המשנה. בפועל מתכונת הראיון נקבעת במידה רבה על ידי יושב-ראש הוועדה. יושב-ראש אחד עשוי להתמקד במבחן ידע משפטי, ואפילו ידע של פרטים, ואילו יושב-ראש אחר עשוי להתמקד בשאלות בעלות אופי כללי, אם מתחום המשפט ואם מתחום אחר, כדי להתרשם מן האישיות, ולאו דווקא מן הידע המשפטי.

הוועדה ממליצה שיערך תיאום בין שתי וועדות-המשנה לגבי מתכונת הראיון, במיוחד כשיושבי-הראש של הוועדות מתחלפים, כדי לקבוע מתכונת דומה לראיון בשתי הוועדות.

ה. החלטת הוועדה

53. ועדת-המשנה אמורה לתת החלטה כתובה, שתשמש את הוועדה לבחירת שופטים, בשאלת התאמתו של המועמד לכהונת שופט. ההחלטה צריכה להתבסס על שני מרכיבים עיקריים. המרכיב הראשון והעיקרי: התכונות הנדרשות משופט שפורטו, בעיקרן, בסעיף 11א לכללי השפיטה. ראו סעיף זה להלן נספח 2. המרכיב השני: שיקולי מדיניות. על שיקולי מדיניות אלה ראו לעיל פסקאות 31-28.

הערכת המועמד מתבססת במידה רבה על החומר שבתיק המועמד: המידע שבשאלון האישי וחוות הדעת של הממליצים. הוועדה סבורה כי תרומת הראיון עם המועמד בפני ועדת-המשנה הינה מוגבלת. סיבה אחת לכך היא, שבגלל המספר הרב של מועמדים, ועדת-המשנה אינה מסוגלת לקיים, בדרך כלל, אלא ראיון קצר, הנמשך 15 עד 20 דקות בלבד. סיבה נוספת היא, שקיים קושי להעריך אישיות או כישורים של אדם באופן יסודי ואמין על יסוד ראיון מסוג זה. עיקר התועלת בראיון הנערך במתכונת הקיימת, לצורך גיבוש הערכה על המועמד, טמונה באפשרות לבדוק את ההתרשמות, העולה מתוך החומר שבתיק המועמד, ובמקרים מסויימים לערוך סינון שלילי, במובן זה שנחשפת אצל המועמד תכונה שלכאורה אינה מתיישבת עם התכונות הנדרשות משופט.

הוועדה שקלה אם ראוי לשתף מומחה לאבחון אישיות במהלך הראיון, כדי שיוכל לסייע בידי ועדת-המשנה בהערכת המועמד. הוועדה התייעצה בעניין זה עם מומחים לדבר, ואף שיתפה, לצורך נסיון, את מנהלת אגף מבחנים ומכרזים בנציבות שירות המדינה, בישיבה של ועדת-משנה בעת עריכת ראיונות. המסקנה היא, לדעת הוועדה, שהתועלת הצפוייה מהשתתפות מומחה כזה בראיונות הינה מעטה, ובמאזן השיקולים אין לה הצדקה מספקת.

עם זאת, הוועדה סבורה כי ניתן וראוי להסתייע במומחים לאבחון בשתי דרכים. ראשית, ראוי שהחברים בועדות-המשנה יקבלו הכשרה ממומחה לאבחון לגבי הטכניקה של ניהול ראיון והמסקנות שניתן להסיק מראיון. כפי שנמסר לוועדה, הכשרה כזאת עשוייה להימשך 10 עד 15 שעות. שנית, אפשר להכין, בסיוע מומחה לאבחון, מדריך בכתב באשר למבנה הראיון (על בסיס ניתח עיסוקים, בהנחה שניתוח כזה ייעשה), ובו יצויינו מטרת הראיון, מהלך הראיון, מאגר שאלות, ועוד.

הוועדה ממליצה להתייעץ בעניין זה עם מנהלת אגף בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה ועם פרופ' ברוך נבו מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.

54. בסיום הראיון, על ועדת-המשנה לתת, לאחר דיון בין חברי הוועדה, הערכה למועמד. ראו סעיף 7 לכללי השפיטה, להלן נספח 2. מקובל לתת את ההערכה על גבי טופס שהוכן לצורך זה, על ידי הנהלת בתי המשפט, והוא מועבר, בשלב הראשון, לנשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים, המסתייעים בו לצורך קביעת סדר היום של הוועדה לבחירת שופטים.

יושב ראש ועדת-המשנה כותב, על דעת חברי ועדת-המשנה, הערכה מילולית קצרה על המועמד. ההערכה מציינת את מידת ההתאמה של המועמד לכהונת שופט, הערות או הסתייגויות, וכל החלטה שוועדת-המשנה קיבלה, כגון, החלטה לבקש חוות דעת נוספות, לערוך בירור מסויים, להפנות את תשומת הלב של הנהלת הקורס למועמדים לשפיטה אל היבט מסויים, וכדומה. כמו כן מקובל לתת למועמד ציון מספרי, המבטא את מידת ההתאמה שלו לכהונת שופט, מתוך סולם ציונים שבין ג (הנמוך ביותר) עד א (הגבוה ביותר). בדרך כלל רק ציון ב+ או ציון גבוה יותר אומר שלדעת ועדת-המשנה ראוי להביא את המועמד לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים.

הוועדה ממליצה לשנות את סולם הציונים הנוהג כיום ולקבוע, מטעמי נוחות, סולם ציונים מ1- עד 5. במסגרת סולם זה ציון 3, או גבוה ממנו, יציין שהמועמד מתאים, לדעת ועדת-המשנה, לכהונת שופט וראוי לדון בו בועדה לבחירת שופטים.

אם קיימת בוועדת-המשנה דעת מיעוט, מקובל לרשום גם אותה בטופס ההערכה.

הוועדה ממליצה שבמקרים מיוחדים, כאשר מתעורר בוועדת-המשנה חשש שהתכונות האישיות של המועמד אינן מתיישבות עם התכונות הנדרשות משופט, תוכל הוועדה להציע למועמד לקיים אבחון אישיות, אם באגף בחינות ומכרזים בנציבות שירות המדינה ואם במכון שיוסכם עליו. במקרה כזה ועדת-המשנה תוכל לדחות את מתן ההערכה למועמד עד שיתקבלו תוצאות האבחון, או להחליט שתוצאות האבחון יובאו, יחד עם הערכת ועדת-המשנה, לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים.

כמו כן, הוועדה ממליצה שבדרך כלל ועדת-המשנה תפנה את המועמד להשתתפות בקורס מועמדים לשפיטה. על כך ראו להלן פיסקה 56.

ו. הודעה על ההחלטה

55. במשך תקופה ארוכה לא היה זה מקובל להודיע למועמד שהופיע בפני ועדת-המשנה מה ההחלטה שנתקבלה בעניינו. במשך השנים האחרונות הצטברה רשימה ארוכה של מועמדים שהופיעו בפני ועדות-משנה ולא קיבלו הודעה על החלטת הוועדה. לאחרונה הסמיכה הוועדה לבחירת שופטים את אחת מוועדות-המשנה לעבור על כל תיקי המועמדים שנדונו על ידי ועדות-המשנה במשך השנים האחרונות ולהודיע למועמדים, במידת הצורך לאחר בירור נוסף, אם תיק המועמד נסגר או שהוא עדיין נחשב מועמד, אם יש כוונה לזמן את המועמד פעם נוספת לראיון בפני ועדת-משנה או להביא אותו שוב לדיון בוועדה לבחירת שופטים. ועדת-המשנה עברה במשך חודשים אחדים על כל תיקי המועמדים, כ600- במספר, ושלחה לכולם הודעות כאמור.

מזה שנה לערך מקובל שהנהלת בתי המשפט מודיעה לכל מועמד, זמן קצר לאחר הראיון בפני ועדת-משנה, מהי החלטת הוועדה. לצורך זה חיברה ועדת-המשנה טופס ובו נוסחים אחדים של הודעה למועמד. ועדת-המשנה קובעת את נוסח ההודעה שתישלח למועמד לפי הניסוחים שבטופס או בנוסח אחר, לפי העניין.

הוועדה ממליצה כי החלטת ועדת-המשנה תישלח לכל מועמד, בהתאם לטופס האמור, כפי שמקובל לאחרונה. מועמד שוועדת-המשנה החליטה כי ישתתף בקורס מועמדים לשפיטה, יקבל הודעה נוספת, לאחר שהשתתף בקורס, על ההחלטה הסופית של ועדת-המשנה. על הקורס למועמדים לשפיטה, ראו להלן פיסאות 65-56.

פרק 8: קורס מועמדים לשפיטה


א. חובת השתתפות בקורס

56. המכון להשתלמות שופטים נוהג, זה חמש עשרה שנים לערך, לקיים קורסים למועמדים לשפיטה. הקורס נמשך חמישה ימים, בתנאי פנימיה, והוא מיועד בעיקר לבחון את התאמתם של המשתתפים לכהונת שופט. ראו לעיל פיסקה 21.

ועדות-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים נוהגות, בעיקר לאחרונה, להציע מפעם לפעם למועמדים לכהונת שופט, במהלך הראיון עם המועמד, להשתתף בקורס מועמדים לשפיטה. ההצעה מועלית באותם מקרים בהם ועדת-המשנה סבורה שלכאורה המועמד שבפניה מתאים לשפיטה, אולם החומר שבפני הוועדה, לרבות התרשמות הוועדה מן המועמד בעת הראיון, אינם מספיקים כדי לגבש דעה מבוססת וברורה בשאלת ההתאמה של המועמד לכהונת שופט.

הוועדה שקלה אם לא יהיה זה ראוי לחייב כל מועמד שאינו שופט (כפוף לחריגים) להשתתף בקורס מועמדים לשפיטה. הנסיון מלמד כי לעתים קרובות חוות הדעת על המועמד, וההתרשמות מן המועמד במהלך הראיון בפני ועדת-המשנה, די בהן כדי לתת תמונה כללית על המועמד, ובעיקר די בהן כדי לסנן מועמדים שברור כי אינם עומדים על הרמה הנדרשת; אך אין די בהן כדי לגבש דעה מבוססת במידה ראויה בשאלת ההתאמה של המועמד לכהונת שופט, גם מבחינת הכישורים המקצועיים ובמיוחד מבחינת התכונות האישיות. במקרים אלה נדרש מידע נוסף על המועמד מבחינות אלה. דרך אפשרית אחת להשגת מידע כזה היא הדרך של מבחנים באמצעות מכון המתמחה באבחון אישיות: מבחני ידע (משפטי וכללי) ומבחני אישיות (לאור התכונות הנדרשות משופט). אולם הוועדה הגיעה למסקנה כי התועלת הטמונה במבחנים כאלה לגבי מועמדים לכהונת שופט הינה מוגבלת, ואף קיים חשש מפני נזק, ובעיקר חשש מפני הרתעת מועמדים ראויים מהצגת המועמדות לכהונת שופט. לפיכך, ובמיוחד בשל קיום אפשרות ללכת בדרך חלופית להשגת המידע הנדרש, ממליצה הוועדה שלא לשלב מבחנים כאלה בהליך הבחירה של שופטים. ראו לעיל פסקאות 47, 54. הדרך החלופית, שיש בה כדי להשלים את המידע הנדרש, היא הדרך של השתתפות בקורס מועמדים לשפיטה. הנסיון שנצבר במשך השנים מלמד על התועלת הטמונה בקורס לצורך הערכת מועמדים לכהונת שופט, והמומחים לאבחון אישיות סבורים כי בקורס כזה טמון פוטנציאל לתועלת רבה יותר, אם יונהגו בו שינויים מסויימים, כפי שיוסבר להלן.

הוועדה ממליצה, לכן, שבדרך כלל מועמד לכהונת שופט, לרבות כהונה של שופט בית משפט לתעבורה ובית דין לעבודה, שנמצא ראוי לכך על ידי ועדת-משנה של הוועדה לבחירת שופטים, לאחר הראיון בפני ועדת-המשנה, יידרש להשתתף בקורס מועמדים לשפיטה.

57. ההצעה לשלב את קורס המועמדים לשפיטה בהליך הבחירה של שופטים נדונה על ידי הוועדה עם הנהלת המכון להשתלמות שופטים. הנהלת המכון הביעה נכונות עקרונית לקיים את הקורס כשלב בהליך הבחירה של שופטים, לייחד אותו למועמדים לכהונת שופט שהופנו לקורס על ידי ועדת-משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ולשנות את מתכונת הקורס לצורך זה. השינוי במתכונת הקורס יצטרך להעשות בתיאום עם הנהלת המכון ובשיתוף מומחים לדבר.

כיום נוהג המכון להשתלמות שופטים לקיים קורס אחד או שני קורסים בשנה, כל אחד ל24- משתתפים בערך. נוכח התחזית של מספר השופטים החדשים שיתמנו במשך השנים הקרובות, ניתן להניח שבשנים הקרובות אפשר יהיה להסתפק בשני קורסים, או אולי שלושה קורסים, כל שנה.

ב. חריגים לחובת השתתפות בקורס

58. יש מקרים בהם השתתפות המועמד בקורס מועמדים לשפיטה אינה נדרשת או אינה ראויה. ראשית, יש מועמדים מוכרים ומוערכים עד כדי כך שההשתתפות בקורס, במטרה לבדוק התאמה לשפיטה, נראית מיותרת, ואולי אף פוגעת במועמד. כך המצב בדרך כלל לגבי מועמדים לכהונת שופט של בית המשפט העליון, גם כאשר מדובר במועמד חיצוני, ולא במועמד המכהן כשופט של בית המשפט המחוזי. כך, לדוגמה, כאשר מדובר במינוי של נושא משרה בכירה בשירות המשפטי של המדינה, כמו היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, או במינוי של מלומד בכיר מן האקדמיה המשפטית, או במינוי של עורך דין בכיר מן המגזר הפרטי. לגבי מועמד כזה, אין טעם לדרוש השתתפות בקורס מועמדים לשפיטה, לצורך הערכת ההתאמה לשפיטה, ולא רק בגלל המעמד, הנסיון והכישורים, אלא גם משום ששאלת ההתאמה של מועמד כזה לכהונת שופט של בית המשפט העליון נבחנת היטב על ידי גורמים שונים לפני שמתגבשת הצעה לדון בו בוועדה לבחירת שופטים.

בדומה לכך גם לגבי מינוי מועמד מסוג זה כשופט של בית המשפט המחוזי.

הוועדה נתבקשה לשקול אם ראוי לדרוש השתתפות בקורס מועמדים לשפיטה ממועמד אשר כיהן במשך שנים כשופט בית דין צבאי. הוועדה סבורה, ונשיא בית הדין הצבאי לערעורים מסכים, כי אפשר ורצוי שמועמד למינוי כשופט בית דין צבאי ישתתף, לפני המינוי, בקורס מועמדים לשפיטה מטעם המכון להשתלמות שופטים. שופט צבאי, שהשתתף בקורס כזה לפני המינוי, ועם פרישתו מן הצבא הוא מבקש להתמנות לכהונת שופט בבית משפט אזרחי, לא יידרש להשתתף שוב בקורס מועמדים לשפיטה. לצורך זה ממליצה הוועדה שהגורמים המוסמכים בצבא יבואו בדברים עם הנהלת המכון להשתלמות שופטים כדי להסדיר את ההשתתפות של מועמדים למינוי כשופטים בבתי דין צבאיים בקורס מועמדים לשפיטה של המכון. השאלה עדיין עומדת לגבי השופטים הצבאיים האחרים המכהנים כיום, שלא הוצע להם טרם מינויים להשתתף, ובפועל הם לא השתתפו, בקורס מועמדים לשפיטה מטעם המכון להשתלמות שופטים, ועם פרישתם מן הצבא הם יבקשו להתמנות לכהונת שופט של בית המשפט האזרחי. לגבי שופט כזה, לאחר כהונה בבית דין צבאי במשך שנים, יש בדרך כלל מידע רב, ממקורות צבאיים ואף ממקורות אחרים, לגבי תפקודו כשופט, והמידע יועמד לעיון ועדת-המשנה. בהתחשב במצב המיוחד של שופטים אלה, ממליצה הוועדה כי מועמד מסוג זה יהיה פטור מהשתתפות בקורס מועמדים לשפיטה, אלא אם ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים תראה צורך, מטעם מיוחד, בהשתתפותו בקורס כזה.

שאלה דומה התעוררה לגבי רשם של בית משפט המבקש להתמנות לכהונת שופט. חלק מן הרשמים, המציגים מועמדות לכהונת שופט, כבר השתתפו, לפני המינוי למשרת רשם, בקורס מועמדים לשפיטה. מועמדים אלה יהיו פטורים מן ההשתתפות בקורס. לעומת זאת, רשם שלא השתתף בקורס כזה לפני שנתמנה רשם, יהיה חייב להשתתף בקורס, כמו מועמד אחר. במידת הצורך והאפשרות, רצוי יהיה לערוך מפעם לפעם קורס מועמדים לשפיטה שיהיה מיוחד לרשמים. בשל המספר הקטן של רשמים שהינם מועמדים לכהונת שופט בכל שנה, אפשר יהיה לשתף בקורס כזה גם רשמים שעדיין לא הציגו מועמדות לכהונת שופט.

לגבי מינוי רשמים חדשים, כיוון שהרשם ממלא תפקידים שיפוטיים, וכיוון שבדרך כלל רשם מבקש לאחר זמן להתמנות שופט, הוועדה ממליצה כי מינוי רשם חדש יהיה מותנה בהשתתפות בקורס מועמדים לשפיטה.

ג. משך הקורס

59. קורס מועמדים לשפיטה, במתכונתו כיום, נמשך חמישה ימים, מיום א' בבוקר עד יום ה' בערב, בתנאי פנימיה, בדרך כלל בבית ההארחה נוה-אילן שליד ירושלים. הוועדה שקלה אם ראוי להאריך את משך הקורס, כדי להעלות את רמת ההיכרות, ולשפר את האפשרות לגבש הערכה, לגבי כל משתתף בקורס.

כיום, סגל המדריכים בקורס מצליח בדרך כלל לגבש הערכה, בסיום הקורס, רק לגבי שני שלישים לערך מן המשתתפים בקורס, וגם לגבי אלה יש שהמדריכים מציינים כי הערכתם אינה מבוססת כראוי או בטוחה במידה מספקת. סביר להניח כי הארכת משך הקורס תאפשר הערכה מבוססת יותר לגבי מספר גדול יותר של משתתפים בקורס.

הוועדה הגיעה למסקנה כי אין הצדקה להאריך את משך הקורס במידה רבה, בעיקר משום שניתן לייעל את הקורס, כאמצעי להערכת מועמדים, על ידי שינוי מתכונת הקורס. שינוי מתכונת הקורס, ובכלל זה הגדלת מספר המדריכים בקורס, יאפשרו הערכה רחבה וטובה יותר של המשתתפים בקורס. על השינוי המומלץ במתכונת הקורס, ראו להלן, פיסקה 60.

בהתאם לכך, הוועדה ממליצה כי קורס מועמדים לשפיטה, שעד כה נמשך חמישה ימים, יימשך שישה ימים, עד יום ו' בצהרים, וכי מתכונת הקורס תשונה, כאמור להלן.

ד. מתכונת הקורס

60. המתכונת של קורס מועמדים לשפיטה השתנתה במשך השנים. תחילה היה הקורס פתוח גם לעורכי-דין שהחליטו, הם עצמם, כי הם מעונינים להשתתף בקורס, אם משום שביקשו לברר או לקדם את האפשרות שימונו לכהונת שופט ואם מטעם אחר. רק חלק מן המשתתפים בקורס היו מועמדים לכהונת שופט שנתבקשו על-ידי ועדת-משנה של הוועדה לבחירת שופטים, לאחר ראיון, להשתתף בקורס. תוכן הקורס היה, בהתאם, מעורב. נכללו בו גם הרצאות ודיונים שנועדו להרחיב את הידע המשפטי של המשתתפים, או להכין את המשתתפים לתפקיד של שפיטה, אם ימונו שופטים, ורק חלק מן הפעילות בקורס נועדה לאבחון והערכה של מידת ההתאמה של המשתתפים לכהונת שופט.

הוועדה ממליצה על שינוי במתכונת הקורס. ראשית, היא ממליצה כי הקורס יהיה מיועד רק למועמדים לכהונת שופט שנתבקשו על-ידי ועדת-משנה להשתתף בקורס, כחלק מהליך הבחירה של שופטים. שנית, היא ממליצה שתכנית הקורס תהיה מיועדת רק לאבחון והערכה של מידת ההתאמה של המשתתפים לכהונת שופט, להבדיל מהכשרה לכהונת שופט. ההכשרה לכהונת שופט תינתן, לאחר המינוי לכהונה, בקורס מיוחד לצורך זה, אף הוא מטעם המכון להשתלמות שופטים. על הקורס להכשרת שופטים חדשים ראו להלן, פיסקה 85.

השינוי במתכונת הקורס צריך יהיה להיעשות על-ידי הנהלת המכון להשתלמות שופטים, שכבר הביעה נכונות עקרונית לכך, בתיאום עם הוועדה לבחירת שופטים, ובשיתוף עם מומחים לדבר.

61. התוכן של הקורס צריך יהיה להיקבע בשיתוף מומחים לאבחון אישיות. הוא יכלול מרכז הערכה (assessment center). מרכז הערכה פירושו תכנית מרוכזת ומיוחדת לצורך אבחון, והוא מקובל על המומחים לדבר כאמצעי יעיל לצורך זה. תכנית כזאת עשויה לכלול סימולציות של מצבים דומים למצבי שפיטה. כמו כן ישולבו בקורס, אם במסגרת מרכז הערכה ואם מחוץ למסגרת זאת, משפטים מבויימים, כתיבת פסקי-דין, ניתוח אירועים וקבוצות דיון. דיונים וארועים כאלה יחייבו השתתפות פעילה של המשתתפים בקורס, במצבים שיאפשרו להעריך את הכישורים המקצועיים ואת התכונות האישיות של המשתתפים, לאור הכישורים והתכונות הנדרשים משופט. ראוי לצמצם במידה רבה, ואולי אף לבטל לגמרי, הרצאות שנועדו בעיקר להעשרת הידע (משפטי או אחר) של המשתתפים, להבדיל מהרצאות המשמשות תשתית לדיון בין המשתתפים, ולהגדיל את המספר של קבוצות הדיון ואירועים כמו משפטים מבויימים.

הוועדה ממליצה להתייעץ, בגיבוש תוכן הקורס, עם מנהלת אגף מבחנים ומכרזים בנציבות שירות המדינה. היא השתתפה, על פי בקשת הוועדה, בחלק מקורס כזה, והעלתה על הכתב הצעות ראשוניות לשינויים במתכונת הקורס, שיהיה בהם כדי לשפר את הערכת המועמדים. מן הראוי שהנהלת הקורס תשקול, יחד אתה, את האפשרות והדרך ליישם הצעות אלה והצעות נוספות. כמו כן, הוועדה ממליצה להתייעץ, לגבי מתכונת הקורס, גם עם פרופ' ברוך נבו, מן החוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת חיפה.

62. כיום מקובל שמספר המשתתפים בקורס הוא 24. הם מתחלקים, בחלק מן הדיונים והארועים, לשתי קבוצות שוות במספר, ולכל אחת צמוד מדריך, שהוא שופט של בית המשפט העליון או שופט של בית המשפט המחוזי, שרכש ניסיון מתוך השתתפות בקורסים מסוג זה.

במתכונת הקיימת כיום, מתקשים המדריכים לתת, בסוף הקורס, הערכה לכל המשתתפים. על פי רוב הם רואים עצמם מסוגלים לתת הערכה רק לשני שלישים לערך מן המשתתפים. זהו חסרון כבד. כדי שהמדריכים יהיו מסוגלים לתת הערכה לכל המשתתפים, הוועדה ממליצה שהמשתתפים בקורס, 24 במספר, יחולקו לשלוש קבוצות, בכל אחת 8 משתתפים, ולא יותר. פירושו של דבר, שיהיה צורך להגדיל את מספר השופטים המשמשים מדריכים בכל קורס: משני מדריכים לשלושה מדריכים.

הוועדה ממליצה שיהיה גרעין קבוע של מדריכים, שיקבלו הכשרה מיוחדת לצורך זה ממומחים לאבחון. הכשרה כזאת, המיועדת לשיפור יכולת האבחון, אמורה להימשך יום אחד.

עד היום היה מקובל שהמדריכים הם שופטים, אם של בית המשפט העליון ואם של בית משפט מחוזי. הוועדה סבורה שאפשר וראוי לשתף כמדריכים גם שופטים בדימוס.

63. הוועדה שקלה את הצורך לשתף בקורס גם מומחה לאבחון אישיות. הדעות בעניין זה חלוקות. מצד אחד, השתתפות מומחה כזה במהלך הקורס עשויה לשפר את היכולת והמהימנות של הערכת המשתתף. מצד שני, השתתפות מומחה כזה עשויה להביך את המשתתפים, אולי גם להוסיף גורם של הרתעה מפני הצגת המועמדות, והיא תהיה כרוכה בהוצאה כספית נוספת.

בסיכום הגיעה הוועדה למסקנה כי אין, בשלב זה, בסיס מספיק להצדקת ההשתתפות של מומחה לאבחון במהלך הקורס. עם זאת, גם אין בסיס מספיק לפסול השתתפות כזאת. לפיכך סבורה הוועדה כי מן הראוי לבחון באופן מעשי את האפשרות של השתתפות סדירה של מומחה כזה במהלך הקורס. הוועדה ממליצה כי מומחים לאבחון ישתתפו באופן נסיוני במהלך הקורס. הנסיון מיועד למטרה כפולה: ראשית, כדי לחוות דעה לגבי תוכן הקורס, ולהעלות הצעות לגבי שינויים במתכונת הקורס; שנית, כדי לחוות דעה בדבר התועלת הטמונה בשיתוף של מומחה לאבחון במהלך הקורס, באופן מלא או חלקי. לאור הנסיון, הוועדה לבחירת שופטים תשוב לדון בעניין זה.

ה. מימון הקורס

64. מימון קורס מועמדים לשפיטה מוטל כיום על המשתתפים בקורס. המשתתפים משלמים את הוצאות האירוח בנוה-אילן, ומכסים הוצאות של המכון בעריכת הקורס.

הוועדה סבורה כי השינוי לגבי המעמד של קורס מועמדים לשפיטה, כפי שמומלץ על ידי הוועדה, מצריך שינוי גם לגבי המימון של הקורס. כאמור, על פי המלצת הוועדה, ההשתתפות בקורס, כחלק מהליך הבחירה של שופטים, תהיה בדרך כלל בגדר חובה לכל מועמד לכהונת שופט. משום כך ראוי שההשתתפות בקורס תהיה על חשבון המכון להשתלמות שופטים, כלומר, מתקציב הנהלת בתי המשפט. ראוי גם לציין כי לפחות לגבי עורכי הדין המשתתפים בקורס, עצם ההשתתפות, המוציאה אותם ממהלך העבודה הרגיל, עשויה לגרום הפסד כספי. לפיכך ממליצה הוועדה כי המשתתפים בקורס יהיו פטורים מתשלום עבור ההשתתפות בקורס. אם כך יוחלט, ההוצאות של המכון להשתלמות שופטים לכל קורס (במתכונת הקיימת כיום) יהיו בסדר גודל של 40,000 ש"ח. ייתכן שכדי לאפשר למכון לשאת בהוצאות אלה, יהיה על משרד האוצר להגדיל את התקציב של הנהלת בתי המשפט.

ו. הערכת כישורי המועמד

65. בסוף קורס מועמדים לשפיטה, מעריכים המדריכים את הכישורים של כל מועמד ואת התאמתו לכהונת שופט, כפי שנתגלו במהלך הקורס. ההערכה ניתנת על גבי טופס שהוכן במיוחד לצורך זה. לפי דעת מומחים, הטופס בנוי כראוי.

הוועדה ממליצה בהקשר זה כדלקמן:

א) כיום, הנהלת בתי המשפט מעבירה להנהלת הקורס, לפני תחילת הקורס, קורות חיים של כל מועמד, המשתתף בקורס, שנכתבו על ידי המועמד כחלק משאלון המועמדות לכהונת שופט. הוועדה ממליצה כי הנהלת בתי המשפט תעביר להנהלת הקורס עותק מלא של שאלון זה.

ב) ראוי לשקול הנהגתם של דפי הערכה במהלך הקורס, בסיום פעילויות שונות, שיוכלו לסייע בידי המדריכים בגיבוש הערכה בסיום הקורס.

ג) בסוף הטופס נותנים המדריכים הערכה מילולית מסכמת לגבי התאמת המשתתף לכהונת שופט. הערכה זאת היא, בעיקר, המשמשת את הוועדה לבחירת שופטים. אך לעתים קרובות הערכה זאת ניתנת באופן תמציתי ביותר. הוועדה ממליצה כי הערכה זאת תהיה, במידת האפשר, מפורטת יותר, בעיקר לגבי התאמת המועמד מבחינת התכונות האישיות הנדרשות לכהונת שופט.

ד) הוועדה ממליצה כי המכון להשתלמות שופטים יעביר להנהלת בתי המשפט העתק של טופס ההערכה המלא, כדי שחברי הוועדה לבחירת שופטים יוכלו לעיין בו, אם יראו צורך בכך.

טופס הערכת המשתתף, לאחר סיום קורס מועמדים לשפיטה, יועבר אל ועדת-המשנה, על מנת שתשוב ותדון במועמד, ורק אז תחליט, לאור כל החומר שבפניה, אם להעביר את המועמד לדיון בפני מליאת הוועדה לבחירת שופטים. ההחלטה של ועדת-המשנה תישלח למועמד. ראו לעיל פיסקה 55.

פרק 9: מינוי מועמד כשופט לשעה


66. הוועדה שקלה את האפשרות למנות מועמדים לשפיטה לתפקיד של שופט-לשעה, לתקופה מוגבלת, קודם שיוחלט באופן סופי אם למנות את המועמד לכהונת שופט.

ההצעה למנות עורכי דין, בעלי כשירות ראויה, כשופטים-לשעה בבית משפט לתביעות קטנות, בלי למנוע בעדם להמשיך בעבודתם כעורכי דין, הועלתה לפני שנים אחדות מטעם לשכת עורכי הדין. הצעה זאת הסתמכה על נוהג דומה הקיים במספר מדינות, והיא נועדה בעיקר להקל את העומס המוטל על השופטים של בתי משפט השלום, ובדרך זאת גם לזרז את ההליכים בבתי המשפט. ההצעה הועלתה לדיון בפני הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (ועדת אור), והוועדה התייחסה להצעה זאת בדין וחשבון שהגישה (בשנת התשנ"ז1997-). היא החליטה שלא לאמץ את ההצעה במתכונת שהוצעה בשל טעמים אחדים: הצורך במגבלות על מי שממלא תפקיד של שפיטה בקשר להתנהגות ולעיסוקים שמחוץ למילוי אותו תפקיד; אפשרות של פגיעה באמון הציבור במערכת השפיטה; ובעיקר החשש מפני ניגוד עניינים אצל עורך דין שיעסוק בשפיטה בצד עיסוקו כעורך דין. עם זאת, הוועדה היתה סבורה כי ניתן, לצורך נסיון, למנות עורכי דין שכבר פרשו מעבודתם כעורכי דין לכהונת שופטים של בית המשפט לתביעות קטנות, בתנאים שייקבעו. ראו דו"ח הוועדה בעמ' 72-70.

ועדה זאת שקלה אף היא את ההצעה למנות עורכי דין לתפקיד של שופט-לשעה של בית משפט לתביעות קטנות. הוועדה מקבלת כנקודת-מוצא את עמדתה של ועדת אור בנוגע להצעה זאת, אך היא סבורה שאין בכך כדי למנוע נסיון במינוי מועמדים לשפיטה, כחלק מהליך המינוי, לתפקיד של שופט-לשעה. הכוונה היא, שמועמדים כאלה, בין אם הם עובדים כעורכי-דין ובין אם הם מועסקים בעבודה אחרת, כגון משפטנים בשירות הציבור או בפקולטות למשפטים, יוכלו להתמנות, אם ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים תמליץ כל כך, כשופטים של בית משפט לתביעות קטנות, באופן חלקי ולתקופה מוגבלת. היתרונות העיקריים של מינוי כזה הם אלה: ראשית, אפשר יהיה, בתקופת המינוי, לבחון את התאמת המועמד לכהונת שופט הלכה למעשה; שנית, המועמד ירכוש נסיון בעבודת שפיטה, שיוכל לסייע לו אם יתמנה שופט; שלישית, יהיה בכך כדי להקל על עומס העבודה המוטל כיום על שופטים. אם הצעה זאת תתקבל באופן עקרוני, צריך יהיה לדון ולקבוע את התנאים בהם ניתן יהיה לעשות מינוי כזה, ולאחר מכן לפעול לתיקון החוק באופן שיאפשר מינוי שופט-לשעה. בשלב זה מבקשת הוועדה לציין את התנאים הנראים לה והם אלה:

א) המינוי יוצע על ידי ועדת-המשנה, לאחר שהמועמד השתתף בראיון בפני ועדת-המשנה ובקורס מועמדים לשפיטה, ונמצא ראוי לדיון בפני מליאת הוועדה לבחירת שופטים. פירושו של דבר, שהמינוי יוצע למספר קטן באופן יחסי של מועמדים שנמצאו ראויים לכהונת שופט, ויש סיכוי טוב שיתמנו לכהונה זאת.

ב) אם מדובר בעורך דין המופיע בבתי המשפט, המינוי כשופט-לשעה יהיה בבית משפט שלא במחוז בו מצוי משרדו, והוא אף יתחייב להימנע, הוא עצמו או עורך דין אחר ממשרדו, מלהופיע כעורך דין באותו בית משפט.

ג) המינוי יהיה לתקופה מוגבלת, כגון שנה אחת.

ד) מי שיתמנה יקבל על עצמו לכהן כשופט-לשעה במכסת עבודה שתיקבע.

ה) ייקבעו הגבלות במטרה למנוע ניגוד עניינים.

כאמור, אם ההצעה תאושר באופן עקרוני, צריך יהיה לדון, באופן יסודי ורחב יותר, בתנאים אלה ואחרים, כגון, תשלום הוצאות או תגמול אחר לשופט-לשעה. ביצוע ההצעה יחייב התארגנות מינהלית במסגרת הנהלת בתי המשפט, וכן גם משאבים כספיים, שלפי הערכה יהיו נמוכים.

כמו כן, הוועדה מבקשת להפנות את תשומת הלב לאפשרות שמועמדים לכהונת שופט ישמשו באופן זמני כיושבי ראש של בתי דין מינהליים. חוקים רבים, המקימים בתי דין מינהליים, קובעים כי בראש בית הדין יעמוד עורך דין או עורך דין הכשיר להתמנות שופט. ראו, לדוגמה, חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט1969-, סעיף 14. ראו גם חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב1992-, סעיף 7, הקובע כי "יושב ראש המותב יהיה שופט או מי שכשיר להתמנות שופט בית משפט שלום". בפועל, דבר רגיל הוא שעורכי דין מכהנים כיושבי-ראש של בתי דין מינהליים שונים, ובמקביל ממשיכים בעיסוקם כעורכי דין. לכן אפשר, ללא צורך בתיקון החוק, להציע למועמד לכהונת שופט לכהן כיושב-ראש של בית דין מינהלי מסויים, אם הוא מתאים לכהונה זאת, עד שתתקבל החלטה אם למנות אותו לכהונת שופט. האפשרות שמועמד לכהונת שופט יכהן כיושב-ראש של בית דין מינהלי עשוייה להוסיף דרך לבחון את התאמת המועמד לכהונת שופט, ולהקנות למועמד נסיון בעבודת השפיטה. נוסף לכך, כתוצאת-לוואי, אפשרות זאת תגדיל את המאגר של עורכי דין ראויים ומוכנים לכהן כיושבי-ראש של בתי דין מינהליים. לכן סבורה הוועדה כי ראוי שהוועדה לבחירת שופטים תבוא בדברים, כדי לברר אפשרות זאת, עם המועצה לבתי דין מינהליים, הפועלת מכוח סעיף 47 לחוק בתי דין מינהליים.

פרק 10: קידום שופטים


א. הצגת מועמדות

67. כאשר מדובר במינוי לכהונת שופט של בית המשפט המחוזי או בית המשפט העליון, המועמד למינוי יכול להיות שופט, וברוב המקרים אכן הוא שופט, אם של בית משפט השלום ואם של בית המשפט המחוזי, לפי הענין. על פי חוק בתי המשפט, אין הבדל בין מינוי מועמד כזה לבין מינוי מועמד שאינו שופט, לבד מן ההבדל לעניין הוותק המקצועי הנדרש לצורך המינוי. לעניין הוותק, ראו לעיל פיסקה 9. לבד מן ההבדל בדרישת הוותק המקצועי, מינוי של שופט כשופט של בית משפט גבוה יותר, אף שבפועל אין הוא אלא קידום שופט מערכאה לערכאה, הרי הוא מינוי חדש: הוא מחייב החלטה של הוועדה לבחירת שופטים והשבעה על ידי נשיא המדינה, כמו מינוי של מועמד שאינו שופט.

אולם למעשה יש הבדל ניכר בדרך המינוי בין מועמד שהוא שופט לבין מועמד שאינו שופט. ההבדל בא לידי ביטוי בכללי השפיטה. סעיף ההגדרות בכללים אלה (סעיף 1) מבחין בין "מבקש", שהוא עורך דין שהביע רצונו להתמנות שופט, לבין "מועמד" שהוא שופט. ראו את כללי השפיטה להלן, נספח 2. הליך הבחירה של "מבקש" שונה, לפי כללי השפיטה, מהליך הבחירה של "מועמד" שהוא שופט. ראו לעיל פסקאות 22 ו23-. ראשית, מועמד שהוא שופט אינו ממלא שאלון מועמדות, אינו מתבקש לציין שמות של ממליצים, ואין פונים אל ממליצים בבקשה לקבל עליו חוות דעת. שנית, שופט אינו מופיע לראיון בפני ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים. אמנם, במקרים מסויימים אפשר לזמן את השופט לראיון כזה. ראו סעיף 6 לכללי השפיטה, להלן נספח 2. אך בפועל אין זה מקובל. שלישית, שופט אינו מתבקש להשתתף בקורס מועמדים לשפיטה. הבדלים אלה הם, מטבע הדברים, הבדלים ראויים, שכן השאלה העומדת על הפרק, במקרה של מינוי שופט, אינה שאלת התאמתו לכהונת שופט, אלא שאלת קידומו לבית משפט גבוה יותר. השוני בשאלה שעל הפרק מכתיב שוני בהליך הבחירה.

68. סעיף 3 לכללי השפיטה קובע כי שופט של בית משפט השלום, שופט של בית משפט לתעבורה או שופט של בית דין אזורי לעבודה, המבקש להתמנות שופט של בית משפט או בית דין גבוה יותר, ימציא למנהל בתי המשפט כעשרה פסקי דין שנתן בתקופת השנתיים הקודמות. השופט רשאי לצרף גם מאמרים או פרסומים אחרים שנכתבו על ידו. המנהל מעביר את פסקי הדין והפרסומים לעיונם של חברי הוועדה לבחירת שופטים שהם שופטים וכן לכל חבר ועדה אחר שביקש זאת. ראו את כללי השפיטה להלן נספח 2.

הוועדה ממליצה להוסיף לסעיף 3 של כללי השפיטה סעיף-קטן שיאמר כי המנהל יבחר באורח אקראי כעשרה פסקי דין נוספים שאותו שופט נתן בתקופת השנתיים הקודמות, והמנהל יעביר גם אותם לחברי הוועדה לבחירת שופטים.

69. השאלה העיקרית בהליך המינוי של שופט לכהונה בבית משפט גבוה יותר היא השאלה של בחירת השופטים שיובאו לדיון, כמועמדים לקידום, בפני הוועדה לבחירת שופטים. שהרי על כל תקן שמתפנה בבית משפט מחוזי או בבית המשפט העליון קיימים (נוסף למועמדים חיצוניים) שופטים אחדים הרואים עצמם מועמדים ראויים לתקן זה. בפועל, רק חלק מהם באים לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים, ורק לאלה יש סיכוי להיבחר לתקן הפנוי. מכאן החשיבות הרבה של ההחלטה מי ומי מקרב השופטים הרואים עצמם מועמדים למינוי יובא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים. ההחלטה בשאלה זאת מסורה, על פי החוק, בידי שר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון או שלושה מחברי הוועדה לבחירת שופטים ביחד. ראו סעיף 7 לחוק בתי המשפט, לעיל פיסקה 11. בפועל, בקשות והצעות לקידום שופט לכהונה בבית משפט גבוה יותר מופנות על פי רוב אל נשיא בית המשפט העליון. נשיא בית המשפט העליון מכיר בדרך כלל את השופטים, ויש לו הערכה כללית לגבי הכישורים של השופטים, לפחות לגבי הכישורים של השופטים הוותיקים, שהם מועמדים טבעיים לקידום. נוסף לכך, הוא נוהג לערוך בירורים אצל הנשיאים הממונים על שופטים אלה, ואצל גורמים נוספים, כדי לברר לעצמו את מי מבין השופטים ראוי להציע לדיון, לצורך קידום, בוועדה לבחירת שופטים.

לעתים מזומנות, שופט שהצליח במילוי תפקידו, והוא נראה מועמד ראוי לכהונה בבית משפט גבוה יותר, מתמנה לכהונה כזאת כשופט-בפועל לתקופה מוגבלת. כיום, שופט המכהן כשופט-בפועל בבית משפט גבוה יותר נחשב בדרך כלל מועמד בעל סיכוי טוב יותר, בהשוואה לשופטים אחרים, להגיע אל הוועדה לבחירת שופטים לצורך דיון בקידום לבית משפט גבוה יותר. על מינוי שופט לכהונה של שופט-בפועל בבית משפט גבוה יותר, ראו להלן פיסקה 74.

לאחר שנשיא בית המשפט העליון מגבש דעה ראשונית לגבי השופטים הנראים מועמדים ראויים לקידום, הוא נוהג לקיים התייעצות בלתי-רשמית לגבי מועמדים אלה עם שר המשפטים וחברים אחרים בוועדה לבחירת שופטים, לפני שהוא מציע את המועמדים לדיון בוועדה זאת.

כך גם שר המשפטים או חבר אחר של הוועדה לבחירת שופטים, כאשר הוא מבקש להציע מועמד מסויים לדיון בוועדה. במקרה כזה מקובל כי השר או חבר אחר של הוועדה, לפי העניין, יקיים התייעצות בלתי-רשמית לגבי המועמד הנראה לו ראוי לקידום, עם נשיא בית המשפט העליון ועם חברים אחרים של הוועדה, לפני שמתגבשת החלטה להציע את המועמד לדיון בוועדה.

ב. ועדה מייעצת לקידום שופטים

70. ההליך לקידום שופטים, כפי שהוא מקובל כיום, מעורר ביקורת, בעיקר בקרב השופטים עצמם. עיקר הביקורת הוא, שהליך זה אינו נותן סיכוי שווה והוגן לכל השופטים הרואים עצמם מועמדים לקידום, ואפשר שהוא לא יוביל לבחירת המועמד הראוי ביותר. הוא עשוי להיות מקרי, מושפע מיחסים אישיים של שופט זה או אחר עם נשיא בית המשפט בו הוא מכהן, או נובע מהתרשמות חיצונית ובלתי-מבוססת מן התפקוד וההצלחה של השופט במילוי תפקידו, והוא אף עשוי לעודד שתדלנות מצד שופט המעוניין בקידום. גם אם אין זה כך למעשה, הטענה היא, שמכל מקום ההליך הקיים נותן יסוד לחשש שכך זה למעשה, ולכן הוא גם נותן יסוד לתחושת טרוניה ותסכול. די בכך, לפי הטענה, כדי להצדיק שינוי ההליך הקיים לקידום שופטים.

לפיכך הציעה נציגות השופטים לשנות את ההליך המקובל לקידום שופטים. הוועדה שמעה את נציגות השופטים, ולאחר מכן קראה נייר עמדה של נציגות השופטים. נציגות השופטים מציעה להקים ועדה מייעצת שתדון בקידום שופטים של בית משפט השלום. לגבי הרכב הוועדה המייעצת הובעו דעות שונות. לפי דעה אחת, הוועדה תורכב משופט של בית המשפט העליון, שהוא חבר בוועדה לבחירת שופטים, מנשיא בית המשפט המחוזי, בו התפנה או יתפנה תקן של שופט, ומשופט נוסף של אותו בית משפט הדן בערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום. לפי דעה אחרת, הוועדה המייעצת תורכב מנציגות של נשיאי בתי המשפט המחוזיים, נציגות של נשיאי בתי משפט השלום ונציגות השופטים. לפי כל הדעות, שופט הרואה עצמו מועמד לקידום, יגיש לוועדה המייעצת פסקי דין ומאמרים שפרסם, והוועדה תפעל לקבלת חוות דעת על המועמד, תראיין את המועמד ותיתן לו הזדמנות להגיב על ביקורת שהועלתה נגדו, אם הועלתה. על יסוד כל אלה תחליט הוועדה על מי להמליץ כמועמד ראוי לקידום. המלצת הוועדה תובא, לפי אפשרות אחת, בפני ועדת-משנה של הוועדה לבחירת שופטים. אמת הדבר שוועדת-המשנה אינה דנה כיום בקידום שופטים, אך אין מניעה שהיא תדון גם בכך. אפשרות אחרת היא, שהמלצת הוועדה תובא בפני נשיא בית המשפט העליון, והוא יסתייע בה לצורך החלטה בשאלה את מי מבין השופטים להביא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים.

נשיא בית המשפט העליון הציע אף הוא להקים ועדה מייעצת לקידום שופטים. לפי הצעתו, הוועדה תדון במועמדים לקידום מבית משפט לתעבורה אל בית משפט השלום וכן מבית משפט השלום אל בית המשפט המחוזי. היא תורכב משופטים של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, והיא תוכל לבקש חוות דעת גם מלשכת עורכי הדין, פרקליטות המחוז והסניגוריה הציבורית. המלצות הוועדה יובאו בפני נשיא בית המשפט העליון, והוא יסתייע בהן לצורך החלטה בשאלה את מי מבין השופטים יביא לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים, ואף יביא אותן לידיעת הוועדה לבחירת שופטים.

71. הוועדה שקלה הצעות אלה, ודעות נוספות שהובעו בפניה בעניין ההליך לקידום שופטים, והגיעה למסקנה כי יהיה ראוי להקים ועדת מייעצת לעניין הקידום של שופטים מבית משפט לתעבורה לבית משפט השלום, מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי ומבית הדין האזורי לעבודה לבית הדין הארצי לעבודה. הוועדה תמונה על ידי הוועדה לבחירת שופטים ותורכב משופטים או שופטים בדימוס, ובראשם שופט או שופט בדימוס של בית המשפט העליון, על פי הצעתו של נשיא בית המשפט העליון. המינוי יהיה לתקופה מוגבלת, כגון תקופה של שלוש שנים, כדי לאפשר תחלופה של חברי הוועדה. הוועדה המייעצת תברר מי השופטים שהינם מועמדים לקידום, תאסוף חוות דעת על המועמד, תעיין בפסקי דין ומאמרים שהמועמד כתב ותראיין אותו, עד שתגבש המלצתה ותגיש אותה לנשיא בית המשפט העליון ולשר המשפטים, ושר המשפטים יציג אותה גם בפני הוועדה לבחירת שופטים.

72. בהקשר זה שקלה הוועדה גם את ההצעה להביא בפני הוועדה המייעצת, נתונים סטטיסטיים לגבי תפקודו של המועמד לקידום: מספר התיקים בהם דן והחליט; מספר התיקים בהם לא נתן החלטה במועד; מספר הערעורים על החלטות שלו; ועוד. הוועדה סבורה כי במצב הקיים אין קנה מידה אמין להערכת המשמעות והמשקל של נתונים כאלה. המשמעות והמשקל תלויים בכל מקרה במהות ובהיקף של התפקיד המוטל על השופט, במהות (ובכלל זה הנושא והמשקל) של התיקים בהם הוא דן, בכמות התיקים שנמסרו לטיפולו, ועוד.

הוועדה סבורה, מצד אחד, כי ראוי שהנהלת בתי המשפט תרכז נתונים לגבי תפקודו של שופט, שיש בהם כדי ללמד על אופן תפקודו ועל הצלחתו בתפקידו, ותעביר נתונים אלה לידיעת הוועדה לבחירת שופטים. אולם, מצד שני, הוועדה סבורה כי לא יהיה זה ראוי להסתמך על נתונים כאלה, לפני שנערך בירור רציני בשאלת המשמעות והמשקל של הנתונים. לפיכך ממליצה הוועדה כי ייערך ניתוח עיסוקים בדבר תפקידו של שופט, על ידי מומחים לדבר, בהתייעצות עם מנהל בתי המשפט. במסגרת זאת תיבדק גם השאלה אם ניתן לקבוע אמות מידה לתפקודו של שופט ולהעריך את תפקודו על יסוד נתונים סטטיסטיים כאמור. לאחר שיערך ניתוח עיסוקים, יהיה מקום לדון בשאלה אם ראוי להסתמך, וכיצד להסתמך, על נתונים מסוג זה לצורך החלטות בדבר קידום שופטים.

עד אז, מן הראוי כי במסגרת הדיון בדבר קידומו של שופט בוועדה לבחירת שופטים, מנהל בתי המשפט, או נשיא בית המשפט בו השופט מכהן, ימסור לוועדה דיווח כללי על תפקודו של השופט.

73. עם זאת, הוועדה סבורה כי יש לנקוט כבר עכשיו צעדים כדי ששופט, אשר הוחלט לקדם אותו לבית משפט גבוה יותר, לא ישאיר אחריו, בבית המשפט בו כיהן, תיקים בלתי-גמורים. הוועדה ממליצה, לצורך זה, כי ייקבע שבדרך כלל שופט כזה לא יצהיר אמונים בפני נשיא המדינה, או לא יתחיל לכהן בבית המשפט אליו מונה, לפני שסיים את הטיפול בתיקים בהם הוא דן בבית המשפט בו כיהן. במקרים מיוחדים, מנהל בתי המשפט יהיה רשאי לקבוע חריג לכלל, על דעת נשיא בית המשפט העליון, לאחר שנעשו הסידורים הנדרשים כדי שהשופט יסיים את הטיפול באותם תיקים במועד סביר.

פרק 11: מינוי שופטים לכהונה בפועל


א. החוק בדבר כהונה בפועל

74. חוק בתי המשפט מקנה סמכות למנות שופט של בית משפט בערכאה אחת לכהונה בפועל בערכאה אחרת. וכך קובע סעיף 10 לחוק זה:

"(א) שר המשפטים רשאי למנות, לכהונה בפועל, בהסכמת המועמד ובהסכמת נשיא בית המשפט העליון -

(1) שופט בית המשפט העליון - לנשיא או לשופט בית משפט מחוזי;

(2) שופט בית משפט מחוזי - לשופט בית המשפט העליון, לנשיא בית משפט מחוזי, לנשיא בית משפט שלום או לשופט בית משפט שלום;

(3) שופט בית משפט שלום - לשופט בית משפט מחוזי או לנשיא בית משפט שלום;

(4) שופט תעבורה שנתמנה מינוי של קבע - לשופט בית משפט שלום.

(ב) כהונה בפועל לפי סעיף זה, ברציפות או לסירוגין, לא תהיה יותר משנה אחת מתוך תקופה של שלוש שנים, ולענין שופט שהוא רשם, שנתמנה לכהונה בפועל כשופט בבית המשפט שבו הוא משמש כרשם - לא יותר מארבע שנים מתוך תקופה של חמש שנים, ובלבד שבאה על כך הסכמת נשיא בית המשפט העליון.

(ג) מי שנתמנה לכהונה בפועל לפי סעיף זה רשאי לדון גם בענין הנתון לסמכות בית המשפט שבו הוא מכהן דרך קבע, ובלבד שלא ידון באותו ענין בשתי ערכאות".

הוראה דומה קיימת לגבי מינוי שופטים לכהונה בפועל במערכת בתי הדין לעבודה. ראו סעיף 7 לחוק בית הדין לעבודה.

ב. בעד ונגד כהונה בפועל

75. מינוי שופטים של ערכאה אחת לכהונה בפועל בערכאה אחרת הוא דבר מקובל במערכת בתי המשפט. הוא מקובל בעיקר במינוי שופטים של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית משפט מחוזי, ובמינוי שופטים של בית משפט מחוזי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון. כיום, שלושה שופטי תעבורה מכהנים כשופטים בפועל בבתי משפט השלום, שבעה שופטים של בתי משפט השלום מכהנים כשופטים בפועל בבתי המשפט המחוזיים, שמוֹנה שופטים של בתי משפט השלום מכהנים כרשמים (לתקופה של ארבע שנים) בבתי המשפט המחוזיים, ושני שופטים של בתי משפט מחוזיים מכהנים כשופטים בפועל בבית המשפט העליון.

המינוי של שופט בפועל עונה על צורך מעשי אך, בו בזמן, הוא גם יוצר קושי מעשי, ואפילו קושי עקרוני. הקושי בולט במיוחד במינוי שופטים של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית משפט מחוזי. עד כדי כך שעצם האפשרות לעשות מינוי כזה מעוררת ביקורת ושנויה במחלוקת. בעיקר חלוקים על כך נשיאים של בתי משפט השלום מצד אחד ונשיאים של בתי המשפט המחוזיים מצד שני. מן הראוי להציג את שני הצדדים של מחלוקת זאת.

76. מצד הביקורת על האפשרות למנות שופט של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית משפט מחוזי, יש לומר, קודם כל, כי מינוי כזה פוגע בעבודה השוטפת של בית משפט השלום. כידוע, בתי משפט השלום, כמו בתי משפט אחרים, מתמודדים בקושי עם עומס העבודה הכבד המוטל עליהם. כאשר שופט של בית משפט השלום מתמנה לכהונה בפועל בבית משפט מחוזי, ועל פי רוב לא מתמנה שופט לכהונה בפועל אלא שופט ותיק ומנוסה, חסרונו מורגש מיד בעבודה של בית משפט השלום, שכן בית משפט זה אינו מקבל שופט אחר במקומו. התוצאה היא, ראשית, שנטל העבודה של אותו שופט צריך להתפזר בחלקו בין יתר השופטים של בית משפט השלום, וההספק של אותו בית משפט עלול להיפגע. שנית, כיוון שבדרך כלל יומנו של כל שופט מלא למשך חודשים אחדים מראש, לפעמים לתקופה של חצי שנה ולפעמים אף לתקופה ארוכה יותר, מינויו של שופט בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי, קוטע את המשך העבודה התקינה על תיקים שבטיפול אותו שופט, פירושו של דבר, לא פעם, שאותו שופט מפסיק לתקופה ממושכת את הטיפול בתיקים שהדיון בהם התחיל, לעתים בעיצומו של שלב ההוכחות; או שהוא דוחה את תחילת הדיון בתיקים שכבר נקבע להם מועד להוכחות, ואלה עשויים להיות תיקים הממתינים כבר זמן רב לתחילת הדיון; או שהוא נמנע לתקופה ממושכת מכתיבת פסקי דין בתיקים שהדיון בהם כבר נסתיים. ויש לכך, לדברי נשיאים של בתי משפט השלום, דוגמאות קשות, בהן סיום הטיפול בתיקים רבים של שופט אחד, שקיבל מינוי לכהונה בפועל, נדחה לתקופה ארוכה מאוד, תוך שיבוש הטיפול ולעתים אף תוך גרימת עוול לבעלי דין. שלישית, אף שהמינוי של שופט לכהונה בפועל מוגבל לתקופה של שנה אחת, קורה לא פעם ששופט של בית משפט שלום שנתמנה לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי, אינו חוזר בתום השנה, אלא רק בחלוף זמן נוסף, לכהן בבית משפט השלום. הסיבה העיקרית לכך היא, שהשופט ממשיך לטפל בתיקים שהועברו אליו בבית המשפט המחוזי, ובהם תיקים (ולא פעם תיקים לא מעטים) שהועברו אליו לקראת תום שנת הכהונה. סיום הטיפול בתיקים אלה עשוי להימשך חודשים אחדים, ובמקרים מיוחדים אף חודשים רבים. במשך תקופה זאת, השופט אינו פנוי, ומכל מקום אינו פנוי במידה הנדרשת, לעבודה שוטפת בבית משפט השלום. סיבה נוספת היא, שלפעמים שופט של בית משפט השלום שמונה לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי, סבור כי יש לו סיכוי טוב לקבל מינוי של קבע בבית המשפט המחוזי, ואפשר גם שהנשיא של בית המשפט המחוזי אף הוא סבור כך ומעוניין בכך. במקרה כזה, השופט עשוי לדחות את מועד שובו לבית משפט השלום בדרכים שונות, כגון יציאה לשבתון ממושך, בתקווה שבינתיים יוחלט לתת לו מינוי של קבע בבית המשפט המחוזי. רביעית, כאשר שופט מסיים את תקופת הכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי, והוא חוזר לכהן בבית משפט השלום, ובמיוחד כאשר נכזבה תקוותו לקבל מינוי של קבע בבית המשפט המחוזי, הוא עשוי להיות פגוע, ממה שיכול להיראות בעיניו ובעיני אחרים ככשלון, ומתוסכל באופן שעלול לפגוע בעבודה השוטפת בבית משפט השלום. ולבסוף, מעבר לשיקולים מעשיים של עומס עבודה וטיפול תקין בתיקים, נשמעת ביקורת גם מבחינה עקרונית על המינוי של שופטים לכהונה בפועל. הנסיון מלמד כי מינוי של שופט בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי הוא צעד מקובל (אף כי לא צעד הכרחי) בדרך לקבלת מינוי של קבע לבית המשפט המחוזי. לכל הפחות, הסיכוי של שופט בית משפט שלום שנתמנה לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי לזכות במינוי של קבע לבית המשפט המחוזי הוא, מבחינה מעשית, גדול יותר מן הסיכוי של שופט אחר. כיוון שכך, עצם המינוי של שופט בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי נתפס כצעד חשוב בדרך לקבלת מינוי של קבע בבית המשפט המחוזי.מן הוועדה לבחירת שופטים. פועל יוצא הוא, ששר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון, שעל פי סעיף 10 לחוק בתי המשפט הם המוסמכים למנות שופט לכהונה בפועל, משפיעים במידה רבה על ההחלטה של הוועדה לבחירת שופטים, כשהיא בוחרת שופטים למינוי של קבע בבית המשפט המחוזי. יש בכך כדי לתת פתח לטענה, כי השיטה של מינוי שופטים לכהונה בפועל פוגעת בסיכוי של שופטים, שלא מונו לכהונה בפועל, לקבל מינוי של קבע בבית המשפט המחוזי, אף אם הם ראויים למינוי כזה לא פחות מן השופטים שמונו לכהונה בפועל. התוצאה היא, לפי טענה זאת, שהשיטה של מינוי שופטים לכהונה בפועל עלולה לגרום עוול לשופטים שלא זכו לכהונה כזאת, לפגוע בשיקול הדעת של הוועדה לבחירת שופטים, ואולי אף למנוע מינוי של השופטים הכשירים ביותר לכהונה של קבע בבית המשפט המחוזי.

77. מצד שני, נשמעת טענה, בעיקר מפי נשיאים של בתי המשפט המחוזיים, כי מינוי שופטים של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי הינו, ראשית, בגדר הכרח, ושנית, אף יש לו יתרונות. ראשית, לפי הטענה, מינוי כזה הינו בגדר הכרח לתפקוד התקין של בתי המשפט המחוזיים. בתי המשפט המחוזיים מתקשים לעמוד בעומס העבודה, בעיקר משום שאין בהם די שופטים לביצוע העבודה. כך, לדוגמה, על פי החוק, בית המשפט אמור לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר תוך תשעה חודשים מיום שהוגש כתב האישום; ואם לא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים, יש לשחררו מן המעצר, אלא אם שופט של בית המשפט העליון ציווה על הארכת המעצר. אף-על-פי כן, יש בתי משפט מחוזיים שבמקרים רבים אינם מסוגלים לסיים את המשפט, במיוחד במשפטים מורכבים בעבירות חמורות, במועד שנקבע. התוצאה היא, שלעתים מזומנות נאשמים מוחזקים במעצר תקופות ממושכות, מעבר לתשעה חודשים, כשהסיבה העיקרית לכך היא המחסור בשופטים. במצב זה, כאשר שופט של בית המשפט המחוזי יוצא ממסגרת העבודה לתקופה ממושכת, בשל מחלה או חופשת פרישה או שבתון, יש בכך כדי לגרום שיבוש חמור בתפקוד של בית המשפט. מכאן ההכרח למנות שופט של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי. שנית, מינוי של שופט בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי מאפשר לבחון, במשך שנת הכהונה בפועל, אם אותו שופט מתאים ובשל למינוי של קבע בבית המשפט המחוזי. ושלישית, מבחינתם של השופטים בבית משפט השלום, מינוי לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי מגוון את עבודת השופט ומעשיר את נסיונו, אפילו אם אין הוא זוכה לאחר מכן למינוי של קבע בבית המשפט המחוזי.

78. נציגת השופטים, שהופיעה בפני הוועדה, הציגה את העמדה של נציגות השופטים. לפי עמדה זאת, השיטה של מינוי שופטים של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי היא, מעיקרה, שיטה פסולה. עם זאת, נציגות השופטים מכירה בכך שצורכי המעשה דורשים מפעם לפעם מינוי כזה. לכן, עמדת הנציגות היא, שיש לנקוט צעדים כדי להקטין את הצורך המעשי במינוי שופטים לכהונה בפועל. אחד הצעדים, שעשוי למנוע את הצורך למנות שופט בפועל במקומו של שופט בית המשפט המחוזי היוצא לחופשה ממושכת לפני פרישה, הוא הקדמת המינוי של שופט, שיבוא במקום השופט הפורש, כמינוי של קבע.

79. הוועדה שמעה גם את עמדתו של נשיא בית המשפט העליון לגבי השיטה של מינוי שופטים לכהונה בפועל. הנשיא ציין כי שיטה זאת נקבעה כבר בחוק השופטים, התשי"ג1953-, והיא נוהגת בישראל מאז ועד היום. היא מקובלת גם, בצורות שונות, במדינות אחרות. אכן, למינוי כזה יש גם חסרונות וגם יתרונות, כפי שטוענים הנשיאים של בתי משפט השלום מזה והנשיאים של בתי המשפט המחוזיים מזה. אך השיקול המכריע הוא, שבמצב הקיים אין מנוס מן הצורך המעשי למנות שופטים של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי. צורך זה נובע מליקוי בסיסי בתקינה של השופטים. בראש ובראשונה, בהתחשב בעומס העבודה המוטל על בתי המשפט, אין די שופטים בישראל, כדי לטפל בתיקים שבפני בתי המשפט במועד סביר. שנית, ספק אם התקנים של שופטים שהוקצו לבתי המשפט מתחלקים בין בתי המשפט באופן ראוי, בהתחשב בעומס היחסי המוטל על כל בית משפט. התוצאה היא, שיש בתי משפט מחוזיים הנתונים במצוקה גדולה, בדרך כלל או מעת לעת, וקיים צורך בולט להקל עליהם באמצעות מינויים לכהונה בפועל של שופטים מבית משפט השלום, גם אם יש בכך כדי להכביד על בית משפט השלום. במינויים כאלה, אם הם נעשים מתוך התחשבות במצב של כל בית משפט לעצמו, התועלת לבית המשפט המחוזי עולה על הנזק לבית משפט השלום.

מצב זה עשוי להשתנות בעתיד הקרוב. לאחרונה נתקבלה בהנהלת בתי המשפט תוכנה שתאפשר לברר באופן אמין את העומס והצרכים בכל בית משפט, ועל בסיס הממצאים ניתן יהיה להכין תקינה נכונה של שופטים בבתי המשפט השונים, ובהתאם לכך לנייד תקנים בין בתי המשפט. מחלקת המחקר בהנהלת בתי המשפט תערוך בהקדם בירור זה, ולאחר מכן ניתן יהיה, בעקבות שינויים בתקינה, לצמצם במידה ניכרת את הצורך לעשות מינויים של שופטים לכהונה בפועל.

עד אז, לדעת נשיא בית המשפט העליון, צריך לפעול בשתי דרכים כדי לצמצם את הפגיעה בבתי משפט השלום כתוצאה מן המינוי של שופטים לכהונה בפועל בבתי המשפט המחוזיים. ראשית, צריך לנהוג זהירות במינוי שופטים לכהונה בפועל, ולא לעשות מינויים כאלה אלא כאשר קיים צורך בולט במינוי, ולאחר התייעצות עם נשיא בית משפט השלום ועם נשיא בית המשפט המחוזי הנוגעים בדבר. ושנית, צריך לנקוט בצעדים שונים כדי להקטין את הנזק שמינוי לכהונה בפועל עלול לגרום.

ג. מגבלות על מינוי לכהונה בפועל

80. הוועדה שקלה את הדעות השונות שהובעו בפניה בשאלת המינוי של שופטים מבית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי. לדעת הוועדה, בדרך כלל התועלת הטמונה במינויים כאלה אינה שקולה כנגד הנזק הכרוך בהם. התועלת העיקרית של מינויים כאלה טמונה בהקלה של העומס המוטל על בתי משפט מחוזיים. תועלת נוספת של מינויים כאלה, הטמונה באפשרות לבחון שופטים של בית משפט השלום כדי לברר אם הם ראויים למינוי של קבע בבית המשפט המחוזי, היא שולית. לעומת זאת, הנזק שמינויים כאלה גורמים לבתי משפט השלום, הן מבחינת התפקוד התקין והן מבחינת האווירה הכללית, הוא ממשי. בסך הכל הנזק עולה על התועלת. לפיכך סבורה הוועדה כי ראוי להימנע ממינויים של שופטים לכהונה בפועל, אלא כיוצא מן הכלל, במצבים מיוחדים ונדירים.

עם זאת, הוועדה מודעת לצורך המעשי הקיים כיום במינוי שופטים של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי, בשל מחסור בשופטים, במיוחד בבתי משפט מסויימים. בשל צורך זה, יהיה קשה ביותר להפסיק מינויים אלה מהיום למחר. לפיכך סבורה הוועדה כי מן הראוי לפעול, ברוח הדברים של נשיא בית המשפט העליון, כדי לתקן בהקדם ליקויים בתקינה של השופטים, באופן שיאפשר לצמצם עד מאד את המינויים של שופטים מבית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי. הוועדה מניחה, בעקבות הדיון עם נשיא בית המשפט העליון, כי אפשר יהיה להגיע למצב זה תוך שנתיים לערך.

בינתיים מן הראוי לנקוט באופן מיידי בצעדים הנדרשים כדי לצמצם את הנזק הנובע משימוש בלתי ראוי באפשרות למנות שופטים של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי. הצעדים המוצעים הם אלה:

א. יש לתכנן מראש את המינוי של שופט בית משפט שלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי, ולהודיע על המינוי חודשים אחדים לפני המועד שנקבע לתחילת הכהונה בפועל, כדי שתכנית העבודה של השופט בבית משפט השלום תיקבע מתוך התחשבות במינוי הצפוי. תכנית העבודה צריכה לאפשר לשופט לסיים את הטיפול בתיקים שכבר החל לדון בהם לפני שיתחיל את הכהונה בפועל. במקרים חריגים, בהם לא ניתן לסיים את הטיפול בתיק לפני תחילת הכהונה בפועל, צריך לקבוע תכנית עבודה, באישור מנהל בתי המשפט, לסיום הטיפול בתיק תוך זמן סביר לאחר תחילת הכהונה בפועל. לצורך זה מן הראוי שנשיא בית המשפט העליון יוציא הנחיות לנשיאים של כל בתי משפט השלום ולמנהל בתי המשפט.

ב. בדרך כלל, כדי להפיק את התועלת הראויה מתקופת הכהונה בפועל, ראוי שהמינוי יהיה לתקופה של שנה אחת. לפי החוק שנה אחת היא התקופה המירבית לכהונה בפועל. יש לקבוע כלל נוקשה כי השופט חייב לחזור בתום התקופה, ולא מאוחר מאשר חודש אחד לאחר תום התקופה, אל בית משפט השלום. הוועדה לבחירת שופטים לא תדון בקידומו של שופט בית משפט השלום במינוי של קבע לבית המשפט המחוזי, אלא לאחר שהוא חזר, בתום התקופה של כהונה בפועל, לתקופת כהונה סבירה בבית משפט השלום. מן הראוי יהיה להודיע על כך מראש לכל שופט לפני שהוא מתמנה לכהונה בפועל.

ג. כאשר שופט של בית משפט מחוזי עומד לפרוש מכהונתו, מן הראוי לטפל מבעוד זמן במינוי של שופט שיבוא במקומו, לכהונה של קבע, כדי להימנע מן הצורך למנות שופט לכהונה בפועל לתקופה הסמוכה למועד הפרישה.

ד. השאלה מי מקרב השופטים של בית משפט השלום ראוי להתמנות לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי תובא לדיון בפני הוועדה המייעצת לקידום שופטים. על ועדה זאת ראו לעיל פיסקה 71. הוועדה תקבל פניות והצעות מקרב השופטים עצמם ומקרב הנשיאים של בתי המשפט, תערוך בירורים ביוזמתה ככל שייראה לה, ואם תראה לנכון תראיין מועמדים לכהונה בפועל.

ה. ההמלצות של הוועדה המייעצת לקידום שופטים יובאו בפני שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון, שהם המוסמכים על פי החוק לעשות מינוי לכהונה בפועל. נוסף לכך, ההמלצות יובאו לידיעתם של חברי הוועדה לבחירת שופטים, והם יהיו רשאים להעלות הערות והצעות בפני שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון, או לבקש כינוס של הוועדה לבחירת שופטים כדי לדון במינוי המוצע.

81. לבסוף יש לציין כי הביקורת שהושמעה נגד השיטה של מינוי שופטים לכהונה בפועל, אינה מתייחסת למינוי שופטים של בית המשפט המחוזי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון. מקובל, גם על הנשיאים של בתי המשפט המחוזיים, כי יש טעמים טובים למינויים כאלה. טעם אחד הוא שמדובר במספר קטן מאוד של מינויים, שאין בהם כדי לפגוע באופן משמעותי בעבודה של בתי המשפט המחוזיים. טעם שני הוא, שהעומס הכבד מאד של עבודה בבית המשפט העליון, כפי שהוא כיום, מחייב תוספת של שופטים בפועל לבית משפט זה. כפי שנאמר בדין וחשבון של הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (ועדת אור), התקן הקיים של שופטים בבית המשפט העליון, הכולל שני שופטים בפועל, הוא "מינימלי". ראו דו"ח הוועדה, עמ' 87. והטעם השלישי הוא, שההבדל המהותי בעבודת השיפוט בין בית המשפט המחוזי לבין בית המשפט העליון, מצדיק כי שופט של בית המשפט המחוזי, גם אם הוא שופט מצטיין, ולפיכך הוא מועמד למינוי של קבע בבית המשפט העליון, ראוי שישרת תקופה מוגבלת בבית המשפט העליון לפני שיוחלט, גם לאור הנסיון, אם ראוי לתת לו מינוי של קבע בבית משפט זה. בשל טעמים מצטברים אלה, לא הועלתה כלל בפני הוועדה הצעה להימנע ממינוי שופטים של בית המשפט המחוזי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון. כמו כן, ראוי לציין כי על פי ההצעה של הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים (ועדת אור), עומס העבודה המוטל על בית המשפט העליון עשוי להצטמצם במידה ניכרת. אם כך יהיה, לא זו בלבד שלא יהיה יותר צורך להוסיף שופטים בפועל לשופטים הקבועים של בית המשפט העליון, אלא אף יהיה מקום לשקול את צמצום המספר של השופטים הקבועים בבית המשפט העליון, אולי עד כדי תשעה שופטים. ראו דו"ח הוועדה, עמ' 87.

לפיכך סבורה הוועדה, כי במצב הקיים יש הצדקה להמשיך במינוי של שני שופטים של בית המשפט המחוזי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון, לתקופה שאינה עולה על שנה אחת.

שאלה נפרדת היא שאלת הדרך למינוי שופטים של בית המשפט המחוזי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון. הוועדה ממליצה כי שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון, שהם המוסמכים על פי החוק למנות שופטים לכהונה בפועל, יודיעו לחברי הוועדה לבחירת שופטים, חודש ימים מראש, על כוונתם למנות שופט מסויים לכהונה בפועל בבית המשפט העליון. במשך חודש זה יוכלו חברי הוועדה לבחירת שופטים להביע דעתם על המינוי המוצע בפני שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון, או לבקש כינוס של הוועדה לבחירת שופטים כדי לדון במינוי המוצע.

פרק 12: שלב המינוי בוועדה לבחירת שופטים

82. משנסתיים השלב הראשון של בדיקת המועמדים למינוי, ונתגבשה רשימה של מועמדים ראויים, מגיע השלב השני של בחירה בין המועמדים הראויים. הבחירה נעשית, על פי החוק, על ידי מליאת הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה אינה חייבת לדון בכל המועמדים שנמצאו ראויים למינוי. אכן, לא פעם רשימת המועמדים שנמצאו ראויים למינוי, לתקן פנוי אחד, היא רשימה ארוכה. במקרה כזה אין זה יעיל, ואין זה דרוש, שהוועדה תדון בכל המועמדים, אלא יש טעם לסינון נוסף של המועמדים, על פי הרמה המקצועית והתכונות האישיות של המועמדים, כפי שהם עולים מן החומר שנאסף על כל מועמד. סינון כזה נעשה, במקרים כאלה, על ידי חברי הוועדה לבחירת שופטים. על פי סעיף 7(ב) לחוק בתי המשפט, הוועדה לבחירת שופטים דנה במועמדים שהוצעו על ידי שר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון או שלושה חברי הוועדה כאחד. למעשה, גם חבר אחד של הוועדה, המבקש להציע מועמד לדיון בוועדה, יוכל בדרך כלל לעשות זאת, כשהוא משכנע את שר המשפטים או את נשיא בית המשפט העליון להציע אותו מועמד, או שהוא מצליח לצרף אליו עוד שניים מחברי הוועדה לצורך זה. לפיכך לא מורגש צורך לשנות את החוק בעניין זה.

83. שר המשפטים, המכהן כיושב ראש הוועדה לבחירת שופטים, קובע את סדר היום של הוועדה, ובכלל זה את שמות המועמדים שיועלו לדיון בוועדה.

במשך שנים רבות לא היה מקובל לפרסם ברבים את שמות המועמדים שיועלו לדיון בוועדה לבחירת שופטים. השמות היו חסויים עד לאחר שהוועדה החליטה את מי מבין המועמדים היא בוחרת. לפי סעיף 13 לכללי השפיטה, הוועדה היתה מפרסמת את שמות המועמדים שנבחרו; לפי סעיף 13א לכללים אלה, "לא יתבקש קיום המינוי בידי נשיא המדינה לפני שחלפה תקופה של 21 ימים מיום הבחירה (להלן - תקופת ההמתנה); טענה כנגד הבחירה יכול שתועלה בפני הוועדה בתקופת ההמתנה"; ואם הועלתה טענה כזאת, הוועדה רשאית היתה, לפי סעיף 13א, לדון מחדש ולחזור בה מהחלטתה.

הסודיות שאפפה את שמות המועמדים, עד לאחר ההחלטה של הוועדה לבחירת שופטים, עוררה ביקורת ציבורית. הביקורת היתה, שראוי לפרסם את שמות המועמדים לפני שהם מועלים לדיון בוועדה לבחירת שופטים, בעיקר כדי לתת לציבור הזדמנות להביא בפני הוועדה מידע, תלונות וביקורת על המועמדים. ראו בג"ץ 5771/93 ציטרין נ' שר המשפטים, פ"ד מח(1) 661. בעקבות הביקורת תוקנו כללי השפיטה בשנת התשנ"ז1997-: סעיף 13א בוטל, וסעיף 11ב ("פרסום שמות מועמדים") נתווסף. וכך קובע סעיף 11ב:

"(א) לא יובא עניינו של מועמד לדיון בפני ועדת הבחירה אלא לאחר שהודעה בדבר היותו מועמד פורסמה ברשומות לפחות 21 יום לפני המועד הקבוע לדיון במועמדותו (להלן - תקופת ההמתנה).

(ב) במהלך תקופת ההמתנה רשאי כל אדם לפנות לועדת הבחירה בבקשה מנומקת שלא לבחור במועמד לכהונת שופט, והוועדה תנהג בבקשה לפי שיקול דעתה".

הוועדה סבורה כי המצב הקיים, לפי כללי השפיטה, מניח את הדעת מן הבחינה של עקרון הפומביות והעקרון של זכות הציבור לדעת. עם זאת, הוועדה ממליצה כי במועד הפרסום של שמות המועמדים ברשומות, לפי סעיף 11ב לכללי השפיטה, יפורסמו שמות המועמדים גם באתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט. על אתר זה ראו לעיל פיסקה 36.

84. כללי השפיטה מסדירים היבטים נוספים של הדיון בוועדה לבחירת שופטים. סעיף 9 קובע כי חברי הוועדה יקבלו, לפני ישיבת הוועדה, הודעה בדבר שמות המועמדים. בפועל, חבר ועדה שמעוניין לעיין בחומר שנאסף על המועמד, יכול לבקש ולקבל את החומר, לפני מועד הישיבה, מהנהלת בתי המשפט. מכל מקום, החומר מונח בפני חברי הוועדה בעת הדיון. לפי סעיף 9 חברי הוועדה שומעים את חוות הדעת של ועדת-המשנה וכן את חוות דעת הממליצים על המועמד. סעיף 10 מוסיף כי הוועדה רשאית גם לבקש שמועמד יופיע בפניה. לפי סעיף 12, ייערך פרוטוקול של ישיבת הוועדה, ובו יירשמו שמות המועמדים שעניינם נדון, תוצאות ההצבעה לגביהם והחלטותיה של הוועדה. החלטת הוועדה בדבר מינויו של שופט דורשת, לפי סעיף 7(ג) לחוק בתי המשפט, רוב של החברים (ובמקרה של מינוי משפטאי מובהק - רוב של שלושה רבעים ממספר החברים) שהשתתפו בהצבעה.

הועלתה טענה כי שלושת השופטים של בית המשפט העליון, המכהנים כחברים בוועדה לבחירת שופטים, רואים עצמם מחוייבים להצביע בוועדה על פי החלטה של כלל השופטים של בית המשפט העליון, ובפועל הם מצביעים, בהתאם, כאיש אחד. אולם, מבחינה עובדתית, טענה זאת אינה נכונה.

יתר סדרי העבודה של הוועדה נקבעים, כאמור בסעיף 7(ד) לחוק בתי המשפט, על ידי הוועדה עצמה. דיוני הוועדה הם סודיים. לפי סעיף 15 לכללי השפיטה, מוטל איסור לגלות פרטים על דיונים אלה, זולת ההחלטה למנות מועמד מסויים לכהונת שופט. בית המשפט העליון דחה את הטענה שסעיף 15 אינו סביר ולכן אינו חוקי. ראו בג"ץ 5771/93 ציטרין נ' שר המשפטים, פ"ד מח(1) 661.

לפי סעיף 13 לכללי השפיטה, מיד לאחר שנתקבלה החלטה על ידי הוועדה לבחירת שופטים, מתפרסמת ברבים הודעה על ההחלטה; וסעיף 22 לחוק בתי המשפט קובע כי הודעה על מינוי שופט תפורסם ברשומות.

מועמד שנבחר על ידי הוועדה לבחירת שופטים חייב, לפי סעיף 14 לכללי השפיטה, לעמוד בבדיקת כושר רפואי, כפי שנקבע בסעיף 29(א) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט1959-.

רק לאחר מכן מתמנה המועמד באופן רשמי על ידי נשיא המדינה לכהונת שופט, בהתאם לסעיפים 4, 6 ו7- לחוק-יסוד: השפיטה.

לאחר שמינויו של השופט פורסם ברשומות, אין עוררין על מינויו. ראו סעיף 11 לחוק בתי המשפט.

הוועדה סבורה כי המצב המשפטי, כפי שתואר מניח את הדעת, ולאור הנסיון היא ממליצה להשאיר אותו כפי שהוא.

85. כיוון שהוועדה לבחירת שופטים נוהגת לדון במספר מועמדים לכל תקן פנוי, יש מועמדים שלא נבחרו על ידי הוועדה, אך הם עשויים לעלות לדיון בפני הוועדה פעם נוספת, במועד מאוחר יותר, כאשר מתפנה תקן נוסף. בדרך זאת עשוי מועמד לעלות לדיון בפני הוועדה פעמים אחדות במשך שנים אחדות. הוועדה סבורה כי זהו הסדר ראוי.

הוועדה ממליצה כי מועמד שעלה לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים ולא נבחר, יקבל הודעה על כך ממנהל בתי המשפט.

כמו כן, הוועדה ממליצה כי מועמד שעלה לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים ולא נבחר, שמו יימחק מרשימת המועמדים העולים לדיון בפני הוועדה בתום חמש שנים מן היום בו עלה לדיון בפני הוועדה בפעם הראשונה, ומנהל בתי המשפט יודיע על כך למועמד.

אין בכך כדי למנוע בעד המועמד לשוב ולהציע את מועמדותו מחדש לאחר ששמו נמחק מרשימת המועמדים. אם כך יעשה, הוא ייחשב, לצורך הליך המינוי, כמועמד חדש.

פרק 13: קליטת שופטים חדשים


86. המכון להשתלמות שופטים מקיים מערכת עניפה של השתלמויות לשופטים בנושאים שונים מתחום המשפט. בין השאר, הוא מקיים גם קורסים מיוחדים להכשרה של שופטים חדשים. שופטים חדשים משתתפים, ראשית, במפגשים קצרים, הנערכים פעמים אחדות במהלך כל שנה, עם שופטים ותיקים (בהם לפחות שופט אחד מבית המשפט העליון), לצורך דיון בשאלות מעשיות, בהן שופט חדש נתקל במילוי תפקידו. שנית, שופטים חדשים משתתפים גם בקורס שמטרתו להקנות להם ידע בנושאים שונים שבתחום תפקידו של שופט: בעיות בניהול משפט, קדם משפט, צווים זמניים, מעצרים, ניסוח פסקי דין, אתיקה שיפוטית והכרת מערכות המעורבות בעבודת בתי המשפט, כגון, שירות המבחן ועובדים סוציאליים. בשנים קודמות, קורס כזה היה נמשך חמישה ימים, בתנאי פנימיה, בדרך כלל בבית הארחה נוה אילן. השנה, בפעם הראשונה, הוכפל משך הקורס: שופטים חדשים משתתפים בחלק הראשון של הקורס הנמשך חמישה ימים, ולאחר חודשים אחדים גם בחלק השני, הנמשך אף הוא חמישה ימים. הארכת משך הקורס תאפשר למשתתפים, נוסף להרצאות ולדיונים, לבקר גם במוסדות שונים הקשורים לעבודת בית המשפט, כגון, בתי סוהר, המחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל והמכון הפתולוגי.

לאחרונה הוכנה, ביוזמת נשיא בית המשפט העליון, תכנית קליטה והדרכה לשופטים חדשים בבית משפט השלום. במסגרת תכנית זאת, שופט חדש אמור לקבל סקירה כללית וראשונית מאת הנשיא או סגן הנשיא של בית המשפט בו הוא מכהן על סדרי העבודה ועל התפקיד שנועד לו בבית המשפט. סקירה זאת אמורה להקיף את עבודת המזכירות, המחלקה לניתוב תיקים (מנ"ת), הספריה, שירות הגישור, ועוד. נוסף לכך, לכל שופט חדש אמור להתמנות שופט חונך, מקרב השופטים של בית המשפט בו הוא מכהן, שישמש מדריך לשופט החדש במשך תקופה של חצי שנה לערך, ויהיה כתובת להיוועצות בעניינים שוטפים: קביעת מועדים לדיונים, ניהול קדם משפט, סדר הדין במשפט, אופן הכתיבה של פסק דין, וכיוצא באלה. כמו כן, שופט חדש לא ישב לדין בעצמו אלא לאחר תקופה של שבוע ימים לערך, בה ישב לצידם של שופטים אחרים במהלך הניהול של משפטים, וישקיף על דרך הניהול של עניינים מסוגים שונים: מעצרים, קדם משפט, סעדים זמניים, תורנות יום שישי, ועוד.

התכנית לקליטה והדרכה של שופטים חדשים אמורה לחול, בשינויים המחויבים, גם על אותם שופטים (מעטים באופן יחסי) המתמנים במישרין לכהונה בבית המשפט המחוזי, ללא נסיון שיפוטי קודם.

87. הוועדה תומכת בתכניות לקליטה והדרכה של שופטים חדשים. היא סבורה כי נודעת חשיבות רבה למתן הכשרה ראויה לשופט חדש בתקופה הסמוכה למינויו. לפיכך היא ממליצה להשקיע משאבים בביסוס והרחבה של התכניות השונות שפותחו לצורך זה, הן במסגרת המכון להשתלמות שופטים והן במסגרת בית המשפט בו השופט החדש מכהן.

בין היתר, הוועדה ממליצה שהמכון להשתלמות שופטים ישקול את האפשרות להכין באופן הדרגתי חוברות הדרכה לשופט חדש בעניינים שונים. חוברות כאלה עשויות לשמש את המכון להשתלמות שופטים במפגשים ובקורסים שהוא עורך לשופטים חדשים, וכן את השופט החדש בעבודתו השוטפת.

הוועדה מודעת לכך שקיימת בעיה בעריכת הקורסים לשופטים חדשים במסגרת המכון להשתלמות שופטים. הבעיה נובעת מן המספר הקטן באופן יחסי של שופטים חדשים המתמנים אחת לחודשים אחדים. לכן, הקורס לשופטים חדשים, שצריך לקיימו תוך זמן קצר לאחר המינוי, יתקיים בהכרח למספר קטן של שופטים, עשרה או אף פחות. אף-על-פי כן, הוועדה סבורה שקורס כזה הוא בעל חשיבות רבה, וראוי להשקיע את המשאבים הנדרשים כדי לקיימו תוך זמן קצר לאחר המינוי, גם אם מדובר במספר קטן של שופטים בכל קורס. אם מספר השופטים החדשים קטן ביותר, ואינו מצדיק עריכת קורס מיוחד, אפשר וראוי לקבוע מתכונת חלופית, שוות-ערך, לצורך מתן הכשרה לשופטים אלה במועד סמוך למינוי.

הוועדה ממליצה כי התכניות להכשרת שופטים חדשים ייבדקו מחדש, לאור הנסיון, בעוד שנתיים לערך.

88. שופט חדש חייב לנתק את הקשרים הכספיים שלו עם שותפים ולקוחות לשעבר. לצורך זה נוהגים לפי כללי אתיקה שיפוטית (הכנסות לאחר מינוי), התשנ"ה1995-. כללים אלה, שהתוקף המשפטי שלהם אינו ברור, מקימים ועדת שניים, והם שופט של בית המשפט העליון, שנקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון, ומנהל בתי המשפט. ועדה זאת קובעת את התנאים לניתוק הקשרים הכספיים בין השופט החדש לבין שותפים ולקוחות לשעבר. בין היתר נקבע בכללים כי במקרה הצורך תיתן הוועדה לשופט תקופת מעבר סבירה לניתוק הקשרים. לפי הכללים תקופת המעבר לא תעלה על שנה אחת מיום ההשבעה, למעט מקרים חריגים בהם ניתן לקבוע תקופה ארוכה יותר.

הוועדה מייחסת חשיבות להסדר ראוי של קבלת הכנסות על-ידי שופט לאחר מינויו. אך בצד הוראות שיבטיחו ניתוק הקשרים הכספיים של השופט עם שותפים ולקוחות, יש חשיבות גם לכך שהוראות אלה לא יהיו נוקשות יתר על המידה, ויאפשרו תקופת מעבר סבירה, לפי הנסיבות של כל מקרה ושיקול הדעת של ועדת השניים, כדי להימנע מפגיעה קשה ללא הצדקה, שיהיה בה אולי כדי להרתיע מועמדים ראויים.

לפיכך סבורה הוועדה שרצוי כי שיקול הדעת של וועדת השניים, להתאים את תקופת המעבר לנסיבות המקרה, יהיה רחב יותר. לצורך זה ממליצה הוועדה להשמיט מן הכללים את ההוראה הקובעת כי בדרך כלל תקופת המעבר לא תעלה על שנה אחת מיום ההשבעה, כדי להגמיש את שיקול הדעת של הוועדה לגבי משך תקופת המעבר.

פרק 14: ליקויים בתפקוד שופטים


א. תלונות נגד שופטים

89. הדרישה לשיפור השיטה של בחירת שופטים מסתמכת, בין היתר, על העובדה שהשופטים מקבלים מינוי של קבע, עד גיל הפרישה, ללא תקופת נסיון. אין, כמובן, שיטת מינוי לתפקיד כלשהו, ובכלל זה כהונת שופט, שתצליח למנוע באופן מוחלט מינוי של אדם בלתי-ראוי לתפקיד, ואף אין שיטה שתצליח, אף אם נתמנה אדם ראוי, למנוע באופן מוחלט ליקויים ותקלות במילוי התפקיד. לפיכך, חייבת כל שיטה לקבוע דרך לבירור טענות בדבר תפקוד לקוי, לתיקון ליקויים, ובמקרים קיצוניים אף להעברה מכהונה.

בפועל השופטים נתונים לביקורת שוטפת במילוי תפקידם בדרכים שונות. ראשית, קיימת דרך קלה להגשת תלונה נגד שופט. כל עורך דין, בעל דין או אדם אחר רשאי להגיש תלונה כזאת. הלכה למעשה, תלונות רבות מוגשות באורח שגרתי נגד שופטים. התלונות מוגשות על פי רוב אל שר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון או מנהל בתי המשפט. כל התלונות מועברות לטיפול אל מנהל בתי המשפט. בשנת 1999 הוגשו ונתבררו בהנהלת בתי המשפט 109 תלונות, ובשנת 2000 - 221 תלונות. מנהל בתי המשפט מחליט על דרך הבירור על פי מהות התלונה. יש תלונות רבות שאינן, מבחינת המהות, אלא ערעור על פסק הדין. אולם תלונה אינה אמורה לשמש תחליף לערעור, שעל פי החוק הוא צריך להיות מוגש בדרך מסויימת אל בית משפט גבוה יותר. תלונות כאלה אינן צריכות טיפול, אלא רק תשובה למתלונן, המבהירה לו כי הדרך הנכונה, והיחידה על-פי החוק, היא דרך הערעור. תלונות אחרות מועברות לבירור. במקרה הרגיל התלונה מועברת אל השופט הנוגע בדבר (באמצעות נשיא בית המשפט הנוגע בדבר) עם בקשה לקבל תגובה לגוף העניין. במקרים רבים, בהם אין חומרה בתלונה או מתברר שאין לה יסוד, די בתגובה של השופט הנוגע בדבר. תגובה זאת מועברת אל המתלונן ובכך מסתיים הטיפול בתלונה. במקרים שיש בהם, לכאורה, מידה של חומרה, התלונה מועברת לבדיקה אל מבקר הפנים בהנהלת בתי המשפט, ולעתים אף מתמנה בודק, כגון היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט או סמנכ"ל בתי המשפט, כדי לברר את תשתית הראיות שביסוד התלונה. על-פי תוצאות הבירור מתקבלת החלטה בדבר המשך הטיפול בתלונה. יש שדין-וחשבון על התלונה מועבר אל נשיא בית המשפט העליון. נשיא בית המשפט העליון עשוי לזמן את השופט לבירור, ובעקבות הבירור הוא עשוי להעיר לשופט, או לנזוף בו או, במקרים קיצוניים, אף להציע לו להתפטר מכהונתו. במקרים אחרים קיימת אפשרות, לפי נסיבות המקרה, להגיש תלונה במשטרה, כדי שתחקור ותחליט (לאחר שנתקבלה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה) אם לפתוח בהליך פלילי, או קובלנה לבית הדין למשמעת שופטים, או בקשה לוועדה לבחירת שופטים להעביר את השופט מן הכהונה. על כך ראו להלן פיסקה 95.

ב. אתיקה שיפוטית

90. שופט אמור להתנהג במילוי תפקידו, לא רק על פי דין, אלא גם-על פי כללי האתיקה לשופטים. התנהגות של שופט באופן הנוגד את האתיקה היא עילה לתלונה נגד השופט, והיא אף עשוייה להגיע כדי עבירת משמעת (כגון, שיש בכך התנהגות שלא כהלכה במילוי התפקיד) לפי סעיף 18 לחוק בתי המשפט.

כיום קיימת מערכת של כללי אתיקה שיפוטית, שגובשו ופורסמו על ידי השופט מאיר שמגר, הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, בשנת 1993. כללים אלה, שנועדו להנחות את השופטים במילוי תפקידם, לא עוגנו בחקיקה, ואף כי יש להם משקל רב, הלכה למעשה, ספק אם יש להם תוקף מחייב. ראו בג"ץ 1622/00 יצחק נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד נד(2) 54, 63.

קיימת גם ועדת שופטים לאתיקה שיפוטית, בראשותו של שופט בית המשפט העליון. שופט שנתקל בשאלה של אתיקה שיפוטית, והוא אינו מוצא לה תשובה ברורה, יכול לפנות אל ועדה זאת, ולבקש תשובה. הוועדה מקבלת ומשיבה לעשרות פניות מדי שנה. היא ממלאת תפקיד חשוב בהנחיית השופטים ממקרה למקרה ובגיבוש הדרגתי של כללי אתיקה לשופטים.

עם זאת סבורה הוועדה כי רצוי הדבר, וכי הגיעה השעה, להוציא מערכת שיטתית ומקיפה של כללי אתיקה שיפוטית, שתוכל להתבסס על מערכת הכללים שפורסמה בשעתו על-ידי הנשיא (בדימוס) מאיר שמגר, ולתת לה תוקף מחייב. לפיכך ממליצה הוועדה כי נשיא בית המשפט העליון יפעל לגיבוש ופרסום מערכת של כללים כאלה.

ג. פסילת שופט

91. במקרים מסויימים קיימת אפשרות לבעל דין לבקש פסילה של שופט הדן בעניינו. אפשרות זאת קיימת בעיקר כאשר, לדעת בעלי דין, השופט מצוי במצב של ניגוד עניינים, או שהוא גילה, במהלך המשפט, נטיה פסולה לצד אחד מבעלי הדין. האפשרות של בעל דין לבקש פסילה של שופט נקבעה בסעיף 77א לחוק בתי המשפט. לפי סעיף זה, הבקשה צריכה להיות מוגשת אל השופט המתבקש לפסול את עצמו. החלטת השופט בבקשה נתונה לערעור בפני נשיא בית המשפט העליון, או שופט אחר של בית המשפט העליון, או מותב של בית המשפט העליון, כפי שהנשיא יקבע. בפועל, בקשות לפסילת שופט, וערעורים על החלטות בבקשות כאלה, אינם נדירים.

ד. נציבות תלונות הציבור

92. מסתבר כי הדרכים הקיימות לטיפול בתלונות נגד שופטים, אף כי הן מגוונות ויעילות, עדיין אינן מספיקות. על-אף הטיפול המקובל בתלונות, במסגרת הנהלת בתי המשפט, אפשר שמתלונן יחוש כי הטיפול בתלונה לא היה ראוי או כי הטיפול נשא פנים לשופט. מכל מקום, עדיין נשמעת דרישה לפתוח דרך נוספת לצורך טיפול בתלונות נגד שופטים. בשל כך הציע נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים (במכתב מיום 1.3.00) להקים בהנהלת בתי המשפט מוסד של נציבות תלונות הציבור (אומבודסמן) שיברר תלונות נגד שופטים ועובדים במערכת בתי המשפט. ההצעה נמצאת עדיין בבדיקה במשרד המשפטים.

ביום 27.3.00 הניח ח"כ יוסף פריצקי על שולחן הכנסת את הצעת חוק נציב תלונות הציבור לענין מערכת המשפט, התש"ס-2000. לפי הצעה זאת תוקם יחידה מיוחדת לבירור תלונות נגד בתי המשפט, בתי דין דתיים ובתי דין אחרים, ונגד כל שופט או אדם הממלא תפקיד בבית משפט או בבית דין. הצעת החוק עברה קריאה טרומית ביום 13.12.00, והועברה לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

ועדה זאת סבורה שראוי לקדם את הטיפול בהצעתו של נשיא בית המשפט העליון להקמת נציבות לתלונות הציבור בהנהלת בתי המשפט.

ה. פעילות משותפת עם לשכת עורכי הדין

93. נוסף לכך ממליצה הוועדה כי במחוזות השונים תוקמנה ועדות משותפות לבתי המשפט במחוז ולוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין. ועדות כאלה, שתוכלנה לדון בדרך כלל בבעיות משותפות לבתי המשפט ולעורכי הדין, תוכלנה לדון גם בהערות, הצעות ותלונות של עורכי דין בקשר לתפקודם של שופטים. הוועדה סבורה כי עורכי הדין שישבו בוועדה המשותפת אינם צריכים לשמש צינור להעברת כל תלונה של כל עורך דין, אלא ראוי שיקדימו לכך בירור פנימי, כדי להחליט אם יש יסוד וטעם להביא את העניין לדיון בוועדה המשותפת. הוועדה המשותפת תוכל להציע צעדים, לאחר דיון, כדי לתקן עיוות או לסלק ליקוי בתפקוד של שופט באופן פרטני או בדרך כלל.

94. לאחרונה הנהיגה לשכת עורכי הדין משוב, בו מתבקשים עורכי הדין לחוות דעה על התפקוד של שופטים, כל שופט לעצמו. התוצאות של משוב נסיוני פורסמו זה מקרוב בציבור. הוועדה רואה לנכון לאזכר את המשוב, אף כי עצם עריכת המשוב, ותוצאות המשוב, שנויים במחלוקת. כיוון שמדובר במוסד שאינו קשור לוועדה לבחירת שופטים או להנהלת בתי המשפט, הוועדה אינה רואה מקום לנקוט עמדה כלפי המשוב.

ו. אמצעי משמעת

95. כאמור, בירור תלונות מטעם הציבור (לרבות תלונות של עורכי דין) עשוי להוביל גם לנקיטת הליכי משמעת נגד שופטים. לצורך זה הקים החוק בית דין מיוחד למשמעת שופטים, המורכב משופטים או שופטים בדימוס. אם בית הדין מוצא את השופט אשם בעבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת את מעמדו כשופט, או בעבירת משמעת אחרת, הוא מוסמך להטיל על השופט אמצעי משמעת ההולמים את המקרה, החל בהערה והתראה וכלה בהעברה מן הכהונה. כמו כן, אם נראה, בעקבות בירור, כי שופט אינו ממלא את תפקידו כנדרש, עד כדי כך שאין זה ראוי שימשיך בכהונתו, קיימת אפשרות להעביר אותו מכהונתו על פי החלטה של הוועדה לבחירת שופטים, ברוב של שבעה מחבריה. אפשרות זאת קיימת גם כאשר אין יסוד להאשים את השופט בעבירת משמעת, כגון, כאשר הוא אינו ממלא למלא את תפקידו כראוי.

אלה הן, כפי שהנסיון מלמד, דרכים יעילות לטיפול באותם מקרים נדירים בהם מתברר כי ראוי להפסיק כהונה של שופט. בדרך כלל, די בכך שיוחלט להעמיד שופט לדין בפני בית הדין למשמעת שופטים, או תוגש הצעה אל הוועדה לבחירת שופטים להעברת שופט מכהונתו, כדי שאותו שופט יקדים ויתפטר מכהונתו.

ז. סיכום

96. בסך הכל, סבורה הוועדה, לסיכום, כי הדרכים הקיימות לטיפול בתלונות ולבירור ליקויים בנוגע לתפקודו של שופט, יחד עם הדרכים הנוספות שהוועדה מציעה, מאפשרות תיקון טעות בהליך המינוי של שופט, אם מתברר כי נתמנה שופט שאינו ראוי לכהונה, או אם מתעורר צורך, מטעם כלשהו, להפסיק כהונה של שופט, והן מאפשרות גם תיקון ליקויים ותקלות בתפקודו של שופט.

חלק שלישי: המלצות הוועדה


פרק 15: סיכום

97. שיטת הבחירה של שופטים בישראל מתבססת, זה קרוב לחמישים שנה, על הוועדה לבחירת שופטים. ההרכב של ועדה זאת, שאין בו רוב לממשלה, נועד להבטיח שהשופטים ייבחרו, בראש ובראשונה, על יסוד שיקולים מקצועיים. הוא מאפשר בחירה של המועמדים הראויים ביותר לשפיטה, הן מבחינת הכישורים המשפטיים והן מבחינת התכונות האישיות. עם זאת, הוא מאפשר להתחשב גם בעקרון השיקוף החברתי.

שיטה זאת הוכיחה עצמה כשיטה טובה, הלכה למעשה, שכן היא הצליחה להקים בישראל, מאז הקמת המדינה ועד היום, מערכת של שופטים בעלי רמה מקצועית גבוהה, נקיי-כפיים ועצמאיים לחלוטין בתפקידם, כלפי הממשלה וכלפי כל גוף אחר.

לא זו בלבד שהשיטה הקיימת מתאימה לצרכים ולתנאים המיוחדים של ישראל, אלא היא מקובלת, גם על מומחים לדבר מחוץ לישראל, כשיטה טובה מאד בהשוואה לשיטות הנהוגות במדינות אחרות. זאת היא גם הדעה המקובלת על אלה שחיוו דעה, בכתב או בעל-פה, בפני ועדה זאת. לפיכך סבורה הוועדה כי אין הצדקה לשנות את בסיס השיטה. היא ממליצה, בהתאם, שלא לשנות את הדין הקיים בכל הנוגע להרכב ולסמכות של הוועדה לבחירת שופטים.

98. עם זאת, הוועדה סבורה כי ניתן וראוי לשפר את השיטה הקיימת. אכן, השיטה התפתחה והשתפרה במשך השנים לאור הנסיון המצטבר. אולם עד כה לא נערכה בדיקה יסודית של השיטה, על כל השלבים והפרטים שלה, כדי לברר אם וכיצד ניתן לשכלל אותה.

בדיקה כזאת הוטלה, על-ידי הוועדה לבחירת שופטים, על ועדה זאת. הבדיקה נמשכה שנה לערך. הוועדה היתה פתוחה לשמוע דעות והצעות מכל הגורמים הקשורים למערכת המשפט ומכל אדם וגוף אחר. בפועל, היא שמעה דעות והצעות רבות, בכתב ובעל-פה, שקלה את כולן, ובדקה את כל השלבים והפרטים של השיטה הנוהגת לבחירת שופטים. על יסוד כל אלה הגיעה הוועדה לשורה של המלצות, שנועדו לייעל ולקדם את השיטה הנוהגת, מהן בעניינים מעשיים בעלי חשיבות מעטה ומהן גם בעניינים עקרוניים בעלי חשיבות ניכרת.

פרק 16: ההמלצות

להלן רשימה תמציתית של המלצות הוועדה.

הרשימה שלהלן כוללת רק עניינים בהם הוועדה ממליצה לשנות את המצב הקיים, ואין היא כוללת עניינים בהם הוועדה, לאחר שבדקה ומצאה כי המצב הקיים אינו מצריך שינוי, ממליצה שלא לשנות את המצב הקיים.

1. מדיניות הבחירה. הבחירה של שופטים חייבת להתבסס, בראש ובראשונה, על הרמה המקצועית והתכונות האישיות של המועמדים. עם זאת, כאשר הרמה המקצועית והתכונות האישיות קיימות במידה הנדרשת, יש לתת משקל גם לעקרון השיקוף החברתי.

בפועל כך נוהגת הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה ממליצה כי הוועדה לבחירת שופטים תאמץ מדיניות זאת גם באופן רשמי. ראו פסקאות 29-28.

2. ניתוח עיסוקים. הוועדה ממליצה שייערך ניתוח עיסוקים לכהונת שופט, שיציג את התכונות והכישורים הנדרשים לכהונה זאת. ראו פיסקה 35.

3. פרסום תקן פנוי. הודעה על תקן פנוי של שופט מתפרסמת ברשומות. הוועדה ממליצה כי הודעה על תקן פנוי של שופט תפורסם גם באתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט. ראו פיסקה 36.

4. ועדה לאיתור מועמדים. הוועדה ממליצה שנשיא בית המשפט העליון ימנה ועדה לאיתור מועמדים לשפיטה. הוועדה תאתר מועמדים ראויים, בעיקר בקרב עורכי דין בעלי נסיון ומוניטין, ותברר את נכונותם להציג מועמדוּת לכהונת שופט. ראו פסקאות 30, 36.

5. שאלון מועמדות. המבקש להתמנות לכהונת שופט ממלא שאלון מועמדוּת. הוועדה ממליצה לתקן את השאלון בעניינים מסויימים, המפורטים בפיסקה 37.

6. טופס חוות הדעת. חוות דעת על מועמד לכהונת שופט מוגשות לוועדה לבחירת שופטים על גבי טופס מיוחד לצורך זה. הוועדה ממליצה לתקן טופס זה בעניינים מסויימים, המפורטים בפיסקה 38.

7. מידע נוסף על מועמד. הוועדה ממליצה על דרכים להשגת מידע נוסף על המועמד. בין היתר, הוועדה ממליצה על דרכים כאלה לגבי מועמדים שהם עובדי השירות הציבורי, שופטים לשעבר של בתי-דין צבאיים ורשמים של בתי משפט. כמו כן, הוועדה ממליצה למנות אדם מתאים מטעם הוועדה לבחירת שופטים, שיעבור באופן שגרתי על תיקי המועמדים, ובמידת הצורך יערוך בירורים נוספים, לפני שתיק המועמד מגיע אל ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים. ראו פסקאות 43-39.

8. בדיקת בטחון. מועמד לכהונת שופט עובר כיום בדיקת בטחון ברמה נמוכה. כיוון ששופטים עשויים להיחשף לחומר סודי ביותר, דנה הוועדה בשאלה אם ראוי לערוך, לאותם מועמדים העולים לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים, בדיקת בטחון ברמה גבוהה יותר. לדעת הוועדה אין מניעה מבחינה עקרונית לעריכת בדיקה כזאת, אם שירות הבטחון הכללי רואה בה צורך. עם זאת, כיוון שבעיות שונות הכרוכות בעריכת בדיקה כזאת טרם לובנו, הוועדה ממליצה כי הוועדה לבחירת שופטים תערוך בירור נוסף בעניין זה עם שירות הבטחון הכללי. ראו פסקאות 44, 45.

9. מבחני אישיות. הוועדה סבורה כי בדרך כלל אין לדרוש מן המועמדים לכהונת שופט שיעברו מבחני אישיות או מבחני ידע. עם זאת, במקרים חריגים תוכל ועדת-משנה של הוועדה לבחירת שופטים להציע למועמד שיקיים מבחן אישיות במכון המתמחה בכך. ראו פסקאות 47, 54, 56.

10. הראיון בפני ועדת-המשנה. בדרך כלל מועמד לכהונת שופט מוזמן לראיון בפני ועדת-משנה של הוועדה לבחירת שופטים. לגבי ראיון זה מציעה הוועדה שינויים מסויימים במתכונת הראיון, כמו כן היא, ממליצה כדלקמן: טופס ריכוז מידע, שהנהלת בתי המשפט מכינה לשימושה של ועדת-המשנה, יתוקן בפרטים מסויימים; ועדת-המשנה תוסמך, במקרים חריגים, לפטור מועמדים מסויימים מן החובה להופיע לראיון; מן הצד השני, במקרים חריגים ועדת-המשנה תוכל להציע למועמד שהופיע בפניה כי יקיים מבחן אישיות במכון מיוחד לדבר; ראוי לערוך תיאום בין שתי ועדות-המשנה לגבי מתכונת הראיון; יש מקום לתת הכשרה לחברים בוועדות-המשנה על ידי מומחה לאבחון; כמו כן יש מקום להכין, בסיוע מומחה לאבחון, מדריך בכתב באשר למבנה הראיון; ועדת-המשנה תודיע לכל מועמד שהתראיין בפניה את החלטתה. ראו פסקאות 55-49.

11. קורס מועמדים לשפיטה. הוועדה ממליצה כי מועמד לכהונת שופט יידרש (כפוף לחריגים מסויימים) להשתתף בקורס מועמדים לשפיטה מטעם המכון להשתלמות שופטים. כמו כן, מומלץ כי מועמדםי לכהונת שופט בית דין צבאי ומועמדים לכהונת רשם של בית משפט, וכן גם רשם המבקש להיות מועמד לכהונת שופט, ישתתפו בקורס זה. ראו פסקאות 58-56.

12. מתכונת הקורס. הוועדה ממליצה שקורס מועמדים לשפיטה יימשך שישה ימים, בתנאי פנימיה, והוא יוקדש, שלא כפי שהיה בעבר, באופן מלא לאבחון מועמדים שהופנו לקורס על-ידי ועדת-המשנה של הוועדה לבחירת שופטים. הקורס יכלול מרכז הערכה, לפי תכנית שתיקבע בהתייעצות עם מומחים לאבחון. מרכז זה ישמש אמצעי מרכזי להערכת ההתאמה של המועמד לכהונת שופט. המשתתפים בקורס, במספר מוגבל, יתחלקו לקבוצות קטנות, בהדרכת גרעין קבוע של שופטים (או שופטים בדימוס) שישמשו מדריכים בקורס. השאלה אם לשתף בקורס באופן קבוע מומחה לאבחון תיבחן באופן נסיוני ותידון, לאור הנסיון, על ידי הוועדה לבחירת שופטים. מימון ההשתתפות של המועמדים בקורס יהיה מתוך תקציב הנהלת בתי המשפט. הוועדה מוסיפה המלצות אחדות באשר לדרך הערכת הכישורים של המועמד בסוף הקורס. ראו פסקאות 65-59.

13. מינוי מועמד כשופט לשעה. לאחר שמועמד השתתף בקורס מועמדים לשפיטה, וועדת-המשנה מצאה אותו מתאים לכהונת שופט, תוכל ועדת-המשנה להמליץ על מינויו כשופט-לשעה בבית משפט לתביעות קטנות, באופן חלקי ולתקופה מוגבלת, לפני שהוועדה לבחירת שופטים תחליט אם לבחור בו לכהונת שופט. במשך תקופת המינוי ניתן יהיה לבחון את התאמת המועמד לכהונת שופט. הוועדה ממליצה לקבוע תנאים מגבילים למינוי כזה, בעיקר כדי למנוע ניגוד עניינים. קבלת ההמלצה תחייב תיקון החוק.

כמו כן, קיימת אפשרות, ללא צורך בתיקון החוק, למנות מועמד לכהונת שופט כיושב-ראש של בית דין מינהלי, ואף זאת עשוייה להיות דרך לבחון את התאמת המועמד לכהונת שופט.

ראו פיסקה 66.

14. קידום שופטים. הוועדה ממליצה על מינוי ועדה מייעצת לקידום שופטים. הוועדה תמונה על ידי הוועדה לבחירת שופטים, ותורכב משופטים (או שופטים בדימוס). בראש הוועדה יעמוד שופט (או שופט בדימוס) של בית המשפט העליון. הוועדה תברר מי מקרב השופטים ראוי לקידום לתקן שהתפנה, ותגיש המלצתה לוועדה לבחירת שופטים.

הוועדה שקלה גם את ההצעה להביא בפני הוועדה המייעצת לקידום שופטים, ובפני הוועדה לבחירת שופטים, נתונים סטטיסטיים לגבי תפקודו של שופט המועמד לקידום. הוועדה החליטה כי לפני שניתן יהיה להסתמך על נתונים כאלה, מן הראוי יהיה לערוך ניתוח עיסוקים לגבי תפקידו של שופט, ורק לאחר מכן לדון בשאלה אם וכיצד ניתן להסתמך על נתונים כאלה לצורך החלטה בדבר קידומו של שופט.

עם זאת הוועדה ממליצה לנקוט כבר עכשיו צעדים כדי להבטיח במידת האפשר כי שופט, אשר הוחלט לקדמו לבית משפט גבוה יותר, לא ישאיר אחריו תיקים בלתי-גמורים.

ראו פסקאות 73-67.

15. מינוי שופטים לכהונה בפועל. לדעת הוועדה, מינוי שופט של בית משפט השלום לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי כרוך בנזק, ובסך הכל הנזק הנובע ממינויים כאלה עולה על התועלת הצומחת מהם. לפיכך סבורה הוועדה כי ראוי להימנע ממינויים של שופטים לכהונה בפועל, אלא כיוצא מן הכלל, במצבים מיוחדים ונדירים. עם זאת כיום, בשל מחסור בשופטים ותקינה פגומה בבתי המשפט, קיים צורך מעשי במינויים כאלה. הוועדה מניחה כי בעקבות פעולה לתיקון הפגמים בתקינה, ניתן יהיה, בעוד שנתיים לערך, לצמצם עד מאד מינויים כאלה. בינתיים ממליצה הוועדה לנקוט, באופן מיידי, בצעדים לצמצום הנזק הנובע מן המינויים לכהונה בפועל. ואלה ההמלצות: א) יש לתכנן מראש את המינוי של שופט בית משפט שלום לכהונה בפועל בבית משפט מחוזי כדי שתכנית העבודה של השופט בבית משפט השלום תאפשר לו לסיים את הטיפול בתיקים שכבר החל לדון בהם לפני שהוא מתחיל את הכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי; ב) בתום התקופה שנקבעה לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי, השופט חייב לחזור לתקופת כהונה סבירה בבית משפט השלום, והוועדה לבחירת שופטים לא תקיים דיון באפשרות קידומו אלא לאחר שחזר כאמור; ג) כאשר שופט של בית משפט מחוזי עומד לפרשו מכהונתו, ראוי למנות במקומו שופט במינוי של קבע, עוד לפני הפרישה, כדי להימנע מן הצורך למנות שופט לכהונה בפועל; ד) הוועדה המייעצת לקידום שופטים תברר מי מקרב השופטים של בית משפט השלום ראוי להתמנות לכהונה בפועל בבית המשפט המחוזי, ותגיש המלצותיה לשר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון וחברי הוועדה לבחירת שופטים.

הוועדה סבורה כי מן הראוי, בשלב זה, להמשיך במינוי שני שופטים של בית המשפט המחוזי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון, לתקופה שאינה עולה על שנה אחת. עם זאת, הוועדה ממליצה כי שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון יודיעו לחברי הוועדה לבחירת שופטים מבעוד זמן על כוונתם למנות שופט מסויים לכהונה בפועל בבית המשפט העליון.

ראו פסקאות 81-74.

16. שלב המינוי בוועדה לבחירת שופטים. הוועדה ממליצה כי מועמד שעלה לדיון בפני הוועדה לבחירת שופטים ולא נבחר, יקבל הודעה על כך ממנהל בתי המשפט; מועמד כזה יכול לשוב ולעלות לדיון בפני הוועדה פעמים נוספות; אולם לאחר חמש שנים, אם לא נבחר, שמו יימחק מרשימת המועמדים. ראו פסקאות 85-82.

17. קליטת שופטים חדשים. המכון להשתלמות שופטים מקיים קורסים לקליטת שופטים חדשים. לאחרונה הורחבה וגוונה הפעילות לקליטת שופטים חדשים. הוועדה מייחסת לכך חשיבות רבה. היא ממליצה לפעול לביסוס והרחבה של פעילות זאת. ברוח זאת, הוועדה ממליצה כי התכניות להכשרת שופטים חדשים ייבדקו, לאור הנסיון, בעוד שנתיים לערך. ראו פסקאות 87-86.

הוועדה סבורה כי ראוי להכניס שינוי מסויים בכללי האתיקה השיפוטית (הכנסות לאחר מינוי), התשנ"ה1995-, לגבי תקופת המעבר של שופט חדש. ראו פיסקה 88.

18. ליקויים בתפקוד שופטים. הוועדה בחנה את הדרכים הקיימות לתיקון ליקויים בתפקוד שופטים, ובכלל זה הטיפול בתלונות מצד הציבור נגד שופטים, ולנקיטת צעדים נגד שופטים שאינם ממלאים את תפקידם כראוי, עד כדי העברת השופט מכהונתו. הוועדה סבורה כי הדרכים הקיימות מאפשרות טיפול ראוי בליקויים בתפקוד שופטים. עם זאת, הוועדה ממליצה כי תוכן מערכת מקיפה ומחייבת של כללי אתיקה שיפוטית. הוועדה תומכת בהצעתו של נשיא בית המשפט העליון להקים במסגרת של הנהלת בתי המשפט מוסד של נציבות תלונות הציבור (אומבודסמן), וסבורה שראוי לממש הצעה זאת בהקדם. כמו כן, הוועדה מציעה כי יוקמו במחוזות השיפוט ועדות משותפות לבתי המשפט ולוועדים המחוזיים של לשכת עורכי הדין, לטיפול בבעיות משותפות, ובכלל זה גם בתלונות של עורכי דין בקשר לתפקידם של שופטים. ראו פסקאות 96-89.



נספח 1

אישים שהופיעו בפני הוועדה
לפי סדר א"ב

השופט תאודור אור
הנשיא דן ארבל
הנשיא אהרן ברק
הרשם אהרן בן-יוסף
הרשמת ג'אדה בסול
השר יוסי ביילין
הנשיאה עדנה בקנשטיין
ד"ר יצחק גרתי
עו"ד משה דיין
עו"ד אלקס הרטמן
הרשמת רות וקסמן
ד"ר אלי זבולון
גב' אביבה טור-כספא
הנשיא אמנון כהן
הרשם איתי כץ
עו"ד ישראל כלוף
המשנה לנשיא שלמה לוין
פרופ' ברוך נבו
השופטת שרה סירוטה
גב' מאירה עזר
הרשם אורי פוני
מר אלי פישוף
הרשמת רחל ערקובי
פרופ' גיורא קינן
מר איל רחלי
גב' דרורה רקנר
פרופ' שמעון שטרית
האלוף אילן שיף
הנשיא (בדימוס) מאיר שמגר
השרה יולי תמיר

נספח 2

כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים),
התשמ"ד1984- 1
בהתאם לסעיף 24(2) לחוק יסוד: השפיטה, ובתוקף סמכותה לפי סעיף 7(ד) לחוק השופטים, התשי"ג1953- (להלן - החוק), קובעת הועדה לבחירת שופטים (להלן - ועדת הבחירה) כללים מנחים אלה:


הגדרות 1. בכללים אלה:
"שאלון" - טופס שאלות למבקש שאושר בידי נשיא בית המשפט העליון ובידי שר המשפטים;
"המנהל" - מנהל בתי המשפט;
"מבקש" - עורך דין שהביע רצונו להתמנות שופט;
"מועמד" - שופט או מבקש ששר המשפטים, נשיא בית המשפט העליון או שלושה חברי ועדת הבחירה כאחד, הציעו מינויו לפי סעיף 7(ב) לחוק;
"שופט" - שופט של בית משפט שלום, שופט של בית משפט מחוזי, שופט של בית הדין לתעבורה או שופט תעבורה.

2. (א) בקשת מבקש תיערך בכתב ותוגש למנהל.
מסמכים שיגיש (ב) כל מבקש ימלא שאלון שימסור לו המנהל.
מבקש (ג) לבקשה יצורפו פרסומים שפרסם המבקש וכל חיבור או מסמך אחרים אותם ראה לנכון להביא לפני הועדה.

המצאת פסקי דין 3. (א) שופט של בית משפט שלום או שופט תעבורה, המבקש להתמנות שופט של בית משפט מחוזי, ושופט של בית דין אזורי לעבודה המבקש להתמנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה, ימציא לבחירת המנהל כעשרה פסקי דין שנתן בתקופת השנתיים שקדמו לבקשתו.

(ב) המנהל יעביר עותקים של פסקי הדין והפרסומים לעיונם של חברי ועדת הבחירה שהם שופטים ולכל חבר הועדה אחר שביקש זאת.

בחירת ועדת משנה [תיקון התשנ"ד (מס' 2)] זימון מבקש לפני ועדת המשנה 4. ועדת הבחירה תבחר מבין חבריה ועדת משנה אחת או יותר שחבריה שלושה או יותר, ובה לפחות אחד מאלה: שופט בית המשפט העליון שישמש יושב ראש הועדה, חבר הכנסת ונציג לשכת עורכי הדין; נכלל יותר משופט אחד בועדה יכהן הבכיר ביניהם כיושב ראש הועדה.5. (א) ראה המנהל כי נתקיימו במבקש תנאי הכשירות הקבועים בחוק, יזמין את המבקש להופיע לפני ועדת המשנה. (ב) ועדת המשנה רשאית לשוב ולזמן את המבקש להופיע לפניה כל אימת שתמצא לנכון.
_________________
1. ק"ת 4689, התשמ"ד (7.8.1984), עמ' 2370.
תיקונים: ק"ת 5562, התשנ"ד (21.11.1993), עמ' 218;
ק"ת 5580, התשנ"ד (13.2.1994), עמ' 630 [התשנ"ד (מס' 2)];
ק"ת 5806, התשנ"ז (14.1.1997), עמ' 342.




זימון שופט לפני ועדת המשנה רישום פרוטוקול וחוות דעת של ועדת המשנה רשימת מבקשים 6. שופט יזומן להופיע לפני ועדת המשנה אם דרש זאת מי שמוסמך על פי החוק להציע מועמדים או אם ביקש זאת השופט עצמו.7. יושב ראש ועדת המשנה ירשום בפרוטוקול דיוניה את סיווג שנתנה למבקש ויערוך בכתב את חוות דעתה של ועדת המשנה.8. המנהל ימציא לועדת הבחירה רשימה של מבקשים, ערוכה לפי הערכאות שמבקשים להתמנות להן, שתכלול פרטים אישיים של כל מבקש, מועד הופעתו לפני ועדת המשנה והפרטים שנרשמו לגביו לפי סעיף 7 בפרוטוקול ועדת המשנה.
מועמדים 9. על המועמדים יחולו ההוראות הבאות: (1) המוסמכים להציעם, יודיעו למנהל את שמותיהם; (2) המנהל יזמן את המבקש להופיע לפני ועדת המשנה - אם טרם הופיע לפניה, כאמור בסעיפים 5 ו6- - שבועיים לפחות לפני מועד ישיבת ועדת הבחירה; (3) לפני מועד ישיבתה של ועדת הבחירה יביא המנהל לידיעת חבריה את שמות המועמדים; (4) בישיבת ועדת הבחירה ישמיע יושב ראש ועדת המשנה את חוות דעתה של ועדת המשנה על המועמד, ואם יושב ראש ועדת המשנה שוב אינו חבר ועדת הבחירה יקרא יושב ראש ועדת הבחירה את חוות דעתה של ועדת המשנה; (5) (א) יושב ראש ועדת הבחירה ימסור לחברי ועדת הבחירה את חוות הדעת על המועמד שלוקטו בידו או מטעמו עובר לישיבה, ובהן דעתם של נשיא בית המשפט המחוזי ונשיא בית משפט השלום במחוז מגוריו של מועמד, וכן דעתם של שופטים אחרים, של הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז האמור ושל כל גורם אחר שהמנהל ראה לנכון לבקש את חוות דעתו או שהמועמד ציין אותו בבקשתו; (ב) היה המועמד עובד המדינה או עובד השירות הציבורי, יבקש המנהל את חוות דעתם של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או המנהל הכללי של משרד המשפטים.
הופעת מועמד 10. ועדת הבחירה במליאתה רשאית לבקש הופעתו לפניה של כל מועמד.

בדיקת רישומים פליליים ומשמעתיים 11. לא יובא ענינו של מועמד לדיון לפני ועדת הבחירה אלא לאחר שהמנהל קיבל לגביו מידע מעודכן מן המשטרה ומשירות הבטחון הכללי, אם היו נגד המבקש הליכים משפטיים בבתי המשפט או בבתי דין ולאחר שבדק עם לשכת עורכי הדין אם היו הליכים משמעתיים של הלשכה נגדו; מידע כאמור יתייחס גם לזיכויים בדין ולתיקים תלויים ועומדים.

מבחנים 11א. התכונות העיקריות הנבדקות והנשקלות לגבי מועמד, ואשר לגביהן מתבקשת גם תגובת מחווי הדעת לפי סעיף 9(5) הן אלה:
(1) ידע ומיומנות בתחום המשפט כולל בקיאות משפטית, רב-גוניות בתחומי המשפט השונים, תפיסה משפטית, יסודיות בהכנת החומר המשפטי;(2) כושר הבעה וניסוח בכתב ובעל-פה;(3) יעילות וכושר ביצוע, לרבות כושר ארגון וניהול, סדר בעבודה, דייקנות, כולל עמידה בלוח זמנים, חריצות, גישה עניינית ותכליתית לעבודה, יעילות והספק בעבודה;(4) סמכותיות וכושר לנהל דיון, כושר החלטה והכרעה, ישוב הדעת הבחנה בין עיקר לבין טפל, התחשבות בכל הנתונים, והיכולת להגיע להחלטות נכונות;(5) מזג שיפוטי המתבטא, בין היתר, בסבלנות, בסובלנות, בפתיחות ואופי יציב; שקט נפשי, יכולת עמידה בלחצים, יכולת ליצירת קשר עם אנשים; גינוני משפט;(6) אינטגריטי, יושר אינטלקטואלי, הגינות כלפי הזולת, אמות מידה מוסריות, עצמאות בחשיבה ואי-תלות;(7) חוכמה ותבונה;(8) תדמית המועמד בעיני הזולת בתחום המקצועי ובחיי היומיום;(9) מוטיבציה.
פירסום שמות מועמדים (תיקון התשנ"ז)

פרוטוקול דיוני ועדת הבחירה פרסום החלטה (תיקון התשנ"ד) (תיקון התשנ"ז) 11ב. (א) לא יובא עניינו של מועמד לדיון בפני ועדת הבחירה אלא לאחר שהודעה בדבר היותו מועמד פורסמה ברשומות לפחות 21 יום לפני המועד הקבוע לדיון במועמדותו (להלן - תקופת ההמתנה). (ב) במהלך תקופת ההמתנה רשאי כל אדם לפנות לועדת הבחירה בבקשה מנומקת שלא לבחור במועמד לכהונת שופט, והועדה תנהג בבקשה לפי שיקול דעתה.12. בכל ישיבה של ועדת הבחירה ייערך פרוטוקול בו יירשמו שמות המועמדים שענינם נידון, תוצאות ההצבעה לגביהם והחלטותיה של הועדה. 13. מיד לאחר קבלת החלטתה תפרסם ועדת הבחירה הודעה על החלטתה. 13א. (בוטל).
בדיקות סודיות 14. לא יובא ענינו של מבקש, שעל מינויו הומלץ, בפני נשיא המדינה לשם מינויו אלא לאחר שהמועמד עמד בבדיקת כושר רפואי כמשמעותה בסעיף 29(א) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט1959-. 15. דיוניה של ועדת הבחירה ושל ועדותיה ותכנם של השאלונים שהובאו בפני חבריה לצורך הדיונים הם סודיים ולא יגלה משתתף לאיש פרטים עליהם זולת דבר המלצתה של הועדה על מינויו של פלוני.כ"ו בתמוז התשמ"ד (26 ביולי 1984)


משה נסים
שר המשפטים
יושב ראש הועדה לבחירת שופטים



תאריך:  07/05/2001   |   עודכן:  31/08/2003
יצחק זמיר, אמנון רובינשטיין, יורם גיא-רון
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il