העמדה לדין בעבירת סוב-יודיצה

1) עקב נוסחו הרחב והגורף של סעיף 71(א') לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), מובאות להלן הנחיות לתובעים, שיסייעו בידם בשקילת המקרים המתאימים להעמדה לדין בעבירה זו.

להלן רשימה של סוגי פרסומים, שפרסומם מעורר - מעצם טבעו - חשש ממשי להשפעה על מהלך המשפט או על תוצאותיו. לגבי פרסום מסוג זה, הנטייה תהא להעמיד את המפרסם לדין.

ככלל, היכללותו של פרסום ברשימה שלהלן מצביעה לכאורה על קיומו של חשש להשפעה האסורה על-פי החוק. אולם מכיוון שלא בהכרח הוא שכל פרסום הנכלל בסוגים הכלולים ברשימה מעורר חשש ממשי אשר כזה, מתעורר גם הצורך לבחון קיום החשש הממשי בכל פרסום לגופו, תוך בחינת כל נסיבות המקרה.

עוד יצוין, כי במהלך בדיקת המקרה, צריך התובע גם ליתן דעתו על השאלה אם עיקר החשש הינו להשפעה על עדים, שטרם העידו, או להשפעה על בית המשפט [השווה: בג"צ 223/88 שפטל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מג(4) 356, 364 מול האות ה']. ככל שיגבר החשש להשפעה על העדים, כן תגבר הנטייה להעמדת המפרסם לדין.

2) הפרסומים המעוררים מעצם טבעם את החשש האמור, הינם כמפורט להלן:

(א) פרסום הכולל הבעת דעה בעניין אשמה, חפות, עונש, זכות, או כל עניין מהותי אחר הטעון הכרעה שיפוטית באותו הליך.
(ב) פרסום עובדות מהותיות רלוונטיות לעניין הטעון הכרעה במשפט, כל עוד לא הובאו בפני בית המשפט באותו הליך.
(ג) פרסום ראיון עם בעלי דין, או עם עדים האמורים להעיד במשפט, או פרסום המביא את גירסאותיהם של אלה, למעט פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר, או שאירע, בישיבה פומבית של בית המשפט [ראה: סעיף 71 (ג) לחוק].
(ד) פרסום הכולל הבעת דעה על עדויות שנשמעו במשפט ועל מידת מהימנותם של עדים שהעידו, או שאמורים להעיד במשפט.
(ה) דיווח בלתי נכון ושלא בתום לב על דבר שנאמר, או שאירע, בישיבה פומבית של בית המשפט שיש בו כדי להשפיע על עדים שטרם העידו.

3) על אף האמור לעיל, הרי ככלל, לא יועמד אדם לדין על פרסום הנמנה עם הסוגים שיפורטו להלן:

(א) דיון עיוני בשאלות עקרוניות או משפטיות הקשורות לעניין נושא המשפט, ובלבד שאין בו קביעות או מסקנות בשאלת אשמה, חפות, עונש, זכות או כל עניין מהותי אחר הטעון הכרעה באותו הליך.
(ב) פרסום על עניין התלוי ועומד בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, וכן פרסום על עניין התלוי ועומד בערעור על הכרעת ערכאה שיפוטית, וכן פרסום על עניין התלוי ועומד בוועדת חקירה שהוקמה על-פי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, למעט במקרים חריגים שנסיבותיהם רבות חומרה.

4) לא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 71(א) הנ"ל אלא בהסכמה בכתב של היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה.