תקופת העיוורון

העולם, ומדינת ישראל בתוכו, מצוי בעידן של ערפול מוסרי.

העולם עבר תקופות שונות. הייתה תקופת ימי הביניים, תקופת הרנסנס, תקופת ההשכלה, ועוד.

גם היום אנחנו נמצאים בתקופה: תקופת העיוורון.
נושאים מוסריים שפעם היו ברורים, היום הופכים להיות עמומים, גמישים ומעורפלים.
אנחנו כאן הערב כדי לדבר על האמת,
תפקידה של מדינת ישראל הוא להציג קרן אור של אמת מוסרית בתקופה של עיוורון.

ומהי האמת?
האמת היא, למשל, שמדינה איננה צריכה להיכנע לטרוריסטים ולשחרר מחבלים.
אף מדינה.
העולם כיבד פעם את מדינת ישראל שהייתה חלוצה בתחום המלחמה בטרור, וההתנגדות המוחלטת לשחרור מחבלים.
היום, גם בעולם כולו, וגם בישראל - חלה נסיגה בעמידה הברורה בנושא הזה.

מדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות נגררה למצב שבו היא משחררת מחבלים כל הזמן.
קודם מחבל תמורת חייל, אחר כך מאות מחבלים תמורת חייל, אחר כך מחבלים תמורת גופה, עד שהגענו למצב שמשחררים מאות מחבלים-רוצחים תמורת שום דבר.
גם כאן, נקלענו לעיוורון מוסרי.
וכשיש עיוורון מוסרי, יש דרך אחת לטפל בו. להקרין אור. לקדם רעיונות מאירי עיוורון.
אם תרצו - מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך.

ואיך מוטמע רעיון שכזה?
הרבה רעיונות מתחילים בתגובה של התעלמות - פשוט אף אחד לא מדבר עליהם.
הרעיון ממשיך אל שלב הלגלוג והזלזול
ומשם עובר לשלב התקיפה - תוקפים את הרעיון עצמו, מקיימים עליו שיח.
אחר כך מגיע שלב הקבלה ומשם שלב היישום.
בסופו של דבר הרעיון הופך להיות מובן מאליו.
כך למשל בנושא שחרור המחבלים - הבית היהודי ואיתו גורמים שונים בליכוד, הצהרנו שאנחנו נגד שחרור המחבלים והצבענו כנגדו. הציגו אותנו כקיצונים, כאנטי שלום, כמעט הייתי אומר כהזויים.
זה המשיך בכך שהבית היהודי החליט לעצור את הפעימה הרביעית והמיותרת של שחרור מחבלים ישראלים, ואף הודיע כי לא ישב בממשלה שתעשה זאת.
נטלנו סיכון ממשי עם מוכנות לשלם מחיר פוליטי כבד.
ברוך השם, הפעימה הזאת נעצרה.
זהו השלב שבו הרעיון התחיל להיות בשיח.
השלב הבא היה כשהגשנו את הצעת החוק שתאפשר הטלת מאסר עולם ללא אפשרות חנינה על רוצחים כבדים.
הצעת החוק כרגע בשלבי חקיקה מתקדמים, והיא עברה - לא בקלות - את הממשלה.
וזה לא הכול - בימים האחרונים החל דיון בקבינט בנושא מסקנות וועדת שמגר, שעד כה העלו אבק במגירה, ומטרתן לעגן תפיסה ממשלתית בנושא שחרור מחבלים.
וכך, צעד אחר צעד, אנחנו משנים את המציאות.
מדינה שהתרגלה שמשחררים מחבלים כי "ככה זה", תתחיל להתרגל שזה "לא ככה". ==
גבירותיי ורבותי,
עם הקמתה של ממשלת חמא״ס-פתח, אנחנו חייבים להכיר באמת - תם עידן אוסלו.
אחרי 21 שנה שניסינו דרך אחת, דרך שכללה נסיגות, ויתורים, שחרורי מחבלים, הינתקות, היפרדות חד-צדדי ודו צדדי - הגיע הזמן להודות שזה לא עובד.


גילינו שכשאתה בורח מטרור וזורק את המפתחות - הטרור רודף אחריך. "נפרדנו מעזה" ואלפי הטילים נופלים עלינו עד היום.
להעניק שם חדש "היפרדות" לרעיון ישן "הינתקות" לא יביא לתוצאה אחרת.
מי שבורח מהטרור - הטרור רודף אחריו.

אז מה עושים?
הגיע הזמן לחשוב באופן יצירתי כיצד בונים כאן מציאות טובה יותר לאזרחי ישראל ולערביי יהודה ושומרון.
בתקופה האחרונה הצגתי בפני הציבור ובפורומים הרלוונטים את תוכנית הריבונות.

על-פי התוכנית, ישראל תתחיל ריבונות הדרגתית בשטחים הישראלים ביהודה ושומרון, שטחי C, שם חיים 400,000 ישראלים ורק כ70 אלף ערבים, תוך יצירת אוטונומיה משודרגת ביתרת השטח עם חופש תנועה מלא.
הצעד הראשון בתוכנית הוא ״גוש עציון תחילה״.
חברות וחברים - האם מישהו יכול לומר על גוש עציון שהוא שטח "כבוש"?
גוש עציון היה שלנו לפני 1948.
סיפור רות ובועז שקראנו לפני כמה ימים בחג השבועות, התרחש בגוש עציון.
אז מישהו יכול להגיד שזה לא שלנו? שאין לנו זכות להתיישב שם?
גבירותיי ורבותיי: עם אינו יכול להיות כובש בארצו.

אבל, יגידו, העולם לא יכיר שם בריבונות הישראלית. אז מה?
האם מה שהעולם חשב עצר את ממשלת אשכול מלהחיל ריבונות בירושלים אחרי מלחמת ששת הימים?
האם אפשר לדמיין היום את מדינת ישראל בלי הכותל?
האם מה שהעולם חשב עצר את מנחם בגין מלהחיל ריבונות על רמת הגולן?
זה ייקח זמן אבל גם בתוכנית הריבונות שלנו - העולם יתרגל לכך עם השנים.

"תוכנית גוש עציון תחילה" לא נועדה להעניש את הפלשתינים. היא גם אינה תגובה למהלכים החד-צדדים של הפלשתינים.
היא פשוט הדבר הנכון לעשות.
היא אמת מוסרית. היא באה מההבנה שכאשר הארץ שלך - אתה חייב לפעול כדי לשמור עליה.
כאשר רעיונות אוסלו נכשלו פעם אחר פעם - ישראל צריכה לעשות מה שנכון בשבילה.
השטחים שעליהם נחיל ריבונות בהמשך ייצרו רצף טריטוריאלי ישראלי וכוללים את בקעת הירדן, ים המלח, גוש נתב"ג, אריאל, מעלה אדומים וכל ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון.
החלק השני של התוכנית כולל הצעת אזרחות או תושבות ל70,000 התושבים הערבים החיים בשטחים הישראלים שעליהם נחיל‎ את הריבונות. במקום 1.7 מיליון ערביי ישראל, יהיו 1.77. זה הכל.
החלת הריבונות תצמצם את השטח שבמחלוקת בינינו לבין הפלשתינים.
בשאר השטחים - מה שמכונה שטחי A ו-B - תהיה עצמאות שלטונית, אוטונומיה משודרגת, על סטרואידים.
הם כבר מנהלים את חייהם בעצמם. יש להם פרלמנט משלהם, מערכת חינוך משלהם, מערכות שלטון משלהם, ואפילו בחירות וכך יימשך. אין לנו עניין לנהל את חייהם עבורם.

בנוסף, נשדרג תשתיות וניצור רצף תחבורתי לשימוש כלל תושבים - יהודים ופלשתינים - החיים ביהודה ושומרון. חופש תנועה מלא.

אבל חשוב לזכור ששלום אמיתי צומח מלמטה.

דרך התושבים והאנשים שחיים שם את חיי היום יום. שנים של ציפייה לאשליה של אוסלו הביאו להזנחה של הכלכלה הפלשתינית.
עכשיו הזמן לשנות את זה. מדינת ישראל מוכרת בעולם כמדינת סטארט אפ, אז הגיע הזמן שביחד ניצור סטארט אפ אזורי.

משרד הכלכלה בראשותי הכין דרכי פעולה ליצירת שגשוג כלכלי לכלל התושבים ביהודה ושומרון, דרך joint ventures ישראלים-פלשתינים-בינ״ל עד בשיפורים לתהליך הייצוא והייבוא של מוצרים פלשתינים.
התנאי להצלחת כל התוכנית הוא שקט בשטח.
השקט מושג רק כאשר לצה"ל יש חופש פעולה. אם צה"ל יצא, החמאס ייכנס. כך קרה בעזה עם החמאס, ובדרום לבנון עם החיזבאללה וכך יקרה אם נוותר גם על איו"ש.

אני יודע שהתוכנית לא מושלמת ולא מגשימה את החלום האוטופי שהושק בלחיצת היד בין יצחק רבין ליאסר ערפאת לפני 21 שנה בגן הוורדים בבית הלבן.

זוהי תוכנית ללא בלונים באוויר, אבל עם חיבור לקרקע.
היא מעניקה לפלשתינים עצמאות שלטונית ושגשוג כלכלי ובאותו זמן נותן לנו, למדינת ישראל,ריבונות, יציבות ביטחונית ושמירה על ארץ מולדתנו.
השמאל תוקף את התוכנית.
"זה יקר, העולם לא יקבל, יש בזה חורים", אומרים לי.
ואני אומר לשמאל הישראלי במלוא הכבוד: כבר 21 שנה שממשלות ישראל אימצו את העמדות שלכם, והגענו למבוי סתום.
חוץ מלתקוף את תוכנית הריבונות, מה אתם מציעים?!
במשך 21 שנה נתנו לכן הזדמנות. עכשיו תורנו.


חברים,
אחרי 47 שנה, הגיע הזמן שנחליט לאן אנחנו רוצים להתקדם כמדינה.
אני קורא לראש הממשלה לעשות את הצעד המתבקש, אם כי לא הצעד הקל - וליישם את תוכנית הריבונות: צעד אחר צעד - ולהתחיל בהחלת הריבונות על גוש עציון תחילה.

העולם יאמין לנו כשאנחנו נאמין בעצמנו.
העולם יאמין לנו כשיבין שאנחנו ריאלים, ושהעיוורון הוא המשיחיות המסוכנת ביותר העומדת בפנינו בימים אלה.

לאחר אלפי שנים, הריבונות היהודית תחזור למקום בו נפגשו רות ובועז.
אם רק נרצה. תודה רבה.