|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"חג נכבה שמח גם לכם" <br> <br>
|
גונן גינת מ'ישראל היום' יוצא נגד איפה ואיפה ● סטנדרט אחד לוינטר, וסטנדר אחד ליעלון ● מסתבר שבעוד הראשון אינו יכול לבטא את עמדתו הפוליטית בפני פקודיו בצבא, האחרון מקבל ח"ח מן השמאל כשהוא עושה זאת
|
לפעמים, כדי לבחון את כנות המצקצקים בלשונם, המגלגלים עיניים לשמיים, והמוסרניים בעיני עצמם, צריך ליטול את אותה סיטואציה, בדיוק, אך לשנות נתון אחד במשוואה: דמות בכירה בצבא מביעה עמדה פוליטית. בואו נציב במשוואה את משה יעלון (בוגי). מסיפורי בוגי אפשר ללמוד שזה נפלא ביותר להביע עמדה "ערכית". עכשיו נחליף את הבחור מסיפורי בוגי בוינטר. קצין צבאי שמביע עמדה "ערכית", פוליטית, מוסרית, כזו שקשורה להשקפת עולמו, זה NO NO, קובל גונן גינת בטורו: "וינטר התבטא ונצלב בפומבי. גם על-ידי אביר הסובלנות, יעלון". "כנראה שמי שמשמיע עמדות שלא מוצאות חן בעיני הדרג שמעליו, בהחלט צריך לחשוש מהמחיר שישלם". גינת אינו חוסך את שבט ביקורתו גם מ"חג הנכבה": אבוי למנצחים, כמאמר דוש המיתולוגי. גינת מזכיר לנו שהנכבה, היא בין היתר, הצער של הפלשתינים על שלא הצליחו להוציא לפועל את תוכנית ההשמדה שלהם: הוא מצטט קשישה בת 92, שהופיע בשידור טלוויזיה פלשתיני, עורגת לימי חברון הטובים - 1929 - רצח, דם, פוגרומים, לינצ'ים, וכאלו מן - מתגאה במורשת המשפחתית הפרטית שלה (גם ידיו של אבא שלה שפכו את הדם שנשפך בחברון ב-1929), ומקווה שכל זה יוכל להמשך יום אחד ("אינשאללה, שנרצח את כל היהודים"). "לפלשתינים האידיוטים", אומר גינת, "לא הייתה בעיה להפיץ את הסרטון הזה, כשם שהפיצו קודם לכן סרטונים אחרים הקוראים לצעירים לדקור יהודים". גינת מסיים: "מה יש לומר, פלשתינים יקרים, המשיכו ככה, זה משכנע מאד. חג נכבה שמח גם לכם". |
| תאריך:
|
21/05/16
|
|
|
עודכן:
|
21/05/16
|
|
ענבל בר-און
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהוד פרלסמן
|
21/05/16 02:45
|
|
|
|
|
|
קורןנאוה טבריה
|
21/05/16 05:36
|
|
|
|
|
|
אהוד פרלסמן
|
21/05/16 12:40
|
|
|
|
2
|
|
שמ
|
21/05/16 05:49
|
|
|
|
3
|
|
מוטי הקרייתי
|
21/05/16 07:38
|
|
הטור של בן כספית במעריב (20.05.16) אינו ברור. עד הדקה ה-90' של הטור, זה מרגיש, מתנהג, נשמע ונראה כמו ניתוח חד ומדויק של הכשל אשר הוביל לעסק ביש של הליברמן בקומה ה-14 בקריה. המו"מ עם יצחק הרצוג זגזג, שלי יחימוביץ' עמדה להטביע ולסכל את המו"מ הזה, החקירות של הרצוג במשטרה לא תרמו הרבה. זאב אלקין נלחץ, ולהבדיל מן השמאל המפורר והמפוצל בסוגיית הכניסה לממשלה, הימין פעל באופן מתוזמר ומאורגן (בניצוח אלקין), בכדי לקרב את הכלה ליברמן לחופה.
|
|
|
|
|
מסתבר, לשיטת מרדכי גילת, כי מקרים כגון פרשת ענבל אור, פרשת אתי אלון, פרשת "אונבנקרופ" ופרשיית "אדמה" - בכל הפרשיות האלו מישהו איפשר לחברות לקרוס על חשבון הנושים. למעשה, לשיטת גילת, השתיקה אשר מאפשרת את השחיתות היא גרועה מן השחיתות עצמה, שכן בעלי תפקידים שתפקידם לפקח ולהשגיח, נרדמים בשמירה.
|
|
|
|
|
בעוד כל פרשני עיתוני סוף השבוע עטים, כמוצאי שלל רב, על כל אספקט בפרשת "העסק ביש" ששמו אביגדור ליברמן, ונחיתת האונס שלו על משרד הביטחון לאחר כשלון המו"מ עם יצחק הרצוג, בועז ביסמוט מתמקד בארצות הברית ומספר לנו על החיים הלא ממש קלים של הילרי קלינטון.
|
|
|
|
|
הטור של דן מרגלית ישראל היום הוא טור עצוב. הוא טור של עצב וחמלה לביבי (הסחיט יש לומר), אשר נשבה כתינוק לחיץ בקואליציה ימנית, ואשר חרבן על הראש של שני ציפורים במכה אחת: גם פיטר את בוגי, וגם הביא במקומו את איווט. אביגדור ליברמן, טוען דן מרגלית, התלהם במשך השנים ("מוות לראשי החמאס", "הפגזת סכר אסואן" וכו' וכו'), "ויהיה לו מניע מסוכן להיגרר לקרבות בקנה מידע בלתי מידתי רק כדי להוכיח כאילו ניתן לקיים את הבטחותיו הלכה למעשה, אך הן ריקות מתוכן ורוויות בדמגוגיה".
|
|
|
|
|
לא רק הילדה האדומה עם שתי הצמות שאלה "למה". עיתונות סוף השבוע עסוקה רק בדבר אחד: למה, או יותר נכון, איך זה קרה, העסק ביש הזה, ומי נתן את ההוראה? לדעת נחום ברנע, זאת התקשורת. אלו הם הרינונים הפרלמנטרים. אם היו מאפשרים לבוז'י ולביבי לנהל את המגעים בשקט, ייתכן שהחתונה הלא הכי קוהרנטית הזו, הייתה יוצאת לדרך. אבל לא, במפלגת העבודה החל, לשיטת נחום ברנע, קרנבל הצטדקות, טהרנות, וגלגול עיניים לשמיים, של מי ששומרים נגיעה מביבי:
|
|
|
|
|
