הטור של רוית הכט ב
הארץ מומלץ לקריאה:
בנימין נתניהו, לשיטתה של הכט, עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב בעולם: לפלג, להסית, לשסע, לרכב על הגל העכור של השסע העדתי בישראל, אשר פרשת ילדי תימן החטופים היא הביטוי המזעזע והקיצוני ביותר של השסע הזה, ושל אפליית עדות המזרח בישראל;
ואכן, יש טעם באבחנה של הכט: זהו אותו ביבי שלחש לרב כדורי ש"השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", אותו מסית על המרפסת בכיכר ציון, בהפגנות נגד
יצחק רבין ז"ל, אותו ביבי שטרונייתו על כך שהערבים "מגיעים בהמוניהם" לקלפיות: זה אותו מסית, מפלג, משסע, ולא פלא, גורסת הכט, שכאשר הוא בצרות מבית, עם חשבוניות, ארצות הברית, הסיוע הביטחוני שינתן או לא יינתן, הסילוק ההזוי של בוגי (משה יעלון) לטובת
אביגדור ליברמן, לא פלא, סבורה הכט, שביבי נאחז בקרנות השיסוי והפילוג בעם, בכדי למלט עצמו מעוד כמה פרשות לא פופולריות שהסתבך בהן, וכישלונות ברמה המדינית והפוליטית.
צפיתי בסרטון של ביבי, שמזדעזע עד עמקי נשמתו הצינית מחטיפת ילדי תימן, הגם, כמו שמציינת הכט, הוא בשלטון קרוב ל-20 שנה, ויכול היה לעשות משהו חוץ מסרטון תעמולה למען עצמו: הסרטון הזה, למען האמת, נראה ונשמע כמו סרטון של חברת תקשורת שהוסיפה סעיף חיוב שגוי בחשבוניות וכעת מתנצלת בפני קהל הלקוחות: הוא אנמי, סכריני, משדר חוסר אמינות, בעיקר לאור העובדה שביבי היה שם בזמנים שהכל התרחש (כזכור, הוא היה ראש האופוזיציה בשנים 1994-1995).
דומה כי עבור ביבי, פרשת ילדי תימן היא חצאית ארוכה להסתתר מאחוריה, כעת כשהפרשות בעוכריו: התימני עושה כעת את שלו, והתימני יוכל ללכת כשביבי לא יזקק לפרשת ילדי תימן בכדי לכסות על מחדליו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
