את הטור השבועי שלה ב
ישראל היום מקדישה
אמילי עמרוסי לסנגור על ה
מתנחלים. הם "מלח
הארץ" החדש, ילדי המתנחלים הם ילדים צנועים, מרבים להתנדב, מנומסים, מרבים בקריאה, לא משתמשים ברשתות החברתיות הידועות לשמצה, מרבים לעזור. בקרב אוכלוסיית המתנחלים, מציינת עמרוסי בטורה, יש שיעור ניכר של תרומות כליה, התנדבות בקרב ילדים חולים ונכים,עניין המעיד על ערבות הדדית.
הטור של אמילי עמרוסי, ממש כמו הקליפ האחרון של עזרי טובי, "המתנחלים", בא כתגובת נגד לסרטו התיעודי של שמעון דותן בערוץ 2, "המתנחלים". הוא בא בתגובה לתחושה הלא נוחה בציבור, ביחס לסכומי הכסף ש"נשפכים" על ההתנחלויות, תוך כדי שעיירות הפיתוח, השכונות והפריפריה - מוזנחת.
תשובתי לאמילי עמרוסי היא כזו: סולידריות בין המתנחלים לבין עצמם, או בין המתנחלים לבין ילדים חולים ונכים בקרב "עם ישראל" היא דבר נחמד, היא דבר יפה. אז זה לא הכל. קיומן של ההתנחלויות מפחית את כמויות המים המוקצות לפלשתינים בגדה המערבית. מפחית את כמות האדמות הנתונות להם, למחייה ולעיבוד.
האם יש צורך להזכיר כי בגדה המערבית ישנם כבישים ליהודים בלבד? האם יש צורך להזכיר כי פלשתינים רבים העובדים בישראל נאלצים להתעורר בכל בוקר ב 3:00 בלילה, בכדי לעמוד שעות על גבי שעות, דחוסים כבקר, במחסומים? האם אותו "ואהבת לרעך כמוך" כולל גם את אותם פועלים פלשתינים אשר נאלצים לעמוד שעות על גבי שעות, לפנות בוקר, במחסומים, בתקווה ליום עבודה בישראל?
"אין ערך לחרותנו כשחלק מאיתנו אינם חופשיים".
עמרוסי מודה שהמתנחלים הם אנשים נפלאים, כלפי עצמם, כלפי קהילתם, כלפי יהודים. היא "שוכחת" כי המתנחלים אדישים לגורל הפלשתינים שנרקבים במחסומים בשעות הלילה הקטנות בכדי לעבוד בישראל בשעות הבוקר. היא "שוכחת" כי המתנחלים אינם מגנים בפה מלא את אותם עשבים שוטים שבהם, אשר מתנכלים לפלשתינים. היא "שוכחת" כי חלק ניכר מן המתנחלים מצהירים כי יתנגדו לפינוי בבוא היום, גם אם זה יתברר כאינטרס של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל.
אז צר לי, אך לא התרשמתי מטורה של אמילי עמרוסי.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
