ד"ר
חיים שיין, מ
ישראל היום, מקדיש את טורו ב"ישראל השבוע" לתקרית
חנין זועבי בכנסת. המסקנות שלו, לטעמי, "טיפונת" מרחיקות לכת. הוא מציין כי חברי הכנסת של הציבור הערבי קיצוניים יותר מהם, ועל כך, דומה כי אין מחלוקת. הוא כותב, בנוסף, כי ערביי ישראל עוברים תהליך של "פלשתיניזצייה" וכי:
"ערביי ישראל מסכימים כנראה עם אחיהם הפלשתינים שהמאבק איננו על "הכיבוש" בשנת 1967 אלא על "הכיבוש" של 1948. רק השמאל הישראלי התמים עדיין משלה את עצמו ואת העולם המערבי כאילו אם נחזור לגבולות 67', ייכון שלום בין יהודים לערבים והטורור העולמי ייפסק".
לשיטתו, היות שערביי מדינת ישראל מתייחסים למלחמת השחרור של 1948 כאל "כיבוש", הרי שהם האויב שאינו רוצה בקיומנו. ואני שואלת: האם ד"ר חיים שיין מלווה את דבריו באסמכתאות? האם יש סקר דעת קהל שנערך בקרב ערביי ישראל המגבה "עובדות" אלו אשר מביע ד"ר שיין? האם באמת כל או רוב ערביי ישראל תומכים במדינת פלשתין על כל שטח ישראל? באמת? כי בפעם האחרונה ששמעתי משהו בנוגע לעמדותיהם, הבינותי שהם בכלל רוצים להישאר בשטחה של מדינת ישראל, גם לאחר שתקום מדינת פלשתין. כלומר ניתן להניח שהם חפצים בקיומה של מדינת ישראל, ולו בכדי להישאר פה.
הוא גם טוען כי אם הפלשתינים היו משתמשים בכספי הסיוע שהוזרמו אל הגדה המערבית לאחר הסכמי אוסלו, בתבונה, כל אחד מהם היה יכול לחיות בוילה ולא לעבוד יום אחד בחייו. האמנם? כן, ספרו של רונן ברגמן, "הרשות נתונה", עוסק בשוד כספי העם הפלשתיני ע"י ההנהגה הפלשתינית. אך מהיכן הנתון ולפיו, אם היה נעשה שימוש בכספים אלו לפיתוח הכלכלה הפלשתינית "כל פלשתיני יכול היה לחיות בוילה מפוארת ולא לעבוד עד סוף ימיו"? יש נתונים כלכליים התומכים בכך? בכל הכבוד, לא רציני.
את הטור שלו מסיים ד"ר חיים שיין בהבחנה בין "ערבים רעים" (לא הטרמינולוגיה שהוא בחר בה, אבל מה שמשתמע ממנה), אלו שרוצים שתיכון מדינת פלשתין מן הים עד הירדן ותומכים בחנין זועבי ודומיה, לבין "ערבים טובים", כמו הסטודנטים שלו (שאני מכירה אותם, היות שגם אני הייתי סטודנטית של ד"ר חיים שיין), אלו שחנין זועבי אינה מייצגת אותם. ואני רק תוהה מהיכן הנתונים בטור, ומה מקורם.