עמוס הראל מקדיש את טורו השבועי ב
הארץ לסערות האחרונות בתחום התחרדלות צה"ל: לעניין מינוי איל קרים לרבצ"ר, גורס הראל, הגורם הממנה, הוא הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שכח לעשות גוגל, שאם היה עושה כן, היה מגלה את ההתבטאויות של הרבצ"ר המיועד, בנות 12-14 שנה, עוד מהתקופה שהיה אזרח, בדבר מה שצריך לעשות בגויות יפות מראה במלחמה.
איזנקוט עמד, לפי הראל, בלב הסערה: השמאל ביקש להותיר את המינוי על-כנו, הימין ביקש לסכל את המינוי; לאחרון יש בשנים האחרונות השפעה גדולה יותר בצה"ל, והמינוי הבעייתי נותר על-כנו בכפוף לכתב הבהרה קונפורמיסטי של הרבצ"ר הטרי והשנוי במחלוקת.
זה מדבר (על אונס גויות יפות מראה במלחמה) וזה בא: עוד לא שכחה מהומת האלוהים הקטנה שחוללה סביב ההתבטאויות של הרבצ"ר, והנאום של יגאל לוינשטיין, כך טוען הראל, הגדיש את הסאה. הוא כותב:
"הנאום היה הרבה יותר מהתקפה על הומואים ולסביות, מהגדרת הרפורמים כ"זרם בנצרות" או מהטענה שצה"ל מחייב את חייליו לצפות בהצגות תיאטרון שטופות זימה. הרב הציג תהום פעורה בין עמדות הזרם החרד"לי לבין מדיניות צה"ל.
לוינשטיין האשים את הצבא בעידוד גישה של פלורליזם דתי, רב תרבותיות, סובלנות מופרזת ל"אחר" וכמובן — חולשה מול האויב בשדה הקרב, המשתקפת ברגישות יתר לחיי אזרחים ערבים במלחמה, תוך סיכון חיי חיילינו.
לוינשטיין, לדברי עמוס הראל, רואה ברוח הפלורליסטית והחילונית של חיל החינוך בצה"ל, מתקפה על האגף הדתי בצה"ל, ורוצה, בבחינת "השבת מלחמה שערה", להגדיל את שיעור החרד"לים בקרב הפיקוד הבכיר וגם בפרקליטות הצבאית.
הראל סותר אחת לאחת את טענותיו של לוינשטין: לשיטתו, לא בדיוק חסנו על חיי אזרחים פלשתינים במבצע 'צוק איתן' האחרון, והרוח בצה"ל פתוחה לחרד"לות, למעט במקרים קיצוניים של מינונים מזיקים במיוחד.
בנימין נתניהו ו
אביגדור ליברמן, לשיטת הראל, היו איטיים להחריד - כשנדרשה (מבחינה ציבורית) התייחסותם להתבטאויות החרד"ליות אשר מושמעות כעת, לעיתים בתכיפות ובעוצמה רבה מידי, בצה"ל, ולעומת זאת, זריזים וחרוצים להחריד, בשל תוכנית צנועה ושולית בגלי צה"ל, אשר איזכרה את שירתו של
מחמוד דרוויש: איווט קרא את
ירון דקל, מפקד התחנה, לשיחת הבהרה, ו
מירי רגב, זו שרוצה לחשב את מסלול הפלי-ליסט בגלגל"צ מחדש, סיפקה לו רוח גבית.
את הטור שלו מסיים עמוס הראל בדיון על רשות הסייבר הלאומית הרוקמת בימים אלו עור וגידים, ועל הבעייתיות שבהקמתה ובתפקידה המיועד. מומלץ לקרוא את הדברים בטור עצמו, שכן מדובר בעניין מטריד, לצד המעורבות היתרה של ביבי בכל זירות התקשורת. הראל מסיים את טורו במסר המטריד ולפיו:
"כל פעולותיו הנחרצות של נתניהו בתחום התקשורת, הניסיון להעביר באחרונה חוק בעל סמכויות נרחבות שיגביל את ההסתה בפייסבוק וכעת המהלכים באשר לחוק הסייבר — כולם מעידים שהפוטנציאל לפגיעה נרחבת יותר בחופש הביטוי והעיתונות בהחלט קיים".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
