מרדכי גילת מ
ישראל היום פותח את טורו השבועי בפרשת המעילה הכספית ב"כפר תקווה", כפר טיפולי-שיקומי לבעלי מוגבלויות, אשר לאחרונה נתגלתה בו פרשת מעילה בסכומי עתק.
משם הוא עובר לפרשת
דניה סיבוס והחניון ברמת החייל. החוט המקשר, בעיניו, בין הפרשות, הוא היעדרם של שומרי סף או כדבריו:
"האם אנחנו שוב במגרש הארור הזה, של שומרי הסף שנרדמו בשמירה? אני חושש שכן.
נזכרתי אחרי האסון במשפטי האיוולת השגורים בפי שרים, חברי כנסת, ראשי ערים, אנשי משק וכלכלה ועיתונאים ברברנים נפוחי חזה: המדינה סובלת מעודף רגולציה... הרגולציה עוצרת את פיתוח המשק... הרגולציה מפריעה למשק לפרוח... צריך להפחית את הרגולציה של הקבלנים...
נזכרתי בדברים מפורשים שנכתבו כאן על מחסור ברגולציה במשק, בכלכלה, בבנקים, בשלטון המקומי, בבנייה, במערכת החינוך המסואבת, בתחום ההגבלים העסקיים".
אחרי שמוטי גילת עובר ל"אמרתי לכם" (מוצדק בהחלט) ומזכיר כמה פעמים הוא התריע במדור על היעדר רגולציה, הוא שואל אם כיום, אחרי קריסת החניון ברמת החייל, עדיין נדמה למישהו שיש עודף רגולציה, כאשר מאז 2010, נספרו 230 הרוגים באתרי בנייה.
הוא מאשים את השרים, שנכנעו ללובי של הקבלנים והיזמים, והורידו את הרגולציה לתת-מינון.
המשך הטור של גילת עוסק בשחיתות בחיפה ובנשר, ויש לו גם עידכון לגבי המוסד הגריאטרי לניצולי שואה ברשל"צ. מסתבר שהגם שהשר
יעקב ליצמן הורה לפתוח את שערי המוסד, מבפנים, יש מי שמכשילים ומסרבים. הפרטים המלאים, כמובן, בטור עצמו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
