אחרי משאל העם בבריטניה והבחירות לנשיאות בארה"ב, נשואות העיניים לעבר איטליה - המדינה הבאה העשויה לעבור טלטלה פוליטית שתביא עימה לחוסר יציבות בשווקים. יתרה מזאת: עם פרישתה של בריטניה מ
האיחוד האירופי ובחירתו של
דונלד טראמפ המדבר במונחים בדלניים, איטליה עשויה להוות אבן נוספת בדומינו של התפוררות הסדר העולמי המערבי.
משאל העם, העוסק בשאלות חוקתיות פנימיות, יתקיים ב-4.12.16 ביוזמתו של ראש הממשלה, מטאו רנזי, שכבר הודיע שיתפטר אם יפסיד. הסקרים מלמדים על כך שמתנגדיו מובילים ביתרון של 4% - אבל אחרי כשלונותיהם המהדהדים בניבוי התוצאות בבריטניה ובארה"ב, מומלץ לקחת אותם בערבון מאוד מוגבל. אבל אם רנזי אכן יפסיד, כותב השבועון אקונומיסט, תהיה זו תבוסה נוספת לפוליטיקאים של הזרם המרכזי - אחרי
דייוויד קמרון ו
הילרי קלינטון, ולפני מה שעלול לקרות בבחירות לנשיאות בצרפת.
התפטרותו של רנזי עשויה להעלות לשלטון את תנועת "חמשת הכוכבים", בראשותו של הקומיקאי הפופוליסט בפה גרילו, המתנגד לאיחוד האירופי. התנועה מפגרת באחוזים בודדים בלבד (שוב: בסקרים) אחרי המפלגה הדמוקרטית. חשש נוסף הוא מפני חוסר יציבות באיטליה, אחת הכלכלות הגדולות בעולם, אשר עלול לטלטל את השווקים - שממילא מפגינים עצבנות לקראת הברקזיט (אבל עולים בהתמדה מאז בחירתו של טראמפ, בניגוד לנבואות השחורות).
אין ספק שאיטליה היא מדינה פגיעה מבחינה פוליטית וכלכלית, ממשיך השבועון העסקי החשוב ביותר בעולם. רנזי הציג את עצמו כתקווה האחרונה של איטליה לרפורמה שתוביל ליציבות, ולמטרה זו נועדו הצעדים שהוא העמיד לאישורם של הבוחרים. אם רנזי ייכשל, ייאבקו על השלטון גם מפלגות הימין - הסובל מפיצול משמעותי. במחנה זה נמצאים מטאו סלוואני, העומד בראש "הברית הצפונית" המתנגדת גם היא לאיחוד האירופי; ומי שהיה ראש הממשלה השנוי במחלוקת ואשר נקשר לשורה ארוכה של מעשים פליליים,
סילביו ברלוסקוני בן ה-80, העומד בראש
מפלגת "פורצה איטליה".
"המרכיבים למשבר קיימים", קובע אקונומיסט, אבל צריך שמשהו יצית אותו. התפטרות של רנצי לא תוביל בהכרח לבחירות, שכן הנשיא סרג'יו מאטראלה יצטרך להתייעץ עם מנהיגי המפלגות ולראות אם יש סיכוי להקמת ממשלה חילופית; המפלגות עשויות אפילו להסכים לשובו של רנצי. וגם אם יהיו בחירות, אין זה בטוח ש"חמשת הכוכבים" תנצח בהן, במיוחד לנוכח העובדה ששלושה מנציגיה בפרלמנט חשודים בהונאת בחירות בסיציליה.
הסיכון האמיתי אינו חוסר יציבות כמו חוסר התקדמות, סבור השבועון. ייתכן שחודשים ואפילו שנים יתבזבזו על ייצוב המערכת הפוליטית האיטלקית, ובכלל לא בטוח שבסופו של דבר תקבל המדינה את הרפורמה הדרושה לה. במצב כזה, הכלכלה תסבול מיידית, והיא עלולה להיקלע למצב בו לא תהיה לאיטליה ברירה אלא לפרוש לכל הפחות מגוש האירו - מה שעלול להביא לקריסתו.
יתרה מזאת: הבנקים האיטלקיים סוחבים עדיין חטוטרת ענקית של הפסדים מאז המשבר של 2008, בו רשמו חובות מסופקים של 360 מיליארד אירו. 170 מיליארד אירו מתוך חובות אלו הם של משקי בית, וקשה לראות ממשלה כלשהי ברומא שתעמוד בפני לחץ של הבוחרים לפטור אותם - לפחות חלקית - מעול זה. אלא שכללי האיחוד האירופי אוסרים על הממשלות לחלץ בנקים מחובות אבודים. במצב כזה, עלולה ממשלת איטליה להתפתות להפר את כללי האיחוד - ומה תעשה בריסל כאשר כך תנהג אחת המדינות המרכזיות באירופה? לכן, מסכם אקונומיסט, הרבה מאוד מונח על כף המאזניים ביום ראשון הקרוב.
