ל
דונלד טראמפ יש דעה ברורה ביותר על העיתונות בארה"ב: היא נגדו, היא משקרת, היא משוחדת, היא כושלת. טראמפ פונה לציבור האמריקני מעל ראשה של התקשורת, במיוחד בטוויטר. שלושה שבועות מאז ההשבעה, גישתו של טראמפ כלפי התקשורת באה לידי ביטוי גם בצורה מוחשית במקום המובהק ביותר: חדר התדרוכים של הבית הלבן.
ניו-יורק טיימס ניתח את התנהלותו של דובר הבית הלבן, שון ספייסר, והגיע למסקנה שהלה משנה הרבה מן הנהלים המסורתיים של התדריכים היומיים. ספייסר מעדיף בצורה ברורה את התקשורת הלא-ממסדית, גם בסידורי הישיבה וגם בהתייחסות לשאלותיהם של העיתונאים.
בחדר התדרוכים - שבמציאות הוא הרבה יותר קטן מכפי שנראה בטלוויזיה - יש רק 49 מקומות ישיבה. בשנת 1981 הקצתה אותם אגודת העיתונאים של הבית הלבן (זו העורכת את אירוע הגאלה השנתי בכיכובו של הנשיא), על-מנת למנוע הטיות מפלגתיות. חלק מהמושבים נותרו ריקים במתכוון, ואצל ספייסר זוכים בהם גם נציגים של אמצעי תקשורת הרחוקים מלהיחשב למובילים. למשל: אתר האינטרנט הימני השנוי במחלוקת Breitbart, אחד הבודדים שתמכו בטראמפ לאורך כל הדרך.
בשתי השורות הראשונות יושבים דרך קבע נציגיהם של אמצעי התקשורת החשובים ביותר בארה"ב: CNN, רויטרס, ABC, AP, CBS, פוקס ו-NBC בשורה הראשונה; AP רדיו, ניו-יורק טיימס, וושינגטון פוסט, הרדיו הציבורי, בלומברג, CBC רדיו ו-
וול סטריט ז'ורנל בשורה השנייה. באופן מסורתי, עיתונאים אלו קיבלו את הזכות לשאול את השאלות הראשונות - וזה לא רק עניין של כבוד, כי התדרוכים מוגבלים בזמן.
ספייסר ביטל גם את הנוהג הזה. כפי שמלמדת הטבלה המובאת כאן, ואשר משווה בין ספייסר לבין דוברו של
ברק אובמה בשנת 2009, ספייסר דילג בצורה שיטתית על רוב אמצעי התקשורת הגדולים במתן חמש השאלות הראשונות בשלושת התדריכים הראשונים שלו. את השאלה הראשונה בתדרוך הראשון שאל כתב של ניו-יורק פוסט, שכתב ספר נגד בני הזוג קלינטון. כאשר נשאל על כך, הוא הסביר: "יש קולות ונושאים שלעיתים התקשורת הממסדית אינה נותנת להם ביטוי, וחשוב שהם יישמעו לא פחות מאשר אלו של התקשורת הממסדית".
אפשר להבין את הנטייה הזאת של ספייסר. ככלות הכל, טראמפ וצוותו אכלו ואוכלים ויאכלו מרורים מצד הרוב המכריע של התקשורת הממסדית. אך ההתנהלות עשויה בהחלט להיות חרב פיפיות, ולגרור ביקורת קשה עוד יותר מצידם של עיתונאים ואמצעי תקשורת שירגישו שהם "נענשים" על דיווחיהם.
