הפיגוע בלונדון בתחילת השבוע מדגים שוב את הקשיים הניצבים בפני מדינות אירופה במאבק בטרור. דווקא המערכת המתואמת של
האיחוד האירופי יוצרת חורים מסוכנים – סבור מתיו דלטון, במאמר שהתפרסם (7.6.17) בוול סטריט ז'ורנל.
משטרות בריטניה ואיטליה מסרו גרסאות סותרות לשאלה האם אחד המחבלים סומן כאיום אפשרי על בריטניה, ואין זו הפעם הראשונה בה מתגלות בעיות שכאלו. ממשלות אירופה פועלות למעלה מעשור במטרה להביא את המשטרות וגופי המלחמה בטרור לשתף פעולה, במטרה למנוע מצב בו מידע חיוני יפול בין הכסאות. אבל גופים כאלו לא אוהבים לחלוק מידע, לא בתוך מדינותיהם – קל וחומר מחוצה להן.
היעד האידיאלי של אירופה הוא הקמת מקבילה ל-FBI – הבולשת הפדרלית שפועלת ללא מגבלות טריטוריאליים פנים-אמריקניים, במיוחד בפשעים חמורים ונגד טרור. זה עוד לא הושג, ובמקום זאת הקימו מדינות האיחוד מספר גופים רב-לאומיים ובסיסי נתונים, האמורים למנוע מגורמים מסוכנים לעבור בחופשיות בין המדינות ולנצל את הסרת הגבולות ביניהן. הגישה הזאת, אומר דלטון, הותירה חורים שארה"ב הביעה דאגה מפניהם, במיוחד משום שהיא עצמה סומכת על מידע האמור להגיע אליה מאירופה.
אחד הכלים המרכזיים לביטחון חוצה-גבולות באירופה הוא מערכת המידע שֶנְגֶן – בסיס נתונים פאן-אירופי של רשויות האכיפה, המכיל מיליוני התרעות על כלי רכב גנובים, מסמכים, צווי מעצר ושמות של מי שמהווים איומי טרור. החולשה המרכזית של שנגן היא שלמעשה הממשלות אינן חייבות להכניס אליו מידע. לפני הפיגועים בפריז בשנת 2015 הכניסה משטרת בלגיה למאגר את שמו של סאלח עבד א-סלאם, אך לא ציינה שהוא חשוד בפעילות מוסלמית קיצונית. מספר שעות לאחר הפיגועים, עצרה אותו משטרת צרפת – אך בשל המידע החסר, שחררה אותו. האיש, מהעומדים מאחורי הפיגועים, נעצר רק במארס 2016. אירוע זה גרם לעלייה חדה בהיקף המידע המוזרם ל-שנגן, אך זה כמובן יוצר בעיה הפוכה – של עודף מידע העלול לגרום לרעשי רקע. בסיס הנתונים גם יצר קטיגוריה חדשה, של חשודים כ"לוחמי טרור זרים".
באותו חודש עצרו שלטונות איטליה את יוסוף זארבה כאשר ניסה לעלות על טיסה לאיטליה, לאחר שבטלפון שלו התגלה חומר תעמולה קיצוני. אלא שהתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות ושמו לא הוכנס ל-שנגן. השבוע הוא היה אחד הרוצחים בגשר לונדון. זוהי דוגמה בולטת להעדר כללים מחייבים ולכך שהכנסת המידע היא עניין של שיקול דעת – שבמקרה הזה התגלה בדיעבד כשגוי ביותר.
האיחוד האירופי מפעיל גם את יורופול – ארגון שמושבו בהאג, ואשר תפקידו לסייע בתיאום חקירות בינלאומיות. ליורופול יש בסיס מידע על "אנשים שיש עניין בהם", ובו אלפי שמות של מי שהממשלות החברות דיווחו עליהם כאיומים. אולם הכללת השם במאגר אינה יוצרת התרעה אוטומטית; כל ממשלה צריכה לבדוק האם חשוד ספציפי כלול בו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
