טרוריסטים או רוצחים

ג'יימס הודג'קינסון, האיש שירה בחמישה חברי קונגרס במהלך אימון בייסבול שלהם, הפגין שנאה יוקדת כלפי הנשיא דונלד טראמפ והמפלגה הרפובליקנית. אז האם הודג'קינסון הוא טרוריסט? בשאלה זה עוסק פרופ' טונג יין, מבית הספר למשפטים בפורלטנד, במאמר שפורסם (18.6.17) בוושינגטון פוסט.

מבחינה משפטית ומוסרית, ההבדל בין טרור לרצח המונים מצוי במרכיב בכוונה. החוקים הפדרליים בארה"ב מגדירים טרור כפעולות אלימות שנועדו להפחיד או לכפות אוכלוסייה אזרחית; כדי להשפיע על מדיניות הממשלה באמצעות הפחדה או כפייה; או להשפיע על התנהגותה של הממשלה.

מכיוון שהודג'קינסון נורה ומת, ניתן רק לשער את מניעיו. כמו הרבה רוצחים בשנים האחרונות, בלתי אפשרי לדעת מה היו מטרותיו, כי הוא לא סיפר לאף אחד. גם אם נניח שהסיבה במקרים דומים ידועה, כמו מקרי הירי בסן ברנרדינו ב-2015 ובטוסון ב-2011, ההנחה מתבססת על הסטראוטיפים או הדעות הקדומות שלנו. רצח המונים נראה כמו טרור, כאשר המבצעים נראים שונה מהרוב הלבן. זוהי לא דרך לשפוט פשע, וכעת יש צורך בשיטה חדשה כדי לסווג התקפות אלו – טוען יין.

חולי נפש מול מחבלים

מאז 11 בספטמבר, תיוג של רוצחי המונים כטרוריסטים נעשה עניין עקבי. בשנת 2002, ג'ון אלן מוחמד ולי בויד מאלבו הרגו עשרה אנשים באזור וושינגטון, באמצעות רובה רב עוצמה שהוחבא במכוניתם. מוחמד נדון למוות, מאחר שהירי נחשב כמעשה טרור לפי החוק המקומי. הפסיכולוג הצבאי נידל חסן הרג 13 אנשים ופצע יותר מ-30 בטקסס בשנת 2009, פעולה שהוגדרה כטרור בחלק מדיווחי החדשות ובידי ועדה של הסנאט. בשנת 2015, פארוק וטשפין מאליק ביצעו את הירי בסן ברנרדינו, הרגו 14 אנשים ופצעו 22 אחרים. הנשיא ברק אובמה הגדיר את האירוע כטרור.

מצד שני, ג'ארד לי לוגנר, שביצע את הירי בטוסון בשנת 2011, הוגדר כחולה נפש שכתב פוסטים נגד הממשלה ולא נחשב כמחבל. כמה רוצחי המונים אחרים במקרים דומים, אנשים שרצחו סטודנטים או את עמיתיהם לעבודה, הוגדרו כחולי נפש, גזעים או פשוט רצחניים, בשל מניעיהם הקודרים, אם כי מחשבותיהם על העולם הביאו למות אזרחים בדיוק כמו טרור. דילן רוף, שרצח תשעה אפרו-אמריקנים ואף כתב חיבור בדבר עליונות הגזע הלבן, לא הוגדר כטרוריסט; הוא הורשע בפשעי שנאה ורצח ונדון למוות.

הרבה יותר קל להחליט מה מוגדר טרור ומה רצח המונים, כאשר ארגוני טרור נוטלים אחריות. המטרה העיקרית של רוב הטרוריסטים בשנות ה-70 הייתה לזכות בפרסום למען מטרותיהם. מומחה הטרור ברוס הופמן טוען, כי השימוש באלימות של קבוצות השמאל באירופה היה מוגבל במידה רבה, בעוד קבוצות הימין השתמשו באלימות לא כדי להרוג אלא כדי להפחיד את הציבור ולהשיג את היענות לדרישותיהן. "מחתרת מזג האוויר", ארגון שמאל קיצוני ומיליטנטי, הטמין פצצות כדי להתנגד למלחמה בוייטנאם וכדי לתמוך בפנתרים השחורים. לאחר שפצצה הרגה שלושה מחברי המחתרת, הם החלו לספק אזהרות כדי לפנות מראש בניינים.

ביירות מול אוקלהומה סיטי

כאשר הטרור הפך ליותר קטלני בשנות ה-80, אפשר היה להבחין במטרות התוקפים. הפיגוע בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות באוקטובר 1983, בו נהרגו למעלה מ-300 חיילים, נועד להביא את אמריקנים לעזוב את לבנון. זה עבד: הנשיא רונלד רייגן הוציא את הכוחות האמריקנים מהמדינה כמה חודשים לאחר מכן.

בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90, הטרור הפך למשהו פראי יותר, לעיתים מעורפל. בשנת 1993 תכנן רמזי יוסוף, אחיינו של חאלד שייח מוחמד שעתיד לתכנן את פיגועי 11 בספטמבר, פיצוץ של משאית בחניון של אחד ממגדלי התאומים. הפיצוץ הביא למותם של שישה אנשים ופצע יותר מ-1,000, אך לא השיג את מטרתו: להפיל בניין אחד שיפיל את הבניין השני ולהביא למותם של רבע מיליון בני אדם. יוסוף נטל אחריות על האירוע, ודרש מארה"ב להפסיק את תמיכתה בישראל.

שנתיים לאחר מכן, שני אנשי צבא לשעבר ביצעו פיגוע באוקלהומה סיטי באמצעות משאית נפץ. בפיגוע נהרגו 168 אנשים ונפצעו יותר מ-800. היה זה הפיגוע הקטלני ביותר על אדמת ארה"ב עד 11 בספטמבר. למרות שניתן היה להגדיר את המבצעים כקיצוניים אנטי-ממשלתיים, הם לא פרסמו אזהרות או דרישות.

מאז, התפצל הטרור לשני חלקים. חלק אחד הם המגה-פיגועים, שמטרתם להביא לכמה שיותר הרוגים בדרך ראוותנית, כפי שהיה ב-11 בספטמבר. החלק השני הם פיגועים קרקעיים יותר קטנים, שמבוצעים בנשק או בחומרי נפץ. המשותף לשניהם, הוא מה שנדמה כהעדר מטרה נראית לעין מעבר לרצח המונים ומניעים מעורפלים נגד המערב.

מוסלמים מול לבנים

הצהרות פומביות של הרוצחים/המפגעים הן נדירות כיום, ובלעדיהן קשה לסווג פיגועים. רוצחי המונים האחרונים שכונו "טרוריסטים" זוהו כמוסלמים. כאשר מדובר באדם לבן, כמעט ולא משתמשים במונח זה. אי-התאמה זו מציבה שתי סכנות. הראשונה: התעלמות מהאיומים שמציבים הלא-מוסלמים. מייק גרמן, עו"ד וסוכן FBI לשעבר, טען שהאיום הנשקף מקבוצות גזעניות לבנות הוא גדול יותר מזה של טרוריסטים מוסלמים. ועדיין, ב-FBI התעלמו מטענתו במידה רבה. לפי ד"ח ממשלתי, מ-11 בספטמבר ועד סוף 2016 בוצעו 106 מקרי הרג על-ידי אנשי ימין קיצוני, מול 119 בידי מוסלמים קיצוניים.

שנית: ההתמקדות של רשויות החוק ומקבלי ההחלטות במוסלמים, עלולה להיראות כאפליה. על מבצע פיגוע הירי בבסיס פורט הוד נאמר, שהוא הצדיק פיגועים נגד ארה"ב. ה-FBI אף היה מודע לקשריו עם אל-קאעידה. דבר אחד הוא למנוע סטריאוטיפים, אבל זה דבר אחר לגמרי להתעלם מנורות אדומות מחשש שרשויות החוק ייראו כגזעניות.

צעד ראשון לקראת מתן תשובה לשאלה "מהו טרור", סבור יין, הוא להפסיק להתמקד בכוונת העבריין, ובמקום זאת - להסתכל על השפעת מעשיו. כיום, לרוצחי המונים יש דבר אחד במשותף. גם אם לא ברור המניע שלהם, הם רוצים להרוג כמה שיותר אנשים. זה צריך להספיק כדי לקרוא להם "מחבלים".