שלושה מספרי השוואה מספרים הכל. בשנת 1990 היו ברכבת התחתית של ניו-יורק מיליארד נסיעות ב-792 ק"מ של קווים וב-5,282 קרונות. בשנת 2015 היו 1.8 מיליארד נסיעות ב-784 ק"מ של קווים וב-5,255 קרונות. אז מה הפלא שהרכבת התחתית עמוסה בצורה בלתי נסבלת?

ניו-יורק טיימס מגדיר את התחתית כ"עובדת חיים מתסכלת, כאשר כל יום מביא עימו סדרה חדשה של זעקות על ההפרעות הכואבות לאורך המערכת. רכבות מאיטות ואף נתקעות במנהרות, בעוד המונים מצטופפים בתחנות. הרכבת הזו כבר בת 112, ולמרות שברור שהמכשור שלה לא נולד בסוף המאה ה-19, עדיין מדובר במערכת מזדקנת שכל רכיביה נמתחים הרבה מעבר ליכולתם ומועדים להיכשל שוב ושוב. אבל, כותב העיתון, זו אינה הבעיה מספר אחת.

הבעיה העיקרית היא שמזה 15 שנה הרכבת התחתית של ניו-יורק סובלת מעומס יתר. היא הקורבן של הצלחתה-שלה ושל הפריחה המחודשת שחווה העיר. יש כאן מעגל קסמים: יותר משתמשים גורמים ליותר עומס שגורם ליותר האטה, מה שמביא יותר נוסעים לברוח משעות העומס - וליצור שעות עומס נוספות. בשנות ה-90 השתמשו ברכבת 4 מיליון איש ביום; המספר הנוכחי הוא 6 מיליון. הנוסעים הללו נדחקים לתוך מערכת שגודלה לא השתנה - לא רק באופן יחסי, אלא גם באופן מוחלט.

הגידול המשמעותי החל ב-2011 וכעבור שנתיים הוא הגיע לקצב כזה, שהמערכת לא יכלה לעמוד בו. ההשלכה המיידית הייתה על הדיוק, שכן הרכבות נזקקו להרבה יותר זמן כדי להעלות ולהוריד את המוני הנוסעים. רק בבודדים מבין עשרות הקווים מגיע שיעור הדיוק (איחור של עד חמש דקות בהגעה לתחנה הסופית) ליותר מ-70%. לעיתים נאלצות רכבות לדלג על תחנות, משום שלא יכלו להעלות נוסעים נוספים - וגם עובדה זו נחשבת אוטומטית לאיחור.
לשם השוואה: ברכבת התחתית של לונדון עומדים כמעט כל הקווים על דיוק של כ-95%. מדי חודש נרשמים 75,000 איחורים, שליש מהם - בשל עומס היתר.

הבעיה קשה במיוחד במרכז מנהטן, שם הרכבות מאיטות לעיתים עד כדי זחילה - מציין העיתון. המערכת בנויה על כך שהרכבת תימצא בתחנה לכל היותר 30 שניות, אך בתחנה העמוסה גרנד סנטרל משך הזמן ארוך יותר באופן קבוע. הדרך היחידה להתגבר על האומץ, אומר יועץ התחבורה ג'ון רסקין, היא להוסיף רכבות. המערכת זקוקה גם לקווים נוספים, אך מדובר בהשקעה של מיליארדי דולרים ובפיתוח שעלול להימשך עשרות שנים.

בינתיים, אומר ניו-יורק טיימס, נוסעי התחתית ימשיכו לסבול. ההמונים נדחקים, מתרגזים ואף מגיעים לעימותים מילוליים. חלק מן הנוסעים מנסים להמר מדי יום על קו שאולי יהיה קצת פחות עמוס. אחרים נתקלים בדלתות הנסגרות בפניהם, או בכאלו הנפתחות רק כדי שיתברר שאי-אפשר להשחיל אפילו רגל בקרון.