הדי האביב הערבי שהחל בשנת 2010 נמשכים עד היום. בלוב, נדמה היה שהלחימה במדינה לא תיפסק, עד שחליפה חפתר והכוחות שבשליטתו יכבשו את כל המדינה. הוא התעלם מניסיונות האו"ם לסיים את הלחימה, ולמרות זאת הזמין נשיא צרפת עמנואל מקרון את חפתר ואת פאיז א-סראג', מי שמכהן למעשה כראש ממשלת לוב, לשיחות שלום. למרות שהציפיות היו נמוכות, הפתיעו שני המנהיגים כאשר הכריזו על הפסקת אש ועל קיום בחירות בהקדם האפשרי. האם כעת ניתן לראות באופק את סיום הלחימה בלוב? – שואל אקונומיסט.

לוב סובלת מחוסר יציבות מאז המהפכה שהפילה את מועמר קדאפי. בחירות שנויות במחלוקת בשנת 2014 דרדרו את המדינה למלחמת אזרחים שנייה. תחילה, הלחימה התקיימה בין ממשלות יריבות במערב לוב ומזרחה. כעת בלחימה נוטלים חלק כל-כך הרבה ארגונים, שקשה להגיד מי שייך לאיזה צד.

האו"ם ניסה לייצב את המדינה באמצעות ממשלתו של א-סראג'. אולם, לצעד זה לא היה בסיס תמיכה רחב, ולמרות התמיכה לה זכה מבעלי ברית חזקים, א-סראג' לא הצליח לבסס את שליטתו. חפתר המשיך לתמוך בממשלת לוב המזרחית, כאשר ממשלת לוב המערבית קיבלה תמיכה ממספר מיליציות.

לוב כה שברירית, סבור אקונומיסט, עד שלא סביר שההסכם בין חפתר לא-סראג' יסיים את הסכסוך במדינה. הפסקת האש מחייבת רק את הכוחות הלוחמים של חפתר וא-סראג'. למרות זאת, הלחימה נגד הטרוריסטים נמשכת, ועבור חפתר מדובר כמעט בכל אחד מיריביו, ולכן כוחותיו עדיין נלחמים בבנגזי.

הסכם הפסקת האש בפריז לא כלל את המיליציות החזקות במדינה. לכן, הן לא נתנו את הסכמתן למהלך. רבים שונאים את חפתר ומחשיבים את א-סראג' כחלש, וצריך שיהיה מישהו שישכנע אותם להניח את נשקם. כמו שצוין, גם את הפסקת האש תימשך, יהיה צורך בהסכמים נוספים לפני הבחירות.

מעל הכל, ממשיך השבועון, ההסכם נותן לגיטימציה לחפתר שהידק את אחיזתו במזרח המדינה. בשנה האחרונה הצליח חפתר לכבוש שטחים רבים, בסיוע בעלות בריתו מצרים ואיחוד האמירויות. סגנונו הסמכותי והאנטי-איסלאמי של חפתר זוכה לתומכים רבים. רוסיה תומכת בו, ופקידים מערב-אירופים רבים שמודאגים מזרם המהגרים רואים בו בן ברית. החשש הוא, שהם מחזקים אדם מסוכן. כוחותיו מואשמים בהתעללות, כמו הרג אסירים. חפתר בעצמו אמר בעבר, שלא אכפת לו מבחירות בלוב, אלא רק מעתידה של לוב כמדינה יציבה.