ההחלטה האם קוריאה הצפונית תתקוף נתונה בידי אדם אחד, ואדם אחד בלבד: קים ג'ונג און בן ה-33. הבעיה הגדולה של המערב היא, שאיש אינו מסוגל לצפות את מהלכיו של הדיקטטור שהוכיח שהוא חסר מעצורים, עד כדי רצח של אחיו-למחצה וחיסול בכירים במשטרו שלדעתו לא כיבדו אותו די הצורך.

"זוהי אנדרטה לקים ג'ונג און", אמר לוושינגטון פוסט מייקל מאדן, מומחה לענייני קוריאה הצפונית בכלל וקים בפרט. "הוא עשוי לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להוכיח את עצמו, או כדי לאפשר למוחות קרים יותר לתפוס את הבכורה". למשטר קים יש היסטוריה של פיזור איומים שהוא אינו יכול לממש; ייתכן ששוב מדובר באחד כזה – וייתכן גם שלא.

קוריאה הצפונית אוהבת לציין מועדים חשובים ושניים כאלו מתקרבים. מחר (15.8.17) היא תחגוג את יום השחרור מהכיבוש היפני, וב-21 בחודש יתחילו ארה"ב וקוריאה הדרומית את התמרונים השנתיים המשותפים. הבעיה לצפות מה יעשה קים, מסביר העיתון, נעוצה בראש ובראשונה בכך שהעולם יודע עליו מעט מאוד.

מה כן יודעים? שהוא נולד בשנת 1984, בנו הצעיר של קים ג'ונג איל ונכדו של מייסד המדינה, קים איל סונג. אמו הייתה רקדנית ילידת יפן, בשם קו יונג הואי. השאפתנות של אמו הציבה אותו כבר בגיל שמונה בתור היורש המיועד, תוך שהוא עוקף את שני אחיו הגדולים. הילד קיבל מדי גנרל מעוטרים בכוכבים וגנרלים אמיתיים החלו לקוד בפניו. אין סיכוי של ממש לגדול בצורה נורמלית באווירה כזאת. בגיל 12 החל קים ללמוד בברן, אבל ממשלת שווייץ אסרה על שירותי הביון שלה לרגל אחריו ואחרי אמו שהגיעה לבקרו לעיתים תכופות.

חלק ניכר ממה שהעולם יודע על קים הגיע מפיו של קנג'י פוג'ימוטו, שף סושי יפני ששירת את קים ג'ונג איל. הוא סיפר, כי קים סירב ללחוץ את ידו ולקדם אותו במילות נימוס. פעם, בגיל עשר, זעם קים על כינוי "הגנרל הקטן" ודרש להיקרא "החבר גנרל". לדברי פוג'ימוטו, היה זה רגע בלתי נשכח שהדגים את אופיו התוקפני של קים. מידע נוסף מגיע ממי שהיו חבריו לכיתה בברן. אחד מהם נזכר בילד מפונק, שקיבל את הפלייסטיישן ונעלי אייר ג'ורדן החדישים ביותר, ואשר התמקד בעיקר בכדורסל.

העקבות אובדים אחרי חזרתו לקים למולדתו ב-2001. ההערכה היא שהוא למד באוניברסיטת קים איל סונג בפיונגיאנג והחל לעבור הכשרה לקראת תפקידו העתידי כמנהיג המדינה. ביום הולדתו ה-25 הודיע אביו רשמית על כך שקים יהיה יורשו, אך רק באוקטובר 2010 – כמעט שנתיים לאחר מכן – הוא נראה לראשונה בפומבי לצידו של אביו באירוע של המפלגה השלטת.

ככל שהלכה והתערערה בריאותו של קים ג'ונג איל, זכה קים לקידום במפלגת הפועלים ובצבא, וכאשר מת אביו מהתקף לב ב-2011 הוא היה מוכן לרשת אותו. מאז, התנפצו התקוות שחינוכו המערבי יהפוך אותו לרפורמטור. קים הוכיח שוב ושוב שהוא דיקטטור אכזרי בדיוק כמו אביו וסבו. הוא הוציא להורג את דודו, ג'אנג סונג ת'אק, ולפחות 150 קציני צבא בכירים, והורה לרצוח את אחיו-למחצה, קים ג'ונג נאם. קים נעל עוד יותר את קוריאה הצפונית בפני העולם, וכמובן – קידם ללא הרף את תוכניות הגרעין והטילים שלה.

מעבר לקטעי המידע הללו ומעבר לתעמולה הצפון-קוריאנית, ידוע מעט מאוד על קים כאדם וכמנהיג. הוא לא יצא לחו"ל ולא אירח מנהיגים זרים מאז מינויו ליורש, והאמריקני היחיד שנפגש איתו הוא כוכב הכדורסל לשעבר דניס רודמן, אדם שנוי במחלוקת בפני עצמו. רודמן טען שפגש אדם חברותי, שונה מהדימוי שלו.

זה כמובן ממש לא מספיק כדי ליצור פרופיל פסיכולוגי של מי שעלול לגרור את העולם למלחמה גרעינית. אביו וסבו יצאו לביקורים בעולם ונפגשו עם זרים, מה שאפשר לבנות תמונה אמינה שלהם. כאמור, לגבי קים אין מידע כזה. מומחה המייעץ לממשלת קוריאה הדרומית מגדיר אותו כמי שמפגין תכונות נרקיסיסטיות: "הוא מאמין שכל העולם סובב סביבו, כך שהוא מאדיר את עצמו. האינטליגנציה, הכוח, ההצלחה שלו – הכל הוא פנטזיה". וכמו כל נרקיסיסט, קים רוצה להישאר במרכז תשומת הלב.