ב-13 בפברואר השנה קיים העורך הראשי של וול סטריט ז'ורנל, גארי בייקר, פגישה עם אנשי העיתון במשרדיו במנהטן. הנושא היה אופן הסיקור של הנשיא דונלד טראמפ – ידיד אישי ותיק של בעלי העיתון, רופרט מרדוק. רבים מחברי המערכת טענו שהסיקור רך מדי ואוהד מדי. תוצאת הפגישה הייתה הפוכה מהמצופה, סיפר עובד לשעבר לעיתון הבריטי גארדיאן, בתחקיר נרחב שלו על המתרחש בעיתון הכלכלי החשוב בעולם. "בייקר נשא נאום של 20 דקות על כיצד אנחנו מכסים נכון את טראמפ ושכל מי שאומר אחרת הוא טועה ומטעה. זה הוציא לכולנו את האוויר מהמפרשים".

החששות בנוגע לאופן הסיקור יצאו לרשות הרבים זמן מה לפני כן, כאשר דלפו תכתובות דוא"ל בהן מתח בייקר ביקורת על אנשיו בשל ניסוחים שנראו לו בלתי הוגנים כלפי טראמפ. ולא מדובר בעוד עיתון: וול סטריט ז'ורנל הוא מוסד, אחד העיתונים הנקראים ביותר בארה"ב ושבכוחו להעלות ולהפיל מניות ושווקים. אך בשנה האחרונה עזבו את העיתון עשרות כתבים, עורכים ואנשי מערכת אחרים – גם מסיבות כלכליות וגם בשל התסכול בנוגע לסיקור הנוגע לטראמפ.

הסגל שנותר עדיין יוצר עיתונאות משובחת, כותב גארדיאן, אך לאחר ראיונות עם 18 עובדים בהווה ובעבר בעיתון ולאחר עיון בתכתובות פנימיות שטרם פורסמו – המסקנה היא שהסיקור של טראמפ היה יכול להיות הרבה יותר טוב. "כמעט הכל באשמתו של גארי", אומר עוד עובד שעזב לאחרונה. "עורכים וכותבים פוליטיים מוצאים את עצמם מושפעים במישרין מההתערבות שלו, או שהם מיישרים מראש את הפינות כדי לרצות אותו ובעקיפין את מרדוק".

מי שמתבוננים זמן רב על וול סטריט ז'ורנל אינם מופתעים. שרה אליסון, עיתונאית לשעבר בז'ורנל שכתבה ספר על השתלטות מרדוק עליו. "זו הנגישות הגדולה ביותר שהייתה לו אי-פעם לנשיא כלשהו. זה מה שהוא תמיד ניסה לעשות, גם בארצות אחרות – במיוחד לראשי ממשלה בבריטניה. הוא מעדיף את הנגישות האישית שלו על פני כל סקופ עיתונאי".

זה התחיל בעימות הרפובליקני

בייקר, בעל טור בריטי שהתמנה לעורך הראשי ב-2012, לכד את תשומת ליבו של טראמפ בנובמבר 2015, כאשר הנחה עימות בין המתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית. טראמפ אהב את האופן בו ביצע בייקר מלאכה זו, במיוחד בהשוואה למייגן קלי מרשת פוקס ניוז – גם היא בבעלות מרדוק – אשר בחודש אוגוסט עשתה לו חיים קשים בנוגע ליחסו לנשים. לעומת זאת, אצל בייקר יכול היה טראמפ להתחמק משאלות קשות והוא קיבל יותר זמן מאשר יריביו. בייקר סיפר, כי לאחר העימות "טראמפ היה מקסים ביותר. הוא בא אלי ואמר: זה היה עימות אלגנטי בצורה יוצאת דופן, ניהלת את זה מצוין". כאשר התברר שטראמפ יהיה המועמד הרפובליקני, הוא זכה לתמיכתו של מרדוק – שעד אז תמך באחרים – ובערך באותו זמן הורה בייקר לאנשיו להקפיד על "הגינות" כלפי טראמפ בדיווחיהם.

באוקטובר שעבר, בעוד וושינגטון פוסט וניו-יורק טיימס חושפים סיפורים על ענייני המיסים והנשים של טראמפ, הביעו עיתונאים בז'ורנל תסכול מכך שהעיתון שלהם מפרסם יותר מדי "סיפורים מחניפים" על המועמד. לדבריהם, הסיקור היה "ניטראלי עד נקודת האבסורד". אחרי שטראמפ ניצח, בייקר קיבל את הראיון הראשון איתו, ובמקביל פרסם מאמר בכתב העת הבריטי השמרני "ספקטייטור" בו האשים את התקשורת האמריקנית בהטיה כלפי הילרי קלינטון.

בחודש ינואר סירב בייקר להשתמש במילה "שקר" בנוגע לטענות שונות של טראמפ, בניגוד לרוב העיתונים החשובים בארה"ב. הוא הסביר: "אם אנחנו מתכוונים להשתמש במונח 'שקר' בדיווחים שלנו, אנחנו חייבים להיות בטוחים שהאיש ידע שהוא משקר ועשה זאת בכוונה". בסוף אותו חודש חוסר שביעות הרצון יצאה החוצה, כאשר דלף מזכר בו דרש בייקר מאנשיו לא להשתמש בביטוי "בעלות רוב מוסלמי" בנוגע למדינות לגביהן הוציא טראמפ את איסור הכניסה לארה"ב, ובמקום זאת להשתמש במינוח קרוב יותר ללשונו של הבית הלבן. המתח בין בייקר לעובדיו הגיע לשיאו לקראת אותה פגישה בחודש פברואר, שכאמור לא ממש עזרה להרגיע את הרוחות.

המשפטים המביכים שלא פורסמו

הרוחות סערו שוב לפני מספר שבועות, כאשר האתר פוליטיקו פרסם תמליל של ראיון שערך בייקר עם טראמפ בחדר הסגלגל. וול סטריט ז'ורנל פרסם את הראיון כידיעה עיתונאית וסיפק רק תמליל חלקי שלו. הראיון שפרסם הז'ורנל כלל ביקורת של טראמפ על שר המשפטים, ג'ף סשנס, בשל החלטתו לפסול את עצמו מטיפול בפרשה הרוסית. התמליל המלא חשף כמה שורות מביכות מבחינתו של טראמפ, מהן התעלם העיתון. בין היתר, תהה טראמפ מה תהיה המשמעות של עצמאות סקוטית, וטען שנציג תנועת הצופים התקשר אליו כדי לומר שהוא נשא בפני החניכים ביום הקודם את "הנאום הטוב ביותר ששמעו אי-פעם"; הצופים הכחישו זאת. באותם קטעים התייחס טראמפ לחתנו ויועצו, ג'ארד קושניר, כ"ילד טוב". על מדינות מרובות אוכלוסין אמר: "אתה מתקשר למקומות כמו מלזיה ואינדונזיה ואומר: כמה אנשים יש לכם? וזה די מדהים כמה אנשים יש להם".

התמליל גם הראה, שכתבי הבית הלבן של הז'ורנל נדחקו לשוליים בידי העורך הראשי שלהם, ששלט בשאלות ודיבר במשפחתיות עם איוונקה טראמפ על ילדיה ועל מסיבה בה נכחו שניהם. ואולי הדבר החושפני ביותר, לדעת גארדיאן: טראמפ שיתף את אורחיו ברושם החיובי שלו מבייקר בעימות בסוף 2015. "קראתי לו 'מר אלגנט'. זה היה עימות נהדר. הוא עשה כזאת עבודה נפלאה".

בחודש שעבר דלפו תכתובות דוא"ל נוספות, הפעם – למתחרהו הגדול ביותר של הז'ורנל, ניו-יורק טיימס. בייקר גער בצוותו על הלשון בה נעשה שימוש כדי לתאר את טראמפ, במקרה הזה – בנוגע לעצרת שקיים טראמפ בפניקס בעיצומה של הסערה סביב תגובתו לאירועי שרלוטסוויל. "מצטער, זה מאמר במסווה של דיווח חדשותי. האם נוכל בבקשה לדבוק בדיווח על מה שהוא אמר, במקום לעטוף את זה בפרשנות ובביקורת סלקטיבית?".

דליפת הדוא"ל של בייקר נתפשת כמרד מצד חברי מערכת וול סטריט ז'ורנל שאינם מוכנים להיות נתונים ללחץ לנהוג בטראמפ בכפפות של משי, כותב גארדיאן. ב-2 ביוני כתב בייקר מהם הסיפורים הטובים ביותר של העיתון בשבוע החולף; אף אחד מהם לא היה ביקורתי כלפי טראמפ. בראש הרשימה שלו לא עמדו ידיעות חדשותיות, אלא מאמרים שהחמיאו להשקפת עולמו של הנשיא בנושאי הסחר והאקלים. בין הידיעות שציין בייקר לשבח, הייתה למשל אחת על מגמות בארוחות צהריים; לא הייתה אפילו אחד שעסקה בטראמפ.

בשבוע שעבר התקשר חבר מערכת בז'ורנל לגארדיאן והפנה את תשומת הלב למשפט שהופיע באותו יום במאמר על העלאת תקרת החוב של ארה"ב. נטען שם, כי טראמפ "גינה את אנשי העליונות הלבנה בשרלוטסוויל", בעוד שהתייחסותו האחרונה לאירועים הייתה בדיוק הפוכה. "כמעט הקאתי", אמר העיתונאי האמריקני לעמיתו הבריטי.