לראש ממשלת ספרד, מאריאנו ראחוי, יש כעת מורשת של שוטרים המכים מצביעים במשאל העם בקטלוניה ויורים גז מדמיע לעבר נשים מבוגרות. התגובה של ממשלת ספרד – סבור הסוציולוג קרלוס דלקולוס מברצלונה, במאמר שהתפרסם בניו-יורק טיימס – רק חיזקה את הדרישה הקטלונית לעצמאות.

זו לא הייתה דרך הפעולה היחידה שעמדה בפני הממשלה המרכזית, מדגיש דלקולוס. בתחילת החודש שעבר הפרו תומכי העצמאות בפרלמנט הקטלוני את החוק המקומי, כאשר התעלמו מהאופוזיציה והעבירו החלטה לפי תוצאות משאל העם יהיו מחייבות. כל מה שהיה ראחוי צריך לעשות, הוא לסרב להכיר בתוצאות, ואז הוא והמפלגה העממית שבראשותו היו נתקלים בהתנגדות מועטה בלבד מצד רוב הגורמים הפוליטיים בספרד. במצב זה נותר בעינו הקיפאון של השנים האחרונות, אך גם הייתה נמנעת הסלמה של העימות.

במבט ראשון, האסטרטגיה של ראחוי נראית בלתי הגיונית. אם כוונתו היא לשכנע את תושבי קטלוניה להישאר בספרד, הרי שהאלימות ביום ראשון השבוע (1.10.17) מעבירה בדיוק את המסר ההפוך. אבל מטרתו אינה רק לזכות בתמיכת תושבי החבל, טוען דלקולוס. ראחוי שם את האינטרסים שלו ושל מפלגתו לפני אלו של ספרד.

המפלגה העממית תמיד זכתה לתמיכה מועטה בלבד בקטלוניה, כמו בחבל הבסקים שגם לתושביו יש שאיפות בדלניות. אחת התוצאות של הדיכוי הממושך של הקטלונים והבסקים תחת משטר פרנקו היא, שמפלגות שמרניות בשני החבלים יכולות כיום לבדל את עצמם מן המפלגה העממית על-ידי התייחסות כנה למאבק נגד הפשיזם. לעובדה זו יש משקל רב במשבר הנוכחי.

ההתנגדות לראחוי תדלקה במשך שנים את תנועת העצמאות הקטלונית. ביולי 2012, שמונה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו, דחה ראחוי תוכנית למתן יותר אוטונומיה פיסקלית לקטלוניה. התוצאה הייתה שהמפלגה הלאומנית הקטלונית, קונוורג'נס, שברה את בריתה עם ראחוי והחלה לשתף פעולה עם הבדלנים.

מבחינתו של ראחוי, המחיר הפוליטי של נקיטת יד קשה כלפי קטלוניה היה נמוך. למעשה, הוא משתמש בנושא כדי לזרוע פילוג בין מתנגדיו. המודל הפדרלי של ספרד והזכות להגדרה עצמית מפלגים בצורה משמעותית את השמאל, את המפלגה הסוציאלית שבשמאל-מרכז ואת מפלגת פודמוס. ראחוי יוצא נשכר מחילוקי הדעות הללו, בכך שהוא מכריח את הסוציאליסטים להתמודד מולו על קולותיהם של תומכי האיחוד הנוקשים.

פודמוס, מפלגה חדשה הצוברת כוח, מותחת ביקורת על "משטר 1978" – המבנה הנוכחי של ספרד שעוצב אחרי מותו של פרנקו. המפלגה הקטלונית הקשורה עימה ניצחה בשתי מערכות הבחירות האחרונות בחבל, ופודמוס עצמה קוראת להכניס שינויים בחוקה ולהפוך את ספרד למדינה רב-לאומית. לא ברור למה בדיוק הכוונה, מעיר דלקולוס, אבל ככל שהמשבר מעמיק – כוחה של המפלגה גובר ויהיה עליה להציע חלופה ברורה לסטטוס-קוו שתזכה הן לתמיכה הסוציאליסטים והן לתמיכת הלאומנים הקטלונים.

האם זה בכלל אפשרי אחרי העימותים של יום ראשון? אי-אפשר לדעת. ככל שהעימות בין ברצלונה למדריד מחריף, פוחתת השפעתם של מי שמעדיפים את דרך ההידברות והפשרה. שני הצדדים כל כך מבוצרים בעמדותיהם, עד שהם מתקשים לראות שרפורמה חוקתית עשויה להיות הפתרון. שניהם גם טוענים שהם מגנים על הדמוקרטיה, אך ראחוי מגדיר אותה כציות לשלטון החוק, בעוד הקטלונים רואים אותה כזכותם להגדרה עצמית.

הפערים המשמעותיים הללו מלמדים שהמשבר חורג מעבר לגבולות ספרד, סבור דלקולוס. הוא מעלה את השאלה האם הסדר חוקתי אחד יכול להבטיח שלטון דמוקרטי לכמה עמים שונים. בהקשר זה, ספרד היא מיקרוקוסמוס של המשבר הקיומי באירופה. ראחוי הגביר את הלהבות והוכיח שאינו יכול להגיע להסכם; כעת על יתר העם הספרדי לבנות מחדש את הגשרים שנשרפו, בתקווה שזה לא מאוחר מדי.