האם גרמניה היא המנהיגה של אירופה? לפני שעונים על שאלה זו, יש לקבוע מהם עמודי היסוד של מנהיגות – ועוצמה כלכלית היא תנאי הכרחי אך לא מספיק, סבור אנריקו אלרו, תלמיד כלכלה ופיננסים באוניברסיטת בוצ'וני שבמילאנו, באחד מששת המאמרים הזוכים של פייננשל טיימס בתחרות בין אקדמאים צעירים.

גרמניה היא אולי המנוע הכלכלי של אירופה, אבל חסר לה גם כוח רך וגם כוח קשה: הפצת דרך חייה ועוצמה צבאית – המרכיבים שהפכו את ארה"ב למעצמה ששלטה במאה ה-20. בשל כך, טוען אלרו, אין זה נכון לכנות את גרמניה בשם "מנהיגה". המורשת המכבידה של התקופה הנאצית והחששות הלגיטימיים של כמה ממדינות אירופה, מנעו מגרמניה לבנות צבא חזק אחרי מלחמת העולם השנייה. בעשורים הבאים הרוח השלטת במערב גרמניה הייתה של אנטי-מיליטריזם.

למרות זאת, מערב גרמניה נחשבת למגן של מערב אירופה מפני בריה"מ: הצבא שלה מנה 1.25 מיליון איש (כולל מילואים) ועל אדמתה חנו המספר הגדול ביותר של חיילים אמריקנים. אך לאחר שבריה"מ קרסה, החל גם הצבא הגרמני להצטמק. התהליך הואץ לאחר האיחוד מחדש, והוא נמשך עד חודש פברואר השנה כאשר שרת ההגנה, אורסולה פון-דר-ליין, קראה להגדיל את הצבא כדי להתמודד עם האיומים המחודשים על בטחונה של אירופה כמו רוסיה, דאעש וסחר בבני אדם.

מדוע התחולל שינוי זה? ייתכן שטענותיו של דונלד טראמפ על החלק הקטן של מדינות אירופה בהגנה על עצמן מילאו תפקיד. פון-דר-ליין והקנצלר אנגלה מרקל הגיבו באומרן שגרמניה משקיעה באמצעי ביטחון מודרניים שהם חשובים כמו המסורתיים, כגון דיפלומטיה וסיוע לארצות מתפתחות. אבל לאחר זמן קצר הצהירה מרקל, כי ממשלתה מחויבת ליעד של השקעת 2% מהתמ"ג בביטחון; אולי הציוצים של טראמפ לא היו לריק.

יש עוד מרכיב המשותף למדינות החזקות ביותר בעולם ושלגרמניה אין אותו: נשק גרעיני. לאחר הברקזיט תהיה צרפת המעצמה הגרעינית היחידה באיחוד האירופי, מה שהופך אותו למועמדת למנהיגות היבשת לפחות מבחינה צבאית.

מכל מקום, מדגיש אלרו, עוצמה צבאית אינה המפתח היחיד למנהיגות; יש גם עניין של אמון – וגם כאן יש לגרמניה בעיה. מחקר של מכון פיו העלה, כי רוב תושבי ספרד, יוון, איטליה ופולין סבורים שלברלין יש יותר מדי כוח באיחוד האירופי. אין זה מקרה ששלוש הראשונות הן מדינות ים-תיכוניות: המשבר הפיננסי של 2009-2008 ומשבר החוב שבא בעקבותיו יצרו דימוי שלילי של גרמניה בדרום אירופה, שפגע בשאיפותיה למנהיגות. [ואילו לפולין יש עבר של פלישות גרמניות].

נכון לעכשיו, טוען אלרו, גרמניה יכולה להציב לאירופה דוגמה בכלכלה, בסחר ובתיקצוב הממשלתי, אבל לא מעבר לכך. אין לה חזון ארוך טווח וגם לא האמינות הדרושה כדי לפתח חזון שכזה שיהיה מקובל על רוב שותפותיה לאיחוד האירופי. אם מדינות אירופה יילכו בעקבותיה של גרמניה בתחום הפוליטי, האיחוד כולו ייחלש. בעולם בו עדיין יש חשיבות לעוצמה צבאית, לנשק גרעיני ולאידיאולוגיה – יהיה זה מטופש לצעוד בעקבותיה של מדינה שאינה מצטיינת באף אחד מן התחומים הללו.