עד חודש אוגוסט אשתקד, נמל התעופה הבינלאומי של וינה לא עורר יותר מדי תשומת לב. אבל אז קרסה אייר ברלין, שהייתה חברת התעופה השנייה בהיקף פעילותה בו, וכעת הוא משמש כשדה קרב לטיסות הלואו קוסט האירופיות – מדווח פייננשל טיימס.

בשנה האחרונה נכנסו לפעילות בווינה חברת Wizz Air ההונגרית וחברת Level של IAG (חברת-האם של בריטיש איירווייס, איבריה ועוד). יורווינגס של לופטהאנזה ו-Vueling של IAG, שכבר פעלו בווינה, הרחיבו את פעילותן. רינאייר בלעה חלק מפעילותה של אייר ברלין, איזיג'ט הבריטית העבירה לווינה את הנהלתה האירופית לאחר ההחלטה על הברקזיט, וכך פועלות כיום בעיר כל חברות הלואו קוסט האירופיות העיקריות.

אבל לא הייתה זו רק נפילתה של אייר ברלין שהביאה את מתחרותיה לבירת אוסטריה, מציין פייננשל טיימס. נלוו לכך יוזמה של הנהלת הנמל, אווירה רגולטורית נוחה והעלייה החדה בתיירות לווינה. בינואר השנה נכנסה לתוקפה הבטחה פשוטה וברורה של הנהלת נמל התעופה: כל חברה שתציב בנמל באופן קבוע לפחות שלושה מטוסים ומספר הנוסעים היוצאים שלה יעלה על 750,000 בשנה, תקבל 540 אירו על כל 100 נוסעים – והסכום יעלה ככל שמספר הנוסעים יגדל. התוצאה: עלייה של 5% במספר הטיסות השנה, עוד 6% בשנה הבאה ובסך-הכל 25.9 מיליון נוסעים.

כאמור, גם העלייה בתיירות לווינה מסייעת: בשנת 2017 נרשמו בה 15.5 מיליון לינות – עלייה של 4.4% לעומת השנה הקודמת. מעבר לכך, המיקום שלה הוא יתרון נוסף: העיר מהווה חיבור נוח לסלובקיה, צ'כיה והונגריה. עם זאת, החלל שהותירה אחריה אייר ברלין היה הגורם המשמעותי ביותר: הוא אפשר ללופטהאנזה להפעיל טיסות לואו קוסט לווינה וממנה, וגם העניק ל-Wizz Air את האפשרות להקים בה בסיס פעילות עם 69 טיסות בשבוע.

הפעילות התעופתית בווינה אינה נקייה מבעיות, מציין העיתון. העירייה דחתה את הבקשה לבנות מסלול שלישי בשדה, בית המשפט הפך את החלטתה אך הפרויקט עודנו שנוי במחלוקת. יש הטוענים שהמסלול הזה הוא הרפתקה יקרה ומיותרת: נמל התעופה גטוויק בלונדון מסתדר מצוין עם מסלול אחד ו-47 מיליון נוספים בשנה – כמעט כפליים מאשר וינה.

שאלה נוספת היא האם ניתן יהיה להרוויח מהפעילות בנמל; בנק HSBC משוכנע שכל החברות החדשות יפסידו בקו לווינה וממנה – מה שאומר שמתישהו הן יתחילו לשאול את עצמן האם להמשיך להפעיל אותו. מי שמרוויח בינתיים הוא הנוסע, שהתחרות הקשה מורידה את המחירים שהוא משלם.