בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס האמריקני ייערכו בעוד חודשיים פחות יום, ב-6 בנובמבר. האמריקנים יתבקשו לבחור את כל 435 חברי בית הנבחרים לצד 35 מבין 100 הסנאטורים (ועוד שורה של מושלים ותפקידים מקומיים אחרים). כידוע, כיום שולטים הרפובליקנים בשני בתי הקונגרס וגם בבית הלבן, והשאלה הגדולה היא האם הדמוקרטים יצליחו להשתלט על לפחות אחד משני הבתים. דן בלץ מציב בוושינגטון פוסט את שמונה הסוגיות המרכזיות לקראת הבחירות.

1. האם הדמוקרטים עומדים לנצח או שהם סובלים מעודף ביטחון?

ההיסטוריה אומרת שהדמוקרטים יקבלו יותר מושבים מאשר היום, אך שאלת-העל היא האם יזכו ברוב. הם זקוקים ל-23 מושבים נוספים כדי לשלוח בבית הנבחרים, והניתוחים הנוכחיים מלמדים שיעשו זאת בקלות. המפלגה השולטת בבית הלבן כמעט תמיד מפסידה בבחירות האמצע, במיוחד כאשר מדובר בקדנציה הראשונה של הנשיא וכאשר שיעור התמיכה בו הוא פחות מ-50% - וזה בדיוק המצב כעת. ספציפית יותר, הדמוקרטים רשמו יותר נצחונות מאשר הרפובליקנים מאז נובמבר 2016 והם משיגים יותר קולות מאלו שניתנו להילרי קלינטון.

לדעת בלץ, נכון לעכשיו השאלה היא האם יהיה זה גל כחול (דמוקרטי, בו הם משיגים עוד 23 מושבים), צונמי כחול (למעלה מ-25 מושבים), טורנדו כחול (הישגים במקומות בלתי צפויים) – או שמא רק משב כחול (בו הדמוקרטים עולים אך נשארים במיעוט). טווח הציפיות מביא לידי ביטוי את הצלקות הדמוקרטיות מ-2016, כאשר ניצחון בטוח הפך לתבוסה מרה; אצל הרפובליקנים, הציפיות כמובן הפוכות – ושוב על בסיס 2016.

2. מהו המסלול הטוב ביותר לדמוקרטים לזכות בסנאט והאם הוא מציאותי?

יש מסלול, אבל רוב הפרשנים סבורים שלא יתממש, אלא אם כן הדמוקרטים יזכו בניצחון גדול מהצפוי. מבין 35 המושבים העומדים לבחירה, תשעה מוחזקים בידי הרפובליקנים – מה שאומר שהדמוקרטים צריכים קודם כל לשמור על ה-26 שכבר בידיהם. אבל עשרה מתוכם נמצאים במדינות בהן טראמפ ניצח ב-2016, מחציתם – במדינות הנחשבות לרפובליקניות מובהקות; זה כמובן מקשה עוד יותר את המשימה.

הבשורות הטובות מבחינת הדמוקרטים הן, שחלק מהסנאטורים שלהם המצויים במדינות האדומות-כהות (רפובליקניות עמוקות) נמצאים במצב טוב. הבשורות הרעות הן, שבמדינות אחרות הם נמצאים במצב פגיע במיוחד: היידי הייטקאמפ בצפון דקוטה, ג'ו דונלי באינדיאנה וקלייר מק'קאסיל במיזורי. הם מרגישים קצת יותר טוב עם ג'ו מנחין במערב וירג'יניה ועם ג'ו טסטר במונטנה – אבל טראמפ ניצח בהן בהפרשים של 42% ו-20% בהתאמה. בפלורידה יש לביל נלסון תחרות קשה מצד המושל ריק סקוט.

מהו, אם כן, המסלול לדמוקרטים? הצעד הראשון הוא להגן על כל המושבים הקיימים; יש הסבורים שהמשימה אפשרית, קשה ככל שתהיה. אם יעמדו במשימה זו, הם צריכים לזכות בעוד שני מושבים בלבד – כי כיום הרוב הרפובליקני הוא 49:51. הסיכויים הטובים ביותר שלהם נמצאים בנבאדה ובאריזונה, ולאחר מכן בטנסי. בטו או'רורק נותן קרב קשה לטד קרוז הרפובליקני בטקסס, אבל עדיין נחשב לאנדרדוג. הרפובליקנים מצידם משוכנעים שישמרו על השליטה בסנאט ואולי אפילו יגדילו את הרוב שלהם.

3. עד כמה צריך לשים לב למירוצים לתפקידי המושלים?

המירוצים לתפקידי המושלים הפוכים מהמירוצים לסנאט: ב-36 מדינות ייבחרו מושלים, מתוכן 26 שנמצאות כיום בידי הרפובליקנים, תשע בידי הדמוקרטים ואחת בידי עצמאי. ביותר מתריסר מדינות לא מתמודד המושל היוצא (הכהונה מוגבלת לשמונה שנים). ברור שהדמוקרטים יזכו בעוד מדינות; השאלה היא בכמה.

מירוצי המושלים יקבלו פחות מתשומת לב מהראוי, מעיר בלץ, אבל תהיה להם השפעה לא רק הפוליטיקה המדינתית אלא גם על זו הפדרלית – עמוק לתוך העשור הבא. הסיבה היא שבשנת 2020 ייערך מיפקד האוכלוסין העיתי והמושלים שייבחרו כעת ימלאו תפקיד משמעותי בעיצוב מחדש של מחוזי הבחירה. כך היה ב-2010: הנצחונות המדינתיים של הרפובליקנים סייעו להם לשמור על הרוב בבית הנבחרים.

מעבר לכך, המירוצים לתפקידי המושלים יעצבו את המרוץ לנשיאות בעוד שנתיים. העובדה שמפלגה זוכה בתפקיד המושל אינה מבטיחה למועמד שלה ניצחון בבחירות לנשיאות, אך היא נותנת לו יתרון. בהקשר זה יופנו העיניים בעיקר לאוהיו, כמו גם לוויסקונסין, מישיגן, אייווה, פלורידה ונבאדה. מירוצים חשובים יהיו בעוד מדינות הנחשבות למדינות מפתח בבחירות לנשיאות. כמה מהם עשויים לספק שינויים היסטוריים: סטייסי אייברמס הדמוקרטית שואפת להיות המושלת האפרו-אמריקנית הראשונה בתולדות ארה"ב. המועמד הדמוקרטי בקולורדו הוא ההומוסקסואל המוצהר הראשון לתפקיד מושל. כריסטין הולקוויסט, דמוקרטית מוורמונט, היא הטרנסג'נדרית המועמדת הראשונה.

שאלה מרכזית היא המועמדים – בעיקר הרפובליקנים – יוכלו לנתק את עצמם מהפוליטיקה הכלל-לאומית. הנושאים במירוצים הללו הם בדרך כלל מדינתיים, אבל משום שטראמפ כל כך דומיננטי – חוששים כמה אסטרטגים רפובליקנים שאם יהיה גל לאומי נגד מפלגתם, ייפגעו גם המועמדים לתפקידי המושלים, כפי שאירע לדמוקרטים ב-2010.

4. עד כמה ישפיעו רוברט מולר, מייקל כהן ופול מנפורט על המרוץ?

איש אינו יודע מה יעשה התובע המיוחד בחודשיים הבאים, אם כי הקווים המנחים של משרד המשפטים אומרים שאין לקבל החלטות המשפיעות על הבחירות בחודשיים שלפניהן. אסטרטגים בשתי המדינות סבורים, שחקירת הפרשה הרוסית כבר שוקללה בידי המצביעים ודעתם לא תשתנה אם לא יימצא לפתע אקדח מעשן.

הרפובליקנים סבורים, כי מבחינת רוב המצביעים מדובר ברעשי רקע. הדמוקרטים לא חולקים לחלוטין, אך אומרים שיש בפרשה כמה נקודות שיכולות לפעול לטובתם. לדעתם, הגילויים תורמים לסנטימנט האנטי-טראמפי ומסייעים להפניית דעת הקהל לטובתם. החקירה – לצד עוד שערוריות אתיות הסובבות את ממשל טראמפ ומחוקקים רפובליקנים – מאפשרת למקד את תשומת הלב בשחיתות בוושינגטון. מצד שני, מציין בלץ, ייתכן שכל אלו דווקא ידרבנו את הרפובליקנים לבוא ולהצביע, כדי למנוע ניצחון דמוקרטי.