רשימות נוכחות בבתי ספר ורחפנים – אלו חלק מן האמצעים בהם משתמשים חוקרים ברחבי קנדה, בניסיון לאתר את קברותיהם של אלפי ילידים שמתו בילדותם לאחר שנמסרו לבתי ספר של הכנסייה הקתולית, מדווח וושינגטון פוסט.

בשנים 1998-1883 הופרדו בכוח ממשפחותיהם 150,000 ילדים כאלה ונשלחו לפנימיות כנסייתיות הממומנות בידי המדינה, בניסיון לגרום להם להיטמע ברוב האנגלי והצרפתי. במקרים רבים הם נפלו קורבן להזנחה ואף להתעללות. בשנת 2015 קבעה ועדה ממלכתית, כי מדובר היה ב"רצח עם תרבותי". לפחות 3,200 מתו; ההערכה היא שהמספר האמיתי גבוה בהרבה.

ראש הממשלה, ג'סטין טרודו, הבטיח ליישם את המלצות הוועדה – כולל רישום מלא של הילדים הנעדרים ואיתור קבריהם. אבל שלוש שנים מאוחר יותר, ממשיך הפוסט, העדר משאבים וחוסר במסמכים מקשים מאוד על ההתקדמות ומעלים את הסבירות לכך שקרוביהם של הילדים יילכו לעולמם בלי שיידעו מה עלה בגורלם. הממשלה אומרת שהקציבה השנה 500,000 דולר למטרה זו והציפייה היא שרשימה ראשונית תהיה מוכנה במארס הבא – אבל מודה שרשימה מלאה תחייב לבחון מיליוני מסמכים.

ועדת החקירה מצאה, כי לעיתים קרובות מסמכי בתי הספר הכנסייתיים הושמדו או נשמרו בצורה לקויה, וכי במקרים רבים לא נרשמו השמות והמגדרים של התלמידים שנפטרו; בשום מקרה לא נמסר דיווח על כך להורים. את התמונה מסבכת עוד יותר העובדה, שחלק מהארגונים הקתוליים המנהלים את בתי הספר, טרם מסרו את המסמכים שבידיהם. הארגונים הביעו צער לפני שלוש שנים על "ההתעללויות המתועדות היטב", אך הכנסייה הקתולית מעולם לא התנצלה למרות שטרודו ואחרים קראו לה שוב ושוב לעשות זאת.

רבים מן הילדים מתו משחפת או טיפוס – מחלות שהתפשטו במהירות בשל תנאי המחיה הלקויים ומשום שנאלצו לעמול בפרך. אחרים התאבדו או שקפאו למוות כאשר ניסו להימלט. כל הילדים שמתו נקברו בקברי אחים בתחומי בתי הספר, בין השאר משום שבתי הספר היו ממוקמים הרחק מקהילות מסודרות והגישה הייתה קשה בחודשי החורף. אבל מאחר שידוע היכן שכנו בתי הספר, צריך להיות קל למדי לכל הפחות לאתר את הקברים הללו. לפני מספר חודשים איתרו החוקרים קבר בלתי מסומן ליד בית ספר נטוש, תוך שימוש במכ"ם חודר קרקע, והם רוצים להשתמש באותה טכניקה במקומות נוספים.

וושינגטון פוסט מציג לדוגמה את המתרחש בעיירה ברנדון, בה שכן "בית ספר איזורי לאינדיאנים" בשנים 1972-1895. לאחר שנים של הזנחה, בית הקברות שלו סומן וטופל בידי נערות הצופים הקנדיות – אבל אז מכרה העירייה את הקרקע והקברים נעלמו. ההנחה היא שכיום הם נמצאים בתחומו של פארק מקומי ושלפחות 60 ילדים נטמנו בהם. בעלי הפארק מתכוונים להרחיב את שטחו, וכעת מתנהל מאבק בסוגיה זו.